הלל
ויס נולד בבני ברק בח' בניסן תש"ה, 22 במארס 1945. גדל ברמת גן ולמד בתיכון צייטלין בתל אביב. למד
ספרות עברית וכללית לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן. בנוסף למד משפטים בשלוחה התל אביבית
של האוניברסיטה העברית והוסמך כעורך דין. בשנת 1972 קיבל תואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת
בר-אילן (כותרתה של עבודת המוסמך שלו היא: "מוטיבים באמצעי עיצוב בארבעה מספורי ש"י
עגנון"). את תואר הדוקטור קיבל ב-1978 על התזה "הדום וכיסא" ו"כיסוי הדם" על סיפורי חתימה
של עגנון, בהנחייתם של יוסף דן והלל ברזל). ויס הוא מרצה וחוקר במחלקה לספרות עם ישראל
באוניברסיטת בר-אילן. בתקופה שבה כיהן כראש המחלקה לספרות עברית (1982־1985) שילב
ספרות יידיש ולאדינו בתוכנית הלימודים ושינה את שמה של המחלקה מ"ספרות עברית" ל"ספרות
עם ישראל". בינואר 2014 הוענק לו תואר פרופסור אמריטוס. ויס הוא ראש החוג להוראת הספרות
במכללת אורות ישראל באלקנה, מאז היווסדו ב-1990. ויס חיבר ספרים אחדים על יצירת עגנון
ועל הסיפורת הישראלית, ערך מספר ספרים, כתב מאמרים רבים, מסות ומחקרים. התמחה בניתוח
ממוחשב של יצירות עגנון. הוא חבר בלשכת עורכי הדין בישראל ובאגודת הסופרים
העבריים בארץ ישראל. בשנים 1990־1992 היה חבר ועדת היגוי לפיתוח מסילות ברזל בארץ ישראל
ובמזרח התיכון מטעם משרד התחבורה.
חוקר ספרות ומסאי
נולד ברמת גן, בוגר בית הספר התיכון צייטלין בתל אביב. השלים לימודים אקדמיים בספרות עברית ובספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן ולימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והוסמך לעסוק בעריכת דין. עבודת הדוקטור שלו הוקדשה לעיון באופיין האנציקלופדיסטי של יצירות ש''י עגנון ''הדום וכסא'' ו''כיסוי הדם''. עוד לפני השלמת התואר השלישי ראה אור ספרו פרשנות לחמישה מסיפורי ש''י עגנון (עקד, 1974). ספרו העיקרי על עגנון הוא קול הנשמה: חקר 'הדום וכיסא' - ספר דברי הימים לש''י עגנון (1985).
ויס הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, חוקר יצירתו של ש''י עגנון ומבקר הספרות העברית מדור המדינה ועד ימינו. עמד בראש המחלקה לספרות עם ישראל והוא שהעניק לה את שמה לאחר שנקראה המחלקה לספרות עברית, מתוך מגמה לעסוק בספרויות היהודים בכל הלשונות. ראש החוג להוראת הספרות במכללת ''אורות ישראל'' בישוב אלקנה.
היה מהראשונים בישראל שפיתח מנגנוני מחשוב לטקסטים ספרותיים, הקים מאגר לאחזור מידע לכתבי עגנון ועמד בראש הצוות להקמת מאגר דומה לכתבי המשורר אורי צבי גרינברג.
כתיבתו רוויה סממנים פוליטיים והיא מעריכה ושופטת את הספרות העברית מנקודת מבט ימנית רדיקלית. ספריו המובהקים מסוג זה הם: דיוקן הלוחם: עיונים על גיבורים וגבורה בסיפורת העברית של העשור האחרון (1975); עלילה: ספרות הכיליון הישראלית (1992); דרך המלך: מדיניות, ספרות, תיעוד (2003). את השקפותיו הפוליטיות לגבי הספרות העברית ביטא במאות רשימות ביקורת שראו אור בעיתונות היומית ובעיקר בעיתונות שבה ראה את ביתו האידיאולוגי: עיתון ההתיישבות ביהודה ושומרון נקודה, בכתב העת נתיב ובעיתון היומי מקור ראשון. כמו כן שימש כעורך שותף בספר: Agnon and Germany: the Presence of the German World in the Writings of S.Y. Agnon, (2010), וערך את האנתולוגיה: ואני תפילתי: שירת התפילה של משוררים בני זמננו (1991).
בלבן, אברהם. ''הוא עוד יתגע
[מקורות: לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים,
ויקיפדיה]
[צילום: י. גלרון-גולדשלגר]
חקרי עגנון : עיונים ומחקרים ביצירת ש"י עגנון,
מוגש לפרופ' יהודה פרידלנדר (רמת גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ד 1994)
<בשיתוף הלל ברזל> תוכן העניינים
המתכונת והדמות : מחקרים ועיונים בשירת אורי צבי גרינברג (רמת-גן : אוניברסיטת
בר-אילן, 2000)
Agnon and Germany : the
presence of the German world in the writings of S. Y. Agnon / edited by Hans-Jürgen
Becker, Hillel Weiss. -- Ramat Gan : Bar-Ilan University Press, 2010. Table of contents
בדרך לגאולת הפוסט-ניהיליזם.
בתוך: ציונות: פולמוס בן זמננו : גישות מחקריות
ואידאולוגיות / עורכים – פנחס גינוסר, אבי בראלי (קריית שדה בוקר : המרכז למורשת
בן-גוריון ; תל אביב : המכון לחקר הציונות ע"ש חיים וייצמן, אוניברסיטת תל-אביב
; באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ז 1996), עמ' 355־365.