לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

טוביה ריבנר (1924–2019)

Tuvia Rübner

    טוביה (קורט אריך) ריבנר, משורר, מתרגם, עורך וחוקר ספרות, נולד בכ״ד בשבט תרפ״ד, 30 בינואר 1924 בברטיסלבה, סלובקיה.  אביו מוריץ מנפרד, אמו אלזה לבית גרינוולד ואחותו אליס (ליצי) נרצחו באושוויץ ב-1942. למד שמונה שנים בבתי ספר בלשון הגרמנית ושנה נוספת בגימנסיה סלובקית. עם סילוק היהודים מבתי הספר עשה בהכשרה תיכונית (חצי יום עבודה, חצי יום לימודים), תחילה בדרום-סלובקיה, ואחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה בבאנסקה ביסטריצה. בראשית מאי 1941 הגיע ארצה עם שמונה חברי ״השומר הצעיר״ ונשלח לקיבוץ מרחביה, שם הוא התגורר עד מותו. בקיבוץ עבד בענפי חקלאות שונים, בעיקר כרועה צאן. ב-1944 נשא לאישה את עדה קליין, שנספתה בתאונה קטלנית בפברואר 1950 בהותירה אחריה את בתם המשותפת, מרים, בת שבעת החודשים. ריבנר, שנפצע גם הוא בתאונה, עבר תהליך שיקום ובסוף 1950 החל ללמד ספרות כללית בכיתות העליונות של המוסד החינוכי המקומי ועבד כספרן. ב-1953 נישא שנית לפסנתרנית גלילה יזרעאלי, בת קיבוץ עין חרוד. לשניים נולדו שני בנים: עידן ומורן. ב-1963 יצא עם משפחתו לשליחות בשווייץ. בסוף 1966, עם שובו ארצה, הוזמן ללמד ספרות בסמינר התנועה הקיבוצית ״אורנים״. ב-1972 הוזמן ללמד ספרות כללית באוניברסיטאות תל אביב וחיפה. באוניברסיטת תל אביב לימד עד 1974. באוניברסיטת חיפה כיהן כפרופסור לספרות עד פרישתו ב-1993.
    ב-1982, אחרי שירותו הצבאי במלחמת לבנון הראשונה, יצא הבן מורן לבקר את הוריו בהרווארד, ארצות הברית, שם עשה אביו בשנת שבתון. אחרי שובם של הוריו לישראל בחורף 1983 המשיך לטיול בדרום-אמריקה, ובאקוודור אבדו עקבותיו. הבן הבכור עידן יצא בסוף שנות השבעים למסע במזרח-אסיה והיה לבודהיסט ומ-1990 הוא חי בנפאל. הבת מרים הקימה משפחה באיסלנד.
    את שיריו הראשונים כתב ריבנר בגרמנית. אחרי עלייתו ארצה המשיך לכתוב בגרמנית. את שירו העברי הראשון פירסמה לאה גולדברג ב-1950 בעיתון דבר. ב-1953 עבר לכתוב רק בעברית.
    בספר שיריו הראשון, האש באבן (הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1957), ניכרת מסורת ה״שירה״ הגרמנית. ספרו השני, שירים למצוא עת (1961), התאפיין בחיפוש אחרי צורות ביטוי חדשות, ורק בספרו השלישי, כל עוד (1967), מצא את קולו האישי, הקשוב לצליליה של העברית ולשלל רגישויותיה.
    מראשית דרכו בלטו ביצירתו כמה סימני היכר תמטיים. ראש וראשון להם הוא נושא השואה, שבא לידי ביטוי כבר במחזור המוקדם ״אחותי הקטנה״ (האש באבן). אובדן עידן התום של הילדות, נטישת הבית וניתוצו של התא המשפחתי נעשו מרכזיים יותר ויותר בחלוף השנים. בספריו המאוחרים הִרבה להתמקד בתיאור ביתו הראשון, בדמויות האב, האם והאחות וכן בנופי ילדותו. עם זאת, כבר בשלב מוקדם החלה להיווצר בשירתו חטיבה המתאפיינת בקליטה חושנית של נופי הארץ. בשירים אלה מתפקד הנוף בשני רבדים. האחד הריאליסטי, שבו תיאורי ההרים והמדבר, החי והצומח, הנתונים במחזור עונות השנה. ברובד השני משמש הנוף מטפורה לתהליכי הנפש. כאן ניתן להבחין במתח המתמיד בין הגעגועים למראות התשתית של הנוף האירופי לבין הקרבה האינטימית לנופי הארץ.
    את שירתו מאפיין, כבר משלביה המוקדמים, שבר בין הלשון המייצגת לבין העולם המיוצג. עד מהרה השתחררה שירתו מכבלי החרוז והבית המאורגן, ועם השנים חדרו אליה צורות דיבוריות והיא נעשתה פחות ״פיוטית״. בד בבד נכנס אליה יסוד חריף של אירוניה, המאפשר להטיל ספק בוודאויות המקובלות. עידן אי-הוודאות מוצא את ביטויו בשיריו, בין השאר, בריבוי מבנים תחביריים של שאלות הנותרות ללא מענה.
    בספרו אין להשיב (1971) נשמעים הדי מלחמת ששת הימים כתגובה פרטית ואינטימית שאינה נכנעת למצהלות הניצחון ולשיכרון המנצחים. הספר פסל ומסכה (1982) כתוב רובו ככולו בעקבות יצירות מהאמנות הפלסטית. המשורר מגיב על יצירות נודעות מהקלאסיקה (ליאונרדו, הולביין, ורמר) ומהמודרנה (שאגאל, קליי, ארנסט), שבהן הוא מזהה את נושאי היסוד שהעסיקו את שירתו מראשיתה: השואה, החיים בצל המוות, היחסים בין הצייד לניצוד.
    ב-1990 פורסם מבחר מקיף של יותר משלושים שנות יצירה בספר ואל מקומו שואף, ואחריו, עם הספר שירים מאוחרים (1999), מתחילה תקופה חדשה בשירתו. מקום מרכזי בספר זה תופשות גלויות מערים שונות בארץ ובעולם, ובהן ביטוי לאהבת הנופים והאמנות ולביקורת חברתית ופוליטית. חלק מן הגלויות מתארות את נופי אירופה מפרספקטיבה של אדם השב ופוקד את מחוזות ילדותו. הביקורת החברתית והפוליטית לובשת פנים של פרודיה וגרוטסקה בספר חרוזי ילדים קלוקלים (2004). שיר הילדים או שיר הערש הקלילים כביכול הם כאן ערוץ של ביקורת חריפה על המצב הישראלי ועל ארץ האוכלת את יושביה. ב-2005 ראה אור מבחר השירים המקיף עקבות ימים: שירים 1957–2005. ב-2006 פירסם את סיפור חייו בספר האוטוביוגרפי חיים ארוכים קצרים. שיריו תורגמו לשפות רבות וראו אור בספרים בגרמניה, בשבדיה ובסלובקיה.
    ב-1959 ערך את הספר בדרכי הספרות מאת אריה לודביג שטראוס. בשנות השמונים שימש עורך סדרת ״טעמים – מבחר כתבי מופת באסתטיקה״. כתב מונוגרפיה על לאה גולדברג (1980), ערך את שלושת הכרכים של כל שיריה והיה העורך הראשי של כתביה מן העיזבון. מ-1987 הוא חבר באקדמיה הגרמנית לשפה ולספרות בדרמשטדט ומ-1995 חבר האקדמיה למדע ולספרות במיינץ. כמו כן הוא חבר בעמותות הוגו פון הופמנסתאל, אלזה לסקר-שילר ופרנץ קפקא, ובחברה האירופית לתרבות. מתרגומיו לגרמנית: סיפורי ש״י עגנון ושיריהם של דן פגיס וט׳ כרמי.
    הוא זכה בפרס כריסטיאן וגנר בוורמברון, גרמניה (1994); בפרס על שם פאול צלאן בדרמשטדט (1999) על תרגומו לרומן שירה מאת עגנון. באותה שנה זכה בפרס ז׳נט שוקן בברמרהאבן, גרמניה. כמו כן זכה בפרס יאן סְמְרֶק בברטיסלבה, סלובקיה (2002). בארץ זכה בפרס ירושלים על שם אורי צבי גרינברג על ספרו כמעט שיחה (2002), בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (2007), וגולת הכותרת הוא פרס ישראל לשירה (2008).
    במשך כל השנים עסק ריבנר גם בצילום. תצלומיו המוקדמים מתעדים את חיי קיבוץ מרחביה בשנות החמישים, וחלקם הוצגו בתערוכה במוזיאון הארץ (2008). תצלומיו הוצגו גם באיטליה, בצרפת ובשווייץ. ב-2007 ראה אור האלבום גם זאת ראו עיני: תצלומים 1948–2007.
    קובץ השירה האחרון שלו עוד לא עוד פורסם ב-2019 לאחר ששיריו התפרסמו בשנים האחרונות במוסף תרבות וספרות של הארץ. בריאיון האחרון שנתן לכתב העת מכאן (גיליון י״ט, 2019) אמר: ״אצלי, כל השירה נאמרת דרך הזכוכית האפלה של השואה. גם השמחה, גם כל הדברים האחרים״.
    טוביה ריבנר נפטר בכ״ו בתמוז תשע״ט, 29 ביולי 2019.


לכתבות נוספות על טוביה ריבנר בספריה הלאומית

נכתב על-ידי רפי וייכרט עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה] 


 

ספריו:

  • האש באבן (מרחביה : ספרית פועלים, תשי״ז 1957) <שירים>
  • שירים למצא עת (מרחביה : ספרית פועלים, 1961)
  • כל עוד (מרחביה : ספרית פועלים, תשכ״ח 1967) <שירים>
  • מבחר משירי ט. ריבנר (תל אביב : עקד, 1970)
  • אין להשיב (מרחביה ותל אביב : ספרית פועלים, תשל״א) <שירים>
  • שמש חצות (תל–אביב : ספרית פועלים, תשל״ז) <שירים>
  • Dikter / tolkade av Madeleine och Lars Gustafsson (Stockholm : FIB:s Lyrikklubb, 1977)
  • לאה גולדברג : מונוגרפיה (תל–אביב : ספרית פועלים, תש״ם 1980) <הביא לדפוס עוזר רבין>
    תוכן העניינים
  • פסל ומסכה (תל–אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ב 1982) <שירים>
  • ואל מקומו שואף : 1953–1989 (תל–אביב : ספרית פועלים, תש״ן 1990)
  • Wüstenginster : Gedichte / herausgegeben, aus dem Hebräischen übersetzt und mit einer Nachbemerkung von Efrat Gal-Ed und Christoph Meckel (München : Piper, 1990)
  • Vor dir der Regen : Zeugnis. Zwei Gedichte ; [eine Veröffentlichung zur Verleihung des Leonberger Christian-Wagner-Preises an Tuvia Rübner am 3. September 1994] (Warmbronn : Keicher, 1994)
  • Granatapfel : frühe Gedichte / mit einem Nachwort von Hans Otto Horch (Aachen : Rimbaud, 1995)
  • Ausgewählte Gedichte, 1957-1999 (Aachen : Rimbaud, 1998-2000)
  • שירים מאוחרים (תל–אביב : קשב לשירה, תש״ס 1999)
  • Stein will Fließen : ausgewählte Gedichte (Aachen : Rimbaud, 1999)
  • כמעט שיחה (תל–אביב : קשב לשירה, תשס״ב 2002)
  • Pamat popola / prelozil Milan Richter (Dunajska Luzna : Milanium, 2002)
  • Von Luft zu Luft : vierzehn Gedichte / mit zwei Zeichnungen und einer Anmerkung von Christoph Meckel (Warmbronn : Keicher, 2003)
  • חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים (ירושלים : צבעונים, 2004) <איורים - יוסל ברגנר>
  • Ein langes kurzes Leben : von Pressburg nach Merchavia (Aachen : Rimbaud, 2004)
  • עקבות ימים : מבחר שירים 1957–2005 (תל-אביב : קשב לשירה, תשס״ה 2005)
  • חיים ארוכים קצרים (תל-אביב : קשב לשירה, תשס״ו 2006)
  • כל מה שאחר כך (תל-אביב : קשב לשירה, תשס״ז 2007)
  • גם זאת ראו עיני : תצלומים 1948–2007 (תל-אביב : קשב לשירה, תשס״ז 2007) <כולו צילומים>
  • יופי מאוחר (תל אביב : קשב לשירה, תשס״ט 2009) <שירים>
  • שירים סותרים (רעננה : אבן חושן, תשע״א 2011)
  • אחרונים : 2011–2012 (תל אביב : קשב לשירה, תשע״ג 2013) <שירים>
  • אולי רק ציפורי מסע : חליפת מכתבים / לאה גולדברג, טוביה ריבנר ; עורך – גדעון טיקוצקי (בני ברק : ספרית פועלים, תשע״ז 2016) <כולל הקדמה: ״אירופה שלהם״ מאת גדעון טיקוצקי>
תרגום:
  • Der Treuschwur : Erzählung / Samuel Joseph Agnon (Frankfurt am Main : S. Fischer, 1965)
  • Im Herzen der Meere und andere Erzählungen / Samuel Josef Agnon ; Nachwort von Tuwia Rübner (Zürich : Manesse, 1966)
  • Schira : Roman / S. J. Agnon (Frankfurt am Main : Jücircleher Verlag, 1998)
  • Der Vorabend : Erzählung / Samuel Joseph Agnon. Erzählen an der Grenze : Bemerkungen zu zwei jücirclehen Erzählern, Agnon und Kafka / Tuvia Rübner (Warmbronn : Christian-Wagner-Gesellschaft, 2004)
  • פרקים / גיתה (תל אביב : ספרית פועלים, תשמ״ד 1984)
  • הר הרונים ; אקברט בהיר השער ; החתול במגפיים / לודוויג טיק (תל–אביב : ספרית פועלים, תשמ״ט 1989) <בשיתוף עדה ברודסקי>
  • שלח לחמך / כריסטוף מקל (תל–אביב : קשב לשירה, תשס״ב 2002) <בשיתוף עם אשר רייך>
  • מבוא לאסתטיקה : מבחר / ז׳אן פול (תל–אביב : ספרית פועלים : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ה) <בהשתתפות אריה שטיין> <עריכה, ה. דויד>
  • מאמרות / אריה לודוויג שטראוס (תל–אביב : ספרית פועלים, 1984)
  • האדם והשירה / אריה לודוויג שטראוס (תל–אביב : הקיבוץ המאוחד, 1985) <בהשתתפות ידידיה פלס>
  • פראגמנטים / פרידריך שלגל (תל–אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ב 1982)
  • Erdichteter Mensch : Gedichte Hebräisch/Deutsch / Dan Pagis (Frankfurt am Main : Jücircleher Verlag, 1993)
עריכה:
  • מבקר עד בקר : מראות חיים בישראל (מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשי״ח) <בשיתוף צבי זהר>
  • בודלייר / ואלטר בנימין ; תרגם מגרמנית: דוד אֶרֶן ; מבוא, סטפן מוזס (תל–אביב : ספרית פועלים, תש״ן 1989)
  • ילקוט שירים / לאה גולדברג (תל–אביב : יחדיו, 1970)
  • שארית החיים : שירים רשומים מן העזבון / לאה גולדברג (תל–אביב : ספרית פועלים, תשל״א)
  • כתבים / לאה גולדברג (מרחביה ותל–אביב : ספרית פועלים, תשל״ב–תשל״ט) 5 כר׳.
  • מחזות / לאה גולדברג (תל אביב : ספרית פועלים, תשל״ט 1979)
  • משחק הדואנדה ותורתו / פדריקו גרסיה לורקה ; תרגמה מספרדית והוסיפה מבוא והערות, רנה ליטוין (תל–אביב : ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד, תשמ״ט 1989)
  • על השירה הדרמטית : מסה / ג׳ון דריידן ; תרגום מאנגלית דוד אֶרֶן (תל–אביב : ספרית פועלים, תשמ״ח 1988)
  • שיחות עם קפקא / גוסטב יאנוך ; מגרמנית שלמה טנאי (תל–אביב : ספרית פועלים, תשמ״ז 1987)
  • האסתטיקה לפלוטינוס / תרגום, הערות ומבוא נתן שפיגל (תל–אביב : ספרית פועלים, תשמ״ז 1987)
  • דבר–מה יהיה : מבחר שירים / פאול צלאן ; מגרמנית: בן–ציון אורגד (תל–אביב : ספרית פועלים, תשמ״ח 1987)
  • על האמנות המודרנית / פאול קליי ; מגרמנית שלמה טנאי (תל–אביב : ספרית פועלים, 1987)
  • מלסינג עד קפקא / ורנר קראפט (תל–אביב : ספרית פועלים, תשמ״ח 1988)
  • השטן בקרית האמנים / אליעזר שטיינמן (תל אביב : ספרית פועלים : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ב 1992)
  • בדרכי הספרות : עיונים בספרות ישראל ובספרות העמים / אריה ל. שטראוס (ירושלים : מוסד ביאליק, תשי״ט 1959)
  • על החינוך האסתטי של האדם בסדרת מכתבים / פרידריך שילר ; מגרמנית - שמשון אילת (תל–אביב : ספרית פועלים, תשמ״ז 1986)
  • Briefwechsel Martin Buber-Ludwig Strauss, 1913-1953 / herausgegeben von Tuvia Rübner und Dafna Mach (Frankfurt a.M. : Luchterhand Literaturverlag, 1990)
  • Gesammelte Werke in vier Bänden / Ludwig Strauss ; herausgegeben von Tuvia Rübner und Hans Otto Horch (Göttingen : Wallstein, 1998-2001)
על המחבר ויצירתו:
    ספרים
    • Bram, Shahar. The ambassadors of death : the sister arts, western canon and the silent lines of a Hebrew survivor / translated by Batya Stein ; poems co-translated by Lisa Katz and Shahar Bram (Brighton ; Portland : Sussex Academic Press, 2011) <on the poetry of Tuvia Ruebner>
    מאמרים
    • ״מבעד לזכוכית האפלה״ : ריאיון עם טוביה ריבנר.  מכאן : כתב עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, כרך י״ט (2019), עמ׳ 513–529.
    • בסר, יעקב. ״... לידת האדם ולידת הלשון הן אחת ...״ בתוך: שיח משוררים : על עצמם ועל כתיבתם / ערך את הראיונות, יעקב בסר (תל–אביב : עקד, תשל״א 1971), עמ׳ 55–62..
    • פסיפס. ״נופי טבע ואדם בשירה – על רקע שירת דור המדינה״ : ראיון עם המשורר. פסיפס: כתב-עת לשירה, גל׳ 70 (אביב/קיץ תשס״ח 2008), עמ׳ 1.
    • איש-שלום, דורון.  ״הפגישה הנכונה בין מלים״ : ראיון עם טוביה ריבנר.  משיב הרוח: כתב-עת לשירה יהודית ישראלית, גל׳ כ״ד (סתיו תשס״ח 2007), עמ׳ 52–60.
    • אֶרֶן, דוד. ״געגוע ולשון וליל המתים״: שירתו של טוביה ריבנר (לרגל הופעת שיריו המוקדמים, בשפה הגרמנית). עתון 77, גל׳ 206 (1997), עמ׳ 26–29.
    • ארנון, אברהם.  שיר שקראתי : על השיר ״בער, כמו קריאות קלות...״.  עלי שיח, חוב׳ 2 (כסלו תשל״ו, נובמבר 1975), עמ׳ 153–155.
    • בן–דוד, יערה. הנצח של הרגע : עיון בשיר ״אחותי״ מאת טוביה ריבנר. בספרה: אהבה ממבט שני : עיון בפרקי ספרות ישראלית וכללית (תל–אביב : עקד, תשנ״ז 1997), עמ׳ 150–153 <חזר ונדפס בספרה: במבוך המַראות : קריאה בפרקי ספרות עברית וכללית (ירושלים : כרמל, תשע״ב 2012), עמ׳  302–305>
    • בן-חורין, מיכל.  ״הוא בא ונוטל את לשוני״ : על תרגום (ה)עצמי כעדות אצל טוביה ריבנר.  מכאן : כתב עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, כרך י״ט (2019), עמ׳ 530–551.
    • בסר, יעקב. עם טוביה ריבנר: אני לא יוצא בהכרזות. הדברים לא נאמרים במישרין. על המשמר, ט״ז בשבט תשנ״ד, 28 בינואר 1994, עמ׳ 19 <ראיון>
    • בר-און, יעקב.  ״שיר קטן דורש לעתים יותר זמן מרומן״. מקור ראשון, כ׳ באדר א׳ תשס״ח, 26 בפברואר 2008, עמ׳ 13 <שיחה עם טוביה ריבנר על זכייתו בפרס ישראל>
    • ברג, יונתן.  שלוש הדקות של טוביה ריבנר. עתון 77, גל׳ 373 (שבט-אדר תשע״ד, ינואר-פברואר 2014), עמ׳ 28 <על שירו של טוביה ריבנר ״ארבע לפנות בוקר״>
    • ברזל, הלל. שירה כהתחברות דבר אל דבר: עיון בפואטיקה של שירת טוביה ריבנר. עלי שיח, חוב׳ 21–22 (1984), עמ׳ 49–63.
    • ברם, שחר. ״הנפילה של איקרוס״ על-פי ברכל, שאגאל וריבנר : מסה על שיר בעקבות תמונה. מכאן: כתב-עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, כרך ט (מאי 2008, אביב תשס״ח), עמ׳ 97–124.
    • ברם, שחר. טוביה ריבנר: גלויה, תצלום.  בספרו: המזכרת : שירה, צילום וזיכרון : על דן פגיס, אבות ישורון, טוביה ריבנר והרולד שימל (ירושלים : מוסד ביאליק, תשע״ז 2017), עמ׳ 103–139.
    • גורפיין, רבקה. טוביה ריבנר: ״לילה דומם״. בספרה: עם שיר (תל–אביב : עקד, 1967), עמ׳ 100–105.
    • הולנדר, אורי. טוביה ריבנר ומשפט הזהות. אלמנך, גל׳ 2 (מארס 2007), עמ׳ 13 <על שירו של טוביה ריבנר ״הימים הגדולים של המאה (תכנית בטלויזיה)״>
    • הופמן, חיה. לא איש פוליטי ולא איש קולקטיבי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, י״ב באדר תשס״ד, 5 במארס 2004, עמ׳ 26. <ראיון עם המשורר טוביה ריבנר בהגיעו לגבורות>
    • וולמן, הדסה. כבר אי אפשר לשמוע בשקט שיר. הארץ, מוסף שבועי, א׳ בטבת תשמ״ט, 9 בדצמבר 1988, עמ׳ 32–33. <ראיון עם המשורר טוביה ריבנר על שירתו>
    • וייכרט, רפי. הפלגות בין הקטבים (אמנות החיים בשירתו של טוביה ריבנר). מאזנים, כרך ע״ב, גל׳ 7 (1998), עמ׳ 13–16.
    • וייכרט, רפי. מבט פנורמי חכם : על שירת טוביה ריבנר. מעריב, מגזין חג - ספרות וספרים, כ׳ בניסן תשס״ב, 2 באפריל 2002, עמ׳ 24.
    • וייכרט, רפי.  נאלמים פצעי אוהב.  מקור ראשון, שבת, כ׳ בניסן תשס״ח, 25 באפריל 2008, עמ׳ 10, 15 <עם זכייתו בפרס ישראל בספרות - שירה>
    • וייכרט, רפי.  חיזיון נדיר.  עתון 77, גל׳ 373 (שבט-אדר תשע״ד, ינואר-פברואר 2014), עמ׳ 28 <על טוביה ריבנר במלאת לו 90 שנה>
    • יצחקי, משה ב.  מילויו של הלא כלום באי הידיעה.  עתון 77, גל׳ 373 (שבט-אדר תשע״ד, ינואר-פברואר 2014), עמ׳ 31 <על שירו של טוביה ריבנר ״שמאלי וימיני״>
    • לב-ארי, שירי.  כי מה זו השירה.  הארץ, גלריה, י״ב בכסלו תשס״ח, 22 בנובמבר 2007, עמ׳ 3 <ראיון עם טוביה ריבנר>
    • מרידור, יצחק. טוביה ריבנר: חבר קיבוץ וחבר אקדמיה גרמנית. דבר, 10 באוגוסט 1987, עמ׳ 10.
    • סדן, נילי.  המוצא האבוד - עיון בשיר ״יצאתי״ לטוביה ריבנר.  עלי שיח, חוב׳ 2 (כסלו תשל״ו, נובמבר 1975), עמ׳ 136–145.
    • סקר, זהר. יחסי זמן–מרחב: עיקרון פואטי אחד בשירתו של טוביה ריבנר. דפים למחקר בספרות, כרך 4 (1988), עמ׳ 139–158.
    • עקביהו, יצחק. שירה בעלת דינאמיקה דו–סיטרית, מודגמת בשלושה שירים מאת טוביה ריבנר. כרמלית, כרך כ״א–כ״ב (תשל״ז/תשל״ח), עמ׳ 157–166.
    • פרל, גיא.  האנושי המבקש להמלט. עתון 77, גל׳ 373 (שבט-אדר תשע״ד, ינואר-פברואר 2014), עמ׳ 28 <על שירו של טוביה ריבנר ״בני אדם אינם אלא בני אדם״> <חזר ונדפס בספרו לשאת את הנפש במהופך : רשימות על שירה (תל אביב : הוצאת קשב לשירה, תשע״ו 2016), עמ׳ 100–101, בשם: ״בני אדם אינם אלא בני אדם״>
    • קפלן, ליאת.  צוצלת חוצה את חלוני. עתון 77, גל׳ 373 (שבט-אדר תשע״ד, ינואר-פברואר 2014), עמ׳ 32 <על שירו של טוביה ריבנר>
    • שרון-בלייס, ענת.    המשורר,חתן פרס ישראל, טוביה ריבנר - שבוע הספר 2008 מגישות: ענת שרון בלייס ומאיה פלד - 02.06.08 המשורר טוביה ריבנר, זכה השנה 2008 בפרס ישראל על מכלול שירתו. שירה שמשרטטת את נופי הארץ בכלל ואת נופי עמק יזרעאל בפרט, שירה שיש בה שאלות קשות ותשובות עדינות של אהבה, שירה שמתכתבת עם גדולי היוצרים בעולם ועם הפכים הקטנים של החיים בקיבוץ והזיכרונות מבית אבא ואמא שחרב בשואה. פגשנו אותו בביתו, שבקיבוץ מרחביה לשעה קלה של שירה.
       
    • שרון-בלייס, ענת. ׳אור אורפאי׳. עתון 77, גל׳ 373 (שבט-אדר תשע״ד, ינואר-פברואר 2014), עמ׳ 30 <על שירו של טוביה ריבנר אור אורפאי״>
    • Eshel, Amir. Eternal present: poetic figuration and cultural memory in the poetry of Yehuda Amichai, Dan Pagis, and Tuvia Rübner. Jewish social studies, n.s., vol. 7, no. 1 (2000), pp. 141-167.
    • Hartung, Harald. Drei Lyriker aus Israel : Tuvia Rübner, Dan Pagis, Asher Reich. Merkur, v. 47, no. 12 (December 1993), pp. 1091-1096.
    • Pörksen, Uwe. Der Sturm aus der Vergangenheit : über Tuvia Rübner (Mainz : Akademie der Wissenschaften und der Literatur ; Stuttgart : Steiner, 2003)
    • Ticotsky, Giddon. A German island in Israel : Lea Goldberg and Tuvia Rübner׳s Republic of Letters. Naharaim, vol. 10, issue 1 (2016), pages 127-162 <includes an appendix: The correspondence between Lea Goldberg and Tuvia Rübner : selected letters>
    על ״האש באבן״ על ״כל עוד״
    • בר-יוסף, חמוטל.  געגועי הרוח אל החומר.  ידיעות אחרונות, ספרות ואמנות, ד׳ בטבת תשכ״ח, 4 בינואר 1968, עמ׳ 12, 13.
    • קלדרון, נסים. נסיגה. עכשיו, חוב׳ 21–24 (תשכ״ח 1968), עמ׳ 294–295.
    על ״אין להשיב״
    • נגיד, חיים. ידיים בוערות. עכשיו, חוב׳ 25–28 (אביב תשל״ג 1973), עמ׳ 338–340.
    על ״שמש חצות״
    • אבנרי, שרגא. המשך הפואטיקה של משורר. מאזנים, כרך מ״ה, גל׳ 3–4 (אב-אלול תשל״ז, אוגוסט-ספטמבר 1977), עמ׳ 261–262.
    • אֶרֶן, דוד. ״אני יודע לילה ורואה יום״. בספרו: עם שירים ומשוררים (תל–אביב : ספרית פועלים, תשמ״ג 1983), עמ׳ 83–90 (נחתם: 1977)
    • עקביהו, יצחק. שירה בעלת דינאמיקה דו-סיטרית : מודגמת בשלושה שירים מאת טוביה ריבנר. כרמלית, כרך כ״א-כ״ב (תשל״ז-תשל״ח), עמ׳ 157–166.
    על ״לאה גולדברג, מונוגרפיה״
    • אֶרֶן, דוד. הגדולה שבדברים קטנים. על המשמר, 11 ביולי 1980, עמ׳ 6.
    • באומגרטן–קוריס, אורה. האיסורים על המילים. מחברות לספרות, חברה וביקורת, חוב׳ 4–5 (1980), עמ׳ 42–44.
    • מוקד, גבריאל. לאה גולדברג - פנים בשתי מראות. הארץ, 11 ביולי 1980, עמ׳ 18.
    • פרידלנדר, יוסף. מונוגראפיה עצובה. מאזנים, כרך נ״ב, גל׳ 1 (כסלו תשמ״א, דצמבר 1980), עמ׳ 70–71.
    • קדמי, אילנה. [ביקורת]. עתון 77, גל׳ 21 (1980), עמ׳ 53.
    • Vardi, Dov. Understanding Lea Goldberg: on Ruebner’s Monography. Modern Hebrew literature, vol. 6, no. 3-4 (Winter 1981), pp. 70-73.
    על ״פסל ומסכה״
    • בן–דוד, יערה. שירי מוזיאון קטן. עתון 77, גל׳ 38 (1983), עמ׳ 47.
    • ברם, שחר. הדיוקן העצמי, שגרירו של המוות: על שירי דיוקן עצמי אקפרסטיים ב׳פסל ומסכה׳ של טוביה ריבנר. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך כ״ב (תשס״ח 2008), עמ׳ 487–521.
    • ברקאי, עדה. שירת הפסלים והתמונות.  מאזנים, כרך נ״ו, גל׳ 3–4 (שבט-אדר תשמ״ג, פברואר-מארס 1983), עמ׳ 76–77.
    על ״ואל מקומו שואף״
    • אֶרֶן, דוד. מלים מן האלם. על המשמר, דפים לספרות, ט׳ באייר תש״ן, 4 במאי 1990, עמ׳ 19–20
    • ברזל, הלל. מיטב השיר – התבוננותו. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ט בסיון תש״ן, 22 ביוני 1990, עמ׳ 23.
    • הוכרמן, אהוד. תודה! מעריב, ספרות, ו׳ בתמוז תש״ן, 29 ביוני 1990, עמ׳ 7.
    • נסים, קובי. הכל הולך אל מקום אחד. עתון 77, גל׳ 128 (תשרי תשנ״א, ספטמבר 1990), עמ׳ 20–21.
    • סקר, זהר. בעינים קרועות. מאזנים, כרך ס״ה, גל׳ 4 (1991), עמ׳ 56–57.
    • שניר, לאה. נפש השיר. דבר, כ״ז בתמוז תש״ן, 20 ביולי 1990, עמ׳ 19.
    על ״שירים מאוחרים״
    • ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. ברנשטיין, יופי בשל ומהודר - ריבנר: שיבה מאוחרת. הארץ, תרבות וספרות, י׳ באדר ב תש״ס, 17 במארס 2000, עמ׳ ב 14.
    • חיימוביץ׳, גילי. אני לא רוצה לייפות. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ד בכסלו תש״ס, 3 בדצמבר 1999, עמ׳ 26. <שיחה עם המשורר טוביה ריבנר על ספר שיריו ״שירים מאוחרים״>
    • לאופר, רות. ״חרב מתהפכת - מלה גדולה מדי. הדברים היו יותר יגעים״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 381 (י״א בסיוון תש״ס, 14 ביוני 2000), עמ׳ 12.
    • נצר, רות. המינוריות של האני השר. מאזנים, כרך ע״ד, גל׳ 5 (אדר א׳ תש״ס, פברואר 2000), עמ׳ 63–64.
    • קורן, יהודה. קל לשכוח אותי או להתעלם ממני. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ז׳ בשבט תש״ס, 14 בינואר 2000, עמ׳ 25.
    • רוח, אביבית. הולך פנימה. עתון 77, גל׳ 241 (2000), עמ׳ 12.
    • שפריר, משה. על הזמן האבוד והזמן שנותר. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ח באייר תש״ס, 2 ביוני 2000, עמ׳ 29.
    על ״כמעט שיחה״
    • אלמוג, רות. משורר מחפש את לב האבנים ואת נשמת המים. הארץ, תרבות וספרות, כ״א בשבט תשס״ג, 24 בינואר 2003, עמ׳ ה 3.
    • אֶרֶן, דוד. ״כמעט שיחה״ - ושירה שלמה מאוד. עתון 77, גל׳ 274 (2002), עמ׳ 15–17 <על ״פסל ומסכה״, ״שירים מאוחרים״ ו״כמעט שיחה״>
    • לאופר, רות. הדממה אינה חורשת רע. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 522 (כ״ד באדר א׳ תשס״ג, 26 בפברואר 2003, עמ׳ 10.
    • להב, אבנר. האדם הנותר : על שירתו המאוחרת של טוביה ריבנר. קשת החדשה, שנה ב, חוב׳ 8 (קיץ 2004), עמ׳ 158–169.
    על ״עקבות ימים״
    • ארן, דוד.  בעקבות חיים ״קצרים-ארוכים״ : הרהורים על יצירת טוביה ריבנר עם הופעת מבחר חדש משיריו.  עתון 77, גל׳ 306 (כסלו תשס״ו, דצמבר 2005), עמ׳ 18–21.
    • הירש, אלי.  מעיין הקרע.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ד׳ באייר תשס״ה, 13 במאי 2005, עמ׳ 29.
    • מסג, סבינה. ״אני קיים כדי לומר: בית זה לא בית״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 652 (י״ט באב תשס״ה, 24 באוגוסט 2005), עמ׳ 8.
    • שתל, שמואל.  החיים אכזריים ממליצה.  מאזנים, כרך פ׳, גל׳ 2 (ניסן תשס״ו, אפריל 2006), עמ׳ 34–35.
    על ״חיים ארוכים קצרים״
    על ״כל מה שאחר כך״
    • טיקוצקי, גדעון.  ״מי, אם אצעק, ישמעני״.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, א׳ בסיון תשס״ז, 18 במאי 2007, עמ׳ 27.
    על ״גם זאת ראו עיני״ על ״יופי מאוחר״ על ״שירים סותרים״
    על ״פרקים״ לגיתה
    • יסעור, אברהם. ״גיתה, בובר ושטיינר״. מאזנים, כרך נ״ט, גל׳ 4 (1985), עמ׳ 62.
    על ״שלח לחמך״ לכריסטוף מקל
    • אלמוג, רות. כנפיים, כנפיים. הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באייר תשס״ב, 19 באפריל 2002, עמ׳ ה 2.

    קישורים:

    Wikidata – Q215860 J9U – 987007267432405171 NLI – 000115141 LC – n82043213 VIAF – 91459758
    עודכן לאחרונה: 23 ביולי 2021

    לראש הדף
    לקסיקון הספרות העברית החדשה
    עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

     

     

    ספרי המחבר

     

    על יצירתו

     

    קישורים

     

     

    לראש הדף