הלל ברזל נולד בט״ו באייר תרפ״ה, 9 במאי 1925 בצפת. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ניהל במשך שנים את אגף התרבות של עיריית תל אביב. בראשית דרכו עסק במחקר על תנועות הנוער בשני ספריו: דרכי הדרכה בתנועת הנוער (המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, 1956) ותנועת הנוער: קורותיה בעמים ובישראל (1963). את עבודת הדוקטור כתב בהדרכתו של פרופ׳ ברוך קורצווייל על היסוד האנטי תנ״כי בשירתנו החדשה, והיה זה הדוקטורט הראשון שהוענק באוניברסיטת בר־אילן (1963). פרופסור במחלקה לספרות משווה ובמחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר־אילן.
את תפישתו הביקורתית אפשר להגדיר, כלשונו בהקשר אחר, כ״מבקר כולי״, כלומר מבקר העוסק במכלול עולמה של הספרות, תוך התמודדות עם מגוון נושאים ויישום שיטות מחקר שונות. ברזל פירסם יותר משלושים ספרי ביקורת וקובצי מאמרים, וכן אנתולוגיות של סיפורים מודרניים, שצירף להן מבואות מקיפים. אין כמעט דמות מרכזית בשירה ובפרוזה העברית שעליה פסח כחוקר. שיטות המחקר שלו כוללות ניתוח השיר או הסיפור הבודד, עיסוק בז׳אנרים, עיונים תמטיים וכתיבת מונוגרפיות ומחקרים משווים. כמו כן כתב מאות רשימות ביקורת בעיתונות היומית ובכתבי עת.
תפישתו הביקורתית הושפעה מהסטרוקטורליזם נוסח קלוד־לוי שטראוס, ועיקרה ניסיון לחשוף את דפוסי העומק הניגודי החבויים במעמקיה של היצירה. הצגת דבר והיפוכו ניכרת גם בלשונו הביקורתית. מהמושגים שנטבעו על ידו: פרשנות סוגרת לעומת פרשנות פותחת, ריאליזם לעומת מטא־ריאליזם, דימוי סגור לעומת דימוי פתוח (דרכים בפרשנות החדשה: מתיאוריה למתודה, 1990).
ביקורתו מעתיקה את נקודת הכובד מהמחבר אל הטקסט ואל הקורא. עקרונות
״הפרשנות החדשה״ המנחים אותו בכתיבתו מאופיינים בפתיחות ובנכונות לבטל מחיצות בין ספרויות לאומיות. מכאן גם נטייתו אל הספרות המשווה, הבוחנת תחומי מגע בין סופרים הכותבים בלשונות שונות, גם אם אין בכוונתו לגלות עקבות של השפעה ישירה של סופר אחד על משנהו. דוגמת מופת לכך היא ספרו בין עגנון לקאפקא (1972). ברזל רואה בקפקא ובעגנון את אחד ה״זוגות״ הגדולים בתרבות היהודית. הספר עוקב אחר קווי הדמיון והשוני בין שני היוצרים היהודים בני הממלכה האוסטרו־הונגרית, כשמטרתו לזהות מהויות ודימויי יסוד מעבר לשפות הכתיבה השונות.
מפעלו הגדול של ברזל הוא סדרת ״תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו״. הכרך הראשון בסדרה זו הוא שירת חיבת ציון (1988). שלושת הכרכים הבאים דנים בשירת התחייה: חיים נחמן ביאליק (1990) ושאול טשרניחובסקי (1992), וכן שירת התחייה אמני הז׳אנר (1997) העוסק באנשי קבוצת
״הפליאדות״ – אלה שעמדו בצלו של חיים נחמן ביאליק – יעקב כהן, זלמן שניאור, דוד שמעוני, יעקב שטיינברג ויעקב פיכמן. הכרך החמישי דן בשירת ארץ ישראל: אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג (2001). הכרך השישי עוסק ב״אקספרסיוניזם נבואי״: אצ״ג, יצחק למדן, מתתיהו שוהם (2004). והכרך השביעי: רומנטיקה, אידיאולוגיה ומיתולוגיה, עוסק בשירתם של רחל, אלכסנדר פן, אביגדור המאירי ויונתן רטוש (2006). הכרכים השמיני והתשיעי ממשיכים את הדיון בשירת ארץ ישראל: שירת ארץ־ישראל – מהפכות צורניות: אסתר ראב, אבות ישורון, אמיר גלבע, יהודה עמיחי ושירת ארץ־ישראל – מיסטיקה וסימבוליקה: ש. שלום, זלדה, מיקובסקי, אבא קובנר.
מספריו האחרים: השיר החדש: סגירות ופתיחות (1976); מגמות בסיפורת ההווה (1979); מחזון לחיזיון (1987); גבהות הכיסופים – שירה מתקנת עולם (1993); דראמה של מצבים קיצוניים, מלחמה ושואה (1995).
פרס ביאליק הוענק לו על מפעל חיים במחקר הספרות העברית החדשה (1985).
הולצמן, אבנר. ״הפרשן מול היצירה״. ידיעות אחרונות לשבת. 8.3.1991. 25;
יעוז־קסט, איתמר. ״שיחה עם הלל ברזל״. ספר עקד. תל אביב: עקד. 1978. 76–77;
לוז, צבי. ״חידוש מושג בביקורת״. מעריב. 6.3.1987. 6;
שמיר, זיוה. ״צומת של התחלות״. הארץ. 20.5.1988. ב׳10.
נכתב על־ידי אהובה שלר, עבור ׳לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים׳
[מקורות נוספים: קרסל,
ויקיפדיה]
משוררים בגדולתם : מסות מחקר על משוררים עבריים (תל־אביב : הוצאת יחדיו, איגוד מוציאים לאור ואגודת הסופרים
העברים בישראל, תשל״ט 1979) תוכן העניינים
מספרים בייחודם : א״ב יהושע, אהרן אפלפלד, דוד שחר, יצחק בן נר, יורם קניוק, נסים אלוני, יצחק אורפז, עמוס עוז, חיים באר : סיפורת ההווה
– עיונים בדרך ההשוואה (תל אביב : יחדיו, תשמ״א 1981)
משוררי בשורה (תל אביב : יחדיו, תשמ״ג 1983) <חלקו השני של
״משוררים בגדולתם״>
יעוז, חנה. השקפת עולם ופואטיקה.
עתון 77: לספרות ולתרבות, גל׳ 172 (1994), עמ׳ 20–23.
לוז, צבי. מכלול היצירה של שאול טשרניחובסקי.
מאזנים: ירחון לספרות, כרך ס״ח, גל׳ 3 (כסלו תשנ״ד, דצמבר 1993), עמ׳ 16–18.
נסים, קובי. טשרניחובסקי
– גיבור מובס.
על המשמר, מוסף פסח, י״ד בניסן תשנ״ג, 5 באפריל 1993, עמ׳ 20–21 <ראיון עם הפרופ׳ הלל ברזל בצאת ספרו
״שירת התחיה: שאול טשרניחובסקי״>
קדמי, יחיאל. פורץ הגדרים הגדול.
על המשמר, ט׳ באייר תשנ״ג, 30 באפריל 1993, עמ׳ 20.
שירת התחייה – אמני הז׳אנר (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ״ז 1997) (תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו ; כרך ד)
שירת ארץ־ישראל : אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג (תל אביב : ספרית פועלים, תשס״א 2001) (תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו ; כרך ה) תוכן העניינים:
שירת ארץ־ישראל – אקספרסיוניזם נבואי : אורי צבי גרינברג, יצחק למדן, מתתיהו שוהם (בני ברק : ספרית פועלים, תשס״ד 2004) (תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו ; כרך ו)
שירת ארץ־ישראל – רומנטיקה, אידיאולוגיה, מיתולוגיה : רחל
בלובשטיין־סלע, אלכסנדר פן, אביגדור המאירי, יונתן רטוש (בני ברק : ספרית
פועלים, תשס״ו 2006) (תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו ; כרך ז)
שירת ארץ־ישראל – מהפכות צורניות : אסתר ראב, אבות ישורון, אמיר גלבע,
יהודה עמיחי (בני ברק : ספרית פועלים, תשס״ז 2007) (תולדות השירה העברית
מחיבת ציון עד ימינו ; כרך ח)
שישה מספרים – ט״ז ספורים : אהרן אפלפלד,
א. ב. יהושע, עמליה כהנא־כרמון,
עמוס עוז, יהודה עמיחי,
דוד שחר / עריכה ומבואות, הלל ברזל (ירושלים : משרד החינוך והתרבות בשיתוף יחדיו
– איחוד מוציאים לאור, תשל״ב 1972)
<כולל קטעים מספוריהם. ביבליוגרפיה בסוף כל מבוא על כל אחד מהמספרים>
שבעה מספרים : ס׳ יזהר, בנימין תמוז,
אהרן מגד, משה שמיר,
יצחק אורפז, נתן שחם,
חנוך ברטוב / עריכה ומבואות – הלל ברזל (ירושלים : משרד החינוך והתרבות בשיתוף יחדיו
– איחוד מוציאים לאור, תשל״ג)
<כולל קטעים מספוריהם. ביבליוגרפיה בסוף כל מבוא על כל אחד מהמספרים>
מספרים ארצישראלים : יצחק שנהר, יוסף אריכא,
מרדכי טביב, יהושע בר־יוסף / עריכה ומבוא
– הלל ברזל (ירושלים : משרד החינוך והתרבות בשיתוף יחדיו, תשל״ד 1974)<כולל קטעים מספוריהם. ביבליוגרפיה בסוף כל מבוא על כל אחד מהמספרים>
סמטאות : רומאן / אלישבע ; מסת־הסבר, הערות
ועריכה, הלל ברזל (תל־אביב : הדר, 1977)
אבינור, גיטה.
בין עגנון לקפקא. בספרה בצל הזכרונות
: מאמרים בבקורת הספרות (חיפה : מפעל סופרי חיפה, תשל״ה 1975), עמ׳
92–96 <נחתם: מארס 1973>
אגסי, יוסף. האם למד עגנון מקפקא? קשת,
שנה 15, חוב׳ 3 (אביב 1973), עמ׳ 86–94.
על ״סיפורת עברית מיטאריאליסטית״
אבינור, גיטה. על אי־ריאליה
בספרות העברית. מאזנים, כרך מ׳, גל׳ 5–6 (1975), עמ׳
430–432.
עקרוני, אביב. הממדים הנסתרים של המציאות.
על המשמר, 27 בספטמבר 1974 <חזר ונדפס בספרו: על כפות המאזניים : מבחר מאמרים (תל־אביב : עקד, תשס״ז 2007), עמ׳ 56–60>
הגורני, אברהם. לגלות את המגולה?
דבר, ח׳ בטבת תשמ״ז, 9 בינואר 1987, עמ׳ 21–22 <חזר ונדפס בספרו
סיפורת בת־ימינו (תל־אביב אור־עם, תש״ן 1989), עמ׳
261–267>