דן מירון (1934)

Dan Miron


דן מירון.
    בודדים במועדם
: לדיוקנה של הרפובליקה הספרותית העברית בתחילת המאה העשרים / דן מירון. -- תל-אביב : עם עובד, תשמ"ח 1987.
585 עמ'. -- (ספרית אפקים)
When loners come together : a portrait of Hebrew literature at the turn of the Twentieth Century / Dan Miron

    אם יש תחום שאת אשר התחולל בו מאז המאה שעברה אפשר לכנות רנסנס - הרי זו הספרות העברית. אותה ספרות שנטלה על עצמה במודע תפקיד לאומי של "צופה לבית ישראל", ואשר בלעדיה לא היתה השפה העברית שבה לתחיה. דן מירון, מן המעמיקים והמקוריים בין חוקרי ספרותנו, בוחן מה היתה "הרפובליקה הספרותית" העברית בראשית המאה הנוכחית, עם חילופי הדורות הספרותיים. הוא תוהה על מבוכותיה ותר אחר סגולותיה וכיווניה. הוא שואל לטיבן של קבוצות הסופרים וה"אסכולות" בהתיחס אל הדורות הספרותיים: מה היה הגורם המשותף שקבע את מעמד הקבוצה כקבוצה והדור כדור? ואיך נתגלו על רקע זה קווי האופי הייחודי של כל יוצר כפרט? וכל אלה בהקשר ההיסטורי, החברתי והלאומי. ספר, שכעדותו של המחבר, הריהו כרך ראשון במעין "רומן נהר" מחקרי שילווה את התפתחותה של הספרות העברית במאה העשרים בארצות השונות שהיא קנתה לה אחיזה בהן ובנופים האנושיים השונים.

תוכן העניינים:

פרק זכרונות מן הרפובליקה הספרותית (מעין הקדמה)  (9)

חלק ראשון
לפשר המבוכה בספרות העברית בתקופת ה"תחיה" שלה
    א. תהייה ומבוכה בלב ה"תחייה" (21)

מדוע הולכת הספרות העברית לבית-עולמה (25); שעתה היפה של הספרות העברית (28); ההיקף הכמותי של הפעילות הספרותית בראשית המאה העשרים (31); גרעין האמת בפסימיות של פרישמאן ואחד-העם (36); היש קוראים עברים? (39); קהל קוראים חסר-דינמיות (43); התגלעות המשבר באמצע העשור הראשון של המאה (44); המשבר חולף (46); לקחי המשבר (47); הנר בוער משני קצותיו (51)
    ב. מאין צמח ה"רנסנס" העברי? (56)
הספרות העברית החדשה - מאימתי? (56); התרחבות קהל הקוראים העברי בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה (59); היקפה המצומצם של תהודת ספרות ההשכלה העברית (61); הופעתה של סיפורת ההשכלה ההיסטורית-הפופולרית (62); אופיו המהפכני של המפנה בשנות השמונים (65); התנופה של שנות התשעים (68); סיכום: הרקע הכלכלי והחברתי של ספרות ה"תחיה" (70); הנסיבות של ההתפתחות שעברה מצמצום להרחבה ושוב לצמצום (73); מהיכן הופיע "המון" הקוראים של שנות השמונים? (74); הבורגנות הקטנה המסורתית וזיקתה לספרות העברית (79)
    ג. משבר התקשורת בין הסופר לקורא בראשית המאה העשרים (86)
דור האברכים שהזדקנו ובניהם (86); מובלעות עבריות (89); הספרות האילמת והקוראים החירשים (92); טעמו של בעל-הבית ההגון: רומנסות ופתוס לאומי (93); רומן האינטריגה והמשכיו בתקופת חיבת-ציון (98); פער הטעמים בספרות העברית בראשית המאה העשרים (100); ערעוריו וספקותיו של אחד-העם (102); הפער בין הסופרים לקוראים לפי הניתוח של שמעון הלקין (104); "תחיה" בחלל הריק (106); זמירות שולחנה הריק של העבריה (110)
חלק שני
בודדים במועדם - הרהורים על חילופי הדורות בספרות העברית בראשית המאה העשרים
    א. בין "דור" ל"תקופה"  (115)
המושג "דורו של ביאליק" - מרכזו ושוליו (115); הצורך בבדיקת המושג (117); יחסו של ביאליק למושג ה"דור" הספרותי (118); מודעותו של ביאליק להשפעתו הספרותית (120); ביאליק על זהות "דורו" וזהות דור ראשית המאה (121); מקומם של שני הדורות בדרך מ"שירת הכלל" ל"שירת היחיד" (123); מקומם של שני הדורות ברצף "ארבע הכתות" של "שירתנו הצעירה" (127); טעויותיו של ביאליק בזיהוי דור ראשית המאה (129); אבחנותיו של ביאליק כמצע לדיון בהבדל בין תקופה ספרותית לדור ספרותי (131); סימניו של הדור הספרותי: הבסיס ההיסטורי-החוָייתי המשותף (134); סימניו של הדור הספרותי: הבסיס הגילאי המשותף (136); סימניו של הדור הספרותי: מידת הנוכחות של הדור (137); סימניו של הדור הספרותי: מידת הקרבה בין בני-הדור (139); בין הדור לתקופה (141); מושג ה"דור" אינו יותר אוביקטיבי ו"מציאותי" ממושג ה"תקופה" (145); הנימוקים לפסילת המושג "דורו של ביאליק" בשימושו המקובל: טשטוש מושגי, כרונולוגי וז'אנרי (146);  נימוקים נוספים: ערפול המציאות ההיסטורית של הספרות העברית בראשית המאה העשרים (148)
    ב. במקום הדמיון שם השוני: פרודיות גלויות ומוצנעות (151)
ההזדהות הפרודית (151); עיצוב פרודי של חוָיית דור קודם ביצירת ביאליק (153); עיצוב פרודי של חוָיית דור קודם ביצירת ברדיצ'בסקי (156); מוטיב השיבה של המשכיל המנצח אל עדתו (158); משמעות המוטיב ב"מחניים" (160); הפרודיה הדורית המוצנעת ביצירת סופרי ראשית המאה העשרים (162); בעיית ה"משקעים" הביאליקאיים (163); היסט בנפילה אל חיק אמא-אדמה (שניאור) (166); היסט בזיהוי הגיא, הכרמל ונווה התמימים והשלווים (גנסין) (169); עיבודים בלתי-פרודיים של "בשדה" (174); היסט בזיהוי האם המתנכרת ומשמעות יחסה לבנה (יעקב שטיינברג) (176); פרודיה שובבה או שדה "משקעים" צמיג (דוגמה נוספת משניאור) (179); ביקורת על הרומנטיקה הביאליקאית (182); כנגד אמת מוחלטת "נפש ונפש ואמת שלה" (184)
    ג. פרודיות בתבניות גדולות (שניאור, שמעוני, שטיינברג, לרנר(187)
צמיגות של שעבוד, לכאורה (189); הריאליות של המיתוס (ביאליק) (191); המיתוס כחלום ציוני (שמעוני) וכאליגוריה מדעית (שניאור) (193); שירי שמעוני ושניאור כשירים פרה-ביאליקאיים ופוסט-ביאליקאיים כאחד (195); עקרון התלישות והיחסיות ב"בהרים" של שניאור (198); סמלים ביאליקאיים בהיפוכם: הפרספקטיבה של שוויון-הנפש (204); הדברים דומים, אך המנגינה נחלפת (209); "מסע אבישלום" כפואמה אוטוביוגרפית על רקע הפואמות האוטוביוגרפיות של ביאליק (212); קרבת פואמות הילדות של לרנר לפואמות של ביאליק (215); הקרבה כרקע לניגוד בין מלֵאות לרֵיקות (218); התפקיד האבסורדי של הפירוט האֶפי ביצירותיו של לרנר (219); הפואמות של לרנר כביקורת על שירי ביאליק (222)
    ד. מבטי דורות: מן ה"חדש" אל ה"ישן" ומן ה"ישן" אל ה"חדש" (ברנר, ש. בן-ציון) (225)
הפיקציה של ה"לא-רומן" והחלוקה המבנית של "בחורף" (227); תפקיד הציטטים והאזכורים הספרותיים ב"בחורף": קביעת חיץ בין החלק ה"רלוונטי" לחלק ה"בלתי-רלוונטי" בביוגרפיה של הגיבור (229); "בחורף" כהמשך ישיר של "עורבא פרח" (232); ההבדל המכריע בין "בחורף" ו"עורבא פרח" (235); עיצוב לירי-פתטי ב"עורבא פרח" לעומת עיצוב קומי-גרוטסקי ב"בחורף" (241); הזיקה ל"עורבא פרח" כמרכיב במנגנון ההטעיות והשקרים של "בחורף" (244); מבט ביקורתי מכיוון הדור הישן לעבר הדור החדש (249); יחסו השלילי של ש. בן-ציון לסיפורת ראשית המאה (250); "מעבר לחיים" כתשובה ל"בחורף" (252); "מעבר לחיים" כהתקפה על סיפורת ה"תלושים" (256); ההערכה ה"דורית" של "מעבר לחיים" (258)
    ה. במקום השוני שם הדמיון   (261)
ההבדלים האישיים והספרותיים בין משוררי הדור: יעקב כהן (262); יעקב שטיינברג (264); זלמן שניאור (265); יעקב פיכמן (266); יצחק קצנלסון (268); דוד שמעונוביץ (268); יעקב לרנר (269); ההבדלים האישיים והספרותיים בין מספרי הדור: יוסף חיים ברנר (270); אורי ניסן גנסין (271); גרשון שופמן (272); א. א. קבק (274); י. ד. ברקוביץ (275); מספרים אחרים (277); מסאים, פובליציסטים ומבקרים (278); מקור "אחדותו" של הדור - בביוגרפיה רוחנית משותפת (282); בין ביוגרפיה רוחנית של דור חברתי לביוגרפיה רוחנית של דור ספרותי (284); הביוגרפיה הרוחנית של הדור הספרותי כמערכת נורמטיבית (287); הביוגרפיה הרוחנית הנורמטיבית מולידה גם אנטי-נורמה (294)
    ו. בודדים במועדם (א): ללא קונפליקט - מבית אבא אל העולם הספרותי ה"גדול" (296)
המוצא העיירתי-"פרובינציאלי" - משותף לבני הדורות השונים (297); הריכוזים העירוניים הגדולים אינם מצמיחים סופרים עברים (299); הסופר העברי בן הזמן - "מהגר" מנעוריו (302); חוק חילות המילואים של דב סדן (304); ההבדל בין הארכיטיפוס והטיפוס (306); הדרמה של החינוך היהודי ללא דרמתיות אמיתית (308); ערבוביה ואלקטיות בחינוכם של בני-הדור (310); המיסוד התבניתי של מודל היחסים ההרמוניים בין האב המסורתי לבן ה"מתפקר" (314); הפרידה מבית ההורים כחלק מסיפור החניכה של האמן האירופי (318); שינוי הפרספקטיבה אחרי מלחמת העולם הראשונה (322); היציאה אל הספרות - הליכה אל ארץ נודעת (324); צעירותם היתירה של סופרי ראשית המאה בעת "יציאתם" אל עולם הספרות (326); צעירותם של סופרי ראשית המאה כעדות על-דבר מצבה האוביקטיבי של הספרות העברית (328); צעירותם של הסופרים כחוויה מעצבת (331)
    ז. בודדים במועדם (ב): בתנועה בטוחה בין שתי ערים  (333)
בטחון נחרץ ביעוד הספרותי (334); ביישנות לעומת "עזות" וחוצפה (337); הקסם וכוח המשיכה של אודסה (341); האכזבה המהירה מאודסה (346); הטעמים לרתיעה מאודסה (349); אודסה ו"המילון של אתמול" (353); היחס לאחד-העם - מהערצה לאנטיפתיה (355); ההערצה למתנגדי אחד-העם (361); ההקשר האינטלקטואלי הרחב של ההסתייגות מאחד-העם (363); כוח המשיכה העדיף של וארשה: הטעם הלאומי (365); הקשר בין הסופר לעדה היהודית בוארשה (367); וארשה כבית-הדפוס היהודי הגדול בעולם (370); וארשה - מרכז ללא סמכות וללא היררכיה (373); בין וארשה היידית לוארשה העברית (375); וארשה - עיר נעורים ספרותיים (377); ירידתה של וארשה העברית והיציאה ממנה (379)
    ח. בודדים במועדם (ג): לימודים, נדודים, בדידות (382)
הלימודים במערב כתשובת המשקל לספרות (384); האוניברסיטה כהיפוך וכהמשך של בית-המדרש (385); האוניברסיטה כהכנה לחיים הספרותיים (387); לימודים אקלקטיים במסגרת של "חיים" מגוונים ועשירים (388); פולחן הלווציה כפולחן המשורר והשירה (391); מושג דעת רומנטי-סינתטי ועל-לאומי (396); רכישת הדעת כחלק מהגשמת היעוד הספרותי-היצירתי (399); סופרי דור ראשית המאה לעומת סופרי דור המלחמה והמהפכות (400); שלב אחרון בביוגרפיה המשותפת: נדודים (402); נדודיו של גנסין (402); נדודיו של ברנר (405); ברנר כבן-דורו הוא (407); נורמת הנדודים ביצירתו של ברנר ובחייו (409); "אל נא תבושי נפשי: מעודך היית נודדת" (412); ארץ-ישראל ונורמת הנדודים (414); הספרות העברית כמולדת (418); "תחייה" ובדידות בספרות העברית בראשית המאה (421); יוצרי הספרות העברית בראשית המאה העשרים - אזרחי עולם (423); סופרים ללא ארגונים (425)
חלק שלישי
עיונים מלווים
    למעמדו ה"דורי" של שאול טשרניחובסקי ולמעמד האידיליה
    א.  אח-אב - למעמדו ה"דורי" של טשרניחובסקי (433)
    ב.  הצומת האידילי (450)
    ג.  האידיליה ה"מחתרתית" של יעקב פיכמן (467)
    ד.  האידיליה הפרודית של דוד שמעונוביץ (שמעוני) (490)

על הליריקה של יעקב פיכמן (526)

רשימת מקורות (549)
מפתח אישים (557)
מפתח היצירות (565)
מפתח כתבי העת (573)
מפתח העניינים (574)

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף