נתן
גורן (גרינבלאט) נולד בה' בטבת תרמ"ז, 1 בינואר 1887 בעיירה ווידז,
פלך קובנה בליטא, לאביו, אשר, חסיד של הרבי מליובביץ'. למד ב"חדר" ובישיבות
סלובודקה ושם נתוודע לספרות העברית החדשה. ב-1903 עבר לוילנה והמשיך
בלימודי קודש. התרועע עם סופרי וילנה ואף נתקרב ל"פועלי ציון". היה פעיל
בתנועה המהפכנית ברחוב היהודי ובשנים 1906־1908 נחבש מספר פעמים בבתי-סוהר
על פעילותו. ב-1910 גלה לאודסה מחשש למאסר נוסף ושם התקרב אל ביאליק, דרויאנוב ומנדלי ואל חוג היוצרים היהודים הצעירים בעיר והשתתף בפעילות הספרותית בעברית וביידיש.
ב-1917 עבד בהוצאת שטיבל וכן בעיתון "העם" במוסקבה. בשנים 1919־1921 חי
בפוצ'פ כמורה ועסק בצרכי-ציבור. ב-1921 חזר לליטא ונעשה בה מהדמויות
הבולטות בעיר קובנה, בה לימד בגימנסיה הריאלית העברית.
פעילותו
הספרותית החלה בשפה הרוסית ב-1909 אולם ב-1911 עבר לכתיבה ביידיש ועברית
ב"השילוח". גורן היה פעיל
בתחומי החינוך, הספרות והעתונות העברית והיידית, בעיקר בקרב תנועת
ארץ-ישראל העובדת.
בקובנה היה ממייסדי קבוצת האמנים היידים ''מיר אליין'' (''אנו בעצמנו'') ופרסם את ביכורי יצירותיהם של כותבים ביידיש ובעברית, בהם גם לאה גולדברג ונח שטרן, בבמות השונות שעל עריכתן הופקד. רבים מהכותבים היו תלמידיו. הוא לימד בשתי גימנסיות ובסמינר למורים של ''תרבות'' ועמד בראש הסתדרות המורים העבריים בליטא. בתקופה זו פרסם את הרומנים
במדרון (1929) ובערוב חייה (1935), וכן מונוגרפיה ביידיש על י''ל גורדון (1929).הוא למד באוניברסיטת קובנה וקיבל שם ב-1935 את תארו
האקדמי. באותה שנה עלה ארצה וחי בפתח תקוה ובתל-אביב כמורה בבתי-חינוך
תיכוניים תוך פעילות באגודת הסופרים ובברית העברית העולמית.
סיפורו העברי הראשון נדפס בקובץ טל (1910). בהמשך פרסם שירים, סיפורים ורשימות ביקורת בבמות העבריות הבולטות דאז ברוסיה,
ליטא, ארץ-ישראל ארצות הברית ועוד ובמקביל בעיתונות היידיש. בארץ כתב בקביעות במשך שנים אחדות להארץ ולדבר והשתתף בעריכת מאספים וכתבי עת שונים. במקביל לימד ועסק בפעילות ציבורית. ב-1938 פרסם את הספר
בתיה חן, רומן מפתח בעל יסודות אוטוביוגרפיים. בשנת 2014 יצא בהוצאה מחודשת ספרו
פרקי ביאליק: כנס מסות ורשימות, אשר נדפס לראשונה ב-1948, עם מבוא מאת זיוה שמיר.
נתן גורן נפטר בתל אביב בי"ד באדר
תשט"ז, 26 בפברואר 1956.
[מקורות: קרסל,
תדהר,
לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור,
Yiddish Leksikon,
ויקיפדיה]
ספר נתן גרן ז"ל / ערוך בידי צבי הרכבי (ירושלים : ברית עברית עולמית, תשי"ח 1958)
<מכיל "מפזורי עזבונו" של נתן גורן וביבליוגרפיה של כתביו, מאת משה הרכבי>
מאמרים:
הרכבי, צבי.
נתן גורן ז"ל : 5 שנים למותו. דבר, כ' בניסן תשכ"א, 6
באפריל 1961, עמ' 8.
מייטוס, אליהו.
נתן גרינבלט. בקייטנה של ה"סבא"
בספרו: במחיצתם של סופרים
: פרקי זכרונות מימי שחרות (תל אביב : יבנה, תשל"ח 1977), עמ'
37־43.
שזר, זלמן. נתן גרינבלאט. בספרו אור אישים : דברי מסה
וזכרון על פגישות שתמו (מהדורה חדשה, מורחבת ומתוקנת) (ירושלים : הספריה
הציונית, תשל"ג 1973), כרך שלישי, עמ' 178־183 <נחתם: תשי"ח>
ברתיני, ק. א. "פרקי ביאליק" מאת נתן גורן (גרינבלאט).
דורות, שבועון
לספרות ולעניני חברה, שנה ראשונה, שנה א, גל' ד (כ' בתשרי
תש"י, 13 באוקטובר 1949), עמ' 8־9.