דב קמחי (בֶּרִישׁ מֶלֶר) נולד בכ״ו בכסלו תר״ן, 19 בדצמבר 1889 בעיירה יאסלו בגליציה. קיבל חינוך מסורתי וציוני והיה פעיל בתנועת הנוער הציונית ״השחר״. ב־1905 החל לפרסם רשימות מענייני דיומא בשבועון הגליצאי המצפה. ב־1908 עלה ארצה והתיישב בירושלים לתמיד. עד 1913 למד בסמינר למורים של חברת ״עזרה״, ואז החל לעבוד כמורה, תחילה בבית הספר לבנות למל ומ־1931 בגימנסיה רחביה.
    בשנות מלחמת העולם הראשונה החל בכתיבת סיפורת. יצירתו הארוכה הראשונה, הרומן על בלימה שתחילת התרחשותו בעיירה גליצאית והמשכו בירושלים, פורסמה בהמשכים בירחון הניו־יורקי מקלט (1919–1920). עיקר יצירתו התהווה בשנות העשרים והשלושים, ובתוכה הספרים מעברות (רומן, 1923); ספר הכליונות (נובלה לירית, 1926); אמש (רומן, 1927); אחרית, פגישות, במבוא (נובלות, 1929); על שבעה ימים (רומן, 1934); עשרה סיפורים (1941); בית חפץ (נכתב מ־1930 עד 1939 ופורסם ב־1951). לאחר מכן חדל מכתיבת סיפורת מחמת דכדוך ורפיון ידיים, ספק בשל אכזבה מהתגובה הצוננת ליצירותיו, ספק מתוך שחש כי איכותן לא הגשימה את ציפיותיו מעצמו.
    בתקופה שבה התמודדה הסיפורת העברית בעיקרה עם ״עלילת העל הציונית״ חיבר דב קמחי נובלות ורומנים רוויי פיוט לירי נוגה, המתמקדים בזרימה רבת ניואנסים של חיי נפש, ומעצבים מלודרמות ארוטיות־משפחתיות אפלות. משורטטות בהם דמויות של תלושים־הוזים דקדנטיים אובדי־דרך, גברים נשיים ונשים חזקות, והם מרבים בתיאורי אווירה אימפרסיוניסטיים מעודנים של נוף ומרחב. מיצירותיו הבולטות, ובראשן על שבעה ימים ובית חפץ, עולה דיוקן לא־צפוי של ירושלים בת זמנו: עיר פרובינציאלית ובה משפחות האחוזות ברשתות סבוכות של יחסים ומאבקים, וחותם השקיעה ניכר בהן.
    בצד יצירתו הסיפורית פעל קמחי בחריצות בשורה של תחומי כתיבה נוספים. הוא פרסם מסות וטורים קבועים בהארץ ובעיתונים אחרים. תרגם עשרות ספרים, בעיקר מן הסיפורת הגרמנית (ארתור שניצלר, ארנולד צווייג, סטפן צווייג, יעקב וסרמן, ויקי באום, מקס נורדאו, האחים גרים) והסיפורת הסקנדינבית (הנס כריסטיאן אנדרסן, ב׳ ביירנסון), שעקבותיה ניכרו ביצירתו. השתתף בתרגום מהדורה מקיפה של כתבי הרצל. ערך כתבי־עת וקבצים ספרותיים (דפים, 1922; מולדת, 1928–1929; הד החינוך, 1926–1935; שולמית, 1935; הגלגל, 1943–1946). בעשרים שנות חייו האחרונות התמסר לעריכת אנתולוגיות ממבחר הספרות העולמית ומן הספרות הארץ־ישראלית, ערך ספרי יובל וספרי זיכרון, וחיבר דברי מחקר ופירוש על התנ״ך שצמחו מעבודתו כמורה (בין השטין של התנ״ך, 1941; בשבילי התנ״ך, 1952; אנציקלופדיה לאישים בתנ״ך, 1965). דב קמחי נפטר בירושלים בכ״ה באייר תשכ״א, 11 במאי 1961.  מאז שנות השמונים זכתה יצירתו להערכת חוקרים ולהוצאות מחודשות (אתרוגים ועוד סיפורים, 1982; בית חפץ, 1993; ספר הכליונות, 2008). האופציה המודרניסטית־האימפרסיוניסטית המסתמנת בה, שאיחרה את זמנה או שמא הקדימה אותו, עוררה עניין באיכויותיה הייחודיות שהוחמצו במידה רבה על ידי בני זמנו.
בנו הוא הסופר יגאל קמחי.

נכתב על־ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, גרנות, ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית, לקסיקון אופק לספרות ילדים, Электронная еврейская энциклопедия] 

ספריו:

• ספר הכליונות (ירושלם : זוטות, תרפ״ו)
• ספר הכליונות (ירושלים, תר״ץ) <מהדורה שנייה מתוקנת>
• על שבעה ימים : רומן (תל־אביב : א.י.שטיבל, תרצ״ד)
• ספר מסות קטנות (ירושלים : הוצאת ראובן מס, תרצ״ח) <התוכן: על אנשים –  קוים קצרים –  על ספרות –  בשטף של פולמוס –  על ספרים –  על הנארג –  קוים קצרים>
• בית חפץ (ירושלים : מוסד ביאליק, 1951) <רומן מחיי ירושלים>
• אנציקלופדיה לאישים בתנ״ך (תל אביב : יהושע צ׳צ׳יק, הוצאת ספרים, תשכ״ה 1964) <כולל פתח דבר מאת י״י ריבלין>
• בית חפץ : רומאן (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ג 1993) <נוסח ערוך מחדש בידי מנחם פרי>
• ספר הכליונות (באר שבע : אוניברסיטת בן־גוריון בנגב : הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית : אור יהודה : דביר, 2008) <איורים – ליזה זברסקי ; אחרית דבר – שלומית זערור>

תרגום:

• העלמה אלזה : ספור / ארתור שניצלר (תל אביב : פ. גינזבורג, תרפ״ז)
• המהגרים : רומן / יוהאן בויר (תל אביב : מצפה, תר״ץ 1930)
• עוד אגדות למכסה / שספר לה למן השנה הרביעית ועד לשנה השביעית לימי חייה אביה מכס נורדאו (תל אביב : י. צ׳צ׳יק, תשט״ו)
• אגדות למכסה / מכס נורדאו ; עם אחרית דבר מאת מכסה נורדאו (תל אביב : עם עובד, תש״ן 1990) <מהד׳ חדשה ; עריכת תרגום נורית קוטלר>

עריכה:

על המחבר ויצירתו: