מרדכי צבי מאנה (1859־1886)

Mordecai Ẓevi Manne

    מרדכי צבי מאנה (המצי"ר), משורר עברי, נולד בראדושקוביץ שבפלך וילנה בא' באייר תרי"ט, 5 במאי 1859. אביו היה מלמד ו"מחוקק ציונים באבני מצבות על קברות בני ישראל" ומגיל ארבע לימדו תורה.  מילדותו נמשך לציור ולשרטוט, וסביבתו התומכת איפשרה לו להגשים את שאיפותיו ולצאת ב-1876 ללימודים בבית הספר לציור בווילנה. בזכות הצטיינותו התקבל ב-1881 לאקדמיה לאמנות בסט. פטרבורג, ולמד בה עד 1884 בתמיכת נדיבים יהודים. לאחר שהחמירה מחלת השחפת שלו נאלץ לשוב לעיר מולדתו, שם בילה את השנתיים האחרונות לחייו בבית הוריו ובקרב חבריו-מעריציו.
    בתקופת לימודיו בווילנה החל מאנה לכתוב שירים, ומאז ואילך התפצלה פעילותו היצירתית לשתי רשויות – ספרות ואמנות פלסטית – שכמעט לא נגעו זו בזו. מתוך מכתביו מסתבר, שהציור היה משאת נפשו האמיתית, ובו ריכז את עיקר תקוותיו ושאיפותיו, ואילו השירה נתפסה בעיניו כעיסוק משני או כשעשוע לשעות הפנאי. אך היו אלה שיריו שעוררו את עניינם של בני זמנו, ובזכותם הוא נחשב כאחד הבולטים במשוררי דורו, דור "חיבת-ציון". יצירתו מייצגת, אכן, באופן מובהק את תקופת המעבר שפקדה את השירה העברית בין שלהי עידן ההשכלה לבין התמורה המהפכנית המסתמנת עם הופעתם של ח"נ ביאליק ושאול טשרניחובסקי בעשור האחרון של המאה הי"ט. בין סימני ההיכר של שירתו: זיקה לרעיון הציוני, המתבטאת בשירי כיסופים לארץ-ישראל; נהייה אל מראות נוף וטבע הן כממשות והן בהקשרים סמליים-פנתאיסטים; העמדת ה"אני" הלירי האינדיווידואלי במרכז העולם השירי; שילובם של מוטיבים רומנטיים אופייניים (בדידות, יגון, אהבה) וכן עיסוק רפלקטיבי במעשה השירי עצמו; נטייה להבעה אוטוביוגרפית ישירה וקונקרטית. שירו הידוע ביותר של מאנה, "משאת נפשי" (1886), שאף זכה ללחן פופולרי, שבה את לבם של קוראים רבים בזכות השילוב המאוזן המתקיים בו בין מאוויים אישיים ולאומיים. קובץ כתביו ומכתביו, שכונסו על-ידי ידיד נעוריו, אריה ליב שיינהויז, כעשר שנים אחרי מותו (1897) קבע את דיוקנו לדורות כמשורר מובהק של מראות הטבע האביבי השלובים ביגון המחלה ובחרדת המוות. ואכן, מותו בדמי ימיו (בט"ז בתשרי תרמ"ז, 15 באוקטובר 1886) יצר הילה רומנטית סביב חייו הקצרים והמרים, עד כדי טיפוחו של כעין "פולחן מאנה" בעיירתו ראדושקוביץ במשך עשרות שנים אחרי פטירתו.
    עם זאת, חלוציותו האמיתית של מאנה אינה מצויה בשיריו, הדומים לשירתם של רבים מבני דורו, ואף לא בציוריו, שרובם אבדו, אלא בקבוצת מאמרים שפירסם החל ב-1881 על האמנות הפלסטית ומקומה בחיי העם היהודי. במאמרים אלה, ראשונים מסוגם בעברית, ביקר את הנתק המסורתי בין היהודים לבין היצירה החזותית לסוגיה, וקרא לטיפוח הרגישות האסתטית בקירבם כתנאי להפיכתם לבני-אדם שלמים, בין אם ברצונם להשתלב בסביבתם ובין אם ברצונם לטפח את ייחודם הלאומי. מאמרים אלה מבשרים את הוויכוח רב הממדים שהתפתח בסוגיות אלה בשנים הבאות, כחלק מן הדיון בטיבה ובתכולתה של התרבות העברית החילונית ומקומה בתהליך התחייה הלאומית היהודית.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]

[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, Jewish Encyclopedia, Электронная еврейская энциклопедия]

ספריו:

  • כל כתבי מרדכי צבי מאנע : קובץ שיריו, מאמריו ומכתביו נדפסים וכת"י בשני חלקים עם תמונת המשורר ותולדות ימי חייו (ווארשא : תושיה, תרנ"ז) <כתובות בידי אריה ליב שיינהויז>

על המחבר ויצירתו:

קישורים:


עודכן לאחרונה: 15 במאי 2019

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף