שלום זמירין (סמירין), סטודנט ומורה, נולד בעיר דיסנה, פלך ווילנה (כיום בתחומי בלארוס)
בט׳ בניסן תרע״ה, 23 במארס 1915. למד אצל אביו ואחר כך בישיבת חסידי לובביץ בוילנה.
בוילנה למד למעלה מארבע שנים והצטרף לאחר-מכן לתנועת החלוץ והשומר הצעיר. עלה ארצה
ב-1936 והיה חבר קבוצת כנרת. במלחמת–העולם השנייה התגייס לבריגדה היהודית, אולם שוחרר
לאחר זמן קצר מטעמי בריאות. עם חזרתו למשק קיבל על עצמו הדרכה והוראה בקבוצת נוער
עולה מאוסטריה. את תפקידו זה מילא בהצלחה וקשר קשרי ידידות עם חניכי קבוצה זו.
משנרקמה התוכנית להקים בית-ספר תיכון בבית-ירח נקבע זמירין מראש
כמורה בו ונשלח לאוניברסיטה העברית בירושלים ללמוד מדעי היהדות. בחר כמקצוע ראשי
את ההיסטוריה של עם ישראל בתקופות הבית הראשון והשני. סיים לימודיו בהצטיינות והכל
ניבאו לו עתידות בחקר קדמוניות ישראל. בזמן לימודיו השתתף בפעולה ציבורית בחוגי הסטודנטים
וניהל בעיתונם תעמולה להליכה לכפר, אך סירב לקבל תפקידים קבועים מרצון להימנע מביטול
זמן לימודים. עבודת הגמר שלו יאשיהו ותקופתו נתקבלה בהערכה רבה, וזכה בפרס-קלוזנר
של עיריית תל-אביב. בחיבור זה ״נתגלה כחוקר וכמבקר מדעי בעל דעות עצמיות ובעל הבנה
חדשה בתולדות ישראל בתקופות הקדומות״ (מנימוקי ועדת השופטים). גם ״ירמיהו ונביאי
השקר״ זכה בפרס ע״ש ירמיהו הויזנר. את עבודתו ״לשאלת ספר דברים״ קרא לפי הזמנה בכינוס
העולמי למדעי היהדות, שהתקיים בירושלים ב-1947.
במלחמת העצמאות התגייס והשתתף בקרבות. בט׳ באייר תש״ח, 18 במאי
1948 נפל שלום זמירין בקרב על צמח, בדרומה של הכנרת. נטמן בקבר אחים בדגניה
א׳.