אברהם אורי קובנר (1842־1909)

<בהכנה>

Abraham Uri Kovner

אברהם אורי קובנר נולד בתר"ב (1841 או 1842) בוילנה. אביו צבי הירש (גריגורי) היה מורה, ואמו ניהלה עסק קטן. משפחתו הענייה נתמכה כלכלית בידי אחי אביו, מרדכי לייזר. הוא למד אצל אביו בישיבות באזור מינסק, ובתקופה זו התוודע ליצירות של הספרות הרוסית, צרפתית וגרמנית. בעקבות כך סולק מהישיבה. לאחר נישואיו עבר משבר אישי ואינטלקטואלי, שינה את שמו לאלברט קובנר וברח דרומה לקייב, כשהוא נוטש את אשתו ובתו. בקייב נחשף לרעיונות הצדק והחירות שנשבו באוניברסיטאות ברוסיה בהשפעת הרפורמות במערב אירופה. לאחר שנים אחדות עבר לאודסה, והחל לפרסם מאמרי ביקורת בעברית בעיתון "המליץ". בשנת תרכ"ו (1865) פרסם קובץ מאמרי ביקורת בשם "חקר דבר", שבו האשים סופרים עבריים בפרובינציאליות, ניתוק מהמציאות החברתית, מליציות ריקה והתגנדרות. בכך עורר עליו את זעמם של אלו והוחרם על ידיהם. ביניהם שלום יעקב אברמוביץ' ("מנדלי מוכר ספרים") שטען כי עולמו הרוחני של קובנר מלא סתירות: הוא מחבר יצירות ספרותיות בעברית, ובו בזמן מערער על ערכה של השפה העברית. בין מבקריו החריפים של קובנר היה גם אברהם בר גוטלובר, שפרסם כתגובה ל"חקר דבר" את החוברת "אגרת צער בעלי חיים" (ז'יטומיר תרכ"ח), שבה יצא "להשיב דברים נכוחים אל אחד השועלים הקטנים המחבלים כרם ספרותנו ... וידבר סרה על גדולי סופרינו מזמן העבר וההוה במכתב פלסתר שלו... 'חקר דבר'... וגם על הספרים הקדושים... ספרי תנ"ך, הוא אומר שילדי הדמיון הם... ונמשך העניין לדבר דבר בעתו על הניהיליזמוס ... אשר השחית את דרך בני הנעורים." אחד הבודדים שתמכו בקובנר היה המבקר יוסף יהודה לרנר, שיצא להגנתו בחוברת "דורש אל המתים" (אודסה תרכ"ח 1868), שנכתבה כתגובה ל"אגרת צער בעלי חיים" לגוטלובר. כתגובה לביקורות הוציא קובנר בשנת תרכ"ח (1868) קובץ מאמרי ביקורת נוסף, בשם "צרור פרחים". בין השנים 1872–1873 פרסם קובנר פיליטונים ביומון הרוסי הפוליטי־הספרותי הליבראלי "גוֹלוֹס" (Голос, 'הקול'), מן העיתונים החשובים ברוסיה בזמנו. לאחר שהסתכסך עם העורך אנדריי קראייבסקי (Краевский), החל בשנת 1874 לעבוד כפקיד בבנק של אברהם ז"ק בסט פטרבורג. באפריל 1875 נעצר קובנר לאחר שזייף את חתימתו של מעסיקו על המחאה של 168 אלף רובל. במשפטו, שנערך במוסקבה ועורר סערה רבה בעיתונות הכללית וגם היהודית, טען קובנר שפעל על רקע אידאולוגי. הוא הורשע ונידון למאסר של ארבע שנים. מתאו בכלא במוסקבה החל קובנר להחליף מכתבים עם הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי, שעסקו בעיקר בשאלות תיאולוגיות. קובנר גינה את הדעות הקדומות האנטישמיות של הסופר, אך בו בזמן הסתייע בו בפרסום הכתבים שחיבר בכלא. דוסטויבסקי אף התייחס להשקפותיו של קובנר על "השאלה היהודית" בסדרת מאמרים שפרסם בקובץ כתביו "יומנו של סופר" (Дневника писателя, "דנֶווניק פִּיסַטֶליה", 1877). באותה שנה הוגלה קובנר לסיביר, לאחר שהומתק עונשו. בשנים 1881–1893 עבד כמנהל חשבונות עבור לשכת הצנזורה בטומסק, והשיב לעצמו את זכויותיו האזרחיות אך היה מנוע מלשוב לתוך לב רוסיה. בתקופה זו חיבר רומן ומסה על אתאיזם בשם "מדוע אינני מאמין?" (Почему я не верю?‎). בשנת 1893 המיר את דתו לנצרות לאחר שהתארס לנוצרייה, ומעתה פעל בשמו הרוסי, ארקדי גריגורביץ' קובנר. עם זאת הוא נשאר אתאיסט. בשנת 1894 חזר לרוסיה האירופית, ומ-1897 עבד כצנזור בלומז'ה. קובנר נפטר בשנת 1909, ונקבר בחלקה הסלאבית של בית הקברות הקתולי בעיר.
[מקורות: ויקיפדיה, קרסל, Электронная еврейская энциклопедия]

ספריו:

  • כל כתבי אברהם אורי קובנר (תל אביב : מחברות לספרות, תש"ז) <הכין לדפוס וצירף מבוא ישראל זמורה><כולל את ספריו "חקר דבר" (ווארשא, תרכ"ו 1865), ו"צרור פרחים" (אדעססא, תרכ"ח 1868) וכן "פזורי א. קובנר", מאמריו של א"א קובנר שהיו פזורים בכתבי-עת ולא כונסו עד כה וכן אגרת מאת קובנר לראובן בריינין שנכתבה במקורה בעברית. אין הקובץ כולל אגרות שכתב בשפה הרוסית לדוסטוייבסקי, טולסטוי ורוזנוב>
  • קזנובה מווילנה : שלושה טקסטים אוטוביוגרפיים (חבל מודיעין : דביר ; באר שבע : הקשרים, המכון לחקר התרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ז 2017) <תירגמה, ערכה והעירה – סבטלנה נטקוביץ'>

עריכה:

על המחבר ויצירתו:

ספרים:
  • קרמר, שלום.  המבקר הנדח  (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1946) <חיי אברהם-אורי קובנר, פעלו בביקורת העברית ומבחר מאמריו>
  • שלר, אהובה.  אברהם אורי קובנר - ראשיתה של הביקורת המודרנית בספרות העברית החדשה (תל אביב, תשס"ג 2003) <חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת תל אביב>
  • Murav, Harriet.  Identity Theft : the Jew in imperial Russia and the case of Avraam Uri Kovner (Stanford, Calif. : Stanford University Press, 2003)
מאמרים:
  • אורבך, יוסף.  המאבק לריאליזם בספרות העברית : מלחמת א. א. קובנר.  אורלוגין, חוב' 4 (1951), עמ' 21־32.
  • אורבך, יוסף.  הורתה ולידתה של הביקורת הריאליסטית העברית : קובנר ופאפירנא, מפעלם ומעמדם בספרותנו.  אורלוגין, חוב' 9 (1953), עמ' 166־187; חוב' 10 (1954), עמ' 75־98.
  • אורבך, יוסף.  א.א. קובנר האיש, המבקר ומורשתו : ציון בשנת יובלו שנשכח.  אורלוגין, חוב' 11 (1955), עמ' 94־122.
  • אייזנשטדט, שמואל.  מכתבי א. א. קובנר אל ו. ו. רוזנוב : למלאת עשרים שנה למותו של א. א. קובנר.  מאזנים, שנה ראשונה, גל' י"ב (כ"ח באייר תרפ"ט, 7 ביוני 1929), עמ' 10־12; <המשך> גל' י"ג (ה' בסיון תרפ"ט, 13 ביוני 1929, עמ' 7־9; <המשך> גל' י"ד (י"ג בסיון תרפ"ט, 21 ביוני 1929), עמ' 11־12; <המשך> גל' ט"ו (כ' בסיון תרפ"ט, 28 ביוני 1929), עמ' 10־11; <המשך> גל' י"ז (ד' בתמוז תרפ"ט, 12 ביולי 1929), עמ' 10־11; <סוף> גל' י"ח (י"א בתמוז תרפ"ט, 19 ביולי 1929), עמ' 10־11. *
  • ברעם אשל, עינת.  אברהם אורי קובנר.  בספרה: מלחמת הריאליזם על נפשו : ייצוגי מציאות בספרות ההשכלה העברית 1857־1881 (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספריית "הילל בן-חיים", תשע"ב 2011), עמ' 116־132 <וראה גם במפתח השמות>
  • גולדברג, ראובן. מכתב המיוחס בטעות לא. א. קובנר.  תרביץ: רבעון למדעי היהדות, כרך י"ב, גל' ג' (ניסן תש"א 1941), עמ' 234־236 <המאמר עוסק במכתב לטולסטוי המיוחס לאברהם אורי קובנר. המחבר טוען כי את המכתב כתב אחיו של אברהם אורי קובנר - יצחק אייזיק קובנר>
  • דוסטוייבסקי, פיודור. "מעולם לא שנאתי את היהודים" - חליפת מכתבים בין א.א. קובנר לפ.מ. דוסטוייבסקי. מאזנים, כרך נ"ט, גל' 1־2 (סיון-אייר תשמ"ה, מאי-יוני 1985), עמ' 89־90 <תירגם יצחק עקביהו>
  • נטקוביץ', סבטלנה.  האדם בעקבות סיפורו : סיפורי חייו המשונים של אברהם אורי קובנר.  בתוך: קזנובה מווילנה : שלושה טקסטים אוטוביוגרפיים / אברהם אורי קובנר (חבל מודיעין : דביר ; באר שבע : הקשרים, המכון לחקר התרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ז 2017), עמ' 280־382.
  • פלאי, משה. התקבלותה של ספרות ההשכלה הגרמנית בתקופת ההשכלה המאוחרת: מהוקרה והכרה לביקורת ודחייה. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך כ"ב (תשס"ח 2008), עמ' 307־342 <המאמר בוחן את התקבלותה של ספרות ההשכלה הגרמנית המוקדמת עפ"י ארבעה קריטריונים: הדפסות חוזרות ומהדורות חדשות של ספרים וכתבי עת מן התקופה הראשונה, השפעות: חיקויים של סגנונות וסוגות מהספרות המוקדמת, זכרונות של סופרים על ההתקבלות של ספרות ההשכלה וסופרי ההשכלה כעבור זמן, הערכות מעמיקות של סופרים ומבקרים והיגדים ישירים המשבחים או מבקרים ספרות זו. המשכו של המאמר מתרכז בהדגמת מגמות עיקריות בהיסטוריוגרפיה ובביקורת של הספרות במאה התשע עשרה, מגמות שביטאו את היחס לספרות ההשכלה המוקדמת. המאמר עוסק בין היתר באברהם אורי קובנר המבקר>
  • פפירנא, אברהם יעקב.  פגישותי את א. א. קובנרהד הזמן, גל' 132 (י"א בתמוז תרס"ט, 30 ביוני 1909), עמ' 2, 3 <חזר ונדפס בספרו: כל הכתבים / ערך לדפוס והוסיף אחרית דבר ישראל זמורה (תל אביב : הוצאת מחברות לספרות, ה'תשי"ב), עמ' 266־276>
  • צונזר, ז'נה.  השפעת בלינסקי על ההשכלה הרדיקלית : עיון בכתבי קובנר ופפירנא.  בתוך: ההשכלה לגווניה : עיונים חדשים בתולדות ההשכלה ובספרותה / עורכים שמואל פיינר וישראל ברטל (ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ה 2005), עמ' 257־265.
  • קולודני-בקי, רות.  שכר סופרים.  הארץ, מוסף שבועי, כ"ט בסיון תשמ"ז, 26 ביוני 1987, עמ' 20־21.
  • קולודני-בקי, רות.  לא סתם פקיד בנק: מאברהם אורי קובנר לאברהם ז'ק.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ו באדר א' תש"ס, 3 במארס 2000, עמ' 26.
  • קרמר, שלום.  המבקר הראשון בספרותנו החדשה : שלשים שנה למותו של א. א. קובנר. מאזנים, כרך י', גל' 5 (נ"ו) (ת"ש), עמ' 482־492 *
  • רויזן, ברל.  פ.מ. דוסטוייבסקי ומכותבו הסופר אורי קובנר.  בספרו: דמויות ומוטיבים יהודיים בספרות הרוסית : עיונים ספרותיים הסטוריים / מיידיש, מאיר אבני (קיבוץ שמיר : מאיר אבני, תשס"ג 2003), עמ' 155־169.
  • שאנן, אברהם.  דוסטוייבסקי והיהודי קובנר.  משא (מצורף ל'דבר'), גל' 1 (כ"ב בכסלו תשל"ב, 10 בדצמבר 1971), עמ' 5.
על "חקר דבר"
על "כל כתבי אברהם אורי קובנר" בעריכת ישראל זמורה
  • שפירא, אליהו דוד. א.א. קובנר בזמנו ומחוץ לזמנו. מולד, חוב' א' (תש"ח), עמ' 306־307.
קישורים:


עודכן לאחרונה: 31 באוקטובר 2017

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף