שיריה הראשונים של סיגלית דוידוביץ' פורסמו לראשונה בכתב העת עכשיו (1979). ספרה הראשון, כתם, יצא לאור באותה שנה והתקבל כספר ביכורים ייחודי. התגלה בו קול מובחן של משוררת הכותבת שירים חסכניים בתיאורים ובפיגורות אך עשירים בחיווי רגשות.
    דוידוביץ' נמנתה עם חברי הקבוצה הספרותית ״מקום״, שבה השתתפו המשוררים אלון אלטרס, מאיה בז'רנו, זלי גורביץ', אלי הירש וחזי לסקלי. כתב העת מקום פירסם רק גיליון אחד (1985) בחסות עכשיו, שהיה אמור לייצג את השירה הצעירה בשנות השמונים.
    עפר יקר: שירים, ספרה השני (1982), המשיך את העיסוק בדימויים של העצמי, תוך מודעות מפוכחת למוות. ספרה השלישי, מעבר לזכוכית פני (1985), גילה מפנה בנקודת המבט, שיצאה אל מחוץ לגבולות ה״אני״ ותיארה נופים ודמויות אחרות.
    שיריה פורסמו בשנות השמונים והתשעים בכתבי עת (״עכשיו״, ״עתון 77״, ״מקום״, ״רחוב״, ״שופרא״) ובמוספי הספרות.
    שירתה של דוידוביץ' נבחנה בביקורת ביחס לשירת נשים ומעמדן בשלהי המאה העשרים, בעיקר בשל העיסוק בדמות האישה ובתדמיתה ובסוגים שונים של הבעות אהבה, בהן אהבה חד-מינית.

נכתב על ידי  נוית בראל, עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים

ספריה: