ילידת יפו, בת למשפחה קומוניסטית ממוצא בולגרי. גדלה
ברמת החי"ל. בגיל 8 התייתמה מאביה שנהרג בתאונת עבודה. עברה לגור ברמת-אביב
ולמדה בבית הספר התיכון 'אליאנס'. בגיל 16 החלה בתהליך התקרבות לעולם
היהדות. אחר שירות צבאי כמורה-חיילת למדה ספרות עברית ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים.
בו בזמן למדה וקבלה תעודת הוראה ממכון "כרם" לחינוך יהודי הומניסטי. לאחר
לימודיה, נישאה ליוסי ונולדו להם ארבע בנות. ב-1982 עברה המשפחה להתנחלות
ענתות באזור ואדי קלט וכעבור ארבע שנים יצאה מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות לשליחות של שנתיים בארצות
הברית. עם שובם ארצה השתקעו והתבססו ברחובות. ב-1995 חלה בעלה ונפטר כעבור
שנתיים. עם מותו, חזרה המשפחה לירושלים. חוה למדה בבית המדרש "אלול", התחילה ללמוד בבית המדרש "בבלי ירושלמי"
ולמדה במכון הרטמן.
מאז 1989 עורכת את כתב-העת לתרבות יהודית "דימוי". בנוסף על כך מלמדת
ספרות והבעה בכתב בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות, מרצה באוניברסיטאות בר-אילן
ובן-גוריון, מנחה סדנאות שירה, חוקרת-עמיתה במכונים שונים ופעילות
ציבורית נרחבת. זכתה בפרס ביכורים ע"ש ירוחם לוריא על
ספרה "הצבע בעיקר". בתשנ"ה זכתה בפרס ראש הממשלה, ב-1998 זכה ספרה "נהר
ושכחה" בפרס אקו"ם לשירה וב-2002 זכתה בפרס אלתרמן לשירה. מבחר
משיריה תורגם להולנדית.
[מקורות: גרנות,
ויקיפדיה, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים]
מסע איילה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1994)
נהר ושכחה : שירים, 1994־1997 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1998)
<עריכה - לאה שניר>
שירי אורפאה : 1998־1999 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2000)
<עריכה - לאה שניר>
משיח : שירים על מה ששח לי מנחם אהובי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2003)
<רישומים - מרים גמבורד>
הגנן, הכלבתא והשרמוטה : על הצורך האינסופי לתקוע מסמרים בקרסוליו של אלוהים (טריפטיך) (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות,
2006)
שביעית : כל השירים עד כה (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס"ח 2008)
<עריכה - לאה שניר>
Door het vlees stroomt het verlangen / gedichten uit het Hebreeuws vert. door Yael Moshe ; verz. en ingel. door
Yaniv Hagbi ; het interview werd afgenomen door Bart Wallet (Amsterdam : Amphora Books, 2009)
– עברית והולנדית - עמוד מול עמוד
אסכולה של איש אחד : דיאלוג עם ישראל אלירז (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2011)
אחי, הצימאון : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות,
תשע"ב 2012)
<עריכה - לאה שניר>
נאסף להיות הווה : דיאלוג עם דמויותיו של יעקב שריר - דו-לשוני, בין-תחומי
(רעננה : אבן חושן, תשע"ה 2015) <תירגמה לאנגלית - לינדה שטרן
זיסקויט>
מסע אחר עם עורב שחור ו-Saint Claire (תל אביב :
הוצאת קשב לשירה, תשע"ה 2015)
פנחס-כהן, חוה. אחת מ-300. ולפעמים עוד פחות. פנים:
כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך, גל' 46 (מאי 2009), עמ' 96־106 <להיות
אישה, אם, יוצרת, בת להורים קומוניסטים ציונים בימי שלטונה של מפא"י.
החוויה של מיעוט בתוך מיעוט>
אידר, דרור. מתי התחלפו המלכויות בגבהים : עיון משווה בין שירת
זלדה לשירתה של חוה פנחס-כהן. בתוך: הישן יתחדש והחדש יתקדש : על זהות, תרבות ויהדות : אסופה לזכרו של מאיר איילי / עורכים - יהודה פרידלנדר,
עוזי שביט, אבי שגיא (תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 2005), עמ' 215־241.
ארד, שרה. ציר הזמן היהודי המשתקף בשירתה של חוה פנחס-כהן.
עלי שיח, חוב' 41 (חורף תשנ"ט,
1998), עמ' 74־85.
לוז, צבי. חוה פנחס-כהן:
אינטימיות מודרנית במושגי קדם. בספרו:
הזרימה הדו-סטרית של העברית : בין הקנונים לשירה המתחדשת (בני ברק
: הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2011), עמ' 37־40.
לוי-ברזילי, ורד.בועטת לכל הכיוונים.הארץ, מוסף שבועי, כ' בטבת
תשס"ו, 20 בינואר 2006, עמ' 48־52 <ראיון עם המשוררת>
ניר, אלחנן. מתחת לכל השלמות
חותר משהו. מקור ראשון, שבת, כ"ב בכסלו תשס"ט, 19 בדצמבר
2008, עמ' 6־7, 8 <ראיון עם המשוררת>
עופר, רחל. "עם אמהות לא משחקים מחבואים" : סיפור העקדה מזווית אימהית על פי השיר "בקשה" מאת חוה פנחס-כהן. בתוך:
עקדת יצחק לזרעו : מבט בעין ישראלית, לזכרו של יצחק הירשברג הי"ד / עורכים - ישראל רוזנסון, בנימין לאו (תל-אביב: הקרן להנצחת יצחק הירשברג הי"ד, תשס"ג), עמ' 425־429.
עופר, רחל. "שלושה בנים היו לאברהם" : יצחק וישמעאל בשירה
המודרנית וסוגיית הישראליות בימינו - עיון בשיריהם של יצחק למדן, יהודה
עמיחי וחוה פנחס-כהן. דרף אגדה, ביטאון המרכז להוראת האגדה -
מכללת אפרתה, חוב' ז-ח (תשס"ד-תשס"ה 2004־2005), עמ' 171־180.
עפרת, גדעון. 'מסע האיילה' של חוה פנחס כהן.
משיב הרוח, גל' לא (חורף תש"ע 2009), עמ' 37־47.
רוטנברג, יעל. "אני מדברת אליך" : זהות האישה הכותבת בשירת חוה
פנחס-כהן. עלי שיח, חוב' 56 (חורף תשס"ז 2006), עמ' 58־68 <דיון בשירים "אני
מדברת אליך" מתוך 'מסע איילה' ו"שלושים יום" מתוך 'שירי אורפאה'>
רוטנברג, יעל. "הנני אֲנִיָּה במעש / אֲנִיָּה בפתח" "מרחב הגבול"
כמרחב נשי על שפה בשירה עברית.
בתוך: העברית שפה חיה : קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה
החברתיים-התרבותיים, כרך ו' (תל אביב : הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי
לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל-אביב, 2013), עמ'
318־337 <על שפתן של שלוש משוררות: יונה וולך, חוה פנחס-כהן ואסתר שקלים>
שניר, לאה. מעבר לשורשים החתוכים : שיחה עם חוה פנחס-כהן.
עלי שיח, חוב' 41 (חורף
תשנ"ט, 1998), עמ' 59־72.
Jacobson, David C. Hava Pinhas-Cohen : "To
the place where love has a manifest name." In his book: Creator, Are you listening? : Israeli poets on God and prayer (Bloomington and Indianapolis : Indiana University Press, 2007),
pages 140-171.
ילידת יפו, בת למשפחה קומוניסטית ממוצא בולגרי. גדלה
ברמת החי"ל. בגיל 8 התייתמה מאביה שנהרג בתאונת עבודה. עברה לגור ברמת-אביב
ולמדה בבית הספר התיכון 'אליאנס'. בגיל 16 החלה בתהליך התקרבות לעולם
היהדות. אחר שירות צבאי כמורה-חיילת למדה ספרות עברית ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים.
בו בזמן למדה וקבלה תעודת הוראה ממכון "כרם" לחינוך יהודי הומניסטי. לאחר
לימודיה, נישאה ליוסי ונולדו להם ארבע בנות. ב-1982 עברה המשפחה להתנחלות
ענתות באזור ואדי קלט וכעבור ארבע שנים יצאה מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות לשליחות של שנתיים בארצות
הברית. עם שובם ארצה השתקעו והתבססו ברחובות. ב-1995 חלה בעלה ונפטר כעבור
שנתיים. עם מותו, חזרה המשפחה לירושלים. חוה למדה בבית המדרש "אלול", התחילה ללמוד בבית המדרש "בבלי ירושלמי"
ולמדה במכון הרטמן. 