איריס לעאל (1959)

<בהכנה>

Iris Leal

    איריס לעאל (פרומרמן) נולדה בקיבוץ אשדות-יעקב לאביה יוצא פולין ואמה מקזבלנקה. גדלה אצל סבה וסבתה החרדים בבני-ברק ובגיל 7 עברה לקיבוץ כפר-מנחם של תנועת הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר. החלה לכתוב בגיל צעיר: במלחמת ששת-הימים כתבה מכתבים לחיילים. מורתה שלחה את מכתביה לעיתון ידיעות אחרונות והן פורסמו. מאז עודד אביה את כתיבתה והיא התכתבה עם סופרים. כתיבתה מתאפיינת בנוסח אלגורי, תוך התמקדות ביחסים הבין-אישיים של קבוצת אנשים קטנה שנתקבצו למקום מבודד. איריס לעאל כותבת מאמרי ביקורת, ואף זכתה בפרס ברנשטיין לכתיבת ביקורות (1995) וכן עורכת את מדור התרבות והספרות בכתב-העת "הד החינוך". לעאל למדה בפאריז ובלונדון ומלמדת כתיבה בבית הספר "קמרה אובסקורה", כמו כן מרצה בלימודי התואר שני של האקדמיה בצלאל וכן מלמדת בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל. ספרה הראשון "חוות מרפא" (1993) זיכה אותה בפרס ראש הממשלה וב-2003 זכתה בו שוב. היא היתה מועמדת לפרס ספיר ב-2001 וב-2009. מתגוררת בתל-אביב עם בן זוגה ושלושת ילדיה.
[מקורות: ויקיפדיה, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, גרנות²]
[צילום: עינת אנקר, לשכת העתונות הממשלתית]

ספריה:

  • חוות מרפא (ירושלים : כתר, 1993) <עריכה - יגאל שוורץ>
  • אושר פתאומי (ירושלים : כתר, 1999) <רומן> <עריכה - חיים פסח>
  • המשפחה (ירושלים : כתר, 2001) <רומן> <עריכה - חיים פסח>
  • אש בבית (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2008) <עריכה - שמעון אדף> <רומן>
  • חובות אבודים (ירושלים : כתר, 2013) <עריכה - דרור משעני>
  • לא העזנו לדעת (תל אביב : עם עובד, תשע"ט 2019)
על המחברת ויצירתה:

על "חוות מרפא"
  • וילף, מיכאל. נשים אסרטיביות. על המשמר, ט' בתשרי תשנ"ד, 24 בספטמבר 1993, עמ' 19־20.
  • חפץ, פביאנה. במערבולת התשוקה - קסם הפראות. חדשות, המדריך, כ"ז בתמוז תשנ"ג, 16 ביולי 1993, עמ' 31.
  • נגב, אילת. ידעתי שאם לא אכתוב את הספר הזה, אמות : שיחה עם הסופרת איריס לעאל בצאת ספרה "חות מרפא".  ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ' בתמוז תשנ"ג, 9 ביולי 1993, עמ' 43, 45, 47, 104 <חזר ונדפס בספרה: שיחות אינטימיות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ' 317־325>
  • נגיד, חיים. אהבה ודעיכה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ה' באב תשנ"ג, 23 ביולי 1993, עמ' 28.
על "אושר פתאומי"
  • הירש, אלי. בכוח אהבתם. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת -תרבות, ספרות, אמנות, י' בכסלו תש"ס, 19 בנובמבר 1999, עמ' 26.
  • כץ, אבי. אושר פתאומי יטלטל אדם. הארץ, תרבות וספרות, י"ג בסיוון תש"ס, 16 ביוני 2000, עמ' ב 15.
  • לב-ארי, נעמה. יש אהבות טובות. מאזנים, כרך ע"ד, גל' 9 (2000), עמ' 59־60.
  • מלצר, יורם. קריעת האפלה. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, א' בטבת תש"ס, 10 בדצמבר 1999, עמ' 28.
  • משמר, תמר. הסופר והכתיבה: דרמה של גילוי עריות. הארץ, מוסף ספרים, גל' 381 (י"א בסיוון תש"ס, 14 ביוני 2000), עמ' 22.
  • שירב, פנינה. כיסוי וגילוימכאן, כרך י' (ספטמבר 2010, תשע"א), עמ' 153־184 <המאמר מנסה להתחקות אחר סוד גילוי העריות ולאתר את עקבותיו או את אופני הסגרתו ביצירות פרי עטן של שלוש סופרות ישראליות: רות אלמוג בסיפורה "מרתה תמתי עד נצח", איריס לעאל בספרה "אושר פתאומי" ולאה איני בספרה "סדומאל">
  • שקלובסקי, רחל. מסע אל הבדידות והאושר. עתון 77, גל' 240 (2000), עמ' 7.
על "המשפחה"
  • אוריין, יהודית. הגיסה המושלמת. עתון 77, גל' 256 (סיוון תשס"א, יוני 2001), עמ' 8, 9.
  • אלמוג, רות. איריס לעאל על האם ואמנטל: נובלה. הארץ, תרבות וספרות, כ"ה באייר תשס"א, 18 במאי 2001, עמ' ב 14.
  • הולצמן, אבנר. חטיפים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ז' באדר תשס"א, 2 במארס 2001, עמ' 26־27.
  • ניב, טל. אופס, גמרתי. הארץ, מוסף ספרים, גל' 429 (כ"ג באייר תשס"א, 16 במאי 2001), עמ' 6.
  • צור, שי. האישי הוא עדיין פוליטי. מאזנים, כרך ע"ה, גל' 6 (2001), עמ' 62־63.
על "אש בבית" על "חובות אבודים" על "לא העזנו לדעת"
קישורים:


עודכן לאחרונה: 12 באוקטובר 2019

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף