אוריה באר, סופר ומחזאי, נולד ב-1937 בתל־אביב, שאליה עברו
הוריו מהמושבה כנרת. אמו היתה חברה של המשוררת רחל. אביו היה פועל חקלאי ושומר שדות,
ולימים ממייסדי ״אגד״. סיים את בית הספר תיכון חדש בתל־אביב.
שירת בחיל התותחנים, ובשירות המילואים היה מודיע למשפחות על נפגעים. המגע הקרוב שלו
עם השכול השפיע על יצירתו. עורך־דין ונוטריון. פירסם שני קובצי סיפורים ורומן.
כבר בספרו הראשון, המורה גרופמן (תמוז־אומני, 1987), מתגלים
הקווים המאפיינים את כתיבתו, ועיקרם סגנון ריאליסטי מהוקצע, הנסמך על שלושה מרכיבים
ברורים: דמויות המעורבות בקונפליקט פנימי או חיצוני המוליך לפואנטה; עלילה מורכבת,
אך לא מסובכת מדי; והיצמדות לחיי העבר וההווה של ימי טרום־המדינה ושל מדינת ישראל.
בולט בספר הסיפור ״גבעון״, על רקע אירועי מלחמת ששת הימים. הגיבור הוא לוחם, שאביו
נרצח על ידי איש כנופיות ערבי, והוא מתלבט בבעיה מוסרית: האם להרוג שבוי, איש הפדאיון,
שנפל בידיו? הוא מוכן ללחוץ על ההדק, ״אלא שאז, כאילו מן האופק, הגיעה רכובה על כנפיים
דמותו של אבא. הוא נחת מהשמיים וחצץ ביני ובין הפדאין״ (35). בסיפור המרכזי, ששמו כשם
הספר, מתוארת דמותו של מורה, שהטיף לציונות ולעמל כפיים, אך אחרי מות בנו הפך למהמר
בבורסה, וסופו שאיבד את ממונו ואת ממונם של אחרים, ושלח יד בנפשו.
בקובץ עין הזכוכית של מיור פאבל (1998) תשעה סיפורים ובהם
מערכת מסועפת של דמויות ושל מצבים, היונקת בחלקה מחוויותיו האישיות כמודיע על נפגעים
בצבא. ב״ההודעה״, הסיפור הארוך הפותח את הספר, הגיבור הוא בן דמותו של הסופר, מודיע
נפגעים, שאינו מוכן להודיע לחבר ילדות על נפילת בנו, משום שאותו חבר בגד בו לפני שנים
רבות. לאחר לבטים קשים הוא נשבר ומוכן לבצע את המשימה, אולם היא כבר ניתנה למישהו אחר.
ספרו השלישי, מול ההרים הסגולים (2007), הוא רומן אילתי אותנטי, המשרטט דמויות
טיפוסיות תוך יצירת מערכות קשרים, בהן קשר בין אב לבנו, החולקים את חייהם עם אותה בחורה,
על רקע אילת בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
מחזותיו הוצגו על בימות שונות: ״הקונגרס הראשון״ (פסטיבל עכו, 1986);
״כאילו בחלום״ (תיאטרון הספרייה, 1987); ״מעוז 29״ (תיאטרון הסימטה, 1993).
בשנת 2000 זכה בפרס קרן אולשוונג לספרות (מטעם האפוטרופוס הכללי).
אוריה באר נפטר בתל־אביב בכ״ב באייר תשע״ט, 26 במאי 2019.