זאב מיליקובסקי נולד בסלונים,פולין (כיום בתחומי בלארוס)  בג׳ בתשרי תרפ״א, 15 בספטמבר 1920. עם פלישת הרוסים לפולין בתחילת מלחמת העולם השניה גוייס לצבא הסובייטי ועבר את שנות המלחמה בברית המועצות. לאחר המלחמה עלה ארצה כמעפיל ובדרכו נעצר על ידי הבריטים ושהה כשנה וחצי במחנות המעפילים בקפריסין. נישא לשושנה לבית דוידזון והקים משפחה בקיבוץ אילון, עבד במטע ובנגריה ועסק במוסיקה כל חייו.
    ספרו הראשון – קנאה בדובים (1980), הוא פרשה אוטוביוגרפית מרתקת, עוצרת נשימה מחמת דרך תיאורה והרצאתה, המסופרת באופן בלתי אמצעי על ידי המחבר על חייו שהיו רצופים רעב מתמיד ותחבולות לשבור אותו. פגישות עם טיפוסים שונים של רוסיה-רבתי שעם חלק מהם, כאחים לצרה ולסבל, התידד, ועם חלק מהם, בתוקף מלחמת הקיום האכזרית, התנגש. התמודדות עם תלאות לאין קץ, שעל אחדות מהן, מחמת כשרון ההמצאה וההסתגלות, הוא מתגבר, ועם אחדות מהן, באין ברירה, הוא משלים. גילוי יצרי האדם ותכונותיו, כטובות וכרעות, ובעקבותיהן רגעי התעלות ורגעי שפל. זכה בפרס הספרותי על שם פרננדו חינו בשנת 1984 במכסיקו.
    ספרו השני צף על עקבותיו (1989), מתאר בצורה מרתקת ומרשימה, בסגנון אוטנטי ושוטף המיוסד על סיפור אמיתי, את התלאות, המאמצים וההתמודדות שעברו ניצולי מלחמת העולם השניה בדרך לארץ ישראל, ואת המאמצים הנפשיים והרגשיים שעברו ממצב של פליטים ללוחמים הנלחמים על מולדתם. התמודדות עם תלאות אין-סוף, פיתוח הווי קבוצתי מיוחד במינו, לחימה עיקשת על הרצון והתקווה דחפה אותם לחצות גבולות תוך סיכון רב, לשוט בספינות רעועות, להיאבק ולמרוד בבריטים ולברוח באישון לילה מקפריסין. המחבר הוא אחד מאותה חבורה אשר העדיפה בלא היסוס את הדרך הקשה והמסוכנת יותר לעלות לארץ ישראל, הנתונה בעיצומה של מלחמת השחרור.
    זאב מיליקובסקי נפטר בספטמבר 1996 בקיבוץ אילון.

[תודה לסימה שמעוני מהספריה האזורית מטה אשר, על הכנת עמודו של זאב מיליקובסקי] 

• הקנאה לדובים : שבע השנים הרזות (תל אביב : אל״ף, תשמ״א 1980)
• צף על עקבותיו : סיפורה של קבוצת מעפילים (תל-אביב : תמוז, 1989)