עמליה ארגמן ברנע (1950)

<בהכנה>

Amalia Argaman Barnea

עמליה ארגמן ברנע, בתו של הסופר והעיתונאי הירושלמי מנחם ברש-רועי שהיה עיתונאי בידיעות אחרונות  במשך כחמישים שנה, נולדה בירושלים בכ"ט בתמוז תש"י, 14 ביולי 1950. למדה בבית הספר הדתי "מעלה" בירושלים ובמגמה המזרחנית בגימנסיה העברית בירושלים. את שירותה הצבאי עשתה ככתבת ב"במחנה-נח"ל" ו"במחנה-גדנ"ע" וכעורכת ביטאון הרבנות הצבאית "מחניים". למדה לשון וספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב ומחשבת-ישראל ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. החלה את הקריירה המקצועית שלה ככתבת לענייני בריאות בעיתון "דבר" ובעלת טור  ועורכת ב"דבר לילדים". בין השנים 1976 עד 2003 היתה חברת מערכת "ידיעות אחרונות": תחילה ככתבת לענייני אמנות, בידור וקולנוע וכן היתה בעלת טור לביקורת ספרות-ילדים. בשנים 1980־1981 יצאה לשירות דיפלומטי בקהיר, כאשת נספח העיתונות בשגרירות הישראלית. במהלך שהותה בקהיר דיווחה וכתבה על שנת השלום הראשונה בין ישראל למצרים, ראיינה אינטלקטואלים, אנשי עיתונות וסופרים מצריים. עם שובה ארצה, שימשה ככתבת ראשית במגאזין הנשים "זמנים מודרניים" בידיעות אחרונות, כתבת במוסף השבת "7 ימים", כתבת המוסף היומי "24 שעות" וככתבת שטח בשולחן החדשות של העיתון. ב-2004, עם פרישתה מ"ידיעות אחרונות" היה לה  טור שבועי בערוץ 10 של הטלוויזיה שעסק בפעילות של עמותות ומוסדות-ללא-כוונת-רווח (מלכ"רים) והמיגזר השלישי בישראל.
ספרה "ללכת שבי" שנכתב בשיתוף אהרן ברנע, רומאן תיעודי על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני וימי מלחמת לבנון, תורגם לשלוש שפות וראה אור בארצות-הברית, בריטניה, גרמניה ומצרים, וזכויות להפקה כסרט נמכרו לחברה בהוליווד. 
עמליה היא אם לאור ורעות העוסקים גם הם בתחום הכתיבה והעיתונות.
[צילום: משה שי]

ספריה:

  • ללכת שבי (תל אביב : עידנים, תשמ"ז 1986) <בשיתוף אהרן ברנע> <"סיפור על מפגש ... בין ישראלים לפלסטינים"><תורגם לאנגלית, גרמנית וערבית> <מהדורה מעודכנת ומחודשת יצאה לאור ב-2004 - ראה להלן>
  • Mine enemy / Amalia and Aharon Barnea ; translated from the Hebrew by Chaya Amir (New York : Grove Press, 1988)(London : Halban, 1989)
  • Freunde trotz Terror und Tod : d. Israeli u.d. Palästinenser / Aharon u. Amalia Barnea. Aus d. Engl. von Walle Bengs (Reinbek bei Hamburg : Rowohlt, 1988)
  • An taqa’a sabīyan / ‘Amāliyā (Arghamān) wa-Aharūn Barnīya’ ; tarjamat Muḥammad Ḥamzah Ghanāyim (Kafr Qari’ : Dār al-Hudá, 1991)
  • עדי אבא וארבעים המוצצים (ירושלים : כתר, 1989) <איורים, יוסי אבולעפיה>
  • שרק לא תרדמו לי באמצע השנה (ירושלים : כתר, 1994) <איורים - טלי קריבולט>
  • אמרתי מלאכים (תל אביב : ביתן, תשנ"ז 1996) <שירים> <ערכה ניצה בן ארי>
  • הגוף זוכר (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000) <שירים> <עריכה, אשר רייך>
  • ללכת שבי, אחרי (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2004)
  • חם כמוס : שירי אהבה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2005)
  • עם סגירת הגיליון (ירושלים : כתר, 2008)
עריכה:
  • מנחם ברש-רועי : האיש והעיתונאי / עריכה, עמליה ארגמן-ברנע (ירושלים : ששר, 2005)
על המחברת ויצירתה:

על "ללכת שבי"
  • גאון, רפי. האויב שקל לחבבו. על המשמר, כ"ו באדר תשמ"ז, 27 במארס 1987, עמ' 16.
  • מלמן, יוסי. מעבר לחומות. דבר, ח' בטבת תשמ"ז, 9 בינואר 1987, עמ' 28.
  • סלע, מיכל. האויב כאדם. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ד בשבט תשמ"ז, 13 בפברואר 1987, עמ' 21.
  • פרליס, איזה.  דו-שיח בין אויבים-ידידים.  הדואר, שנה 66, גל' 8 (ח' בטבת תשמ"ז, 9 בינואר 1987), עמ' 21־22.
על "עדי, אבא וארבעים המוצצים"
  • איינהורן-נלקנבאום, מיקי. [ביקורת]. נעמת, פברואר 1990, עמ' 60.
על "שרק לא תרדמו לי באמצע השינה"
  • בן-גור, נעמי. עוד תתגעגעו. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ט באלול תשנ"ד, 26 באוגוסט 1994, עמ' 30.
  • דר, יעל. לא אומרים סודות בחברה. הארץ, מוסף ספרים, גל' 87 (כ"א בחשון תשנ"ה, 26 באוקטובר 1994), עמ' 11.
על "אמרתי מלאכים"
  • בורג, אברהם. בשבי השיר הכואב. הארץ, מוסף ספרים, גל' 224 (ה' בסיוון תשנ"ז, 10 ביוני 1997), עמ' 24.
  • דליס. שיוט חוזר. מאזנים, כרך ע"א, גל' 5 (1997), עמ' 60־61.
  • נגב, אילת. מלאכים הם חזקים. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י"ט בחשוון תשנ"ז, 1 בנובמבר 1996, עמ' 66, 68.
על "חם כמוס" על "עם סגירת הגיליון"
  • איל, ליאת. סגירת החשבון. מקור ראשון, שבת, ח' בכסלו תשס"ט, 5 בדצמבר 2008, עמ' 16.
קישורים:

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף