אפרים קישון (1924־2005)

 <בהכנה>

Ephraim Kishon

אפרים קישון נולד בבודפשט שבהונגריה בכ"ג באב תרפ"ד, 23 באוגוסט 1924, בשם פרנץ הופמן. לימים, לאחר שהפך לסופר הונגרי, שינה את שמו לפרנץ קישהונט. כשעלה לארץ בשנת 1949, שינה פקיד העלייה את שמו לאפרים קישון, ובשם זה הוא ידוע בארץ ובעולם. אפרים גדל בסביבה מתבוללת כנער הונגרי לכל דבר. התזכורת היחידה ליהדותו הייתה ציון הדת היהודית בתעודת הזהות שלו. "היהדות שלי הייתה עניין שולי לגבי. דיברתי הונגרית, חשבתי הונגרית ובבית הספר שרתי שירי געגועים להונגריה השלמה" ("קישון - דו שיח ביוגרפי", ירון לונדון, עמ' 47). בשנת 1941, לקראת סיום לימודיו באקדמיה למסחר כבר פעלו בהונגריה ארגונים אנטישמיים צמאי דם. הנער אפרים גילה באיחור את יהדותו. לאחר שהונגריה נכנסה למלחמה, נלקח אפרים למחנה ריכוז. הוא שרד את מסעות המוות לעבר מחנה ההשמדה סוביבור שבפולין, ולבסוף הצליח לברוח בדרך נס. הוא חזר לבודפשט ומצא שם את משפחתו במחבוא. בעזרת תעודות מזויפות ושכן אציל נפש, "חסיד אומות העולם" הצליחה המשפחה להסתתר עד לסיום המלחמה. בתקופת השלטון הסטליניסטי בהונגריה הצליח קישון להתפרנס יפה מכתיבה עיתונאית בעיתון סאטירי שהיה מגויס לטובת המשטר הקומוניסטי. אבל עבודתו, שנראתה לו שקרית, גרמה לו רגשות תסכול ומחנק כסופר וכעיתונאי. בהזדמנות הראשונה שהזדמנה לו, באמתלה שהוא נוסע לבקר ביריד של פראג, הוא ברח עם רעייתו דרך סלובקיה ועלה על הספינה "גלילה" בעזרת "ארגון הבריחה" והגיע לישראל. מעברת "שער העליה" ליד חיפה הייתה תחנתו הראשונה של קישון בישראל. משם הוא הצטרף לחברים בקיבוץ כפר החורש, שבו היה סניטר. "גיליתי שלא יותר משעה ומחצית נדרשות כדי למרק את השירותים. בזמן הנותר יכולתי ללמוד עברית מספרי דקדוק ישנים" (שם, עמ' 169). כך עשה אפרים קישון את צעדיו הראשונים בשפה העברית. לאחר תקופה קצרה עזב את הקיבוץ ושם את פעמיו לתל אביב. הוא נתקבל לעבודה במערכת העיתון ההונגרי "אוי קלט" בתפקיד עורך לילה. בשנת 1951 התקבל קישון ללימודים ב"אולפן עציון" בירושלים והקדיש שנה שלמה ללימוד השפה העברית. "אני לא התנפלתי על העברית בשמחה, אלא מתוך ייאוש. הייתי מוכרח להציל את עצמי מגורלו המר של המהגר הנצחי" (שם, עמ' 187). בתום לימודיו באולפן החל קישון בכתיבת סאטירות והציען לכל מערכות העיתונים בארץ. פניותיו נדחו פעמים רבות, עד שזכה והעיתון "דבר" הדפיס, לראשונה בארץ, סאטירה מפרי עטו בשם "תעלת בלאומילך". בשנה זו, 1951, ראה אור גם ספרו הראשון, "העולה היורד לחיינו", שבו נתן ביטוי הומוריסטי לעולמו של העולה החדש. בשנת 1953, שנתיים בלבד לאחר שסיים קישון את האולפן, העלה תיאטרון "הבימה" את המחזה הראשון שלו, "שמו הולך לפניו", שהיה להצלחה גדולה. לראשונה נמצא סופר שהעז לעקוץ את שלטון מפא"י. דיאלוג כמו " - לאיזו מפלגה אדוני שייך? - אני לא שייך, יש לי כבר שיכון!" היה חידוש בימים ההם. באותה תקופה החל קישון לכתוב פיליטון יומי בעיתון "מעריב", וברבות הימים הפך לבעל הטור הפופולארי "חד גדיא" שהופיע ב"מעריב" באופן קבוע במשך כ-30 שנה. בסוף שנות החמישים תורגמו מבחר מן ההומורסקות שלו מתוך "מעריב" לשפה האנגלית, והספר Look Back Mrs. Lot נבחר כ"ספר החודש" של העיתון "ניו יורק טיימס". הביקורת השוותה את המחבר לשלום עליכם ולמרק טוויין. לאחר שביסס את עצמו כבעל טור, כמחזאי וכבמאי תיאטרון, פנה קישון בשנות השישים אל הקולנוע. את "סאלח שבתי", סרטו הראשון, כתב וביים בלי כל ניסיון קולנועי. לאחר מכן כתב, ביים והפיק חמישה סרטים בארץ. ההוקרה הבינלאומית לסרטיו מתבטאת בשלושה פרסי "גלובוס הזהב" שהעניקו לו מבקרי הקולנוע בהוליווד ובבחירתו למועמד פעמיים לקבלת פרס ה"אוסקר". החל משנות השבעים עלו בעולם המוניטין של קישון כסופר וכמחזאי. ספריו הפכו לרבי מכר בארצות מרכז אירופה, ומחזותיו הוצגו ומוצגים ברציפות עד עצם היום הזה. מאמצע שנות השמונים תופסים מחזותיו של אפרים קישון מקום קבוע ברפרטואר של במות בינלאומיות, ויצירותיו הספרותיות זוכות בשפע של פרסים בינלאומיים. בשנים אלה קישון מחלק את עתותיו בין אירופה לישראל. הוא מביים את מחזותיו, כותב מאמרים להגנת ישראל בעיתונות ומשתתף בתכניות טלוויזיה על תקן של "המסביר הלאומי" בכל פעם שמתבקשת דעתו בנושא האזור. "אנטי-ישראליות ואנטישמיות זה היינו הך לגבי; אותה הגברת בשינוי האדרת" (שם, עמ' 37). אפרים קישון הוא בעל אזרחות ישראלית, וכל בני משפחתו הענפה, ללא יוצא מן הכלל, מתגוררים בתל אביב. "זה עניין של כבוד. אינני מוכן להיות שוב יהודי באירופה". אפרים קישון מתקרב ל"גבורות", ועדיין הוא יוצר פורה. לאחר שספריו תורגמו ל-37 שפות והפכו אותו לסאטיריקן הנקרא ביותר בימינו, הוא כתב בשנים האחרונות את הרומן הסאטירי החדש שלו "שעיר לעזאזל", שבו הוא עוסק בנושא השואה. על כריכת הספר האחורית הוא כתב: "הם עשו משגה. הם השאירו סאטיריקן אחד בחיים." בכך הוא מסכם פרק עצוב זה בחייו.
בשנת תשס"ב זכה קישון בפרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה. בשנת 2004 חגגו בישראל את יום הולדתו השמונים בשורה של טקסים מרשימים. בשנת 2003 החלה הוצאת הספרים "ידיעות אחרונות" בהוצאה מחדש של כל כתביו, תוך שהיא מוסיפה עליהם ספרים שטרם ראו אור בעברית.
אפרים קישון נפטר ב-29 בינואר 2005 בביתו בשווייץ והובא לקבורה בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל-אביב, לצדה של רעייתו המנוחה, שרה.
[מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, ויקיפדיה, ITHL, אפרים קישון - האתר הרשמי]

ספריו:

  • העולה היורד לחיינו / הפכו לעברית אביגדור המאירי ; עם כמה אילוסטראציות של המחבר (תל אביב : אלכסנדר, 1952)
  • שמו הולך לפניו : טראגיקומדיה ישראלית בשלוש מערכות מוצגת על ידי "הבימה" (תל-אביב : נ. טברסקי, תשי"ג 1953)
  • אלף גדיא וגדיא / הציורים בידי המחבר (תל אביב : כתבים, תשי"ד)
  • עין כמונים : רומן סאטירי (תל אביב : כרמי את נאור, 1955)
  • שחור על גבי לבן : מעשיה סאטירית בשתי מערכות, מוצגת על-ידי "הבימה" (תל-אביב : נ. טברסקי, תשי"ז 1956)
  • לא נורא : הומורסקות / ציורים בידי דוש (תל אביב : נ' טברסקי, תשי"ז 1957)
  • מערכונים (תל אביב : נ. טברסקי, תשי"ט)
  • הכל תלוי : הומורוסקות (תל-אביב : נ' טברסקי, תשכ"א) <ציורים בידי דוש>
  • הכתובה : קומדיה בשתי מערכות מוצגת בתיאטרון "אהל" (תל-אביב : נ. טברסקי, תשכ"א 1961)
  • באחד האמשים : הומורסקות (תל-אביב : נ. טברסקי, תשכ"ג 1962) <ציורים בידי דוש>
  • תוציא את השטקר המים רותחים : מחזה סאטירי בשש תמונות מוצג בתיאטרון הקמרי (תל-אביב : נ. טברסקי, תשכ"ה 1965)
  • סליחה שנצחנו! (תל אביב : ספרית מעריב, 1967) <ספר זה מכיל את הסאטירות של אפרים קישון ואת הקאריקאטורות של קריאל גרדוש (דוש), אשר פורסמו ברובן ב"מעריב" בשטף המאורעות ובהשפעתם, ונאספו כעת בקובץ אחד בצורתן המקורית"> <תורגם לאנגלית>
  • זוהי הארץ / עיבדה לעברית קלה – אורה לימור (ירושלים : המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ה 1974) <קובץ סיפורים מנוקדים בעברית קלה>
  • הו, הו, יוליה  : טרגדיה מוסיקלית בשתי מערכות (תל-אביב : ספרית מעריב, 1974)
  • ספר המסעות (תל-אביב : ספרית מעריב, תשמ"ט 1988) <איורים - מישל קישקה> <מהדורות מחודשות יצאו לאור ב-2003 וב-2014 בהוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד>
  • שבע קומדיות של אפרים קישון (תל אביב : ספרית מעריב, 1989) <כולל: הו, הו, יוליה • תוציא את השטקר, המים רותחים • הכתובה • אף מלה למורגנשטיין • שחור על גבי לבן • שמו הולך לפניו • סאלח שבתי>
  • 58 מערכונים (אור יהודה : ספרית מעריב, תשנ"ה 1995)
  • שעיר, לעזאזל : [רומן סאטירי] / תרגם מהונגרית איתמר יעוז-קסט ; עיבד אפרים קישון (אור יהודה : הד ארצי, תשנ"ח 1998)
  • עד המדינה : פרוטוקול (אור יהודה : הד ארצי, תשנ"ט 1999) <בעריכת עופר שיינברג>
  • ספר משפחתי (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2002)
  • ספר המסעות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2003) <מהדורה מחודשת>
  • פרטאצ'יה ללא הפסקה : נבירה במצב הקיים (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2004)
  • נקמתו המתוקה של פיקאסו : צלילה לתוך ביצת האומנות המודרנית (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2004) <עובד להוצאה העברית על ידי עירית אנגל-קרביץ ואפרים קישון> <"הופיע לראשונה בנוסח גרמני">
  • משפט האבהות של הנגר יוסף : קומדיה משנת 0 לספירה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2005)
  • ספר קישוני : מבחר מאת אפרים קישון (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2014) <עריכה - נוית בראל>

מחזותיו:

  • שמו הולך לפניו - תיאטרון הבימה - 1953
  • אתה מספר לי - תיאטרון המטאטא - 1954
  • שחור על גבי לבן - תיאטרון הבימה - 1955
  • כביסת הרש - תיאטרון בצל ירוק - 1958-1961
  • חתול בשק
  • אף מלה למורגנשטיין - תיאטרון בצל ירוק - 1960
  • הכתובה - תיאטרון האהל - 1961
  • הוא והיא - תיאטרון אינטימי - 1963
  • שמו הולך לפניו - תיאטרון זוית - 1965
  • תוציא את השטקר המים רותחים - תיאטרון הקאמרי - 1966
  • הרמאי - האנסמבל הקאמרי - 1967
  • הו, הו, יוליה - תיאטרון הבימה - 1974

על המחבר ויצירתו:

ספרים:
  • קישון, שרה.  העולה שירד לחיי : סיפורי אפרים קישון והסיפורים מאחוריהם (תל אביב : גוונים, תשנ"ח 1998)
    על הספר:
    • סלבסט, יורם. זיכרונות מאמש.  הארץ, מוסף ספרים, גל' 269 (כ"ו בניסן תשנ"ח, 22 באפריל 1998), עמ' 11.
מאמרים:
  • אליצור, יובל.  אפרים קישון - הומוריסט כסופר מתוסכל.  בספרו: 31 דמויות ממעצבי דור המדינה (ירושלים : כרמל, תשס"ח 2008), עמ' 211־216.
  • בר-און, יעקב.  הפתעה: קישון כתב גם אופרות.  מקור ראשון, כ"ט באלול תשס"ט, 18 בספטמבר 2009, עמ' 20 <על האופרה 'הרמאי' מאת אפרים קישון ומנחם אבידם>
  • גרנות, משה.  "ההומור הוא משהו בלתי צפוי".  מהות, חוב' כ"ח (קיץ תשס"ד 2004), עמ' 111-123 <חזר ונדפס בספרו: שיחות עם סופרים (תל-אביב : קווים, 2007), עמ' 341־363> <ראיון עם אפרים קישון>
  • גרנות, משה.  אפרים קישון: ביקורת - רק אחת מדי עשר שנים.  מאזנים, כרך פ', גל' 5־6 (תשרי תשס"ז, ספטמבר 2006), עמ' 40.
  • ירושלמי, דורית.  התאטרון של אפרים קישון : קוים לדמותו של תאטרון פופולרי.  בתוך: צפייה חוזרת : עיון מחודש במחזאות מקור / בעריכת זהבה כספי וגד קינר (באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ג 2013), עמ' 281־297
  • לאור, דן. העלייה ההמונית כ"תוכן ונושא" בספרות העברית בשנות המדינה הראשונות. הציונות, כרך י"ד (1989), עמ' 161־175. <עיון ביצירותיהם של נתן אלתרמן, חיים הזז, חנוך ברטוב, ואפרים קישון>
  • מוריס, אורין.  המקרה המוזר של השועל בלול התרנגולות.  מקור ראשון, שבת, גל' 911 (ג' בשבט תשע"ה, 23 בינואר 2015), עמ' 10־11.
  • נבו, גידי.  הסָטירה הבורגנית של אפרים קישון.  בתוך: חברה וכלכלה בישראל : מבט היסטורי ועכשווי / עורכים: אבי בראלי, דניאל גוטוויין, טוביה פרילינג (ירושלים : יד יצחק בן-צבי ; קריית שדה-בוקר : מכון בן-גוריון לחקר ישראל : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה 2005), כרך ב', עמ' 711־745.
  • נבו, גידי.  הסָטירה הבורגנית של אפרים קישון.  בספרו: מושב לצים : הרטוריקה של הסָטירה העברית : חמש קריאות (אור יהודה : דביר ; באר שבע : הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"א 2010), עמ' 100־137.
  • נבו, גידי.  קישון, הערבים והשמאל הפוליטי.  בתוך:  עיונים בתקומת ישראל, כרך 28 (תשע"ח 2017), עמ' 316־336 *
  • סגל, חגי.  יש לנו ארץ נהדרת.  מקור ראשון, שבת, גל' 911 (ג' בשבט תשע"ה, 23 בינואר 2015), עמ' 6־7.
על "העולה היורד לחיינו"
על "אלף גדיא וגדיא"
  • בן-גריון, עמנואל.  אלף גדיא וגדיא.  דבר, ו' בניסן תשי"ד, 9 באפריל 1954, עמ' 6.
  • זמר, חנה.   הומור לשמו.  דבר השבוע, גל' 17 (404) (כ' בניסן תשי"ד, 23 באפריל 1954),  עמ' 12.
על "באחד האמשים"
  • רם, י.  הומור להמונים.  דבר, מוסף לספרות ולאמנות, ח' בסיון תשכ"ג, 31 במאי 1963, עמ' 6.
על "ספר המסעות"
  • אבניאל, נחום.  גם לכם מגיע!  מקור ראשון, שבת, גל' 911 (ג' בשבט תשע"ה, 23 בינואר 2015), עמ' 19.
  • אדמון, תלמה.  פשוט לכאורה.  מעריב, המוסף, י"ד בחשון תשע"ה, 7 בנובמבר 2014, עמ' 48.
על "עד המדינה"
  • הולצמן, אבנר. בראי הסַטירה הלאומית. בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ' 330־331 <הובא לראשונה ב'מוסף רדיו לספרות', ספטמבר 1999>
  • לאור, יצחק. שיירי ההומור הפטריוטי. הארץ, תרבות וספרות, ח' באלול תשנ"ט, 20 באוגוסט 1999, עמ' ב 15.
על "ספר משפחתי"
  • אבניאל, נחום.  גם לכם מגיע!  מקור ראשון, שבת, גל' 911 (ג' בשבט תשע"ה, 23 בינואר 2015), עמ' 19.
על "פרטאצ'יה ללא הפסקה : נבירה במצב הקיים"
  • דויטש, חיותה. סבל בילדותו, בגלל הגובה. הצופה, המוסף, כ"ה בשבט תשס"ה, 4 בפברואר 2005, עמ' 14.
  • [מוקד, גבריאל].  הומוריסט מרגיע. עכשיו, חוב' 69־70 (אביב תשס"ה 2005), עמ' 396־398.
על "נקמתו המתוקה של פיקאסו"
  • דירקטור, רותי. לבושו הדל של הילד שצועק שהמלך הוא עירום. הארץ, מוסף ספרים, גל' 578 (ב' בניסן תשס"ד, 24 במארס 2004), עמ' 1, 17.
  • מלצר, יורם. מנת משכלו. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ו באדר תשס"ד, 19 במארס 2004, עמ' 24.
על "משפט האבהות של הנגר יוסף"
  • יגיל, רן. הלכה הקומדיה, נשארה ההטפה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ג באדר א תשס"ה, 4 במארס 2005, עמ' 26.
קישורים:

  • הוא בעצם בחור טוב : אפרים קישון בשני סיפורים קצרים. מקור ראשון, שבת, גל' 911 (ג' בשבט תשע"ה, 23 בינואר 2015), עמ' 8־9 <הסיפורים: פרטאצ'יה, אהובתי ו הקץ לחובבנות>

עודכן לאחרונה: 3 בינואר 2019

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף