חיים גורי נולד בכ״ט בתשרי תרפ״ד, 9 באוקטובר 1923 בתל־אביב להוריו גילה וישראל גורפינקל, שעלו ארצה מרוסיה ב־1919 באונייה
״רוסלאן״. בית ההורים היה טבעוני (ממייסדי המושב אמירים), סגפני, משכיל ואידיאולוגי, מסור לערכי הסוציאליזם והמפעל הציוני. האב היה פעיל ציבור ואף כיהן כחבר כנסת מטעם מפא״י וכיו״ר ועדת הכספים בכנסות הראשונות.
למד ב״בית החינוך לילדי עובדים״ בתל־אביב, בגיל שתים־עשרה עבר לחברת הילדים בקיבוץ בית אלפא וב־1941 סיים את בית הספר החקלאי
״כדורי״. בקיץ 1941 התנדב לפלמ״ח, ובמאי 1947 יצא בשליחות ״ההגנה״ לאירופה ופעל בהונגריה, באוסטריה ובצ׳כוסלובקיה. בצ׳כוסלובקיה פיקד מטעם צה״ל על קורס הצנחנים הראשון. באוגוסט 1948 חזר ארצה, לחם כסגן מפקד פלוגה בחטיבת הנגב והשתתף בכיבוש אילת. אחרי שחרורו ב־1950 למד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית, פילוסופיה וצרפתית. ב־1952 סיים את לימודי התואר הראשון, זכה במלגת השתלמות בספרות צרפתית ולמד שנה אחת בסורבון בפריז. עם שובו ארצה השתקע עם משפחתו בירושלים, שם הוא
התגורר עד למותו.
במלחמת ששת הימים השתתף כמ״פ במילואים בקרב על ירושלים, ובמלחמת יום הכיפורים היה קצין חינוך לוחם בעוצבת השריון בסיני. לאחר מלחמת ששת הימים היה ממקימי
״התנועה למען ארץ ישראל השלמה״ (ספטמבר 1967), ליווה באהדה את ההתנחלויות הראשונות בגדה המערבית והיה מעורב באופן פעיל בפשרה בסבסטיה בין אנשי גוש אמונים לממשלה. בשנות השמונים שינה את עמדותיו הפוליטיות וחזר בו מתמיכתו במתנחלים ובמלחמת לבנון. היה ממקימי תנועת
״הדרך השלישית״ (1994), אך התנגד להפיכתה למפלגה ופרש ממנה.
יצירתו כוללת שירים, יצירות בפרוזה, כתבות עיתונאיות, מסות, סרטים ותרגומים. היה בעל טור בעיתון
למרחב מ־1954, שאותו המשיך לכתוב גם אחרי האיחוד עם עיתון דבר (1971) ועד פרישתו לגמלאות ב־1988. על מאמריו בעיתונות חתם גם בשמות העט חגור וח־גי.
שירו הראשון, ״מסע יום״, התפרסם בדף הספרותי של משמר באוקטובר 1945. ב־1949 הופיע ספרו הראשון,
פרחי אש (ספרית פועלים), שהיה לספר הפופולרי ביותר של ספרות המלחמה ושלושת אלפי עותקיו אזלו במהירות. השירים
״הנה מוטלות גופותינו״ ו״תפילה״ והפזמונים ״באב אל ואד״ ו״הרעות״ הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות האבל והזיכרון הישראלית. ביפי תוארו, בביוגרפיה שלו ובהיותו איש ספר ואיש מלחמה נחשב גורי למשורר המייצג של דורו, ושיריו נכללו באנתולוגיה
דור בארץ (1958).
שלושת פרקי פרחי אש (במהדורתו הראשונה מ־1949; המהדורה השנייה הופיעה רק ב־1961) מציגים שלושה מרכיבי יסוד שיחזרו ויופיעו בכל יצירותיו:
״שדרת היסמין״, שירת וידוי אישית שעיקרה שירת אהבה; ״עוף הנדודים״, רשמי שליחותו לאירופה החרבה לאחר המלחמה והלם המפגש עם שארית הפלֵטה; ו״שירים מתוך ילקוט הצד״, שירת המקום הארץ־ישראלי וחוויות המלחמה. הספר מציג דובר ששירתו נובעת מחוויותיו האישיות, אך הוא גם
״צופה לבית ישראל״, מגשים חזון הגאולה של אבותיו מתוך הזדהות עמוקה עם המפעל הציוני. השירים ביטאו את אימת המלחמה והמוות לצד התקווה לגאולה. מוטיב מרכזי הוא ההליכה: הדובר נמצא בתנועה מתמדת במרחב, בארץ או בנכר, אך בניגוד לדמות ההלך הסמלית של אלתרמן, הנודד בשירת גורי נטוע תמיד בתוך סיפורו הקונקרטי־ביוגרפי. בשירתו המאוחרת יהפכו מסעות חיי המשורר למסעות נפש פנימיים. ספרו השני,
עד עלות השחר (1950), מתעד את הקרבות לשחרור הנגב ונכלל בו מחזור השירים
״כלולות״, המתאר את כיבוש הארץ כמעשה כלולות בין הלוחמים לאדמה. השילוב בין אהבת הארץ לאהבת אישה חוזר ומופיע לאורך שירתו. מבחינה סגנונית ניכרות בשירתו המוקדמת השפעות הנוסח המודרניסטי של שלונסקי ואלתרמן, ובהן הריתמוס הסדיר, החריזה המגוונת, לשון פיגורטיבית מפתיעה ופאתוס.
שינוי פניה של החברה הישראלית לאחר המלחמה, הופעת משוררי ״דור המדינה״ והביקורת החריפה של נתן זך על
שירי חותם (1954) חוללו מפנה בשירתו. ספרו שושנת רוחות (1960) מאופיין בלשון מונמכת, בריתמוס חופשי ובמטפורות הלקוחות מחומרי המציאות הקרובה, כשהפאתוס הומר באירוניה. במקום חוויית השייכות לחבורה וההזדהות עם ערכיה מופיע הרצון להיות
״אחד״ ולחיות את החיים הפרטיים. כמו אודיסאוס שב הדובר בשירת גורי אל ביתו ומגלה ״אנשים שדיברו יוונית אחרת״.
לאחר שושנת רוחות התפתחו שלושת נושאי היסוד המאפיינים את יצירתו במגוון סוגים וצורות. תחושת האשמה של בן הארץ, שאיחר להגיע אל אחיו הרחוקים בגולה, הביאה לסיקור אינטנסיבי של משפט אייכמן ברשימות עיתונאיות שקובצו אחר כך בספר
מול תא הזכוכית (1962). ההתרחשות באולם המשפט מתוארת בספר מזווית הראייה של בן הארץ המתאמץ להבין את הזוועה הנחשפת לעיניו ולבטא את שלא יתואר במילים. לספר היה תפקיד מרכזי בעיצוב ושיקוף השינוי שחל בחברה הישראלית ביחסה לגולה ולשארית הפלטה בעקבות המשפט. השילוב של עדות, תיעוד ועיסוק בבעיות השעה עם כתיבה אישית ופיוטית מאפיין את כל רשימותיו העיתונאיות. אחריו נכתבה הנובלה
עסקת השוקולד (1965) המתארת שני ניצולים השבים לעירם לאחר המלחמה, האחד איש רוח שאינו יכול להשתחרר מזיכרונות העבר, ואילו חברו מבקש בתחבולות ובאשליות לשוב לחיים ולהשיב את מה שאבד. בשנים
1974–1983 עמד בראש הצוות שיצר את טרילוגיית הסרטים התיעודית־היסטורית על השואה, החל בעליית הנאצים לשלטון ועד להשמדה, למרד, לבריחה ולהעפלה:
המכה השמונים ואחת, פני המרד והים האחרון.
שירתו האישית בספרים תנועה למגע (1968), מראות גיחזי (1974) ואיומה (1979) פנתה אל חוויות הילדות המוקדמות, בית ההורים והעבר המשפחתי. כך גם
הספר המשוגע (1971), המכיל קטעי פרוזה, אגדות, אוטוביוגרפיה ושירה המתארים הווי של ילדות ונעורים בארץ ישראל המנדטורית. הספר הוא שיר הלל וקינה על דור הפלמ״ח דרך דמות גיבורו חמדור, שהוא בן דמותו של חיים בן־דור, רעו האהוב שנהרג במלחמה.
שירת הארץ המאוחרת יותר שלו התייחסה לחוויות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים תוך קבלה מחודשת של עול השליחות הלאומית עם החשבון הקשה של מחירה. בספר
חשבון עובר (1988) כינס מבחר מהשירים שנכתבו בשנים 1947–1987. הספר מעצב את זהותו הפיוטית כשילוב בין הזיקה ה״כנענית״ של בן הארץ
״העשוי מן החמרים המצויים בסביבה״ (בשיר ״מלך״) לבין אירועי דורו, שכפו עליו את הבנת שייכותו לעולם אבותיו שבגולה ולהיסטוריה של העם היהודי ותרבותו.
הספר הבא אחרי (1994), הקובץ תצפית מאוחרת – שנכלל בהשירים (1998–2011) ובו כונסו רוב שיריו של גורי, הכוללים גם שירים מוקדמים שלא כונסו בעבר – והספר
מאוחרים (2002) מבטאים חוויות של התפוררות הגוף, זקנה ופרֵדה. שירים מאוחרים אלה מתבוננים בעבר במבט מסכם האוצר זיכרונות של אישים, אירועים ואזכורים ספרותיים, שמצטרפים לכלל ביוגרפיה אישית ותמונה של תקופה. יש בהם חשבון נוקב על מחיר הגשמת החזון הציוני, הכרוך בסבלם של היהודים והערבים, עם אישורו מחדש מתוך ראייה מפוכחת, רווית הומור ומחייבת חיים. עמדה זו משתקפת גם במסותיו, בהן המסה
״על ספרים ומה שביניהם״, היוצאת נגד הביקורת הפוסט־ציונית שהאשימה את בני ״דור בארץ״ בדלות תרבותית ובניתוק מהעבר היהודי בגולה.
בשנות השמונים לחייו השמיע גורי את דעותיו בענייני השעה, בדבר הצורך במציאת פשרה הוגנת עם הפלסטינים ובזכות התרבות הישראלית החילונית, הצומחת מהשפה העברית, מנופי הארץ ומעברה הרחוק והקרוב. את עמדותיו הוא משמיע מתוך אירוניה עצמית של מי שיודע שהוא שייך ל״תרפפ״ו״, אך גם מן העמדה של מי שיושב בשער העיר וכואב את שינוי פניה של החברה הישראלית, ועם זאת מאמין בחוסנה ובעתידה.
שירתו משלבת תיאור קונקרטי ועיצוב סמלי, פאתוס ואירוניה, מקומיות ואוניברסליות, מחויבות לאומית ועולם אישי. בשלל ניגודיה היא מבקשת להקיף את ההוויה הישראלית על כל מורכבותה ולתת ביטוי אמנותי הולם לאירועים הגדולים בה. יש בה נאמנות לחוויות ולערכי יסוד עם השתנות פואטית מתמדת. היא מגוונת מאוד מבחינת סוגיה, צורותיה ועושרה הפרוזודי. לשונה משלבת את כל רובדי השפה העברית: לשון המקרא, המדרש והתפילה, העברית ה״ילידית״ של
תל־אביב הקטנה וסלנג עכשווי, והיא מנהלת דיאלוג ער עם הספרות העברית לדורותיה. נטייתו לניסיונות חדשים מתגלה גם בפרוזה שלו, המשלבת בדיה ומציאות ושוברת את המוסכמות המקובלות של הרומן.
בספריו דפים ירושלמים (1969) וזכרונות מבית היין (1991) ובמאות רשימותיו מתגלה גורי כאמן הרשימה הספרותית, שבתערובת של כובד ראש והומור מכילה יסודות אוטוביוגרפיים, הגותיים ופיוטיים. בספרו
עם השירה והזמן, רשימות 1995–2006 (2007) כונסו ראיונות עם סופרים ורשימות אוטוביוגרפיות־פואטיות, האופייניים לדרכו השירית ולתפישת עולמו הייחודית.
על יצירתו זכה בפרסים רבים, בהם פרס סוקולוב לעיתונות (1962), פרס ביאליק לספרות יפה (1975) ופרס ישראל (1988). סרטו
הים האחרון זכה בפרס נשר הכסף בפסטיבל מלמייזון בצרפת לסרטים היסטוריים. ספריו תורגמו לעשר שפות.
מספריו הנוספים: דפים ירושלמים (1969), החקירה, סיפור רעואל (1980) ומחברות אלול (1985). השתתף בעריכת
אלבום הפלמ״ח (1954) והאנתולוגיה משפחת הפלמ״ח, ילקוט עלילות וזמר בשיתוף עם
חיים חפר (1974).
חיים גורי נפטר בירושלים בט״ו בשבט תשע״ח, 31 בינואר 2018.
רוגני, חגי. ״הדחקה ומחירה – חיים גורי״. מול הכפר שחרב, השירה העברית והסכסוך היהודי־ערבי 1967–1927. חיפה: פרדס. 2006. 179–146;
ספריו:
פרחי אש : שירים (מרחביה : ספרית פועלים, 1949) <מהדורה מתוקנת
ומורחבת הופיעה בתשכ״א בהוצאת תרשיש ובתשל״ג בהוצאת הקיבוץ המאוחד>
עד עלות השחר (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תש״י 1950) <שירים
ותאורי מערכות ממלחמת השחרור. עם הופעתו נאסרה הפצת הספר ועותקיו הוחרמו בטענה
שלא הוגש מראש לאישור הצנזורה הצבאית. כחודשיים אחר כך הופיע שנית תוך השמטת קטעים
ושמות על־פי דרישת הצנזורה. מהדורה מורחבת הופיע בשנת 2000. שירים אחדים מתוך המחזור
״כלולות״ נדפסו במהדורת תשכ״א של ״פרחי אש״>
שירי חותם (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשי״ד 1954)
שושנת רוחות (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״א 1960)
פרחי אש : שירים / עם סדרה של הדפסי אבן מקוריים מעשה ידיו של משה טמיר (ירושלים
: ספרי תרשיש, תשכ״א) <מהדורה זו כוללת שירים אחדים מתוך המחזור
״כלולות״ שנדפסו ביומן המלחמה ״עד עלות השחר״>
מול תא הזכוכית : משפט ירושלים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ב 1962)
<איורים – אדוארד אישלבוים><תורגם לאנגלית>
Facing the Glass Booth : the Jerusalem trial
of Adolf Eichmann / translated by Michael Swirsky ; with a foreword by Alan
Mintz (Detroit : Wayne State University Press, 2004)
עסקת השוקולד (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ה 1965) <תורגם
לאנגלית> <הדפסה חדשה עם אחרית־דבר ״לאחר שלושים שנה״ הופיעה ב־1995>
The Chocolate deal / translated by Seymour
Simckes (New York : Holt, Rinehart and Winston, 1968)
דפים ירושלמיים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ח 1968) <רשימות
בקשר למלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים>
תנועה למגע : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ח 1968)
הספר המשוגע (תל־אביב : עם עובד, תשל״ב 1971)
פרחי–אש : שירים / עם סדרה של הדפסי–אבן מקוריים מעשה ידיו של משה טמיר (תל–אביב
: הקיבוץ המאוחד, תשל״ג 1973)
מראות גיחזי : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ד 1974)
עד קו נשר : 1949–1975 (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ו 1975)
איומה : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ט)
מי מכיר את יוסף ג׳? (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תש״ם) <סדרת
רשימות שפורסמה ב׳למרחב׳ בין ינואר 1965 לבין מארס 1967>
החקירה : סיפור רעואל (תל־אביב : עם עובד, תש״ם 1980)
מחברות אלול : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ה 1985)
חשבון עובר : מבחר שירים 1945–1987 (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1988)
רשימות מבית היין (תל־אביב : זמורה־ביתן,תשנ״א 1991) <עריכה
– חיים פסח> <רשימות שנדפסו בעיתונות בין השנים 1976 עד 1991>
הבא אחרי : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ד 1994)
Words in my lovesick blood =
מלים בדמי החולה אהבה / poems by Haim Gouri
; translated from Hebrew and edited by Stanley F. Chyet (Detroit : Wayne State
University Press, 1996) <Hebrew and English on opposite pages>
השירים (ירושלים : מוסד ביאליק : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ח 1998–תשע״א 2011) 3 כרכים.
עד עלות השחר (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2000) <מהדורה מורחבת
של הספר שראה אור ב־1950 כולל ההשמטות שהוכתבו על־ידי הצנזורה הצבאית. מהדורה
זו כוללת פרק שלם ״אל האח הלא ידוע״, סיפור שליחותו של חיים גורי, מטעם הפלמ״ח
לאירופה לאחר השואה.>
מול תא הזכוכית : משפט ירושלים (בני–ברק : הקיבוץ המאוחד, 2001)
<רישומים, אדוארד אישלבוים> <מהדורה מחודשת>
מאוחרים : חמישה סדרי שירה 1999–2002 (בני–ברק : הקיבוץ המאוחד, 2002)
אני מלחמת אזרחים (תל–אביב : דניאלה די–נור ; ירושלים : מוסד ביאליק ; בני–ברק
: הקיבוץ המאוחד, 2004) <עריכה, דני הורוביץ
; אוצר, בנו כלב>
עם השירה והזמן : דפים מאוטוביוגרפיה ספרותית (ירושלים : מוסד ביאליק, תשס״ח
2008)
עיבל : שירים (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2009)
ואת שיחת־היום בתוך דמי : פ״ה שירי אהבות (רעננה : אבן חושן, 2009)
<רישומים מאת אביגדור אריכא. ״מהדורה מפוארת בת 85 עותקים בלבד״>
85 שירי אהבות (בני ברק : הקיבוץ המאוחד ; רעננה : אבן חושן, תש״ע 2010)
<רישומים מאת אביגדור אריכא>
בשורות ארוכות : סיפורים ורשמים (ירושלים : מוסד ביאליק : הקיבוץ המאוחד, תשע״ד
2013) <2 כרכים. כולל: עסקת השוקולד, הספר המשוגע, מי מכיר את יוסף
ג׳?, החקירה – סיפור רעואל, רשימות מבית היין>
אף שרציתי עוד קצת עוד : שירים (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד : דניאלה די־נור
מוציאים לאור, 2015)
חותם הזיכרון : תחנות בעבודה עיתונאית 1950–2000 (ירושלים : מוסד ביאליק והוצאת
הקיבוץ המאוחד, 2015)
תרגומים:
אבן וכלנית : מבחר שירים / ז׳ן בורדייט (תל־אביב : עם הספר, 1965)
<השירים תורגמו בידי אהרן אמיר, אורי ברנשטיין
וחיים גורי>
הלילה / אליעזר וויזל (תל־אביב : משרד הביטחון, ההוצאה לאור : ספריית תרמיל,
תשכ״ו 1966) <תרגום מצרפתית>
יהודי הדממה / אליעזר וויזל (תל־אביב : עם עובד, תשכ״ז 1967)
שהם, ראובן.בין הנודרים ובין הנדרים : פואטיקה, תמטיקה ורטוריקה
ביצירת חיים גורי (קריית שדה בוקר : מכון בן גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת
בן־גוריון : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תשס״ז 2006) תוכן העניינים
Varela Moreno, María Encarnación & Ariel Schiller.Flores de fuego, años de fuego : la poesía de Jaím Guri (Granada : Universidad
de Granada, 1990)
מאמרים:
גורי, חיים. שירה וזמן במצב הישראלי.
סדן, כרך 5 (תשס״ב 2002), עמ׳ 28–44.
גורי, חיים. אדם זוכר את הדברים המתרחשים בו בפעם הראשונה. הארץ,
מוסף ספרים, גל׳ 660 (י״ד בתשרי תשס״ו, 17 באוקטובר 2005), עמ׳ 4–5.
גורי, חיים. תמונה קבוצתית עם בני דורי (קטעים). קשת
החדשה: רבעון לספרות, עיון וביקורת, חוב׳ 20 (קיץ 2007), עמ׳ 46–56 <נכתב בין
השנים 1994–2000>
גורי, חיים.
״אני העד, לצערי. אני ולא אחר״ : ריאיון עם חיים גורי.
מכאן: כתב־עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, כרך ט (מאי 2008,
אביב תשס״ח), עמ׳ 252–275 <מראיינים: זהבה כספי, עדי אדלר,
ליאור גרנות, מיכל ווזנר, עדי מונטה, מורן פרי, הדס שבת־נדיר,
חן שטרס>
אבינור, גיטה.סופרים ישראליים
וצל השואה. מאזנים, כרך כ״ח, גל׳ 5–6 (ניסן–אייר תשכ״ט, אפריל–מאי
1969), עמ׳ 392–399 <חזר ונדפס בספרה: השקף אחורה בעצב
: מאמרים בביקורת הספרות העברית (חיפה : ג. אבינור, 1974), עמ׳ 18–32> <על השואה
בספרות העברית אצל סופרים שונים בני דורות וזרמים שונים דרך התבוננות ביצירת אפלפלד,
נעמי פרנקל, חנוך ברטוב, חיים גורי, שמאי גולן, אהוד בן עזר ואחרים>
אדמוני, רעיה. פגישות לא אישיות עם חיים גורי.
מאזנים, כרך פ״ז, גל׳ 5 (חשון תשע״ד,
אוקטובר 2013), עמ׳ 22.
אהל, חיים. ״תפילה״. בספרו: שער לשירה הצעירה
: סגולות השירה הצעירה : ניתוח יצירות ... (תל־אביב : בצלאל צ׳ריקובר –
מוציא לאור, תשל״ג), עמ׳ 48–53.
אהל, חיים. ״ליל ירושלים״. בספרו: שער לשירה
הצעירה : סגולות השירה הצעירה : ניתוח יצירות ... (תל־אביב : בצלאל
צ׳ריקובר – מוציא לאור, תשל״ג), עמ׳ 54–58.
אהל, חיים. ״אודיסס״. בספרו: שער לשירה הצעירה
: סגולות השירה הצעירה : ניתוח יצירות ... (תל־אביב : בצלאל צ׳ריקובר –
מוציא לאור, תשל״ג), עמ׳ 59–66.
אולמרט, דנה. לא אותו הדם, לא אותה החרב: בעקבות
ביצוע מחודש ל״שיר הרעות״ של חיים גורי. הארץ, תרבות וספרות, כ״ב באלול
תש״ס, 22 בספטמבר 2000, עמ׳ ב 13.
אופיר, יוסף. מוטיב העקדה בשירת מלחמות ישראל : עיון ויישום חינוכי.
מעלות, כרך י״א, גל׳ 1 (1979), עמ׳ 2–7; גל׳ 2 (1979), עמ׳ 6–11 <על
״ירושה״ מאת חיים גורי ו״יצחק הלך להר המוריה״ מאת מנחם הד>
איזקסון, מירון ח.. מילים אחדות על חיים
גורי. מאזנים, כרך פ״ז, גל׳ 5
(חשון תשע״ד, אוקטובר 2013), עמ׳ 23.
אלון, מנוחה. צעקת החשבונות הלא גמורים.
מאזנים, כרך פ״ז, גל׳ 5 (חשון תשע״ד,
אוקטובר 2013), עמ׳ 26–27.
אליצור, יובל. חיים גורי, משורר ולוחם הפלמ״ח. בספרו:
31 דמויות ממעצבי דור המדינה (ירושלים : כרמל, תשס״ח 2008), עמ׳ 203–210.
בן, מנחם. חיים גורי הוא במיטבו כשהוא
נפש האומה. מאזנים, כרך פ״ז, גל׳
5 (חשון תשע״ד, אוקטובר 2013), עמ׳ 12–13.
בן־יוסף, ישראל. משמעות החיים בשירת חיים גורי. בצרון (סדרה
חדשה), כרך ט׳, גל׳ 39–40 (369–370) (תשרי תשמ״ט 1988), עמ׳ 11–22.
בצלאל, יצחק.שוליים של חשבון.
משא (מצורף ל׳למרחב׳), גל׳ 10 (א׳ באדר א׳ תשכ״ה, 5 במארס 1965), עמ׳ א,
ב <חזר ונדפס בספרו: הכל כתוב בספר : עם סופרי ישראל
כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ט 1969), עמ׳ 65–72>
ברטוב, חנוך. אחרון הרומטיקנים של ארץ
ישראל. בספרו: לגדול ולכתוב בארץ ישראל
(אור יהודה : זמורה־ביתן, 2007), עמ׳ 53–61. <מתוך דברים ביום עיון ביצירת חיים
גורי, אוניברסיטת חיפה, 16 בינואר 2007>
ברטוב, חנוך. זיכרון ראשון ויקר לליבי.
מאזנים, כרך פ״ז, גל׳ 5 (חשון תשע״ד,
אוקטובר 2013), עמ׳ 8–9.
גוברין, נורית. דיוקנו של סופר כבן להוריו.
מאזנים, כרך פ״ג, גל׳ 1 (ניסן–אייר תשס״ט,
אפריל 2009), עמ׳ 2–7 <דיון, בין היתר ביצירתם של צבי אנקורי, ס. יזהר, חיים גורי,
א״ב יהושע ואהרן מגד>
גוברין, נורית. מדוע אי־אפשר בלי ברנר
: חיים גורי וברנר. מאזנים, כרך
פ״ז, גל׳ 5 (חשון תשע״ד, אוקטובר 2013), עמ׳ 17–21.
גולן, ארנה. ״הרעות״ מאת חיים גורי.
בספרה גבר, אישה, תעודת זהות : שאלות של זהות
ביצירות מן הספרות העברית (תל־אביב : חורב, תשס״ה 2004), עמ׳ 184–187.
גולן, ארנה. ״מן הדליקה ההיא״ מאת חיים
גורי. בספרה גבר, אישה, תעודת זהות :
שאלות של זהות ביצירות מן הספרות העברית (תל־אביב : חורב, תשס״ה 2004), עמ׳
188–191.
גורפיין, רבקה. [על ״ירושה״ מתוך ׳שושנת רוחות׳].
בספרה: עם שיר (תל־אביב : עקד, 1967), עמ׳ 24–29.
גרנות, משה. ״קלטתי בתוכי את כל הניגודים״
: שיחה עם חיים גורי. בספרו: שיחות עם סופרים (תל־אביב : קווים, 2007),
עמ׳ 101–122.
דודאי, רינה.שכוח, זכור, שכוח : שכחה וזיכרון בהתמודדות פואטית עם הטראומה של השואה.
דפים לחקר השואה, מאסף כ״ג (תשס״ט 2009), עמ׳ 109–132
* <דיון, בין היתר בשירים
מאת יהודה עמיחי, דן פגיס וחיים
גורי>
ויתקון זילבר, אסתר. חלופיות החיים ונחמת
השירים? שני שירים מאת חיים גורי מתוך ״דפים מספר הצוואות״.
מאזנים, כרך פ״ז, גל׳ 5 (חשון תשע״ד,
אוקטובר 2013), עמ׳ 23–24.
זוטא, רמה. חיים גורי בעקבות הזמן שנמצא : המשורר והמספר של ארץ־ישראל
בן 90. כיוונים חדשים, חוב׳ 28 (סיון–תמוז תשע״ג, יוני 2013), עמ׳
91–103.
חיימוביץ, מרדכי.אלה ימים
רעים.מעריב, סופשבוע, כ״ד באב תשס״ט, 14 באוגוסט 2009, עמ׳ 18–23
<ראיון עם חיים גורי>
יונתן, נתן. עם חיים גורי. הדואר,
שנה 64, גל׳ כ׳ (ו׳ בניסן תשמ״ה, 29 במארס 1985), עמ׳ 314–316.
יעוז, חנה. נושא השואה בשירים של חיים
גורי. מאזנים, כרך פ״ז, גל׳ 5
(חשון תשע״ד, אוקטובר 2013), עמ׳ 15–16.
ירדני, גליה. ט״ז שיחות עם סופרים (תל־אביב
: הקיבוץ המאוחד, תשכ״ב 1961), עמ׳ 167–181.
ליטני, יהודה.
מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?הארץ, תרבות וספרות,
י״ב בטבת תשס״ח, 21 בדצמבר 2007, עמ׳ 2 <על שירו של חיים גורי,
״השיר
על אסיר פראג״, שנפסל לפרסום ב״משא״ בסוף 1952, והוליך לנידויו של המשורר משורות
מפ״ם, ועל הדוגמטיות של השמאל והממסד הספרותי, שהסתנוורו משמש העמים>
מגד, מתי. מקורות החווייה השירית.
משא (מצורף ל׳למרחב׳), שנה ד׳, גל׳ 29 <צ״ל שנה ה׳, גל׳ 1> (י״ג בטבת תשט״ו,
7 בינואר 1955), עמ׳ 2, 4 <על שירתם של אמיר גלבע,
ט. כרמי וחיים גורי>
פלגי, אריה. שיחה עם חיים גורי. הדואר, שנה 63,
גל׳ כ״ה (ט״ז באייר תשמ״ד, 18 במאי 1984), עמ׳ 407–409, 416.
פלדמן, זיוה. אדם בנוף שירתו : ארץ ישראל ונופיה בשירה העברית.
מראה: כתב עת לספרות, אומנות
והגות יהודית, גל׳ 2 (סתיו תשס״ח 2007), בעיקר עמ׳ 70–77.
פלדמן, זיוה. ״אהבה מקודשת בדם״ – האומנם? דיאלוג בין תקופות
בשירה הישראלית. בתוך: בין דת, לאום וארץ : המאבק על הזהות היהודית
בעת החדשה / ערך יוסי גולדשטיין (אריאל : אוניברסיטת אריאל בשומרון, תשע״ד 2014)
(מחקרים במדעי היהדות : שנתון בין־תחומי, כרך א׳), עמ׳ 320–324.
ציפר, בני. דור נוטי הגשרים : לקראת חלוקת
פרס־ישראל לחיים גורי ומשה שמיר. הארץ, כ״ד באלול תשמ״ז, 18 בספטמבר 1987,
עמ׳ ב 6.
קוסמן, אדמיאל. שעת החסד הקרועה : חיים
גורי כתיאולוג – על יהודיות וישראליות ועל וידויו של ה׳יחיד׳. מאזנים, כרך פ״ג, גל׳ 5–6 (ניסן
תש״ע, מארס 2010), עמ׳ 22–26.
קלדרון, נסים. אחרי ססיליה ואנטוניה
: דמות המשורר אצל דליה פלח, אדמיאל
קוסמן, חזי לסקלי וחיים גורי. כרמל:
כתב־עת לשירה, גל׳ 14 (קיץ 2010), עמ׳ 25–61 <נדפס גם בספרו יום שני : על
שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך (אור יהודה : דביר, 2009), עמ׳ 100–148>
קריץ, ראובן. אודיסס שלו, אודיסס שלי.
מאזנים, כרך פ״ז, גל׳ 5 (חשון תשע״ד,
אוקטובר 2013), עמ׳ 11–12.
רובינשטיין, בלהה. חיים גורי – מן ה״אנחנו״ אל ה״אני״ : בן המקום והזמן. בספרה: שירים ומה שביניהם : על משוררים
ושירים בתכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל־יסודי (תל־אביב : עם עובד, תשס״ג 2003),
חלק ב, עמ׳ 139–147 <כולל דיון בשיריו: ״תפילה״, ״מעשה ביונה״, ו״ירושה״>
שהם, ראובן. בסימן כתונת הפסים : עיון בדיוקנו
של הדובר ב׳פרחי אש׳ וב׳עד עלות השחר׳ של חיים גורי. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך י״ב
(תש״ן 1990), עמ׳ 277–304.
שהם, ראובן. שירתו של חיים גורי: מ״פרחי אש״ ל״שירי חותם״. דברי הקונגרס העולמי האחד־עשרה למדעי היהדות, חטיבה ג, כרך
3 (תשנ״ד 1993), עמ׳ 209–216.
שהם, ראובן. ספרות ותחייה לאומית: ה׳דממה׳
ו׳הרעש׳ בשירתו של חיים גורי. עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות,
הישוב ומדינת ישראל, כרך 9 (תשנ״ט 1999), עמ׳ 444–475.
שהם, ראובן. במזרה הזמן והביקורת: התקבלותה
של שירת חיים גורי. דברים: כתב־עת לדיאלוגים בשאלות הגות, חינוך וחברה,
חוב׳ 3 (תש״ס 2000), עמ׳ 7–34.
שהם, ראובן. דרכו של ״הצבר״ אל העם היהודי
ביצירתו של חיים גורי. בתוך: הישן יתחדש והחדש יתקדש : על זהות, תרבות
ויהדות : אסופה לזכרו של מאיר איילי / עורכים, יהודה פרידלנדר,
עוזי שביט, אבי שגיא (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס״ה),
עמ׳ 386–407.
שהם, ראובן. מן ״האלה הלבנה״ ל״קוטי הקטנה״
: הלשון הפיגורטיבית ודיוקן האישה בשירתו המוקדמת של חיים גורי: מ״פרחי אש״ עד
״שושנת רוחות״. בתוך: רגע של הולדת : מחקרים
בספרות עברית ובספרות יידיש לכבוד דן מירון / עורך – חנן חבר (ירושלים : מוסד ביאליק,
תשס״ז 1977), עמ׳ 686–716.
שחם, חיה. שירת חיים
גורי בזיקתה לשירת אלתרמן – מ״מגעי שטח״ לזיקת עומק. בספרה: הדים של ניגון : שירת דור הפלמ״ח וחבורת ״לקראת״ בזיקתה לשירת אלתרמן (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד : הוצאת הספרים של
אוניברסיטת חיפה, 1997), עמ׳ 174–204.
שמיר, זיוה. מעשי ידיי טובעים בים :
על שירו של חיים גורי ״אמו״. מאזנים,
כרך פ״ז, גל׳ 5 (חשון תשע״ד, אוקטובר 2013), עמ׳ 13–15.
Shoham, Reuven. Haim
Gouri and ״The Jewish People Who Have Been Seriously Injured״. AJS
Review, vol. 24, no. 1 (1999), pp. 73–100.
על ״עד עלות השחר״
הולצמן, אבנר. ״מסולמה של אניה אל הקוים הקדמיים״
– לתולדות דימוים הספרותי של הלוחמים העולים. סדן,
כרך ה׳ (תשס״ב 2002), עמ׳ 199–232 <דיון, בין
היתר, ב״עד עלות השחר״>
חבר, חנן. ״וידעתי הכל מראשית״ : פרדוקס
הילידיות ב׳פרחי אש׳ לחיים גורי. בספרו: מראשית : שלוש מסות על שירה
עברית ילידית (תל־אביב : קשב לשירה, תשס״ח 2008), עמ׳ 35–59.
מירון, דן. הזמן הצועד והמוות המבוטל : על ״פרחי האש״ מאת חיים גורי.
הארץ, תרבות וספרות, י״ד בניסן תשמ״ח, 1 באפריל 1988, עמ׳ 4–6 <חזר
ונדפס בספרו מול האח השותק : עיונים בשירת
מלחמת העצמאות (תל־אביב : האוניברסיטה הפתוחה; ירושלים : כתר, 1992), עמ׳
197–234>
פנואלי, ש״י. פרחי אש, שירים מאת חיים
גורי. דורות,
שבועון לספרות ולעניני חברה, שנה ראשונה, גל׳ ב׳ (ו׳ בתשרי תש״י, 29 בספטמבר 1949),
עמ׳ 14.
זך, נתן. התמימות, האחריות והשירה :
על ׳שירי חותם׳ של חיים גורי. מבואות, גל׳ 15 (י״ב בחשון תשט״ו, 8
בנובמבר 1954) <חזר ונדפס בספרו השירה
שמעבר למלים : תיאוריה וביקורת 1954–1973 (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א
2011), עמ׳ 38–42>
מירון, דן. חותמיה של מולדת שושן וחוח.
זמנים, מוסף לשבת, כ״ח באב תשי״ד, 27 באוגוסט 1954, עמ׳ 5, 7.
שהם, ראובן. חיים גורי: ״שירי חותם״. דפים
למחקר בספרות, כרך 10 (1995–1996), עמ׳ 67–85.
על ״שושנת רוחות״
אוכמני, עזריאל. על ספר־שירים אחד ומסביבו.
מאסף : לדברי ספרות, בקורת והגות, כרך ב׳
(תשכ״א 1961), עמ׳ 257–268 <חזר ונדפס בספרו קולות אדם : מסות
(תל־אביב : אגודת הסופרים בישראל: ליד הוצאת מסדה, 1967), עמ׳ 137–152>
בר־יעקב, מ.
גורי של ״שושנת הרוחות״.מעריב, ספרא וסייפא, כ״א בחשון תשכ״א,
11 בנובמבר 1960, עמ׳ 14.
גינוסר, פנחס. קריאה מחודשת בחיים גורי.
הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 164 (כ״ח בניסן תשנ״ו, 17 באפריל 1996), עמ׳ 7.
ויסברוד, רחל. חיים גורי, ׳שושנת רוחות׳. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך ט״ז
(תשנ״ז 1997), עמ׳ 157–182 <חזר ונדפס בספרה בימים האחרים : תמורות בשירה העברית בין תש״ח לתש״ך
(תל־אביב : האוניברסיטה הפתוחה, 2002), עמ׳
149–188>
שמיר, משה.ברק שהתפייס.מעריב,
ל׳ בתשרי תשכ״א, 21 באוקטובר 1960, עמ׳ 7 (במדור ׳בקולמוס מהיר׳) <חזר ונדפס
בספרו ענין אישי : עם שלושים וחמישה משוררים (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ז
1987), עמ׳ 330–333>
על ״מול תא הזכוכית״
שפי, נעמה. ״משפט אייכמן״ ומשפטו בישראל. ישראל: כתב עת לחקר
הציונות ומדינת ישראל, כרך ב׳ (תשס״ג 2002), עמ׳ 197–208 <דיון, בין היתר ב״מול
תא הזכוכית״ מאת חיים גורי>
גינוסר, פנחס. קריאה מחודשת בחיים גורי.
הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 164 (כ״ח בניסן תשנ״ו, 17 באפריל 1996), עמ׳ 7.
פלאי, משה. תפיסת המציאות הבתר־שואתית ברומאן
של חיים גורי. הדואר, כרך 57, גל׳ כ״ה (כ״ח בניסן תשל״ח, 5 במאי 1978),
עמ׳ 413–415 <נדפס גם ב׳דבר׳ במוסף ׳משא׳ ב־5 במאי 1978 תחת הכותרת:
״הפאראדוקס
שבהמשך הקיום״>
עקרוני, אביב.תנועה למגע.מאזנים, כרך כ״ז, גל׳ 5 (תשרי תשכ״ט, אוקטובר 1968), עמ׳ 380–381
<חזר ונדפס בספרו על כפות המאזניים : מבחר מאמרים
: ספרות, היסטוריה, יהדות, הגות, חינוך (תל־אביב : עקד,
תשס״ז 2007), עמ׳ 70–73, בשם: כמו איש אשר נקלע אל תאריך אחר>
קלדרון, נסים. תנועה אל הקלוש.
עכשיו, חוב׳ 21–24 (תשכ״ח 1968), עמ׳ 278–280.
על ״הספר המשוגע״
אבינור, גיטה.״הספר המשוגע״.מאזנים, כרך ל״ד, גל׳ 1–2 (כסלו–טבת תשל״ב, דצמבר 1971–ינואר 1972), עמ׳
77–78 <חזר ונדפס בספרה בצל הזכרונות : מאמרים
בבקורת הספרות (חיפה : מפעל סופרי חיפה, תשל״ה 1975), עמ׳ 38–40, בשם:
״געגועים
ונוסטאלגיה״>
זילברמן, דורית. הספר המשוגע – משוגע
עד היום. מאזנים, כרך פ״ז, גל׳
5 (חשון תשע״ד, אוקטובר 2013), עמ׳ 24–26.
עקרוני, אביב. אני אקרא לה ברניקי המלכה.
על המשמר, 11 בפברואר 1972 <חזר ונדפס בספרו
על כפות המאזניים : מבחר מאמרים : ספרות, היסטוריה, יהדות, הגות, חינוך
(תל־אביב : עקד, תשס״ז 2007), עמ׳ 73–76>
שמיר, משה.בין שבועה לחרטה.
מעריב, י״ב בשבט תשל״ט, 9 בפברואר 1979, עמ׳ 45 (במדור ׳ספרות, אמנות,
ביקורת׳) <חזר ונדפס בספרו ענין אישי : עם שלושים וחמישה משוררים (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ז 1987), עמ׳ 334–341>
על ״מי מכיר את יוסף ג׳ ?״
עקרוני, אביב. גלגול מאוחר של יוסף בעל החלומות.
ידיעות אחרונות, 16 במאי 1980 <חזר ונדפס בספרו על כפות המאזניים : מבחר מאמרים : ספרות, היסטוריה,
יהדות, הגות, חינוך (תל־אביב : עקד, תשס״ז 2007), עמ׳ 77–79>
על ״החקירה : סיפור רעואל״
בחור, יונה. [ביקורת]. מגוון: לשאלות
חברה ומדינה, יולי 1981, עמ׳ 79–80.
בן־יוסף, יצחק. האדם בפני חוקריו. עלי שיח, חוב׳ 12–14 (1982),
עמ׳ 424–427.
שקד, גרשון.מלחמת השחרור של חיים גורי.
מעריב, ספרות, ט״ז בתשרי תשנ״א, 5 באוקטובר 1990, עמ׳ 4; כ״ג בתשרי תשנ״א,
12 באוקטובר 1990, עמ׳ 5; ל׳ בתשרי תשנ״א, 19 באוקטובר 1990, עמ׳
5–6 <חזר ונדפס בספרו ספרות אז כאן ועכשיו (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ג 1993),
עמ׳ 262–284>
שקד, גרשון. מצבה לאבות, סימן לבנים: האוטוביוגרפיה
של עוז על רקע האוטוביוגרפיות של גורי, קניוק ואפלפלד.
ישראל : כתב־עת לחקר הציונות ומדינת ישראל, חוב׳ 7 (אביב תשס״ה 2005), עמ׳
1–24. <באוטוביוגרפיה של עוז מובלעת השאלה: האם עוד יהודים אנחנו? ומהו הקשר בין
יהודים ילידי הגולה לבין ״העברים החדשים״. המחבר דן בסוגיה זו ביצירתו של
עוז ״סיפור על אהבה וחושך״ ומשווה בין עיצובה אצל יוצרים
שונים, בני דור קודם ובני דורו, בשלוש אוטוביוגרפיות שהתפרסמו בשנים האחרונות:
חיים גורי ״החקירה״, יורם קניוק ״פוסט מורטם״ ואהרן
אפלפלד ״סיפור חיים״>
Shaked, Gershon. A monument
for the fathers, a beacon for the sons : comparing the biography of
Amos Oz with the life stories of Haim Gouri,
Yoram Kaniuk and Aharon Appelfeld.
Modern Hebrew Literature, new series, vol. 1 (2004–2005), pp. 133–148.
הייטנר, אורי. מלחמת אזרחים בין ברכה לקללה. האומה,
גל׳ 186 (קיץ תשע״ב, יוני 2012), עמ׳ 97–101 <על הכרך השלישי של כל שירי חיים גורי
הכולל את ספריו המאוחרים ״מאוחרים״ ו״עיבל״>
לוריא, יעקב. תסמונת המטוטלת. הדאר, שנה 77, גל׳ י״ט (ט״ו
באב תשנ״ח, 7 באוגוסט 1998), עמ׳ 14–17.
על ״מאוחרים״
ויזלטיר, מאיר. ״אומר רק את שמותר לומר״.
הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 501 (כ״ו בתשרי תשס״ג, 2 באוקטובר 2002), עמ׳ 1,
14.
על ״אני מלחמת אזרחים״
גרנט, יהושע. מחציתי יורה את אחרוניה. ארץ אחרת,
גל׳ 24 (חשון תשס״ה, אוקטובר–נובמבר 2004), עמ׳ 85–87.
דויטש, חיותה. פגישת מחזור של הזכרונות כולם.
הצופה, המוסף, ל׳ בתשרי תשס״ה, 15 באוקטובר 2004, עמ׳ 15.
מלצר, יורם. המשורר, הפובליציסט, העיתונאי.
מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ט״ז בתשרי תשס״ה, 1 באוקטובר 2004, עמ׳
24.
שפירא, אניטה. גם אוהב גם ביקורתי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת
– ספרות, י״ז באלול תשס״ד, 3 בספטמבר 2004, עמ׳ 28–30.
תידור־באומל, יהודית. המלחמה שבלב. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 608
(ה׳ בחשוון תשס״ה, 20 באוקטובר 2004), עמ׳ 8.