גרשון שקד (1929־2006)

 <בהכנה>

Gershon Shaked

    גרשון (גרהרד) שקד נולד בווינה בל' בסיון תרפ״ט, 8 ביולי 1929. אביו ואמו, אהרן ואסתר מַנְדֶל, היגרו כפליטים לווינה ערב מלחמת העולם הראשונה מעיירתם בלז שבגליציה, ועסקו במסחר זעיר. עם סיפוחה של אוסטריה על ידי הנאצים ב-1938 נאסרו הוריו, אך לפני כן הצליחו להסדיר את יציאתו לארץ-ישראל במסגרת 'עליית הנוער'. התעללות שספג מידי חבורת בריונים שפרצו לביתו ב'ליל הבדולח' (10 בנובמבר 1938) טבעה בו חותם לכל ימי חייו, ובדיעבד הגדיר אותה כרגע שבו נולדה זהותו הציונית. באפריל 1939 הגיע לבדו ארצה, ונקלט במוסד החינוכי 'משק ילדים' ליד פרדס חנה. בחמש שנות שהותו שם הונח היסוד לחינוכו העברי. הוריו, שהצליחו להיחלץ מאוסטריה ולעלות ארצה חודשים אחדים אחריו, העדיפו להשאירו במוסד זה מחמת תנאי חייהם הקשים. לאחר שנה נוספת בפנימייה בירושלים הצטרף להוריו בגיל חמש-עשרה, וסיים את לימודיו בגימנסיה 'הרצליה' בתל-אביב. במלחמת העצמאות השתתף כתותחן. ב-1950 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים (ספרות, מקרא והיסטוריה כללית) ורכש בה את שלושת תאריו (1954, 1959, 1964). במהלך שנות לימודיו עסק בהוראה במוסדות תיכוניים ועל-תיכוניים (גימנסיה רחביה, סמינר הקיבוצים, סמינר המדריכים של עליית הנוער). מ-1960 עד יציאתו לגמלאות ב-1997 לימד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית (מ-1975 כפרופסור מן המניין), ושנים אחדות עמד בראשו. במקביל השתתף בהקמת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב (1971 ואילך), וכיהן כפרופסור-אורח באוניברסיטאות שונות בארצות הברית. על הישגיו המחקריים זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל (1987) ובפרס ישראל לחקר הספרות (1993). בשנת 2000 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. גרשון שקד נפטר בז' בטבת תשס״ז, 28 בדצמבר 2006 בירושלים. רעייתו היא חוקרת הספרות והמשוררת מלכה שקד.
    פרסומיו הראשונים (1951) היו דווקא בתחום השירה והסיפורת. באותה תקופה השתייך לחבורת 'לקראת' יחד עם בנימין הרושובסקי ונתן זך ואחרים. במהלך השנים הוסיף לפרסם מדי פעם דברי ספרות יפה, חלקם בשמות בדויים, אולם עד מהרה התמקד בתחום הביקורת והמחקר של הספרות העברית. במאמריו הראשונים בעיתונות (1952־1954), שהוקדשו לסיפורי ביאליק, שופמן ועגנון, מסתמנות נטיות המעידות על המשך דרכו: עיון פרשני-אנליטי מדוקדק בסיפורת העברית הקלאסית, תוך חשיפת תבניות ומרקמים אסתטיים ביצירות כבסיס להפקת משמעותן. על רקע הנוסח הפיוטי-ההתרשמותי הנמלץ והעמום שרווח אז בביקורת העברית היה בזה משום חידוש ניכר. שקד עצמו ציין כי הושפע בכך בעיקר ממורו שמעון הלקין, שפתח בפניו את עולם המושגים של 'הביקורת החדשה'.
ביטוי מובהק לגישתו זו ניתן בספרו הראשון, על ארבעה סיפורים: פרקים ביסודות הסיפור (1963), המוקדש לעיון בסיפורים של ח״נ ביאליק, מ״י ברדיצ'בסקי, י״ד ברקוביץ וש״י עגנון. גם ספרו בין שחוק לדמע (1965), על יצירתו העברית של מנדלי מוכר ספרים, חותר לאפיון הפואטיקה הסיפורית של היוצר, אך עם זאת עוסק בתפיסת האדם הסאטירית-גרוטסקית של מנדלי ובדרכי האיזון בין המטענים הקומיים והפאתטיים בסיפוריו. בספרו ללא מוצא (1973) קובצו עיוניו ביצירותיהם העיקריות של הקלאסיקונים של ראשית המאה העשרים (ברדיצ'בסקי, ברנר, שופמן וגנסין). ואילו בספרו אמנות הסיפור של עגנון (1973) העמיד מסכת פרשנית פורצת-דרך, כשהציב – לראשונה בביקורת עגנון – את הסוגיות המבניות והצורניות במרכז העיון ולא בשוליו. בתוך כך תרם תרומות בסיסיות לתיאור היסודות האירוניים, הקומיים והסאטיריים ביצירת עגנון, להבנת היחס בין מבע סמוי ומבע גלוי ביצירתו ולאפיון הפואטיקה של סיפוריו הלא-ריאליסטיים. עיסוקו המתמשך של שקד ביצירת עגנון הניב ברבות השנים גם את הספרים S. Y. Agnon: A Revolutionary Traditionalist ופנים אחרות ביצירתו של ש״י עגנון, שניהם ב-1989, וכן את הקובץ בעריכתו ש״י עגנון: מחקרים ותעודות (1978, יחד עם רפאל וייזר).
    תחום בפני עצמו בפעילותו המחקרית של גרשון שקד הוא עיסוקו בדרמה העברית. ראשיתו בסדרת אינטרפרטציות של מחזות מאת י״ד ברקוביץ, חיים הזז ומתתיהו שוהם (על שלושה מחזות: פרקים ביסודות המחזה, 1968), ובמחקר על המחזה המשכילי מלוכת שאול מאת יוסף האפרתי מטרופלוביץ (1968). המשכו במחקר חלוצי מקיף על המחזה העברי ההיסטורי בתקופת התחייה (1970), שאף בו ניכרת מחויבותו של המחבר בעיקר להיבטים המעצבים את המחזות כיצירות אמנות – המבנים, דרכי האפיון, דרכי השיח והציורים הפיוטיים, וכן לאפיון המחזות על-פי טיפוסיהם: מלודרמות אידאיות, מחזות ליריים, מחזות אקספרסיוניסטיים וכדומה. לאחר מכן הקדיש מאמרים למחזותיהם של לאה גולדברג, נסים אלוני וחנוך לוין (כונסו בספרו על סיפורים ומחזות, 1992), למחזה כתופעה חברתית וכדרך של תקשורת תרבותית (1987) ולהתפתחות דיוקן השחקן בתיאטרון העברי (1993).
    משנת 1953 פרסם שקד רשימות ביקורת שוטפות על הספרות המתהווה, בעיקר בסיפורת. אלה הצטיינו תחילה בנימתן הפולמוסית הלוחמנית, ועם הזמן התמתנו. מראשית שנות הששים ליווה באופן צמוד ואוהד את צמיחת הסיפורת של 'דור המדינה', ופירש בהעמקה את ספריהם הראשונים של עמוס עוז, א״ב יהושע, אהרן אפלפלד, עמליה כהנא-כרמון ואחרים. את עיוניו כינס וסיכם בספרו גל חדש בסיפורת העברית (1971) – חיבור הנחשב כתרומה משמעותית להתקבלות ולקנוניזציה של מספרים אלה, ולבידולם כקבוצה דורית מן הסיפורת של 'דור תש״ח' שקדמה להם. בהמשך פעילותו כמבקר הרחיב שקד את תמונת הקנון של דור זה, ובצד המשך המעקב אחר הסופרים שנזכרו לעיל כינס בספרו גל אחר גל בסיפורת העברית (1985) עיונים מפורטים בסיפורת של שולמית הראבן, יצחק אורפז, יהושע קנז, יעקב שבתאי, חיים באר, רות אלמוג, ישעיהו קורן, דוד שיץ ויצחק בן-נר. לסיפורת הצעירה ושוברת-המוסכמות שהופיעה בשנות השמונים (דויד גרוסמן, יובל שמעוני, אורלי קסטל בלום, יואל הופמן ואחרים) הקדיש מסות פרשניות וסקירות פנורמיות שכונסו בחלקן בספרו ספרות אז, כאן ועכשיו (1993), ואחרות נכללות בספרו פני הדור שנותר בעזבונו. פעילותו הרצופה ובעלת המשקל כמבקר וכחוקר, כמעצב תוכניות לימודים וכחבר בולט במוסדות-תרבות שונים הפכה אותו לדמות סמכותית משפיעה וקובעת-טעם בשדה הספרות הישראלית במשך כמעט יובל שנים.
    מתחילת שנות השבעים התמסר שקד למפעלו המרכזי כחוקר – כתיבת תולדותיה של הסיפורת העברית המודרנית. בחמשת הכרכים של הסיפורת העברית 1880-1980, שהופיעו בין 1977 ל-1998 בהיקף כולל של כ-2500 עמודים (וכן בגירסות מקוצרות באנגלית ובגרמנית), שרטט תמונה אדירת-ממדים, המכילה עיונים מונוגרפיים מפורטים ביצירתם של עשרות סופרים בצד חתכים דוריים, אסכולתיים, פואטיים ואידיאולוגיים כלליים. עם השנים חלו שינויים בתפיסותיו של החוקר, שהשפיעו על אופיים של הכרכים השונים. בעוד שבתחילת הדרך נטה שקד להדגיש את חשיבות ההיבטים האסתטיים הפנימיים, הרי מכרך לכרך גבר משקלם של גורמים חוץ-ספרותיים בתמונה הכוללת: תמורות חברתיות והיסטוריות, מקומן של יצירות לא-קנוניות, הדינמיקה של התקבלות היצירות בביקורת ובקרב קהל הקוראים. בתוך כך חזר בו שקד ההיסטוריון מתפיסות שונות שאחז בהן כמבקר – כגון בנטייתו לטשטש את קו החתך החד בין 'דור בארץ' ל'דור המדינה', שהוא עצמו היה מראשי מעצביו, ולהמירו בהבחנה מורכבת יותר, חוצת דורות, בין סיפורת ריאליסטית וסיפורת פוסט-ריאליסטית. אחד ממושגי המפתח שקנו להם בהדרגה משקל ונוכחות בכרכי הסדרה הוא 'עלילת העל הציונית', כלומר ההנחה שהסיפורת העברית לדורותיה מנהלת דיאלוג מורכב, רב-פנים, עם המיתוס הציוני שגרס שהשיבה לארץ-ישראל תגאל את עם ישראל מן הגלות ותביא לתחייתו החברתית והרוחנית.
    בשנים שבהן חדרו גורמים חברתיים ואידיאולוגים לתמונה ההיסטוריוגרפית ששרטט, נתן להם שקד ביטוי ישיר בכתביו האחרים. בספריו יצירות ונמעניהן: ארבעה פרקים בתורת ההתקבלות (1987) ומנדלי, לפניו ואחריו (2004) תיאר את הספרות כמערכת מורכבת של מגעים בין מוענים ונמענים, ואת הדינמיקה של חילופי צפנים ומוסכמות במערכת תקשורת זו. בספרו אין מקום אחר (1983; מהדורה מורחבת ב-1988) תיאר את חותמה של ההיסטוריה היהודית, ובמיוחד את השפעתם של פחדים וטראומות קולקטיביות, בספרות העברית והיהודית ובעצם בקיום היהודי המודרני בכלל. במוקדו של ספר זה שתי מסות אוטוביוגרפיות, 'אין מקום אחר' ו'תקופת החרדה', החושפות את חוויותיו המוקדמות של המחבר כילד נרדף באוסטריה האנטישמית, והמנמקות על בסיס אישי-קיומי את תודעתו הציונית הנחרצת, המשמשת מצע לכתיבתו. עליהן יש להוסיף את הרומן מהגרים (2001), הניתן להיקרא במובנים מסוימים כתעודה אוטוביוגרפית לא פחות מאשר כיצירת סיפורת בדיונית.
    אותה זהות מוקדמת של מי שהחל את דרכו כילד אוסטרי ממקור גליצאי הקורא גרמנית, ניצבת בבסיס עיסוקו המתמשך של שקד בסופרים יהודים הכותבים בלשונות זרות. סנונית ראשונה בתחום זה היא ספרו אם תשכח אי פעם (1971) המוקדש בעיקרו לספרות יהודית אמריקאית. על סופרים יהודים שיצרו בגרמנית ובאנגלית כתב בספריו Die Macht der Identität (1986) ו-The Shadows Within (1987). בשנותיו האחרונות שָקַד על ספר מסכם בנושא זה, זהות: ספרויות יהודיות בלשונות לעז שהופיע ב-2006, חודשים אחדים לפני מותו. הספר מורכב מעשרות אינטרפרטציות מפורטות של רומנים שנכתבו בידי סופרים יהודים בגרמנית (קפקא, יוסף רות ואחרים), באנגלית (הנרי רות, פיליפ רות ואחרים), ביידיש (מנדלי) וגם בעברית (אפלפלד). באמצעותן מנסה המחבר לזהות את היסוד היהודי המשותף ליצירות אלה – בשימושי הלשון, במערכת הסימנים, בדגמי עלילה ובמרכיבים מן המיתוס היהודי – וההופך אותם בעיניו לרכיבים בתוך ספרות יהודית על-לאומית ועל-לשונית אחת. סיפור-העל היהודי הגלותי רב הנתיבים המצטייר מתוך ספר זה מנוגד קוטבית לסיפור-העל הציוני המונח בבסיס מפעלו ההיסטוריוגרפי של שקד, אולם שניהם כאחד נובעים מתוך הזהות והביוגרפיה של המחבר עצמו, שבכתיבתו הענפה מצוי, אחרי ככלות הכל, ייצוג מורכב של מכלול אישיותו.

נכתב על ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, ITHL]

[צילום: המכון לתרגום ספרות עברית]
ביבליוגרפיה:
אבנר הולצמן, 'דיוקנה של סיפורת ריאליסטית', מדעי היהדות: במת האיגוד העולמי למדעי היהדות, מס' 34, תשנ״ד, עמ' 149-156.
רות וייס, 'חייו ומותו של מבקר ספרות ציוני', ארץ אחרת, גיליון 39, אפריל-מאי 2007.
זיסי סתוי, 'יותר מכל אני שונא נפיחוּת' [ראיון עם גרשון שקד], ידיעות אחרונות (תרבות-ספרות-אמנות), 22.2.1985, עמ' 20-22.
מלכה שקד, 'על גרשון שקד', בתוך אתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

 

ספריו:

  • השיר הלירי (צופית : המדרשה לחינוך המשותף, 1957?) <התוכן: יסודות השיר הלירי -- השיר המודרני>
  • על ארבעה סיפורים : פרקים ביסודות הסיפור (ירושלים : הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, המחלקה לעלית ילדים ונוער, מדור להדרכה, תשכ״ג) <על ״יום הדין של פייבקה״ לי״ד ברקוביץ, ״גבעת החול״ לש״י עגנון, ״קלונימוס ונעמי״ למ״י ברדיצ'בסקי ו״החצוצרה נתביישה״ לח״נ ביאליק> <חזר ונדפס בספרו על סיפורים ומחזות (1992) - ראה להלן>
  • בין שחוק לדמע : עיונים ביצירתו של מנדלי מוכר-ספרים (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1965)
  • על שלושה מחזות : פרקים ביסודות המחזה (ירושלים : הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, המחלקה לעלית ילדים ונוער, מדור להדרכה, תשכ״ח) <על ״אותו ואת בנו״ לי״ד ברקוביץ, ״בקץ הימים״ לחיים הזז ועל ״יריחו״ למתתיהו שוהם> <חזר ונדפס בספרו על סיפורים ומחזות (1992) - ראה להלן>
  • הספרות החדשה בארץ ישראל (ירושלים : משרד ראש הממשלה - מרכז ההסברה - שרות הפרסומים, 1968) <״מהדורה זמנית״>
  • המחזה העברי ההיסטורי בתקופת התחייה : נושאים וצורות (ירושלים : מוסד ביאליק, תש״ל 1970)
  • גל חדש בסיפורת העברית : מסות על סיפורת ישראלית צעירה (מרחביה ותל-אביב : ספרית פועלים, תשל״א 1971) <מהדורה שנייה מורחבת הופיעה בתשל״ד 1974>
  • אם תשכח אי-פעם : עיונים בספרות יהודית-אמריקאית ונספח על סופר יהודי-גרמני (תל-אביב : עקד, תשל״ב 1971) <כולל נספח על הסופר יעקב ואסרמן>
  • אמנות הסיפור של עגנון (תל-אביב ומרחביה : ספרית פועלים, תשל״ג 1973)
  • ללא מוצא : על י.ח. ברנר, מ.י. ברדיצ'בסקי, ג. שופמן וא.נ. גנסין (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ג 1973)
    תוכן העניינים
  • גל חדש בסיפורת העברית : מסות על סיפורת ישראלית צעירה (מרחביה ותל-אביב : ספרית פועלים, תשל״ד) <מהדורה שניה מורחבת>
    תוכן העניינים
  • הסיפורת העברית (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ח 1977־1998) 5 כר'.
    התוכן:
    א. בגולה. 1880־1970. תשל״ח 1977.
        תוכן הענינים
    ב. בארץ ובתפוצה. 1880־1980. תשמ״ג.
    ג. המודרנה בין שתי מלחמות מבוא ל״דורות בארץ״ 1880־1988. 1988.
    ד. בחבלי הזמן - הריאליזם הישראלי 1938־1980. 1993.
    ה. בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות, 1880־1980. 1998.
  • אין מקום אחר : על ספרות וחברה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ג 1983) <מהדורה מורחבת הופיעה ב-1988>
  • גל אחר גל בסיפורת העברית (ירושלים : כתר, 1985)
    תוכן הענינים
  • יצירות ונמעניהן : ארבעה פרקים בתורת ההתקבלות (תל אביב : אוניברסיטת תל-אביב, תשמ״ז 1987)
  • אין מקום אחר : על ספרות וחברה (תל-אביב : הקיבוץ מאוחד, 1988)
  • פנים אחרות ביצירתו של ש״י עגנון (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1989)
  • על סיפורים ומחזות : פרקים ביסודות הסיפור והמחזה (ירושלים : כתר, 1992)
    תוכן העניינים
  • ספרות אז, כאן ועכשיו (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשנ״ג 1993)
    תוכן העניינים
  • Modern Hebrew fiction / translated from the Hebrew by Yael Lotan ; edited by Emily Miller Budick ; bibliography compiled by Jessica Cohen (Bloomington : Indiana University Press, 2000)
  • מהגרים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס״א 2001) <רומן> <תורגם לגרמנית>
  • Immigranten : Roman / übers. von Ruth Achlama (Frankfurt am Main : Jücircleher Verlag, 2005)
  • מנדלי, לפניו ואחריו (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס״ה 2004)
    תוכן העניינים
  • The New Tradition : essays on modern Hebrew literature (Cincinnati : Hebrew Union College Press ; Detroit, Mich. : Distributed by Wayne State University Press, 2006)
  • זהות : ספרויות יהודיות בלשון לעז (חיפה : הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס״ו 2006)
  • תמונה קבוצתית : היבטים בספרות ישראל ובתרבותה (אור יהודה : דביר : מכון הקשרים, 2009) <עורכים - גדעון טיקוצקי ומלכה שקד>
    תוכן הענינים
עריכה:
  • ילקוט סיפורים / יעקב שטיינברג (תל אביב : יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל, תשכ״ו)
  • מלוכת שאול / יוסף האפרתי (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ״ט 1968) <ההדיר וצירף מבוא והערות גרשון שקד>
  • שני סיפורים / יעקב שטיינברג (ירושלים : המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, תשל״ג) <דברי מבוא גרשון שקד ; התקין לדפוס וערך את המילון יגאל מולדבסקי> <התוכן: העיורת – בת הרב>
  • ביאליק - יצירתו לסוגיה בראי הביקורת : אנתולוגיה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל״ד) <מהדורה שניה מורחבת הופיעה בתשנ״ב>
  • הדת והחיים : רומאן / ראובן אשר ברודס (ירושלים : מוסד ביאליק : ספרית דורות, תשל״ד) <הקדים מבוא גרשון שקד>
  • נקמת האבות / יצחק שמי (תל-אביב : יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל, תשל״ה 1975) <ליקט והוסיף מבוא והסברים גרשון שקד>
  • ש״י עגנון : מחקרים ותעודות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל״ח 1978) <בשיתוף רפאל וייזר> <עמ' 303־337 כוללים: שמואל יוסף עגנון - ביבליוגראפיה: מאמרים בעברית שנדפסו עליו ועל יצירתו 1970־1977, מאת מירי רונג>
  • חיים על קו הקץ : אנתולוגיה לסיפורת ישראלית  (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ב 1982) <בשיתוף ירון גולן>
  • ישימון : סיפורים ומחזה / ל״א אריאלי (תל-אביב : דביר, תש״ן 1990) <בלוויית מאמר הערכה מאת גרשון שקד>
  • ביאליק - יצירתו לסוגיה בראי הביקורת : אנתולוגיה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ״ב> <מהדורה שניה מורחבת>
  • Six Israeli novellas / edited and with an introduction by Gershon Shaked ; translated from the Hebrew by Dalya Bilu, Philip Simpson, and Marganit Weinberger-Rotman (Boston : D.R. Godine, 1999)
    כולל נובלות משל רות אלמוג, אהרן אפלפלד, דויד גרוסמן, יהודית הנדל, יעקב שבתאי ובנימין תמוז
על המחבר ויצירתו:
ביבליוגרפיה ספרי יובל מאמרים
  • חדר עבודה: מלכה וגרשון שקד: ביחד ולחוד.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, כ' בסיון תשס״ו, 16 ביוני 2006, עמ' 28 <הפיקה, יהודית גריזיצקי>
  • איזר, וולפגנג. גרשון שקד על הסופרים היהודים בעת שקיעת הממלכה ההבסבורגית. בתוך: ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה : מאמרים מוגשים לגרשון שקד / עורכים: יהודית בר-אל, יגאל שוורץ ותמר ס. הס  (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד ; ירושלים : כתר הוצאה לאור, 2000), עמ' 13־22 <תרגום - אילה עמיר>
  • הולצמן, אבנר.  הילד עם המזוודה האפורה.  הארץ, תרבות וספרות, ט״ו בטבת תשס״ז, 5 בינואר 2007, עמ'  1 <עם מותו של גרשון שקד>
  • הירשפלד, אריאל.  פתאום אפשר היה לראות ציור של בוש בפיסקה של פוגל.  הארץ, תרבות וספרות, ט״ו בטבת תשס״ז, 5 בינואר 2007, עמ'  1 <עם מותו של גרשון שקד>
  • וייס, רות.  חייו ומותו של מבקר ספרות ציוני.  ארץ אחרת, גל' 39 (אייר-סיון תשס״ז, אפריל-מאי 2007), עמ' 90־94.
  • ויס, הלל.  לא מכאן ולא משם.  מקור ראשון, שבת, י״ד בשבט תשס״ז, 2 בפברואר 2007, עמ' 12־13 <דברים עם מלאת שלושים לפטירתו של גרשון שקד>
  • טיקוצקי, גדעון.  ישיר ותובעני.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ט״ו בטבת תשס״ז, 5 בינואר 2007, עמ' 29.
  • יהושע, אברהם ב. המהגר של ״אין מקום אחר״.  הארץ, מוסף ספרים, גל' 723 (י״ג בטבת תשס״ז, 3 בינואר 2007), עמ' 2.
  • לוינסון, אריאל.  רש״י של הספרות העברית החדשה.  מקור ראשון, שבת, כ״ה בשבט תשס״ח, 1 בפברואר 2008, עמ' 6 <שנה לפטירתו של גרשון שקד>
  • מונק, יעל.  לגיטימציה לגלות. הארץ, תרבות וספרות, ט״ו בטבת תשס״ז, 5 בינואר 2007, עמ'  2 <עם מותו של גרשון שקד>
  • עוז, עמוס.  המיילד.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ט״ו בטבת תשס״ז, 5 בינואר 2007, עמ' 29.
  • קריסטל, מירב. הלך לעולמו פרופ' גרשון שקד.  Ynet ידיעות אחרונות <מקוון>, 28 בדצמבר 2006.
  • רמון-קינן, שלומית.  על גרשון האחר.  הארץ, תרבות וספרות, ט״ו בטבת תשס״ז, 5 בינואר 2007, עמ'  2 <עם מותו של גרשון שקד>
  • Fuchs, Esther. Is Israeli literature Jewish? : an interview with Gershon Shaked. In her book: Encounters with Israeli authors (Marblehead, Mass : Micah Publications. 1982), pp. 1-6.
  • Iser, Wolfgang. German Jewish writers during the decline of the Hapsburg Monarchy : assessing the assessment of Gershon Shaked. In: Ideology and Jewish Identity in Israeli and American Literature / edited by Emily Miller Budick (Albany : State University of New York Press, 2001), pages 259-273.
  • Schwartz, Yigal. The other side of Gershon Shaked.  Partial Answers, vol. 5, no. 2 (2007), pp. 145-155.
על ״בין שחוק לדמע״
על ״על שלושה מחזות״
על ״גל חדש בסיפורת העברית״
  • אורן, יוסף.  האמנם גל חדש בספרות העברית?  הארץ, תרבות וספרות, ה' באייר תשל״א, 30 באפריל 1971 <חזר ונדפס בספרו שבבים (תל אביב : יחדיו, תשמ״א 1981), עמ' 250־254>
  • נגיד, חיים. גל חדש בביקורת. עכשיו, חוב' 25־28 (אביב תשל״ג 1973), עמ' 350־352.
על ״הסיפורת העברית״
על ״אין מקום אחר״
  • לאור, דן. דיוקנו של המבקר כאיש פוליטי. הארץ, ט' באייר תשמ״ג, 22 באפריל 1983, עמ' 22, 26.
  • לשם, גיורא.  אין מקום אחר. מאזנים: ירחון לספרות, כרך נ״ז, גל' 5־6 (1983), עמ' 81־82.
על ״על סיפורים ומחזות״
  • צוקרמן, אמיר. חוכמת הצירוף ומעשה המרכבה. דבר, כ״ט באב תשנ״ב, 28 באוגוסט 1992, עמ' 26.
על ״ספרות אז, כאן ועכשיו״
  • אלטרס, אלון. התעלמות מן השירה בעידן הפרוזה. דבר, י״ב באב תשנ״ג, 30 ביולי 1993, עמ' 24, 26.
  • לשם, גיורא.   [ביקורת]. הד החינוך, ספטמבר 1993, עמ' 28.
על ״מהגרים״
  • אביגור-רותם, גבריאלה. ״לכל איש יש כמה שמות״ או ״תלבושות ותחפושות בארץ חמדת אבות״. עלי שיח, חוב' 49 (2003), עמ' 97־102.
  • ברטוב, חנוך.  ״מהגרים״.  בספרו:  לגדול ולכתוב בארץ ישראל (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2007), עמ' 90־93 <שיחה ב״קול ישראל״, רשת א' 21 בנובמבר 2001>
  • גרין, יעקב ג'פרי. הקושי שבתרגום איננו בהכרח טמון בלשון. הדאר, שנה 83, גל' 2 (2004), עמ' 40־47 <המחבר מתאר התמודדות ואתגר בתרגום הספר העיוני ״נשים עליה שמשון״ מאת פנינה גלפז-פלר, והספר ״מהגרים״ מאת גרשון שקד>
  • הס, תמר. גרשון שקד: מהגרים. מקרוב: כתב-עת לספרות ולתרבות, חוב' 10 (2002), עמ' 171־176 <דברים שנישאו בבית הסופר בירושלים, בפברואר 2002>
  • מלצר, יורם. כאבי ההגירה המוכרים האלה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ח' בכסלו תשס״ב, 23 בנובמבר 2001, עמ' 26.
  • פז, מירי. אופרה דקדנטית. עתון 77, גל' 263 (2002), עמ' 6.
  • קלדרון, נסים. דברים שמהם עשוי מורה. הארץ, מוסף ספרים, גל' 464 (ג' בשבט תשס״ב, 16 בינואר 2002), עמ' 12, 14.
  • קניוק, יורם.  הסופר ששכח שהוא מבקר.   הארץ, תרבות וספרות, ט״ו בטבת תשס״ז, 5 בינואר 2007, עמ'  2.
  • שחם, חיה. התבוננות מאוחרת. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ט״ו בכסלו תשס״ב, 30 בנובמבר 2001, עמ' 26־27.
על ״זהות״
קישורים:


[עודכן לאחרונה: 19 במאי 2018    ]

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף