משוררת
ואמנית, ילידת בגדד.
עלתה ארצה עם משפחתה ב-1951. אמה היא בת למשפחת בית-אדוני,
שהעמידה בעיראק שושלת מקובלים ומשוררים, ביניהם אסנת התנאית, המשוררת
והרבנית הידועה מן המאה הי"ז. המשפחה שוכנה תחילה במעברה באר-יעקב ויקנעם.
כיום חיה בירושלים. עבדה כמזכירה במשרד החוץ ובדפוס הממשלה (המדפיס
הממשלתי). שיריה מופיעים בכתבי עת ספרותיים ובעתונות. אחדים משירה תורגמו
לאנגלית, גרמנית, יוונית, ספרדית ורוסית. ספרה הראשון, 'וירח נוטף שגעון',
זיכה אותה בפרס ע"ש ירוחם לוריא, כמו כן זכתה בפרס אח"י, פרס קוגל מטעם
עיריית חולון ופעמיים זכתה בפרס היצירה של ראש הממשלה.
[מקורות:
גרנות, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים,
ויקיפדיה,
ITHL]
מוסקטי-שטינדלר, גבריאלה. אמירה הס – השירה כאוטוביוגרפיה. בתוך: כנס שטרסבורג : דברי הכנס המדעי העברי השנים-עשר באירופה, אוניברסיטת שטרסבורג, תשנ"ו / עריכה, אברהם בן-אמתי (ירושלים: ברית עברית עולמית, תשנ"ח), עמ' 129־133.
עברון, עדנה. להיות משוררת - זה סיוט <ריאיון עם המשוררת אמירה הס>. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"א בניסן תשנ"ג, 2 באפריל 1993, עמ' 29.
עלון, קציעה. אמירה הס ואלמוג
בהר : פואטיקה של חיקוי והתנגדות. בספרה
שושנת המרי השחורה : קריאות בשירה מזרחית (מושב בן-שמן : מודן :
משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2014), עמ' 29־52.
שבת-נדיר, הדס. אדם צועק פנימו וכל המרחב עולם אל חוגת הקשת : על תנועת הצנטריפוגה בשירתה של אמירה הס.
בתוך: עדות היופי וחוקת הזמן : על שירתה של אמירה הס : מאמרים
ושיחות / עורכת -
קציעה עלון (תל אביב : הוצאת גמא, 2016), עמ'
83־99.