רחל חלפי (1939)

<בהכנה>

Raquel Chalfi

     רחל חלפי נולדה בתל אביב למשפחת אמנים. אמה, מרים ברוך חלפי, היתה פסלת ומשוררת; אביה, שמשון חלפי, כתב שירים ורשם את זיכרונות ותיקי תל אביב; דודה היה המשורר והשחקן אברהם חלפי. גדלה וקיבלה את חינוכה בעיר הולדתה. את שירותה הצבאי עשתה ככתבת צבאית. בשנות השישים למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות אנגלית ופילוסופיה, ולאחר מכן עבדה ב״קול ישראל״ כקריינית וכעורכת תוכניות, ובטלוויזיה הישראלית כיוצרת סרטים תיעודיים (הידוע בהם, שידוכין, הוקרן ב-1971). את השנים 1972–1973, 1975–1976 עשתה בלימודי השלמה (תיאטרון וקולנוע) בארצות הברית, באוניברסיטת ברקלי ובמכון הקולנוע האמריקני בלוס אנג׳לס. עם שובה יצרה כמה סרטים ליריים-ניסיוניים: אפשרויות, או כחול-הזקן ואני (1985); חלומה (1989).
    את הקריירה הספרותית שלה החלה בשנות השישים בסיפורים ליריים, שאחדים מהם ראו אור (הארץ, 1961; אמות, 1964). באותה תקופה החלה גם לכתוב את שיריה, אולם רק שירים ספורים ראו אור לפני הופעת הקובץ הראשון, תת-ימיים ואחרים (1975), שהסב אליה תשומת לב. ספרה השני, נפילה חופשית (1979), העמיד אותה כאחת המובילות כיוון התפתחות חדש בשירה הישראלית. מאז השקיעה את עיקר כוחה בפיתוח הז׳אנר השירי המיוחד המזוהה איתה. במשך העשורים הבאים פירסמה את קובצי השירה הבאים: זיקית או עקרון אי-הוודאות (1986); חמר (1990); אהבת הדרקון (1995); נוסעת סמויה (1999); מקלעת השמש (מבחר שירתה משירים תת-ימיים ואחרים עד נוסעת סמויה, 2002; מהדורה מורחבת 2005); תמונה של אבא וילדה (2004); פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף (2007); מכשפות (2009); תמונה של אמא וילדה (2010); שירים לדניאל (2011); ספר היצורים (2011); סין (2013); שוליים (2014); בלט על הקרח (2015); תרשימי זרימה (2016); קרקס (2019); ופרפר הפוך (2019).  ב-2012 פרסמה את קובץ הסיפורים כחול נגד עין הרע (2012). ההכרה בייחוד של קולה השירי גברה והלכה בהדרגה, ובה בעת נוצר קהל קוראים המאזין לה בדריכות.
    נקודת המוצא שלה היתה מרד במה שהיא ראתה כמגבלות הפואטיקה הישראלית השלטת: אוטוביוגרפיזם, עיסוק במודע, חתירה לבהירות ולמינימליזם במבע, אירוניה, עמדה שיפוטית-ערכית, התרחקות מן הריגוש, בייחוד מן הריגוש ה״גדול״. כל אלה הרחיקו את השירה מעיסוק במה שנראה לה עיקר: הרצף המסתורי, הכמעט בלתי נתפש, של המציאות כזרימה בלתי פוסקת של חלקיקי תודעה וחומר, של עולם נפשי הנמצא בתנועה סוערת ושל המרחב המקיף אותו. לעומת התרחשות זו, הנמצאת תמיד בתנועה של התרחבות גלית לעבר האינסופי, העמדה האירונית היא נלעגת, כמעט מעוררת רחמים. אפילו יללה של חתלתול, קריאת אוח פתאומית או ציוץ של גוזל אבוד הם בבחינת אמירה אדקווטית יותר מזו של המשורר האירוני המתוחכם בעניין מקומה של התודעה בתוך הסערה הקוסמית. הריגוש, לרבות הריגוש הגדול, הוא התגובה הטבעית וההכרחית על ה״יש״ המבעית והמלהיב כאחד, והשירה אינה יכולה ואף אינה צריכה להצניע אותו.
    חלפי מתנגדת לשירה של ״אימפוזיציות״, הכופה על המציאות החמקמקה קיבעונות של ״מצב״, ״דמות״, ״משמעות״, ״פשר״; כל אותו ״כובד ישבן הרצון״ הממשמע ומעיק על קליטת האמת של ״מאסות מגששות״, של ״דגיגי רגע״ חולפים ביעף. המשוררת ״חושבת במהירות החושך״, לומדת את טבע המציאות ה״מסוכסכת״ מעצמה. היא זיקית משנה צבעיה; היא עב״ם מהבהב, מתגלה-נעלם, במרחב. שולט בה ״עקרון אי-הוודאות״. אמנם, בניגוד למשוררת בת הדור הבולטת יונה וולך, אין חלפי מרחיקה לחדור אל מחוזות המודע למחצה ואין היא מעמידה את המבע לרשותו של ה״סתם״ הליבידיאני. תחת זאת היא חוקרת ללא לאות את המודע ה״זניח״, את המוחש החומק מן התודעה בעד חורי רשת הסלקציה התרבותית השגרתית. היא מחפשת את ״החיים בשולי החיים״, את ״האוויר הכבד המחלחל באוויר הצלול״. לשם כך היא הופכת את עצמה למין אקווריום או מבחנה, ובה בעת היא משתפת את עצמה השתתפות פעילה בתהליך הזרימתי באמצעות הקרנת העצמי אל תוך נמלה עמלה הנשקפת באור חזק מעבר ללוח זכוכית של חלון, תחושת הגוף המחבק בכוח עצים בגן, נשים מזדקנות מאופרות באופן מוגזם המנהלות שיחות רכילות אינסופיות בבתי קפה. רצונה של חלפי הוא ״לעוץ מציאות, ללוש חושך, לחוש עצם, לפסל מים״.
    מכאן מתחייבת הפניית עורף לכליה הסגנוניים של השירה, המאמינה בכוחה של השפה השירית לעוט על עיקר משמעות מתחמק, לצוד אותו ולהגישו לקורא. המילים וצירופיהן נראים לה כלי מגושם מאוד, והיא ״הודפת״ את המילים, מזלזלת בשפה, שרק מרוב בהלה מאי-היציבות של היש אנו נאחזים בקרנותיה.
    עם זאת, אין בידי המשוררת, בידי כל משורר, אלא המילים וצירופיהן. מתוך הפרדוקס הזה פיתחה חלפי פואטיקה מיוחדת של בריחה מן האמירה השירית ה״כבדה״, הטעונה, עמוסת המשמעות; של סיכול האמירה הזאת והמרתה באמירה ״רופפת״ במתכוון, בלתי מוגמרת ולעתים חסרת ליטוש. היא מסתייעת במרכיבים הבלתי-רציונליים של השפה, בלשון דיבור, בחזרות המדגישות דווקא את החלק הבלתי-תבוני והבלתי-״מעניין״ שבאמירה, בלשון ילדים, ואפילו באי-גיון (נונסנס). בה בעת היא פונה לעבר הלשון של המדעים המדויקים, בייחוד של הפיזיקה, או ללשון הדיון המופשט, היובשני. זאת, לא משום שהיא מבינה את המציאות הבנה ״מדעית״, אלא משום שהיא מוצאת בלשון המדעית את המטפורות המגלמות בדיוק מרבי את תפישת המציאות שלה כ״ניצוצות זריזים של זרמי המוח״. התוכן של המטפורות המדעיות שלה הוא רגשי ואפילו מוסרי. היא ממקדת את מבטה ב״חומר״, מפני שהוא נראה לה הנציג הסינקדוכי האמין ביותר של הרוח, הנפש, התודעה. לכן יש בשירתה הכמו-מדעית הרבה הומור (אבל אף פעם לא סרקזם וכמעט גם לא אירוניה), שעשוע ומשחק שכלי, כשם שיש בה ביטויים עזים של פאתוס וריגוש.
    רחל חלפי זכתה פעמיים בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1989, 1998). ב-2006 זכתה בפרס ביאליק לשירה, וב-2015 זכתה בפרס אקו״ם לשירה ולפרוזה על שם דליה רביקוביץ.
    נשואה לסופר ומתרגם חיים תדמון.

נכתב על-ידי דן מירון עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[צילום: דודו בכר]
[מקורות נוספים: ויקיפדיה, גרנות¹, ITHL]

ספריה:
  • תת-ימיים ואחרים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ה 1975)
  • נפילה חפשית : שירים (ירושלים : י׳ מרכוס : בשיתוף מערכת עכשיו, 1979)
  • זיקית או עקרון אי-הוודאות : שירים 1970־1981 (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ו 1986)
  • חמר : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, קרן תל-אביב לספרות ולאמנות ע״ש יהושע רבינוביץ, 1990)
  • אהבת הדרקון : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1995)
  • נוסעת סמויה : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999)
  • מקלעת השמש : החל מ״שירים תת-ימיים ואחרים״, ... ועד ״נוסעת סמויה״, ... (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2002)
  • תמונה של אבא וילדה (תל אביב : קשב לשירה, תשס״ד 2004) <בספר כלולים  גם שירים של שמשון חלפי. ספר אוטוביוגרפי שנכתב בצורת שירה>
  • מקלעת השמש : החל מ״שירים תת-ימיים ואחרים״, 1975  ועד ״נוסעת סמויה״, 1999 (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2005) <מהדורה מורחבת בצרוף מסה מאת דן מירון על שירת רחל חלפי>
  • פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאומנויות, 2007)
  • מכשפות (תל אביב : קשב לשירה, תשס״ט 2009) <כולל תקליטור: חנה מרון קוראת משירי רחל חלפי>
  • תמונה של אמא וילדה (תל אביב : קשב לשירה, תש״ע 2010) <״בספר זה כלולים גם משיריה של מרים חלפי״>
  • שירים לדניאל (תל אביב : קשב לשירה, תשע״א 2011)
  • ספר היצורים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע״א) <״מרבית השירים רואים כאן אור לראשונה״>
  • כחול נגד עין הרע (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשע״ב 2012) <קובץ סיפורים. עריכה - חנן חבר>
  • סין (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״ג) <שירים. בצרוף דיסק בקריאת רחל חלפי>
  • בלט על הקרח (תל אביב : הוצאת קשב לשירה, תשע״ה 2015)
  • תרשימי זרימה : שירים (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ז 2016)
  • קרקס : מחזור שירים (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ט 2019)
  • פרפר הפוך (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ט 2019)
תרגום:
  • אתה, אני ועוד שירי מלחמה / קרן אלקלעי-גוט ; מאנגלית – סבינה מסג, אילן שיינפלד, רחל חלפי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ד 1994)
  • תאוות שוליות / קרן אלקלעי-גוט ; מאנגלית, דפי קודיש  (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2004) <״כמה מן השירים תורגמו בידי רחל חלפי, משה שפריר, גרשון גירון ולאה שניר״>
  • הדפק שבאבן : שירי ירושלים = The pulse in stone : Jerusalem poems / מאת קרן גרשון ; תרגום עברי – רחל חלפי (תל אביב : עקד, תש״ל) <אנגלית ועברית עמוד מול עמוד>
עריכה:
  • חולמים בחולות / ראיין, תיעד וערך שמשון חלפי ; ערכה, עיצבה והביאה לדפוס רחל חלפי (תל אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור, תשס״א 2001)
  • מלחמת 6 הימים : פרשיות גבורה.  (תל-אביב : מטכ״ל, קצין חינוך ראשי, ענף הדרכה והסברה, תשכ״ח 1968) <שלוש חוברות בסדרה נכתבו בידי רחל חלפי: ׳אש בעמק דותן׳, ׳חייל בודד במיתלה׳, ׳זחל״ם מול חמישה פטונים׳>
על המחברת ויצירתה:
  • אגמור, יהודה. במעלה מדרגות הנסתר: ריאיון עם רחל חלפי. חיים אחרים, גל׳ 83 (2003), עמ׳ 28־30.
  • בלבן, אברהם. הים הפנימי : קטע ממסה על שירת רחל חלפי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ד בשבט תשמ״ח, 12 בפברואר 1988, עמ׳ 23.
  • בלבן, אברהם. הערות מבוא לשירת רחל חלפי. עכשיו, חוב׳ 62 (תשנ״ה 1995), עמ׳ 49־63.
  • חלפי, רחל.  על קריאה ועל קריאת שירה.  עכשיו, חוב׳ 17־18 (קיץ תשכ״ו-סתיו תשכ״ז 1966), עמ׳ 128־136 <קטעים מראיון זה נדפסו ב׳משא׳, 2 בספטמבר 1966>
  • חלפי, רחל. ״זה עובר דרכי--למרות אני״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 664 (י״ד בחשון תשס״ו, 16 בנובמבר 2005), עמ׳ 3.
  • מירון, דן. לעוץ מציאות, ללוש חשך, לברא קול : על שירתה של רחל חלפי (פרקים ממסה לקראת צאת המהדורה המורחבת של ״מקלעת שמש״). שבו, חוב׳ 14 (יוני 2005), עמ׳ 29־54.
  • סובל, אילנה. ׳מלים פשוטות כצעקה׳: על מוטיב העקדה בשירת נשים, 1930־1970. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך כ״ב (תשס״ח 2008), עמ׳ 65־92 <המאמר עוקב אחר הופעותיו של מוטיב עקדת יצחק בשירת הנשים העברית מתחילת שנות השלושים ועד סוף שנות השישים, תוך התמקדות בארבע משוררות מרכזיות: רחל בלובשטיין, לאה גולדברג, אסתר ראב ורחל חלפי>
  • קרטון-בלום, רות. השיר הלולאתי: על תבניות פוסט-מודרניות בשירה׳. אפס שתיים, גל׳ 2 (חורף 1993), עמ׳ 77–87.
  • שניר, לאה. שתי שיחות: החומר והרוח: ראיון. עלי שיח, חוב׳  31–32 (סתיו 1992), עמ׳ 155–177.
על ״תת-ימיים ואחרים״
  • מוקד, גבריאל.  תת-ימיים ואחרים. עכשיו: ספרות, אמנות ביקורת, חוב׳ 33־34 (1976), עמ׳ 283־284 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור-המדינה (תל-אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 174־175>
  • צמחי, חמוטל. אקווריון ממולא יבשה. מעריב, ספרות, כ״ג באייר תש״ן, 18 במאי 1990, עמ׳ 6.
על ״נפילה חופשית״
על ״זיקית או עקרון אי-הוודאות״
  • איתן, מרים.  מניפת האפשרויות. כותרת ראשית, גל׳ 187 (2 ביולי 1986), עמ׳ 34, 35.
  • דותן, ראובן.  עקרון אי-הוודאות - כיוונים ומשמעויות.  מאזנים, כרך נ״ט, גל׳ 10 (1986), עמ׳ 58־59 <חזר ונדפס בספרו  הרהורים על שירה : בעקבות 37 משוררים ישראלים (תל-אביב : ירון גולן, תשנ״ט 1998), עמ׳ 5־9>
  • קלינוב, רנה. המעוגל והקורע. עתון 77, גל׳ 93 (חשון תשמ״ח, אוקטובר 1987), עמ’ 8, 38.
על ״חמר״
  • בלבן, אברהם. ה״חומריות״ של הרוח. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ו׳ בכסלו תשנ״א, 23 בנובמבר 1990, עמ׳ 23.
  • גיורא, רחל. חומר. נגה, גל׳ 22 (1991), עמ׳ 42.
  • נמדר, ראובן. על חומרי הטקסט והקונטקסט. עתון 77, גל׳ 142־143 (טבת תשנ״ב, נובמבר-דצמבר 1991), עמ׳ 12.
  • קפלון, יונדב. היסחפות מול תודעה עצמית. מאזנים, כרך ס״ו, גל׳ 10 (1992), עמ׳ 61־63.
על ״אהבת הדרקון״
  • דותן, ראובן. לגעת בחושך לגעת באור. עתון 77, גל׳ 192 (טבת תשנ״ו, ינואר 1996), עמ׳ 9 <חזר ונדפס בספרו  הרהורים על שירה : בעקבות 37 משוררים ישראלים (תל-אביב : ירון גולן, תשנ״ט 1998), עמ׳ 10־12>
על ״נוסעת סמויה״
  • אביגור-רותם, גבריאלה. מסע ארוך אל תוך התוהו. הארץ, תרבות וספרות, י״ז באב תשנ״ט, 30 ביולי 1999, עמ׳ ב 15.
  • גיורא, רחל.  נוסעת סמויה.  נגה, גל׳ 38 (2000), עמ׳ 46־47.
  • אמיר, דנה. דואט חושני של כאוס ותודעה. דמוי, גל׳ 21 (2002), עמ׳ 84.
  • לוי, ארנון.  בין החלל לזמן.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 373 (י״ד בניסן תש״ס, 19 באפריל 2000), עמ׳ 14.
  • שביט, יעקב שי. גומחה בתוהו. עתון 77, גל׳ 240 (אדר א׳ תש״ס, פברואר 2000), עמ׳ 12.
על ״מקלעת השמש״
  • הירשפלד, אריאל. אל הקצה המבהיל בעליל של הספק. הארץ, תרבות וספרות, ח׳ באלול תשס״ב, 16 באוגוסט 2002, עמ׳ ה 1.
  • הראל, מעין.  ״אני אמרתי ברור. אני לא פיספסתי״ הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 681 (ט״ו באדר תשס״ו, 15 במארס 2006), עמ׳ 12.
  • וולקשטיין, עודד. ריב עם המילים השקופות. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 481 (ד׳ בסיוון תשס״ב, 15 במאי 2002), עמ׳ 10.
  • וייכרט, רפי. משוררת את חדוות הבריאה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ח בתמוז תשס״ב, 28 ביוני 2002, עמ׳ 29.
  • לויתן, עמוס. שתי תרבויות (מטונימית/מטאפורית). עתון 77, גל׳ 265 (2002), עמ׳ 38־39.
  • פז, מירי. הצצה ל׳חדר החושך׳ של משוררת. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״ח באייר תשס״ב, 10 במאי 2002, עמ׳ 26.
  • קאופמן, מזל. האוויר שמעל האוויר. מאזנים, כרך ע״ז, גל׳ 1  (2003), עמ׳ 61־62.
על ״תמונה של אבא וילדה״
  • אריאל, ורד. מחט בווריד הצוואר. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ג בכסלו תשס״ה, 26 בנובמבר 2004, עמ׳ 27.
  • גלעד, יובל.  כמו לראות פרפר יפה מצד הבטן השחורה.  עמדה, חוב׳ 14 (אביב 2005), עמ׳ 154־155.
  • [מוקד גבריאל].  שירי רחל חלפי ב׳קשב׳.  עכשיו, חוב׳ 69־70 (אביב תשס״ה 2005), עמ׳ 389־390.
  • מירון, כרמית. לתמונת אבא.   עתון 77, שנה כ״ט, גל׳ 299 (אדר תשס״ה, פברואר 2005), עמ׳ 8־9.
  • מסג, סבינה. לכתוב בתוככי האסון, או שירת בית החולים. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 592 (י״א בתמוז תשס״ד, 30 ביוני 2004), עמ׳ 11.
  • קאופמן, מזל.  כי בהתחלה ובסוף הנפש.  מאזנים, כרך ע״ט, גל׳ 3 (אלול תשס״ה, ספטמבר 2005), עמ׳ 23־24.
על ״מקלעת השמש״ <מהדורה מורחבת>
  • בן, מנחם.  כבד, אבל אוורירי.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ג בחשון תשס״ו, 25 בנובמבר 2005, עמ׳ 29.
  • הירש, אלי. רוח על פני תהום. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ב׳ בחשון תשס״ו, 4 בנובמבר 2005, עמ׳ 30.
  • יקיר, עינת.  הייתי העב״ם המוזר ביותר שראיתי.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ז באדר תשס״ו, 17 במארס 2006, עמ׳ 27.
  • לויתן, עמוס.  תפס מרובה.  עתון 77, גל׳ 306 (כסלו תשס״ו, דצמבר 2005), עמ׳ 38־39.
על ״פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף״ על ״מכשפות״ על ״תמונה של אמא וילדה״ על ״שירים לדניאל״ על ״ספר היצורים״ על ״כחול נגד העין הרע״
  • בלאס, עידו. כותבת בעיניים עצומות.  הארץ, גלריה, כ״ו באייר תשע״ב, 18 במאי 2012, עמ׳ 14־15 <שיחה עם רחל חלפי על קובץ סיפוריה>
על ״סין״ על ״בלט על הקרח״ על ״פרפר הפוך״
קישורים:


עודכן לאחרונה: 12 בספטמבר 2020

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף