ראובן אשר ברודס (1851־1902)

 <בהכנה>

Reuben Asher Braudes

ראובן אשר ברודס נולד בווילנה בכ"ה באלול תרי"א, 22 בספטמבר 1851. אביו (יעקב יוסף ברא"ז) מת עליו בילדותו. הוא למד בעצמו ולפני גיל בר מצוה נתפרסם כעילוי, אף נתפס להשכלה בימי לימודיו ובגיל צעיר החל בכתיבתו. מאמרו הראשון ב"הלבנון" (1868. "שימת עין על כמה מאמרי תורה וחכמה". על מאמרו זה וכן האחרים חתם ראובן אבי"ב: "ראובן אשר בן יוסף ברא"ז) וכן הבאים אחריו עסקו בענינים תלמודיים ומשולבים היו בהם רישומי ספרות-המחקר בעברית. ב-1868 ברח מבית אמו מוילנה (לרגל השידולים לנישואין) והלך לז'יטומיר, בה למד בבית-המדרש לרבנים וכן רוסית וגרמנית, ואף שקד על ספרויות שתי הלשונות האלה. כאן עשה עד 1871 והכיר את ש"י אברמוביץ (מנדלי מוכר-ספרים), א"ב גוטלובר, א. צ. צויפל, משה ליב לילינבלום ועוד, ומכאן שלח את מאמריו ל"הלבנון", "הכרמל" ו"המליץ".  היה נע ונד בערים שונות (קיוב, יקטרינוסלב, ניקולייב, אודיסה ועוד) בהתפרנסו מהוראה. בימי נדודים אלה חל המעבר שלו לפובליציסטיקה, סיפורת ולפיליטון וכן דרש אז באחד ממאמריו מאת סופרי ישראל ברוסיה זיקה יתירה לחיים ולמציאות היהודית. ב"השחר" הדפיס את סיפורו הראשון ("מסתרי בית צפניה") וכן דברי שיר ובקורת. ב-1875 הגיע לוארשה והתחיל מוציא את סיפוריו: "מודה ועוזב" (1876. "וידוי אשר יתוודה ראש לקהל היהודים בליטא". חזר ונדפס באסופתו "זקנים עם נערים") ו"אהבה תחולל נפלאות" (לבוב, תרל"ו). בוארשה הוזמן על ידי א"ב גוטלובר, שביקש להוציא ירחון ספרותי מתחרה ל"השחר" (בית המדרש לרבנים בז'יטומיר, שבו הורה גוטלובר נסגר ב-1873), לעריכת כתב העת "הבוקר אור". לשם כך עבר ללבוב ושם היה עורך למעשה של "הבוקר אור" במשך שלוש שנים ומחצה בערך (1876־1879). באכסניה זו התחיל לפרסם את הרומן "הדת והחיים" ("יסודתו בדברי הימים לבני ישראל בליטא בשנות תרכ"ט-תרל"א. הספר לא נגמר ויצא בלבוב, תרל"ז. מהדורה שניה יצאה לאור בתרמ"ז. קיצור בידי ירמיהו פרנקל בירושלים, תש"ז). אולם המשיך בעריכתו אך חדשים מספר ונפרד מגוטלובר. אז פתח בהשתתפות ב"מגיד משנה" בסידרת "מכתבים ספרותיים" וכן ב"הקול". כשנתיים (1879־1881) עשה בוילנה ושם סייע לי' מזח בעריכת "גן פרחים" שלו (1881). כאן פירסם סיפור ומאמר בזכות הרחבתה של הלשון וטען למעמד שוה של כל רובדי הלשון. בפרוע פרעות ביהדות רוסיה ב-1881 עבר לרומניה ולאחר שצידד תקופה קצרה בזכות ההגירה לאמריקה עבר למחנה חובבי-ציון ואף ערך עיתון ביידיש (בשם עברי "יהודית". בוקרשט. תרמ"ב-תרמ"ד). ב-1884 עבר ללבוב והיה פעיל מאז בתנועה הלאומית והציונית עד מותו. בלבוב הוציא יחד עם י' מזח את העיתון "היהדות" ("לחדשות ולילדי יום, לספרות ולבקורת". יצאו אך 4 גליונות. תרמ"ה), שמילאו בעצמו בסוגים ספרותיים מרובים.  בתרמ"ח יצא בוארשה הרומן "שתי הקצוות" (לאחר מכן: וילנה, תרס"ד ותרפ"ג), שלא כקודמו: "הדת והחיים", הושלם ונגמר. אף ליקט את סיפוריו הקטנים בשם "זקנים עם נערים" ("אספת סיפורים, מחזות ותמונות מחיי היהודים בארץ רוסיא". וינה, תרמ"ו). בתרמ"ח היה עורך למעשה של "בית אוצר הספרות", מיסודו של ש. א. גרבר (שנה ב' וחלק של שנה ג'). בתרמ"ט הלך לקולומיה וערך את "השמש" וב-1890 התחיל מוציא בקראקא את העיתון "הזמן" (לרגל חוקי הדפוס באוסטריה היה לו גם השם "רוח הזמן". נפסק ב-1891). כאן פירסם מאמרים בזכות חיבת-ציון וכן ראשיתו של הרומן "מאין ולאן" (יצא כספר בקראקא, תרנ"א). אף הוציא חוברת לרגל העברת עצמות אדם מיצקביץ' מצרפת לקראקא: "אדם מיצקביץ', תולדות חייו, ערכו במשוררים ויחוסו לעם בני ישראל בספריו ובפעולותיו" (קראקא, תר"ן). לאחר מכן השתתף ב"השרון" של גרשם בדר ושלושה סיפורים אף יצאו כספר לחוד, בשם "שלושה סיפורים" (קראקא, תרנ"ד). ב-1893 חזר ללבוב וערך עיתונים של חובבי ציון ביידיש ואף אותם כמעט שמילא בעצמו. ב-1896 עבר לוינה, שם בילה אחרית ימיו. הוא התחיל אז להשתתף בקביעות ב"המגיד" שיצא בקראקא ואף השתתף מטעם העיתון בקונגרס הציוני הראשון בבזל ופירסם כתבות מפורטות ממנו. משהחלה לצאת מהדורה ביידיש של "וועלט" נתמנה על-ידי הרצל כעורכה (1900) והמשיך בעבודתו זו כשנה ורבע. בלבו קיננו תכניות ספרותיות מרובות, שלא יצאו לפועל בשל מותו בוינה בי"ז בתשרי תרס"ג, 18 באוקטובר 1902. לאחר מותו הופיעו "שירים עתיקים" (סיפור. קראקא, תרס"ג). הירבה לכתוב יידיש ואף הגן על שפה זו בפני התקפת בני דורו.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, Yiddish Leksikon, Jewish encyclopedia, Электронная еврейская энциклопедия, YIVO Encyclopedia of Jews in Esatern Europe]

ספריו:

  • דער פוימאניק : אָדער, ניט געזוכט אונ פאָרט געפונען אין צווייא טייל איין ... געשיכטע ... פון דעם אידישען לעבן אין רוסלאנד ... (זיטאָמיר : דפוס יצחק משה באקשט, תרל"ד)
  • מודה ועוזב : וידוי אשר יתודה ראש לקהל היהודים בליטא, את חטאתו אשר חטא ואת כור הנחם אשר נצרף בו ... (ווארשא : שריפטגיסר, תרל"ו 1875)
  • אהבה תחולל נפלאות : או, תקון נפש מכשף המגלגלת (לעמבערג : M. Wolf, תרל"ו)
  • הדת והחיים : רומן : יסודתו בדברי הימים לבני ישראל בארץ ליטא בשנות תרכ"ט תרל"א (לעמבערג : דפוס Szewczenko Verein, תרל"ז) <בשני כרכים>
  • הדת והחיים : רומן : יסודתו בדברי הימים לבני ישראל בארץ ליטא בשנות תרכ"ט-תרל"א (לעמבערג : עקד ספורים, תרמ"ה) <הוצאה שניה מתוקנת על ידי המחבר בשלושה כרכים>
  • זקנים עם נערים : אספת ספורים, מחזות ותמונות מחיי היהודים בארץ רוססיא (וויען : דפוס מ' קנאָפפלמאכער, תרמ"ו) <יוצא לאור על ידי אביגדור חיים שטערנבערג>
  • ויברח יעקב : אודער, וויא יעקב איז אנטלאפין ... אראָמן[!] אין צווייא טהייל ... פון דעם יודישין לעבין אין רוססלאנד ... (ווארשא : Тип. В. Тиля, תרמ"ד[!]1889)
  • שתי הקצות : רומן מחיי היהודים בעת ההוה (לעמבערג : עקד ספורים, תרמ"ה)
  • שתי הקצות : רומן מחיי היהודים בעת ההוה בשני כרכים (ווארשא : א"י שפירא, תרמ"ח)<דפוס צילום של מהדורה זו יצא לאור בניו יורק בהוצאת AMS Press ב-1969>
  • אדם מיצקויץ : תולדות חייו, ערכו במשוררים ויחוסו לעם בני ישראל בספריו ובפעולתיו (קראקא : א' פויסט, תר"ן)
  • הרמון : ספור (קראקא : בהוצאת המחבר, תר"ן)
  • מאין ולאן? : ספור (קראקא : דפוס יוסף פישער, תרנ"א) <דפוס צילום נדפס ע"י AMS Press בניו-יורק ב-1969>
  • שני ספורים : א) במקום בת ב)האשה וילדיה (קראקא : י' פישר, תרנ"ג)
  • שאינו יודע לשאול : ספור (קרקא : דפוס י' פישר, תרנ"ד)
  • שלשה ספורים (קראקא : דפוס יוסף פישר, תרנ"ד)
  • געמאכט די פליטה : אָדער, ויברח יעקב : א ראָמאן אין צווייא טהייל א שיינע ... געשיכטע ... פון דעם יודישען לעבען אין רוססלאנד (ווילנא : יצחק פונק, תרנ"ה 1895)
  • שירים עתיקים : נעתקים מכתב יד ישן, מפרשים ומבארים, ונוספו עליהם גם הערות והארות שונות (קרקא : י' פישער, תרס"ג)
  • שתי הקצות : רומן מחיי היהודים בעת ההוה (ווילנא : דפוס ראם, תרס"ד 1903)
  • דאָס אומגליק : אָדער, ווי דער פומפיאנער רב האט געוואלט לעזן די סאָציעלע פראגע (לבוב : סנונית, 1930)
  • הדת והחיים (ירושלים ; תל אביב : שוקן, תש"ז) <ערוך מקוצר ומבואר בידי ירמיהו פרנקל>
  • הדת והחיים : רומאן (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל"ד) <הקדים מבוא גרשון שקד>
  • שתי הקצוות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשמ"ט 1989) <ההדיר וצירף מבוא והערות בן-עמי פיינגולד>

עריכה:

  • היהדות : ... מכתב עתי לחדשות ילדי יום, לספרות ולבקרת (לעמבערג, תרמ"ה) <בהשתתפות יהושע הלוי מזח>
  • הזמן : מכתב עתי מדיני, ספרותי ומדעי לכל עניני היהודים והיהדות (קראקא, תרנ"א 1890)

על המחבר ויצירתו:

ספרים:
  • פינגולד, בן-עמי.  יצירתו של ר. א. ברודס (ירושלים, תשל"ח 1978) <דיסרטציה -- האוניברסיטה העברית בירושלים, תשל"ח 1978>
מאמרים: על "הדת והחיים"
  • ברעם אשל, עינת. "שני הפכים בנושא אחד": על יחסו הדו-ערכי של הרומן המשכילי אל ההיסטוריה : עיון ב קבורת חמור לפרץ סמולנסקין וב הדת והחיים לר"א ברודס.  בתוך:  ממרכזים למרכז : ספר נורית גוברין / ערך אבנר הולצמן (תל-אביב : מכון כץ לחקר הספרות העברית, ביה"ס למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל-אביב, תשס"ה 2005), עמ' 126־144.
  • פלאי, משה. שתי הקצוות של "הדת והחיים".  משא (מצורף ל'דבר'), גל' 36 (194) (כ"ב באלול תשל"ה, 29 באוגוסט 1975), עמ' 2 <חזר ונדפס ב'הדואר', שנה 55, גל' ב (י' בכסלו תשל"ו, 14 בנובמבר 1975), עמ' 26־27>
  • פלאי, משה. ר.א. ברודס, אומן שהוא לוחם : על האחידות התבניתית ברומאן "הדת והחיים", מאה שנה לראשית הופעתו. בצרון, כרך ס"ז (תשל"ו, ספטמבר 1976), עמ' 329־333.
  • שקד, גרשון.  לחיות! לחיות! : על 'הדת והחיים' מאת ראובן אשר ברודס. בספרו: מנדלי, לפני ואחריו (ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ה 2004), עמ' 27־50 <נדפס לראשונה כמבוא ל'הדת והחיים' (תשל"ד 1974)>
על "שתי הקצוות"
  • גלבוע, מנוחה. בין משכילים לחסידים.  דבר, ה' באדר תש"ן, 2 במארס 1990, עמ' 19.
  • הולצמן, אבנר. אל נא תאחזו בקצוות.  הארץ, תרבות וספרות, י"ז בכסלו תש"ן, 15 בדצמבר 1989, עמ' ב 8.
  • מזור, יאיר. "שתי הקצוות" לראובן אשר ברוידס (פרק נשכח בכיבוש הרומן העברי, לתולדות העיצוב הז'אנרי של רומן ההשכלה). עלי שיח, חוב' 19־20 (1983), עמ' 18־30.
  • פרידלנדר, יוסף. ראובן אשר ברודס: הד לחיים רחוקים. מעריב, ספרות, כ"א בשבט תש"ן, 16 בפברואר 1990, עמ' 8.
קישורים:


[עודכן לאחרונה: 1 בפברואר 2017]

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף