בעריכת חבר ספרנים

 

בנימין תמוז (1919־1989)

<בהכנה>

Benjamin Tammuz

    בנימין תמוז (קמרשטיין) נולד בחארקוב, אוקראינה בי"ב בתמוז תרע"ט, 10 ביולי 1919 ועלה עם הוריו ארצה ב-1924. האב, תעשיין זעיר, נכשל בניסיונו להקים בתל אביב בית חרושת לסבון, והמשפחה עברה לתקופת־מה לרחובות ולאחר מכן חזרה לתל אביב.  החל את לימודיו בבית הספר הדתי "תחכמוני" והמשיך בגימנסיה "הרצליה”. חוויותיו מן השנים ההן בתל אביב וברחובות שוקעו לימים בקובצי סיפוריו, מחולות הזהב (1950) עד ריחו המר של הגרניום (1979), וכן ברומנים יעקב (1971) והזיקית והזמיר (1989). עולה מהם דמותו של ילד חולמני ובודד, שמרירותם של הוריו על כישלונם הכלכלי נספגה בו. 
    מצעירותו נמשך אחר מסגרות השתייכות רעיוניות אליטיסטיות בעלות אופי אוטופי טוטלי. לאחר גישושי נעורים בכיוון הקומוניזם החל לגבש לו השקפת עולם מקומית־ילידית, וזו מצאה לה מסגרת הולמת כאשר הכיר ב־1939 את יונתן רטוש, והוא היה מראשוני המצטרפים אל קבוצת "העברים הצעירים" ("הכנענים") שהתהוותה בראשית שנות הארבעים. את דרכו האמנותית התחיל דווקא כפסל. מ־1939 למד פיסול אצל חברו יצחק דנציגר, ועבודותיו המוקדמות (דוגמת קדשה, 1940) משקפות נטייה אל פרימיטיביזם אלילי ברוח הכנעניות. פסלו הידוע ביותר הוא אנדרטת הציפור האלגנטית לזכר טייסי חיל האוויר שנפלו על הגנת תל אביב, הצופה אל הים מגבעת גן העצמאות (1949; בשיתוף עם אבא אלחנני). זיקתו לאמנות הפלסטית נמשכה בערוצים שונים, בהם כתיבת ביקורות אמנות בעיתון הארץ ועריכת הספרים אמנות ישראל (1963) וסיפורה של אמנות ישראל (1980). בכתיבה זו ביטא השקפה קלאסיציסטית המתרפקת על העבר ומסתייגת מן האוונגרד האמנותי הישראלי לדורותיו. יצירותיו הספרותיות החלו להופיע בראשית שנות הארבעים, בתקופה שבה היה חבר בפלמ״ח. שיר ראשון שלו נדפס בכתב העת מחברות לספרות (1942). קובץ משיריו הופיע במהדורה מצומצמת ב־1971. ב־1945 החל לפרסם סיפורים קצרים. בשנים 1947־1948 פירסם רשימות עיתונאיות וספרותיות בעיתון הלח״י מברק ובביטאון הכנעני אלף. ב־1948 הצטרף למערכת הארץ. תחילה כתב את הטור הפופולרי "דעתו של עוזי"  (1948־1950),שגיבורו צבר צעיר המתבונן סביבו וחושף כביכול לתומו את המגוחך והנלעג שבהווי המדינה הצעירה. מבחר מהטורים האלה הופיע בספר (דעתו של עוזי, 1949), ומ־1950 המשיך בהם עמוס קינן. לאחר תקופה של לימודי אמנות בפריז (1950־1951) התמנה תמוז ב־1951 לעורך שבועון הילדים הארץ שלנו, והתמיד בכך עד 1965. באותה שנה נעשה עורך המוסף לספרות של הארץ, וכיהן בתפקידו עד 1978, למעט השנים 1971־1975 שבהן שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. כעורך טיפח ועודד סופרים צעירים, ובהם רות אלמוג, חיים באר, יצחק בן נר, יורם ברונובסקי, דן צלקה, יהושע קנז ויעקב שבתאי, שרובם נעשו לידידיו האישיים.
    בשנים 1979־1984 שהה כסופר אורח באוניברסיטת אוקספורד. על פי גילו ומהלך חייו עד 1948 משתייך תמוז, לכאורה, לדור תש"ח, ואף נכלל באנתולוגיה הקנונית הייצוגית של סופרי הדור הזה, דור בארץ (1958). עם זאת, נראה שהוא תפש את עצמו, וגם נתפש על ידי אחרים, כנטע זר בקבוצה זו, ואין זה מקרה שקשריו החברתיים והספרותיים היו ממוקדים בסופרים צעירים ממנו, בני "דור המדינה". ייחודו והיבדלותו מבני דורו הביולוגיים ניכרו כבר בספרו הראשון, חולות הזהב (מחברות לספרות, 1950). זהו קובץ של סיפורי ילדות ליריים עדינים, המנותקים מן הממדים ההיסטוריים והחברתיים של הזמן ומעצבים עולם מלא הוויות חושיות ורגשיות בעיניו התמימות של ילד, שמאחוריהן ניצבת ראיית העולם הכנענית־ילידית של המחבר. התוגה השורה על הסיפורים, הקשר האינטימי הבלתי־ אמצעי עם הנוף הארץ־ישראלי, ההתמקדות בקטנות וההשתקעות בהזיות כמפלט מהמציאות השוממה - אלה אחדים מהסממנים הרומנטיים המאפיינים את הקובץ. התרקמותם של הסיפורים בעצם שנות המאבק לעצמאות הפכה אותם לכעין אמירה אופוזיציונית שקטה - גם בסגנונם הנזירי והנקי ממליצות - כלפי עיקר הסיפורת של בני הדור, שטבלה עד צוואר באקטואליה הסוערת.
    על רקע זה נראה קובץ הסיפורים השני של תמוז, גן נעול (1957), כניגודו הסימטרי של קודמו, משום שהוא מבטא אכזבה ומיאוס מעולמה של ישראל האורבנית והמודרנית, המצטייר כמציאות צינית, חומרנית, מנוכרת ומזויפת, שהתרחקה ממקורותיה האידיאליסטיים. יצריו הסאטיריים של תמוז מתגלים בקובץ זה במלוא תוקפם, בין השאר בסיפור בשם "איש ורבו", המציג דיוקן פרודי אכזרי של יונתן רטוש ותורתו הכנענית, שתמוז עצמו כבר התרחק ממנה באותה עת מרחק רב. שתי הפרספקטיבות האלה, שמבעדן בחן את המצב הישראלי רומנטיקה נוסטלגית מזה וסאטירה צולפנית מזה - נעשו ציר מרכזי בכתיבתו בשנות השישים והשבעים. בקבצים הבאים של סיפוריו (סיפור אנטון הארמני, 1964; אנג'יוכסיל תרופה נדירה, 1973; ריחו המר של הגרניום, 1979) בולטות בעיקר האיכויות הליריות הנוסטלגיות, הן בנושאיהם, המעלים דמויות ופרשיות מתקופת היישוב, והן בדרכי המסירה האסוציאטיביות, בטון האלגי ובלשון הפיוטית המעודנת. כמו כן טמונות בהם אמירות אירוניות על הסכסוך היהודי ערבי בארץ ישראל, כגון בסיפורים ”מעשה בעץ זית” ו”תחרות שחייה”.
    טרילוגיית הרומנים הסובבת סביב דמותו של אליקום (חיי אליקום, 1965; בסוף מערב, 1966; אליקום: ספר ההזיות, 1969) פורשת את גלגולי חייו של הוזה־רומנטיקן נאיבי ההולך מדחי אל דחי, ומבעד לעיניו התמימות מצטייר דיוקן סאטירי של החיים בארץ ישראל משנות הארבעים ואילך. הרומן יעקב (1971), המכיל יסודות אוטוביוגרפיים, מגולל את חשבונו המורכב של תמוז עם האידיאל הכנעני שהכזיב ומסמן, כמדומה, את ראשית היאחזותו המחודשת ביהדות כהוויה לאומית, היסטורית ומיתית. גם הנובלה האלגורית הפסימית ”הפרדס” (1972) עוסקת בסבך של שאלות זהות באמצעות סיפורה של משפחה יהודית־ערבית (כעין גלגול של משפחת אברהם, יצחק וישמעאל), הממחיש את הקונפליקט הלאומי שאחריתו אינה ברורה. באותה קבוצה של יצירות סמליות העוסקות בשאלות של היסטוריה וזהות נכללת הנובלה ״משלי בקבוקים״ (1975), צירוף של מעשיות ומשלים, חלומות והזיות, הסובבים סביב חידת נצחיותה של הרוח היהודית. ואילו הרומן רקויאם לנעמן (1978) כתוב כסאגה סאטירית על ארבעה דורות של משפחה, מימי העלייה הראשונה ועד מלחמת יום הכיפורים, וטוען כי הגסות, החומרנות והדורסנות שהשתלטו על החברה הישראלית אחרי מלחמת ששת הימים, נובעות למעשה כבר מן התקופה החלוצית האידיאלית־כביכול, שגם בה לא הונח ליחידים רגישים לחיות את חייהם כרצונם.
    בעשור האחרון לחייו פירסם עוד שלושה ספרים, שכל אחד מהם ייחודי ומחדש בדרכו. מינוטאור (1980) הוא ספר אידיאי־אלגורי יומרני במסווה של רומן בלשי, ובו רבדים־רבדים של משמעות - החל בבחינה מחודשת של החזון הכנעני מול חזון אלטרנטיבי של זהות ים־תיכונית מאוחדת, וכלה בחתירה לפענח את חוקיותו של העולם באמצעות האמנות, במיוחד בעזרת המוזיקה. פונדקו של ירמיהו (1984) הוא נובלה עתידנית קודרת, המתארת את כינונה של מדינת הלכה אלימה ומטורפת בארץ ישראל. ואילו ספרו האחרון, הזיקית והזמיר (1989), שהוא הנועז בספריו, עשוי כאוסף של תעודות מהמאה השביעית לספירה ועד ימינו, שלוקטו ותורגמו כביכול מגנזך של משפחה יהודית אחת, משפחת אברמסון, אך הקשר ביניהן שרירותי, חמקמק וסתום. תמוז הגדיר את הספר כמין אוטוביוגרפיה, ואם כך הדבר, הרי ניתן לראות בו כעין סגירת מעגל של מי שהחל את דרכו כסופר ”כנעני” וסיים אותה, אחרי מהלך ארוך ומורכב, כמי שמציב את עצמו כחוליה אורגנית ברצף דורות יהודי מובהק.
    ספריו של תמוז תורגמו לאחת־עשרה לשונות. הוא חיבר גם שמונה ספרים לילדים, ואף זכה בפרס זאב לספרות ילדים (1972). בתחילת שנות התשעים הופיעה מהדורה מקיפה של כתביו בהוצאת כתר ביוזמתו ובעריכתו של יגאל שוורץ. מהדורה מקיפה נוספת החלה לראות אור ב־2007 בהוצאת ידיעות אחרונות.
    בנימין תמוז נפטר בתל-אביב בט"ז בתמוז תשמ"ט, 19 ביולי 1989.

נכתב על ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, לקסיקון אופק לספרות ילדים, גרנות, ויקיפדיה, ITHL]
[צילום: ארכיון עיתון הארץ]

ספריו:

  • דעתו של עוזי, או, מבחר של כתבי עוזי : מיום יום : (למעלה מ-90 פרקי סאטירה והומור על ההווי החדש, על החזית ועל העורף, על תככי המפלגות ועל סכלות האזרחים ... השנה הראשונה לעצמאות) (תל אביב : הוצאת ש. פרידמן, תש"ט)
  • חולות הזהב : ארבעה צמדי ספורים (תל אביב : מחברות לספרות, תש"י)
  • גן נעול (ירושלים : שוקן, תשי"ח 1957)
  • חולות הזהב : סיפורים (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשי"ט) <איורים, אביגדור אריכא>
  • עלילות קיפו ודיש (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשי"ט) <צילום, פטר מירום>
  • דוגית מפליגה אל הים (תל אביב : משרד החינוך והתרבות והסתדרות המורים בישראל, תש"ך)
  • לילה על הגדה המערבית (תל אביב : מחברות לספרות, תשכ"א) <סיפור>
  • סיפור אנטון הארמני : וסיפורים אחרים (תל אביב : מחברות לספרות, תשכ"ד)
  • חיי אליקום (תל אביב : עם עובד, תשכ"ה) <רומן>
  • בסוף מערב (תל-אביב : עם עובד, תשכ"ז 1966) <תורגם לאנגלית>
  • Castle in Spain / translated from the Hebrew by Joseph Schachter (New York : Indianapolis : The Bobbs-Merrill Company, 1973)
  • חולות הזהב (תל אביב : קצין חינוך ראשי - ענף ההשכלה - משרד הבטחון, תשכ"ז)
  • חיי אליקום : ספר ההזיות (תל אביב : עם עובד, תשכ"ט)
  • כת של כלבים : מחזה בשתי מערכות / עובד להצגה בשיתוף עם אלכס הדרי (ירושלים : המועצה הציבורית לתרבות ואמנות, תשכ"ט?)
  • דוגית מפליגה אל הים (תל-אביב : עם עובד, 1970) <לילדים>
  • יעקב (רמת גן : אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1971) <רומן.  הופיע שוב ב-1994 בהוצאת כתר>
  • חיי הכלב ריזי (תל אביב : דביר, 1971) <איורים, רות צרפתי>
  • הפרדס (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1971) <סיפור>
  • אנג'יוכסיל, תרופה נדירה : מבחר סיפורים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ג)
  • משלי בקבוקים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ה 1975)
  • חולות הזהב : תשעה פרקי סיפור (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ו)
  • רקויאם לנעמן : כרוניקה של נאומים משפחתיים 1895־1974 (תל אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשל"ח 1978)
  • המלך ישן ארבע פעמים ביום : מאגדות-העם של ארץ איפכאמסתבריא הצפונית השוכנת מעבר להרי-גמדינם, מערבה לנהר הלאבלימים ... (תל אביב : עם עובד, תשל"ח 1978) <איורים - דני קרמן>
  • ריחו המר של הגרניום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1979)
  • מינוטאור : רומן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980)
  • מה יותר כדאי לקחת או לתת? (תל אביב : (הקיבוץ המאוחד, תש"ם) <איורים - דני קרמן>
  • המלך והגיטרה הבלתי חשמלית ... (תל אביב : (הקיבוץ המאוחד, תש"ם) <איורים - דני קרמן>
  • ספר החברים : מה יותר כדאי לקחת, או לתת? (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980) <איורים - דני קרמן>
  • הנשמה השניה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1981) <איורים - דני קרמן>
  • איך נוצרו הכוכבים : או "א-20" ו"ב-18" (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ"ג 1983) <איורים - רות צרפתי> <לילדים>
  • פונדקו של ירמיהו (ירושלים : כתר, 1984)
  • הפרדס ; משלי בקבוקים : שתי נובלות (תל-אביב : צה"ל - מפקדת קצין חינוך ראשי, תשמ"ו 1985)
  • סיפורים (ירושלים : כתר, 1987)
  • אליקום : טרילוגיה (ירושלים : כתר, 1988)
  • הזיקית והזמיר (ירושלים : כתר, 1989)
  • מבחר ספורים / ליקט, הקדים מבוא והוסיף ביבליוגרפיה יוסף אורן (ירושלים : כתר, 1990)
  • מינוטאור ; רקויאם לנעמן : כרוניקה של נאומים משפחתיים (1895־1974) (ירושלים : כתר, 1992)
  • יעקב (ירושלים : כתר, 1994)
  • הפרדס ; משלי בקבוקים ; פונדקו של ירמיהו (ירושלים : כתר, 1994)

עריכה:

  • ספר התיאטרון הקאמרי בחג העשור : 1944־1954 (תל אביב : דפוס הארץ, תשט"ו)
  • אמנות הבמה :... ירחון לעניני התיאטרון ... / העורך בנימין תמוז (תל אביב : התיאטרון הקאמרי, (1956-
  • אמנות ישראל / ערך והקדים מבוא בנימין תמוז (תל אביב : מסדה, 1963)
  • האמנות : מראשיתה ועד ימינו / הלן גארדנר; תרגם דניאל אלירם (תל אביב : מסדה, 1972)
  • סיפורה של אמנות ישראל : מימי בצלאל ב-1906 ועד ימינו / דורית לויטה, גדעון עפרת (גבעתיים : מסדה, 1980)
  • דיוקנה של עיר : תל-אביב בחמישה-עשר סיפורים : אנתולוגיה (ירושלים : דביר, תשמ"ד 1984)

תרגום:

  • גיבורי הספרים הנפלאים / מאת נואל ברון וליאונל סקנטייה ; ציורים - ליז מריין וז'ן סטיין (תל אביב : מ' מזרחי, 1965)
  • זאמביה בת-חורין : אוטוביוגרפיה / קנת ד. קאונדה (תל אביב : עם עובד, תשכ"ה 1964)
  • ליאונרדו דא וינצ'י / ביאוגראפיה מאת אליזבט ריפלי עם ציורים ורישומים מאת ליאונרדו (ירושלים : מ' ניומן, תשכ"ג)
  • מיכאל אנג'לו / ביאוגרפיה מאת אליזבט ריפלי עם רישומים ציורים ופסלים מאת מיכאלאנג'לו (ירושלים : מ' ניומן, תשכ"ג)
  • רמברנדט / ביוגרפיה מאת אליזבט ריפלי, עם רישומים, תחריטים ותמונות מאת רמברנדט (ירושלים : מ' ניומן, תשכ"ג)

על המחבר ויצירתו:

ספרים:
  • גלבוע, מנוחה.  חלומות הזהב ושברונם : ספרות ואידיאולוגיה ביצירת בנימין תמוז (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1995)
    על הספר:
    • ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. שבוע של ספרים: לגלות מחדש את בנימין תמוז. הארץ, תרבות וספרות, ה' באייר תשנ"ה, 5 במאי 1995, עמ' ב 8
    • קדמי, יחיאל.  מעבר יבוק חדש.  דבר, 21 במאי 1995, עמ' 13.
  • ירדני, רות. שערים לגן נעול : בנימין תמוז - תמורות ביצירתו (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע"ב 2012)
    תוכן העניינים
מאמרים:
  • אורן, יוסף.  העיקר הוא הסיפור.  מעריב, י"ז בחשון תשל"ט, 17 בנובמבר 1978.
  • אורן, יוסף.  תודעת היהודי האחרון בסיפורת הישראלית : על פי יצירות קניוק ותמוז.  יומן השבוע, גל' 1 (ו' בניסן תשמ"ב, 30 במארס 1982)
  • אורן, יוסף.  תום ופכחון בסיפורי בנימין תמוז.  בספרו: הסיפור הישראלי הקצר (ראשון לציון : יחד, תשמ"ז 1987), עמ' 28־45 <דיון בסיפורי "הפרדס", "משלי בקבוקים", "רקויאם לנעמן" ו"ריחו המר של הגרניום">
  • אורן, יוסף.  בתמוז נדם הזמיר.  מאזנים, כרך     (אוקטובר 1989)  <עם מותו של בנימין תמוז>
  • אורן, יוסף.  תעלומת הסיפור שהושמט.  אפריון, גל' 89 90 (מאי 1990), עמ'    <הסוגיה הכנענית  ביצירת בנימין תמוז>
  • אלמוג, אהרן. חצי פואמה עם תמוז על הגשר בואכה שכונת התקווה. הארץ, תרבות וספרות, ו' בתמוז תשס"ד, 25 ביוני 2004, עמ'
  • בצלאל, יצחק.  סופר עם עצמו.  משא (מצורף ל'למרחב'), כ"ה בסיון תשכ"ה, 25 ביוני 1965, עמ' א-ב <חזר ונדפס בספרו: הכל כתוב בספר : עם סופרי ישראל כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט 1969), עמ' 73-79>
  • ברונובסקי ,יורם.  זיכרון על בנימין תמוז : במלאות עשר שנים למותו.  הארץ, תרבות וספרות, י"ח בתמוז תשנ"ט, 2 ביולי 1999, עמ' ב 13־14 <חזר ונדפס בספרו ביקורת תהיֶה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית / ערך והוסיף אחרית דבר – דוד וינפלד (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2006), עמ' 312־317>
  • ברזל, הלל.  בעיקבותיו של עגנון: י. שנהר, ב. תמוז וד. שחר.  בספרו: סיפורת עברית מיטאריאליסטית (רמת גן : אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה, תשל"ד 1974), עמ' 58־69.
  • גולן, ארנה.  עיון ב"אופק" מאת בנימין תמוז.  בספרה גבר, אישה, תעודת זהות : שאלות של זהות ביצירות מן הספרות העברית  (תל אביב : חורב, תשס"ה 2004), עמ' 235־246.
  • ירדני, רות. קווי ההתפתחות ביצירתו של בנימין תמוז כראי לתמורות בהשקפת עולמו. מורשת ישראל: כתב-עת ליהדות, לציונות ולארץ ישראל, חוב' 4 (תשרי תשס"ח, אוקטובר 2007), עמ' 209־221.
  • ירדני, רות.  ההזדהות עם הגורל היהודי: ביטוי השואה ביצירתו של בנימין תמוז.  החינוך וסביבו, כרך ל"ג (תשע"א 2011), עמ' 329־340.
  • פלדמן, אהובה.  בנימין תמוז.  בספרה שנאה (לא) כבושה : על שנאה עצמית יהודית בספרות העברית בת זמננו (תל-אביב : תמוז, תשס"ז 2006), עמ' 37־52.
  • פרידמן, רבקה.  בשבט הסאטירי : חנק המימסד.  בספרה: התם המתנבל : עיון באלמנטים פיקארסקיים בסיפורת עברית חדשה (חיפה : פינת-הספר, תשל"ח 1977), עמ' 95־102 <העימות שבין הפרט לבין המימסד ביצירתו של ד. שחר, 'ירח הדבש והזהב' ובטרילוגיה של ב. תמוז; שאלת ההגדרה הז'אנרית של 'ירח הדבש והזהב' הנוכלות והמורשה היהודית אצל שחר ואצל אברמוביץ, 'ירח הדבש והזהב' ו'מול פלנדרס' לדיפו; יסודות סאטיריים-אירוניים בטרילוגיה של ב. תמוז, אליקום ודמות הפיקארו, שאלת התחבלנות התכסיסית וההנמקה האתנית-יהודית אצל תמוז, המרכיבים והסטיות הפיקארסיים>
  • ציפר, בני [ב"צ].  כולם היו בניו.  הארץ, תרבות וספרות, ט"ז באייר תש"ע, 30 באפריל 2010, עמ' 1.
  • שחם, חיה.  בין מקרא לאקטואליה : גילגולי דמותו של יעקב ברומאנים של בנימין תמוז (יעקב) ומאיר שלֵו (עֵשו).  בספרה קרובים רחוקים : בין-טקסטואליות, מגעים ומאבקים בספרות העברית החדשה (באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ד 2004), עמ' 75־91.
  • שטיינר, משה.  הכיוון הניהיליסטי בסיפורת הישראלית. האומה, שנה י, גל' 37 (תשל"ג), עמ' 329־339 <דיון בסיפורת של  ס' יזהר, א"ב יהושע, ב' תמוז, א' בן-עזר ועמוס עוז> <חזר ונדפס בספרו: התחיה הלאומית בספרותנו : מבחר מאמרים (תל אביב : צ'ריקובר, 1982), עמ' 141־152>
  • שקד, גרשון. רומאנטיקאים מאוכזבים וסיוטים גרוטסקיים. בתוך: מחקרים בספרות ישראל : מוגשים לאברהם הולץ / בעריכת צביה בן-יוסף גינור (ניו יורק בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס"ג 2003), עמ' 239־285 <דיון ביצירתם של בנימין תמוז, דוד שחר, נסים אלוני ועמוס קינן>
  • תורן, אורלי. חברים מספרים.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ה בתמוז תשמ"ט, 28 ביולי 1989, עמ' 20, 25 <שיחה עם אהרן אמיר, אביגדור אריכא, יצחק בן-נר, יורם ברונובסקי, חיים פסח, שמעון צמרת, יגאל שוורץ על בנימין תמוז>
  • Harris, Rachel. Decay and death : urban topoi in literary depictions of Tel-Aviv. Israel studies, vol. 14, no. 3 (Fall 2009), pp. 75-93.
    <תל אביב ביצירתם של יעקב שבתאי, בנימין תמוז, יהודית קציר ואתגר קרת>
  • Shacham, Chaya. Painting a story: ars-poetica and ideology in a story by Benjamin Tammuz and a painting by Nahum Gutman. Journal of modern Jewish studies, vol. 4, no. 3 (November 2005), pp. 309-322. <על הסיפור 'הצייר הלאומי שלנו' מתוך הספר 'ריחו המר של הגרניום'>
על "חולות הזהב" על "גן נעול"
  • אוכמני, עזריאל.  שתי הוויות.  בספרו קולות אדם : מסות  (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל: ליד הוצאת מסדה, 1967), עמ' 153־159 <נחתם: 1958>
  • הרסגור, מיכאל.  עיונים בשיפלות : על ספרו של בנימין תמוז "גן נעול".  קול העם, כ"א בתשרי תשי"ח, 16 באוקטובר 1957, עמ' 4.
  • קורצווייל, ברוך. "גן נעול" לבנימין תמוז. הארץ, 22 בנובמבר 1957 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982), עמ' 189־195>
  • קצנלסון, גדעון.  גן נעול.  מאזנים, כרך ו' (כ"ט), גל' ב'  (טבת תשי"ח, ינואר 1958), עמ' 125־127.
על "עלילות קפו ודיש"
על "חיי אליקום"
  • אורן, יוסף.  דמותו של אליקום.  מאזנים, כרך כ"א, גל' 6 (נובמבר 1965)
  • בן-עזר, אהוד.  אליקום ומספרו.  אמות: דו-ירחון לענייני חברה וספרות, שנה ד, חוב' א (י"ט) (אב-אלול תשכ"ה, אוגוסט-ספטמבר 1965), עמ' 92־95.
  • זכאי, חיים. "חיי אליקום" של בנימין תמוז - כסטירה.  קטיף: ילקוט לדברי ספרות, הגות ואמנות, כרך י"ד-ט"ו (תשמ"ג 1983), עמ' 146־152 <חזר ונדפס בספרו: מבית ומחוץ : מסות (תל-אביב : ישראל-בוך, תשנ"ו 1996), עמ' 59־71>
על "בסוף מערב"
  • אורן, יוסף.  המסע אחר הזהות העצמית.  מאזנים, כרך כ"ד, גל' 4 (מארס 1967)
  • קורצווייל, ברוך. "בסוף מערב" או געגועים למערב. הארץ, 10 בפברואר 1967 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982), עמ' 195־200>
על "אליקום : ספר ההזיות"
  • אורן, יוסף.  אליקום - המנוס אל הגאולה.  הארץ, תרבות וספרות, ט"ו באלול תשכ"ט, 29 באוגוסט 1969.
  • נגיד, חיים. במידרון אליקום. עכשיו, חוב' 25־28 (אביב תשל"ג 1973), עמ' 314־316.
על "יעקב"
  • אורן, יוסף.  "יעקב" - נסיך גולה במולדתו.  ידיעות אחרונות, כ"ב בכסלו תשל"ב, 10 בדצמבר 1971; כ"ט בכסלו תשל"ב, 17 בדצמבר 1971.
  • באר, חיים.  הגלוי והנסתר ב"יעקב".  דבר, כ"ד בחשון תשל"ב, 12 בנובמבר 1971, עמ'
  • גדנקה, דניאל.  "יעקב" לבנימין תמוז.  הארץ, תרבות וספרות, [נובמבר 1971?]
  • קלדרון, נסים. מלאך במקח השווה. עכשיו, חוב' 25־28 (אביב תשל"ג 1973), עמ' 278־288.
על "הפרדס"
  • אבישי, מרדכי. אקטואליותו של תמוז. על המשמר, כ"ח באדר תשנ"ד, 11 במארס 1994, עמ' 20.
  • אורן, יוסף.  הפרדס שנעשה אכסניית מרצחים.  ידיעות אחרונות, ג' באדר תשל"ב, 18 בפברואר 1972.
  • בן-נתן, איתן. תשובה לא שלמה. דבר, דבר השבוע, כ"א באדר תשנ"ד, 4 במארס 1994, עמ' 15.
  • כץ, אבי. מן הפשט אל הסוד. הארץ, ג' בסיוון תשנ"ד, 13 במאי 1994, עמ' ב 8.
  • תלפז, גדעון. משלי תמוז.  מעריב, ספרות אמנות, כ"ז בניסן תשנ"ד, 8 באפריל 1994, עמ' 27.
  • Peled, Shimrit. "Mastery regained" - Israeli Jewish sovereignty and space in the Israeli novel 1967-1973. Journal of modern Jewish studies, vol. 10, no. 2 (July 2011), pp. 263-284.
על "משלי בקבוקים"
  • אבישי, מרדכי. אקטואליותו של תמוז. על המשמר, כ"ח באדר תשנ"ד, 11 במארס 1994, עמ' 20.
  • אורן, יוסף.  גבול השיבה אל היהדות.  ידיעות אחרונות, ה' בחשון תשל"ו, 10 באוקטובר 1975.
  • בן-נתן, איתן. תשובה לא שלמה. דבר, דבר השבוע, כ"א באדר תשנ"ד, 4 במארס 1994, עמ' 15.
  • כץ, אבי. מן הפשט אל הסוד. הארץ, ג' בסיוון תשנ"ד, 13 במאי 1994, עמ' ב 8.
  • רמרז-ראוך, גילה. שייכות ללא הזדהות : מוטיב חשבון הנפש ושני רומנים ישראליים. שדמות, חוב' ס"ד (תשל"ז), עמ' 66־69.
  • תלפז, גדעון. משלי תמוז. מעריב, ספרות אמנות, כ"ז בניסן תשנ"ד, 8 באפריל 1994, עמ' 27.
על "רקויאם לנעמן"
  • אורן, יוסף.  רקויאם למדינת היהודים.  ידיעות אחרונות, כ"ט באדר ב' תשל"ח, 7 באפריל 1978; ז' בניסן תשל"ח, 14 באפריל 1978.
  • בן-יוסף, יצחק. בנימין תמוז / רקויאם לנעמן : כרוניקה של נאומים משפחתיים (1895־1974). טורים לחינוך ולהוראה, גל' ט-י' (טבת תשל"ט, ינואר 1979), עמ' 59־63.
  • ברמה, ישראל. סאגה-של-כיס והיסטוריוגרפיה בגרוש: רקויאם לטעם הטוב. עכשיו, חוב' 39־40 (1979), עמ' 325־330.
  • מירון, דן.  סאגה פלייטוניסטית.  ידיעות אחרונות, י"ט באייר תשל"ח, 26 במאי 1978, במוסף 'תרבות, ספרות ואמנות', עמ' 3, 6 (מתוך פנקס פתוח)  <חזר ונדפס בספרו פנקס פתוח : שיחות על הסיפורת בתשל"ח (תל-אביב : ספרית פועלים, תשל"ט 1979), עמ' 38־48>
  • פלאי, משה.  רקוויאם לתקופה.  הדואר, שנה 58, גל' כ"א (ב' בניסן תשל"ט, 30 במארס 1979), עמ' 332־334.
  • שקד, מלכה.  "רקויאם לנעמן".  בספרה: חוליות ושלשלת : הרומן העברי על תולדות משפחה (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990), עמ' 262־266 <וראה במפתח>
על "ריחו המר של הגרניום"
על "מינוטאור"
על "פונדקו של ירמיהו"
  • אבישי, מרדכי. אקטואליותו של תמוז. על המשמר, כ"ח באדר תשנ"ד, 11 במארס 1994, עמ' 20.
  • אישון, משה. פרקי שנאה בלבוש ספרותי. הצופה, מוסף ערב רה"ש, כ"ט באלול תשמ"ד, 26 בספטמבר 1984, עמ' 20־21.
  • בחור, יונה. פונדק האימים - האמן מכוון אקדח אל רקתו. מעריב, י"ב באייר תשמ"ה, 3 במאי 1985  <נדפס גם בספרה: רשימות על ספרות (תל-אביב : ירון גולן, 1993), עמ'  113־117>
  • בן-נתן, איתן. תשובה לא שלמה.  דבר, דבר השבוע, כ"א באדר תשנ"ד, 4 במארס 1994, עמ' 15.
  • גורפינקל, דבורה. פונדקו של תמוז.  דבר, ז' בחשון תשמ"ה, 2 בנובמבר 1984, עמ' 19־20.
  • כץ, אבי. מן הפשט אל הסוד. הארץ, ג' בסיוון תשנ"ד, 13 במאי 1994, עמ' ב 8.
  • לוק, חנה. חורבות הפונדק שעל שרידי הפרדס. שופרא, גל' 3 (1985), עמ' 6־8.
  • פלדמן, אהובה. חשבון-הנפש הקיבוצי: על שנאה עצמית יהודית בסיפורת העברית בת-זמננו.  נתיב: כתב עת למחשבה מדינית, חברה ותרבות, שנה 17, גל' 1 (96) (שבט תשס"ד, ינואר 2004), עמ' 72־77 <דיון, בין היתר ב'פונדקו של ירמיהו' לבנימין תמוז> <נוסח מורחב נדפס בספרה שנאה (לא) כבושה : על שנאה עצמית יהודית בספרות העברית בת זמננו (תל-אביב : תמוז, תשס"ז 2006), עמ' 37־52>
  • רון, משה. עתיד עכשיו. סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב' 19 (1986), עמ' 16־17.
  • תלפז, גדעון. משלי תמוז. מעריב, ספרות אמנות, כ"ז בניסן תשנ"ד, 8 באפריל 1994, עמ' 27.
על "הזיקית והזמיר"
  • אורן, יוסף. להיות זיקית, להיות זמיר.  מעריב, י"ט באדר א' תשמ"ט, 24 בפברואר 1989.
על "מבחר סיפורים" (1990)
  • צוקרמן, אמיר. הילד הוא עירום. הארץ, ז' בניסן תשנ"א, 22 במארס 1991, עמ' ב 8.
על "סיפורה של אמנות ישראל"
  • ברוך, אדם. בכל מקרה, יריב. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ה בתמוז תשמ"ט, 28 ביולי 1989, עמ' 20.

קישורים:


עודכן לאחרונה: 12 במאי 2019

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף