חיים באר (1945)

Haim Be׳er

    חיים באר (רכלבסקי) נולד בכ״ו בשבט תש״ה, 9 בפברואר 1945 בשכונת גאולה בירושלים, בן יחיד לזוג הורים מבוגרים ולמודי ייסורים. אביו, אברהם רכלבסקי, עלה ארצה אחרי הפרעות שפקדו את עיירתו האוקראינית אוברוץ׳ בתום מלחמת העולם הראשונה. אמו, ברכה לבית ואלעס, היתה בת למשפחה ירושלמית אדוקה מהיישוב הישן, מצאצאי רבי ישראל משקלוב, תלמידו של הגאון מווילנה שעלה ארצה ב־1809. שנות הילדות והנעורים בירושלים, תוך ספיגת המראות, הדמויות, ההווי, הזיכרונות, סיפורי המעשיות, ספרות הקודש ומורשת המשפחה, במיוחד מצד האם, הטביעו בו חותם עמוק והזינו את יצירתו מראשיתה. למד בבית הספר היסודי הדתי־ליברלי ״מעלה״ ובבית הספר ״התיכון שליד הסמינר למורים מזרחי״. שירת בצה״ל במערכת מחניים, כתב העת של הרבנות הצבאית, ובאותה העת עבד כמגיה בעיתון דבר. במילואים השתייך ליחידה שעסקה באיתור חללים וקבורתם.
    ב־1964 נדפס שירו הראשון בעיתון דבר. השם הספרותי שאימץ, באר (ראשי התיבות של שמות הוריו), היה במהרה לשמו הרשמי. בשנים 1982–1994 היה חבר מערכת דבר ופירסם ב״דבר השבוע״, המוסף השבועי של העיתון, מדור קבוע בענייני ספרות ותרבות בשם ״מזיכרונותיה של תולעת ספרים״. מבחר מהרשימות שפורסמו במדור כונסו לאחר שנים בספר, באותה כותרת (2011), ובלבו תיאור שובה לב של מסעות צליינות ספרותיים בארץ ובחו״ל בעקבות ברנר, שופמן, תומס מאן, רחל, אסתר ראב ואחרים. בשנים 1996–2000 עבד בהוצאת עם עובד ומילא תפקידי עריכה מגוונים. ב־2000 התמנה לפרופסור־חבר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. ב־2002 זכה בפרס ביאליק לספרות, ב־2005 בפרס אקו״ם על מפעל חיים, ב־2011 בפרס ברנר וב־2013 בפרס ראש הממשלה ללשון העברית על שם אליעזר בן־יהודה.
    ספרו הראשון, קובץ השירים שעשועים יום יום (עם עובד, 1970), שואב מלוא חופניים מחוויות ילדותו ונעוריו. מופיעה בו קשת של דמויות ירושלמיות, ובהן בני משפחתו של המחבר, ושזורים בו קטעי מראות מוחשיים של נופי העיר ואתריה. בעיקר בולט בשירים הקשר הטבעי אל עולם המסורת היהודית לרבדיו, הן באסוציאציות ובשימושי הלשון והן בהווייתם הפיזית החומרית של הספרים עצמם. אפיזודות ודמויות שעוצבו לראשונה בשירים אלה התגלגלו ברבות השנים אל ספרי הפרוזה שלו.
    ב־1975 פירסם באר במעריב דבר פרוזה ראשון בשם ״עגו עגו עגורים״, שהיה עתיד להיעשות פרק הפתיחה של רומן הבכורה שלו, נוצות. מאז הוסט מרכז הכובד ביצירתו מן השירה אל הסיפורת. הופעת נוצות (1979) היתה למאורע ספרותי בלתי שכיח, הן בזכות התקבלותו החמה בקרב קהל הקוראים והן בשל העניין הער מצד הביקורת, שהתבטא בעשרות מאמרי הערכה ופרשנות. סיפור המסגרת של נוצות מתרחש בסיני אחרי מלחמת יום הכיפורים, שם משרת המספר ביחידת קבורה צבאית. אווירת המוות השורה על פרקי המסגרת מחלחלת אל הסיפור הפנימי, המשחזר את ילדותו של המספר בירושלים של שנות החמישים.
    לעומת היבטיו המקאבריים של הסיפור מהלכות בו דמויות רבות של חוזים והוזים גרוטסקיים, המבקשים גאולות שונות ומשונות לעצמם ולאנושות ולוכדים בקסמיהם את הילד המספר. בין אלה לאלה נפרש בפירוט משכנע עולמה רב־המתחים של ירושלים החצויה בימי הצנע ובפולמוס השילומים, תוך כדי עיצוב עשיר של עשרות דמויות ואפיזודות הומוריסטיות וטרגיות. ההטרוגניות המופלגת של חומרי הרומן, המורכב מעשרות יחידות סיפוריות קטנות, עמדה במוקד הוויכוח בין המבקרים שהצביעו על מתחי היסוד המאחדים אותו (״בין אוטופיה לאפוקליפסה״, כניסוחו של גרשון שקד, 1985) לבין מי שנטו לראות בו הֶצְבֵּר רופף, רב־קסם כשלעצמו, של סיפורי הווי. הספר תורגם להולנדית, לגרמנית ולאנגלית.
    הרומן השני, עת הזמיר (1987), הוא תיאור נרחב של הווי יחידה של הרבנות הצבאית בשנים 1965–1967, על היבטיו הקומיים והגרוטסקיים, אך העולם המוחשי המעוצב בו משמש בסיס לכעין סימפוזיון רב־משתתפים, שהמתדיינים בו מייצגים גוונים ופלגים שונים של הציונות הדתית. במרכז עניינם עומדות שאלות של גאולה ומשיחיות, גבורה ומוסר, קדושת ארץ ישראל מול קדושת האדם. בעיני הנצים שבהם, הימצאותה של ירושלים העתיקה מחוץ לשטח ישראל היא חרפה שיש לגול אותה בכל מחיר, ואין הגאולה שלמה כל עוד לא יתנוסס בית המקדש השלישי על הר הבית. מנגד מוצגת עמדה הומניסטית דתית מפוכחת, המעמידה את קדושת התורה וקדושת העם מעל לקדושת הארץ, ומזהירה מפני האסון שימיטו אלה הסוגדים לאתרים מקודשים ולנחלת אבות. הרומן חותר אל מלחמת ששת הימים, המוציאה מן הכוח אל הפועל את שאיפות הגאולה הכמוסות של בוגרי החינוך הדתי־לאומי, אך גם מביאה למותו של הגיבור התמים, נחום גבירץ, בעצם רגעי היקסמותו מהכיפה המוזהבת של מסגד כיפת הסלע. סיום זה מבטא יותר מכול היגד ישיר את חששותיו של המחבר מפני הכיסופים המשיחיים שהתפרצו עם שחרורה של ירושלים.
    בניגוד לשני רומנים אלה, המכילים חוויות אוטוביוגרפיות משולבות במארג סיפורי בדיוני, הרי הרומן השלישי, חבלים (1998), שמבחינות רבות הוא שיא יצירתו של באר, נכתב כדיווח אותנטי על חייו, ובמיוחד על היחסים בינו לבין אביו ואמו בחייהם וממרחק השנים. מצטייר בו חיבור של ניגודים בין האישה הירושלמית בת מאה שערים, המתגלה כדמות עצמאית, אמיצה, חכמה וישרת לב, צלולה ומפוכחת, לבין הגבר הקשיש, פליט הפרעות המוכה והמופנם – שחי בסבך של סתירות, הדחקות והעמדות פנים בין היאחזותו בעולם המסורת היהודית לבין הכרתו בכך שאין אלוהים. הקשר בין המחבר לאביו עובר גלגולים אחדים, החל באהבת ילדות, דרך מרד הנעורים של הבן שאינו יכול לסבול את עליבותו של האב ואת דרך חייו העקלקלה, וכלה בהבנה מאוחרת לנפש האב שמת עליו בנעוריו. עמוק בהרבה הוא הקשר בין הבן לאמו, המעצבת אותו כאדם ומתווה לו את דרכו כאמן. במידה רבה היא גם הכוח שהניע את כתיבת הספר, משום שהכשירה את הבן מילדותו לצבור את רשמי חייו עד שתבשיל השעה להעלותם על הכתב. חבלים תורגם להולנדית, לגרמנית, לאנגלית, לסינית ולאיטלקית.
    גם ברומן הרביעי, לפני המקום (2007), הגיבור הוא לכאורה הסופר באר עצמו, אולם על אף קווי הדמיון הניכרים אין לזהותם בפשטות בין המחבר לבין בן־דמותו שבסיפור, משום שהופעת המחבר כדמות היא חלק ממשחק תעתועים מורכב בין בדיון לממשות ובין החיים לספרות. באמצעות סיפור עלילה כמעט סתמי, המפגיש על שפת אגם ואנזה בברלין חבורה מגוונת של מלומדים ואנשי מעשה, מועלות שאלות כבדות משקל על מהות ההיסטוריה היהודית ופורענויותיה, החל בשורשיה הקדומים ביותר וכלה בהווה הישראלי וסכנותיו, וכל זאת באמצעות מעקב מסועף אחר גורלם וגלגוליהם של ספרים, גווילים וכתבי יד. אם כל אחד מספריו של באר חושף פן כזה או אחר באישיותו, הרי לפני המקום הוא ביטוי מובהק של אחד הכוחות המניעים המרכזיים בחייו – התשוקה לספרים.
    ב־2010 הפתיע באר את קוראיו בפרסומו של הרומן אל מקום שהרוח הולך. זהו סיפור צבעוני רב־דמיון ותנופה, ספק ריאליסטי ספק פנטסטי, ספק קומי ספק טרגי, על מסעו של אדמו״ר חסידי לטיבט בחיפוש אחר היק הקדוש – הוא שור הבר האגדי – שלפי החלומות שחלם התגלגלה בו נשמתו של אחד מאבות אבותיו הקדושים. סיפור המעשה טבול בעולמה של החסידות, על תולדותיה והווי חצרותיה ועל סיפורי המעשיות המתגלגלים בה מזה דורות ונשזרים בתוך מרקם הרומן. בד בבד מתקיים בו דיאלוג מורכב עם הרומן מסעות בנימין השלישי של מנדלי מוכר ספרים, שהעניק לו השראה. אולם גם ברומן זה, הרחוק לכאורה מחייו של המחבר, חבויים רבדים אוטוביוגרפיים עמוקים, עד שניתן לראות את פרשת כיסופיו של האדמו״ר להיחלץ מכלא חצרו וממועקת חיי המשפחה שלו, בחיפוש אחר האהבה הטהורה והמושלמת, כווידוי סמוי אך אמיץ לא פחות מזה שנפרש בחבלים.
    ביטוי חזק לא פחות לעולמו של באר כאיש ספר וספרות הוא ספרו הלא־בדיוני גם אהבתם גם שנאתם (1992), שאולי יאה לו ההגדרה ״רומן דוקומנטרי״. זהו תיאור סיפורי של מערכות היחסים בין שלושת ענקי הספרות העברית – ביאליק, ברנר ועגנון. התיעוד המחקרי המדוקדק משמש בסיס להעלאת דרמה אנושית וספרותית, העוקבת אחר התמורות שחלו בשלוש מערכות היחסים המתוארות. וזאת בניצוחו של הגיבור הרביעי הסמוי של הספר, הלוא הוא חיים באר עצמו, המנווט את מהלכי העלילה, מווסת את קצב הסיפור, מזדהה עם גיבוריו, אך גם כמו שולט בגורלותיהם ואף שופט אותם שיפוט מוסרי, תוך כדי ניהול דיאלוג מתמשך עם הקורא.
    ששת ספרי הפרוזה של באר הם עיקר יצירתו, אולם נוכחותו היוצרת ניכרת בערוצים רבים נוספים. הוא השתתף בעריכתם של מפעלים מו״ליים רחבים, כגון לקסיקון האישים של ארץ־ישראל (1983) ומאה שנות תרבות – היצירה העברית בארץ ישראל 1900–2000 (2000); ערך אנתולוגיה של שירי ירושלים (ציפור האבן, 1983); פירסם קבצים מסיפוריהם של ג׳ שופמן (שלכת, 1994) ודבורה בארון (כריתות, 1997).
    מאז 1980 הוא מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת ומאז 1982 מקיים סיורים ספרותיים־היסטוריים בירושלים בעקבות יצירותיהם של סופרים ומשוררים, ובשנים האחרונות גם במזרח־אירופה ובברלין. הוא מרצה פעיל ומבוקש במסגרות אקדמיות ופופולריות. דומה כי הצירוף הנדיר המתגלם בו בין זיקה שורשית ל״ארון הספרים היהודי״ (מונח שהוא עצמו טבע) לבין עמידה איתנה לא פחות בספרות החילונית המודרנית, הופך אותו לדמות מגשרת ומתווכת יחידה במינה בנוף התרבות הישראלי.

נכתב על־ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים   
[מקורות נוספים: גרנות¹,גרנות², ויקיפדיה]

ספריו:

  • שעשועים יום יום : שירים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תש״ל 1970)
  • נוצות (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תש״ם 1979) <רומן> <תורגם להולנדית, גרמנית ואנגלית>
  • Een venster op de hemel / vertaald [uit het Hebreeuws] door Ruben Verhasselt (Amsterdam : Vassallucci, 2000)
  • Federn : Roman / aus dem Hebräischen von Anne Birkenhauer (München : Deutscher Taschenbuch Verlag, 2002)
  • Feathers / translated from the Hebrew by Hillel Halkin (Waltham, Mass. : Brandeis University Press ; 2004)
  • עת הזמיר (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשמ״ח 1987)
  • גם אהבתם גם שנאתם – ביאליק, ברנר, עגנון מערכות־יחסים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשנ״ב 1992)
  • חבלים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשנ״ח 1998) <תורגם לגרמנית, להולנדית, לאנגלית לאיטלקית ולסינית>
  • Stricke : Roman / aus dem Hebräischen von Anne Birkenhauer (München : Deutscher Taschenbuch Verlag, 2000)
  • Een deur aan de straat / vertaald [uit het Hebreeuws] door Ruben Verhasselt (Amsterdam : Vassallucci, 2000)
  • The pure element of time / translated from the Hebrew by Barbara Harshav (Hanover, NH : University Press of New England : Brandeis University Press, 2003)
  • Lacci d׳amore / traduzione di Shulim Vogelmann (Firenze : Giuntina, 2005)
  • 充斥时间的记忆 /  哈伊姆·毕厄 著 ; 王义豹 译 (上海 :  上海译文出版社,  2010)
  • לפני המקום (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשס״ז 2007)
  • אל מקום שהרוח הולך (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תש״ע 2010)
  • מזיכרונותיה של תולעת ספרים : מסעות בעקבות סופרים וספרים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשע״א 2011) <עריכה גדעון טיקוצקי>
    תוכן העניינים
  • חלומותיהם החדשים (תל־אביב : הוצאת עם עובד : ספריה לעם, תשע״ד 2014)
  • חדרים מלאים ספרים : ״רפובליקת הספר״ בעד הנה בין בדיה למציאות (ירושלים : מנֶגֶד הוצאה לאור, תשע״ו 2016)
    תוכן העניינים
  • קשר לאחד : מסעות, בתים ואנשים בירושלים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשע״ז 2017) <עריכה גדעון טיקוצקי ; צילומים – ברוך גיאן>
  • בחזרה מעמק רפאים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשע״ח 2018)
  • מסע דילוגים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשע״ט 2019) <עריכה גדעון טיקוצקי>
  • צל ידו (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשפ"א 2021) 

עריכה: (מבחר)

  • קו הקץ : רישומים / מ. ינקו (תל־אביב : עם עובד, תשמ״א 1981) <בהשתתפות חיים גורי ואברהם יבין> <לקט שירי משוררים שונים המלווים באיורי הצייר>
  • לקסיקון האישים של ארץ־ישראל : 1799–1948 (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ג 1983) <בהשתתפות יעקב שביט ויעקב גולדשטיין>
  • צפור האבן : ירושלים בשירה העברית החדשה : אנתולוגיה (תל־אביב : שבא, תשמ״ג 1983) <תצלומים מאת עליזה אורבך>
  • שלכת : סיפורים / ג׳ שופמן ; בחר והוסיף אחרית־דבר חיים באר (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ד 1994)
  • והיו עיניך רואות את מוריך : תשעים שנה להסתדרות המורים תרס״ג–תשנ״ב, 1903–1992 (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ד 1994) <בהשתתפות אורה אחימאיר>
  • סדנת הפרוזה : המדריך לכתיבה עצמית / אהוד בן עזר ; בהשתתפות חיים באר (תל־אביב : א׳ בן עזר, 1997) <מהדורה מורחבת הופיעה בהוצאת אסטרולוג בשנת 2000>
  • כריתות וסיפורים אחרים / דבורה בארון ; בחר והוסיף אחרית דבר חיים באר (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ז 1997)
  • מאה שנות תרבות : היצירה העברית בארץ־ישראל 1900–2000 (תל־אביב : עם עובד : ידיעות אחרונות, תש״ס 2000) <בהשתתפות אורה אחימאיר>

על המחבר ויצירתו:

ביבליוגרפיה: ספרים:
  • מלאכת החיים : עיונים ביצירתו של חיים באר / חנה סוקר־שווגר וחיים וייס, עורכים (תל־אביב : הוצאת עם עובד : הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשע״ד 2014)
    תוכן העניינים
  • הררי, יצחק.  נוצת הטווס : ארוס ומוות בפרוזה של חיים באר (תל־אביב : דיונון, 2007)
    תוכן העניינים
מאמרים:
  • באר, חיים. צייד האפיפניות. בתוך: מאין נחלתי את שירי : סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה / עורכת: רות קרטון־בלום (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2002), עמ׳ 195–220.
  • בזל, נורית.  בעקבות הסופר חיים באר בירושלים.  אריאל : כתב־עת לידיעת ארץ ישראל, שנה 29, גל׳ 187 (אפריל 2009, ניסן תשס״ט), עמ׳ 43–50.
  • בלאט, אברהם. בסוד ילדות בירושלים מאת חיים באר (מסה). מבוע, קובץ י״ז (תשמ״ב), עמ׳ 102–110.
  • ברזילי־זוננפלד טלי. התגובה הראשונה שלי היתה: השתגעת. על המשמר, חותם, ג׳ בחשון תשמ״ט, 14 באוקטובר 1988, עמ׳ 10–11, 13 <ראיון עם הסופר חיים באר>
  • בת־יעקב, שרי.  קו האש.  מעריב, סופשבוע, י״ג בסיון תשמ״ו, 20 ביוני 1986, עמ׳ 6–8, 32 <ראיון עם חיים באר על יחסי חילונים־חרדים בירושלים>
  • גוברין, נורית.  דור לדור יביע אומר : בין חנוך ברטוב לחיים באר.  מאזנים, כרך פ״ד, גל׳ 5–6 (שבט תשע״א, ינואר 2011), עמ׳ 6–8.
  • גרנות, משה. כשחיים ודוד היו ילדים. גג, חוב׳ 9 (2004), עמ׳ 54–62. <שיחה עם דוד גרוסמן ועם חיים באר על ילדותם והתבגרותם ועל הכתיבה על גבורים קטנים>
  • גרנות, משה. ״הייתי זקוק למרחק״ : ראיון עם הסופר חיים באר. ירושלים: מאסף לדברי ספרות, כרך כ׳–כ״א (תשס״ד 2004), עמ׳ 270–278 <חזר ונדפס בספרו: שיחות עם סופרים (תל־אביב : קווים, 2007), עמ׳ 299–316>
  • יגיל, רן. חתני פרס ספיר לספרות – שאלות ותשובות. עתון 77, גל׳ 243 (2000), עמ׳ 12–15 <שיחה עם אהרן אפלפלד, חיים באר ורות בונדי>
  • ישי, שרית.  ״אני לא רוצה להיות מיפלצת!״.  העולם הזה, גל׳ 2439 (כ״ח באייר תשמ״ד, 30 במאי 1984), עמ׳ 27–29, 66 <ראיון עם חיים באר>
  • כהן, דודו.  ״אתה לא יכול להיות אדון לגורלך״.  מקור ראשון, דיוקן, כ״ד באלול תשס״ז, 7 בספטמבר 2007, עמ׳ 36 <שיחה קצרה עם חיים באר>
  • כהן, עמירם. נקודת מפנה : ראיון עם חיים באר. על המשמר, 4 במאי 1990, עמ׳ 10–11.
  • כצמן, אבי.  הרומן שלי עם גוש־אמונים.  כותרת ראשית, גל׳ 254 (14 באוקטובר 1987), עמ׳ 27–29, 31 <שיחה עם חיים באר עם הופעת ספרו עת הזמיר>
  • לניר, ניבה. חיים באר מספר סיפור. דבר, ט׳ בכסלו תשמ״ו, 22 בנובמבר 1985, עמ׳ 14.
  • מגד, איל. חיים באר: אל תתוודע לרשות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ו׳ בכסלו תשמ״ה, 30 בנובמבר 1984, עמ׳ 21.
  • מוצ׳ניק, מלכה. עתיד לעבר ביצירתו של חיים באר. לשוננו, כרך 65, גל׳ 1 (2002), עמ׳ 65–76 <המאמר מציג את בעיית תאור הזמנים הדקדוקיים והשימוש בהם להבעת הזמן שבמציאות>
  • מרגלית, דוד.  כנענים מניחי תפילין.  הארץ, מוסף שבועי, כ״ח באדר א׳ תשמ״ד, 2 במארס 1984, עמ׳ 9 <שיחה עם חיים באר על גוש אמונים וההשתלטות הדתית על מדינת ישראל>
  • עילם, אילנה. חיים באר בשיחה עם אילנה עילם. אפיריון, גל׳ 12 (1988/1989), עמ׳ 3–5.
  • פדבה, גלעד. סופר ולא פקיד ממשלתי : ראיון עם חיים באר. על המשמר, חותם, כ״ב בתמוז תשנ״ד, 1 ביולי 1994, עמ׳ 2–3, 8.
  • קורן, יהודה. כותבים בצל מלחמה וחרדה: ... שני סופרים על חיים ולבטים בימים טרופים (לא כמליצה). ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, ז׳ באייר תשס״ב, 19 באפריל 2002, עמ׳ 26 <ראיון עם דורית רביניאן וחיים באר>
  • קרונפלד, מריאנה. מי אנחנו? (ראיון עם חיים באר). בתוך: מחשבות ישראל : שיחות עם הוגים וסופרים על יהדות, ציונות וישראל / בעריכת המחלקה לחינוך יהודי־ציוני, הסוכנות היהודית (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2003), עמ׳ 117–133.
  • רוזנטל, רוביק. ״המשפחה עוד לא אמרה את המלה האחרונה״. פנים, גל׳ 19 (חורף 2002), עמ׳ 18–24. <חיים באר מדבר על דעותיו על המשפחה, ועל משפחתו שלו>
  • רק, דליה.  העובדות כובלות והבדיון משחרר : בין ׳חבלים׳ ל׳נוצות׳ מאת חיים באר.  עתון 77, גל׳ 315 (חשון תשס״ז, אוקטובר 2006), עמ׳ 28–30.
  • שוורץ, יגאל.  חיים באר : הקריפט של שחרזדה.  בתוך: מעשה סיפור : מחקרים בסיפורת היהודית, כרך ג / עורכים – אבידב ליפסקר־אלבק, רלה קושלבסקי (רמת־גן : הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשע״ג 2013), עמ׳ 367–389.
  • שרפ, אוראל.  בין הקברן לכהן משוח המלחמה : שיחה עם חיים באר.  דעות, גל׳ 57 (אב תשע״ב, יולי 2012), עמ׳ 36–41.
  • Birkenhauer, Anne. Sprache und Existenz bei David Grossman und Chaim Be׳er : Beobachtungen der Übersetzerin. In: Das Studium des Judentums und die jüdisch-christliche Begegnung / Verena Lenzen (Hrsg.); unter Mitarbeit von Denis Maier und Stefan Heinzmann (Göttingen: V&R Unipress, 2013), pp. 119–129.
  • Frankenstein, Karen. Between Berlin and Tel Aviv : Katharina Hacker and Chaim Be’er. Trumah, Bd. 21 (2011), pp. 81–93.
  • Marienberg-Mllikowsky, Itay. Upon a Certain Place: on the dialectics of transmitting tradition in the work of Haim Be׳er. Zutot: Perspectives on Jewish Culture, Vol. 13, no. 1 (2016), pp. 94–106.
על ״שעשועים יום־יום״
  • בלאט, אברהם.  בסוד ילדות ושעשוע – חיים באר.  בספרו: תחומים וחותם (תל־אביב : סיגלית, תשל״ד 1974), עמ׳ 148–151.
  • מוקד, גבריאל [לא חתום]. שירה סוציולוגית מושפעת. עכשיו, חוב׳ 25–28 (תשל״ג 1973), עמ׳ 295–296.
על ״נוצות״
  • אביגור־רותם, גבריאלה. הקסם שמעבר לגבולין. עלי שיח, חוב׳ 10/11 (1981), עמ׳ 233–241.
  • אדמון, תלמה.  ירושלים הנחרכת.  nrg מעריב <מקוון>, 13 ביולי 2010.
  • האומה. חיים באר. נוצות. האומה, שנה י״ט, חוב׳ 64 (1981), עמ׳ 311–312.
  • אורן, יוסף.  ב״נוצות״ נפרד חיים באר מהאוטופיות (חלק ראשון).  מראה <מקוון>, גל׳ 116 (ט״ז בתשרי תשע״א, 24 בספטמבר 2010); ב״נוצות״ נפרד חיים באר מהאוטופיות (חלק שני). מראה <מקוון>, גל׳ 117 (כ״ג בתשרי תשע״א, 1 באוקטובר 2010) * <חזר נדפס בספרו ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד תשע״ב 2012), עמ׳ 79–87>
  • אורן, יצחק. ז׳בוטינסקי קורא ב״נוצות״. האומה, שנה כ׳ (66–67) (1982), עמ׳ 47–56.
  • אלמוג, רות.  חיים באר מתקן עלבונות.  הארץ, תרבות וספרות, ט׳ באייר תש״ם, 25 באפריל 1980, עמ׳ 18.
  • ברזל, הלל.  חיים באר: שעשועי ירושלים : מקרא ב׳נוצות׳.  בספרו: מספרים בייחודם : סיפורת ההווה – עיונים בדרך ההשוואה (תל־אביב : יחדיו, תשמ״א 1981), עמ׳ 329–340.
  • גולן, ירון.  חיוך עצוב, מר וחולמני.  על המשמר, כ״ט בסיון תש״ם, 13 ביוני 1980, עמ׳ 7.
  • גולן, ירון. העיר והמתים. מחברות לספרות, חברה וביקורת, חוב׳ 4/5 (1980), עמ׳ 45–46.
  • הרן, רעיה.  מי הוא הבר־מינן? מעריב, כ״ט באלול תש״ם, 10 בספטמבר 1980, עמ׳ 44.
  • ויס, הלל. על הרומאן ׳נוצות׳. מאזנים, כרך נ״א, גל׳ 5 (תשרי תשמ״א, אוקטובר 1980), עמ׳ 379–381 <חזר ונדפס בספרו עלילה – ספרות הכליון הישראלית (בית אל : ספרית בית־אל, תשנ״ב 1992), עמ׳ 136–141>
  • זנדבנק, רחלה. השקט שאחרי הסערה. כותרת ראשית, גל׳ 267 (13 בינואר 1988), עמ׳ 35, 36. <על ההצגה ״נוצות״ בבימוי שמואל הספרי בתיאטרון הקאמרי>
  • חגי, חיה. פנים חדשות לירושלים (״נוצות״ לחיים באר). עלי שיח, חוב׳ 10/11 (1981), עמ׳ 243.
  • חולבסקי, שלום. מקום בשורה הראשונה של ספרותנו (״נוצות״ לחיים באר). עלי שיח, חוב׳ 10/11 (1981), עמ׳ 244–248.
  • חוני, מ. כשלון נוסח שכרון. שדמות, כרך ע״ה (תש״ם), עמ׳ 121.
  • טריינין, אבנר.  סרקופאג מלא דבש.  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, ה׳ באב תש״ם, 18 ביולי 1980, עמ׳ 31, 34.
  • ידעיה, משה. ״נוצות״ בעתונות הישראלית : ביבליוגרפיה. עלי שיח, חוב׳ 10/11 (1981), עמ׳ 250.
  • יצחקי, ידידיה. מעט דברי הסתייגות (״נוצות״ לחיים באר). עלי שיח, חוב׳ 10/11 (1981), עמ׳ 249.
  • כ״ץ, שרה. יונים במיצר. ירושלים, כרך ט״ו, גל׳ 2 (תשמ״א), עמ׳ 98–104.
  • לי, רנה.  עוד נוצה על ״נוצות״.  הדואר, שנה 60, גל׳ י״ט (י״ד באדר ב׳ תשמ״א, 20 במארס 1981), עמ׳ 299–300; גל׳ כ׳ (כ״א באדר ב׳ תשמ״א, 27 במארס 1981), עמ׳ 314–315.
  • ליטוין, רנה.  ארכי־לץ יהודי.  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, כ״ב בסיון תש״ם, 6 ביוני 1980, עמ׳ 39.
  • נגיד, חיים.  מלאכת מחשבת סיפרותית.  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת,  כ״ו באדר תש״ם, 14 במארס 1980, עמ׳ 37.
  • נגיד, חיים. הספר על פי הבאר : שמואליק הספרי עיבד וביים את ״נוצות״ של חיים באר. מעריב, 8 בינואר 1988, עמ׳ ד 3.
  • נגיד, חיים. ״הם עושים דה הומיניזציה של החילונים״ (דו־שיח: שמואל הספרי וחיים באר). תיאטרון, גל׳ 1 (1998), עמ׳ 62–66 <חיים באר ושמואל הספרי מדברים על תיאטרון, ספרות וקולנוע ועל החיים שיוצרים אותם בעקבות ההצגה ״נוצות״ על פי ספרו של חיים באר>
  • נהיר, אהוד. ספר קריא וטוב (״נוצות״ לחיים באר). עלי שיח, חוב׳ 10/11 (1981), עמ׳ 242.
  • סדן, דב.  שיחה על סיפור־בכורה.  דבר, משא, י״ז באלול תש״ם, 29 באוגוסט 1980, עמ׳ 18
  • עזר, ננסי. החלום ושברו: ״נוצות״ – חיים באר. בספרה: ספרות ואידיאולוגיה (תל־אביב : פפירוס, תשנ״ב 1992), עמ׳ 128–138.
  • פוירשטיין, אמיל. ״נוצות״ : על ההצגה בבימוי שמואל הספרי בתיאטרון הקמרי. הצופה, 17 בינואר 1988, עמ׳ 2.
  • פישלוב, דוד. על נוצות ועל פרפראות. סימן קריאה, חוב׳ 12/13 (1981), עמ׳ 342–349.
  • פרידלנדר, נילי.  איש הלחם מ״נוצות״.  מעריב, סופשבוע, כ״ח בחשון תשמ״א, 7 בנובמבר 1980, עמ׳ 28–29.
  • קדמי, אילנה. הדה של הדומיה. עתון 77, גל׳ 22/23 (1980), עמ׳ 49, 53.
  • רק, דליה.  העובדות כובלות והבדיון משחרר : בין ׳חבלים׳ ל׳נוצות׳ מאת חיים באר.  עתון 77, גל׳ 315 (חשון תשס״ז, אוקטובר 2006), עמ׳ 28–30.
  • שוחט, ציפי. ילד זקן : ״נוצות״ בבימוי שמואל הספרי בתיאטרון הקמרי. על המשמר, 7 בינואר 1988, עמ׳ 12.
  • שי, אלי.  הנוצות עפות באוויר. כל העיר (ירושלים), ט׳ באייר תש״ם, 25 באפריל 1980, עמ׳ 24, 27.
  • שמיר, זיוה.  עוטה עור כשלמה.  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, י״א בניסן תש״ם, 28 במארס 1980, עמ׳ 37, 40..
  • שן, ישעיהו.  פנטסיות של ריאליסטן.  דבר, משא, כ׳ בתמוז תש״ם, 4 ביולי 1980, עמ׳ 18, 19.
  • שקד, גרשון.  בין אוטופיה לאפוקליפסה.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ה בניסן תש״ם, 11 באפריל 1980, עמ׳ 18 <חזר ונדפס בספרו: גל אחר גל בסיפורת העברית (ירושלים : כתר, 1985), עמ׳ 128–132>
על ״עת הזמיר״
  • אביגור־רותם, גבריאלה. קול יעקב, ידי עשו ופני המדונה. דבר, כ״ט באדר תשמ״ח, 18 במארס 1988, עמ׳ 20–21.
  • אוריין, יהודית. והמשכיל בעת ההיא יצחק. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ה בטבת תשמ״ח, 15 בינואר 1988, עמ׳ 20.
  • אורן, יוסף. סאטירה על הרבנות הצבאית הראשית. עתון 77, גל׳ 98–99 (ניסן תשמ״ח, מארס–אפריל 1988), עמ’ 16–17.
  • ב. מיכאל. הפוך בה והפוך בה. כותרת ראשית, גל׳ 282 (27 באפריל 1988), עמ׳ 34–35.
  • בושס, הדה. לא עגנון ולא יזהר. הארץ, 8 בפברואר 1988, עמ׳ 16.
  • בלאט, אברהם. ספר הקטרוג והשנאה. הצופה, ח׳ באדר תשמ״ח, 26 בפברואר 1988, עמ׳ 6.
  • בן־שחר, רינה. היחס בין לשון דיבור ללשון כתב בסיפורת הישראלית של שנות השמונים. בתוך: העברית שפה חיה, כרך א (1992), עמ׳ 163–174 <דיון ב״עת הזמיר״ לחיים באר ו״לדעת אישה״ לעמוס עוז>
  • ברתנא, אורציון. דמויות שטוחות ומלים גדולות. מעריב, ספרות, ג׳ בשבט תשמ״ח, 22 בינואר 1988, עמ׳ 1.
  • גולן, אבירמה. קול הזמיר ונעירת החמור. דבר, 14 באפריל 1988, עמ׳ 7, 8
  • דאור, דן. שבוע של ספרים: מקור. הארץ, כ״ה בטבת תשמ״ח, 15 בינואר 1988, עמ׳ ב 7.
  • דויד, חנה. ״עת הזמיר״ לחיים באר : על התקבלות הרומאן ומבחר אינטרפרטאציות. בתוך: ספר ישראל לוין, כרך ב׳ : קובץ מחקרים בספרות העברית לדורותיה / ערכו ראובן צור וטובה רוזן (תל־אביב : אוניברסיטת תל־אביב, תשנ״ה 1994), עמ׳ 65–103.
  • הירשפלד, אריאל. אין אהבה לדברים הנשארים. הארץ, י״ז בשבט תשמ״ח, 5 בפברואר 1988, עמ׳ ב 6–ב 7. <הגיב על כך צבי קורצווייל – להלן>
  • וייס, חיים.  ׳מצדי הוא יכול לעלות לשמים כמו ההוא׳ : תפיסת הגאולה ברומן  עת הזמיר לחיים באראות: כתב עת לספרות ולתיאוריה, גל׳ 3 (סתיו 2013), עמ׳ 65–82 *
  • ויס, הלל. בעקבי עת הזמיר. בספרו עלילה – ספרות הכליון הישראלית (בית אל : ספרית בית־אל, תשנ״ב 1992), עמ׳ 142–151 <נדפס לראשונה ב׳נקודה׳, 13 באוגוסט 1988>
  • כצמן, אבי.  הרומן שלי עם גוש־אמונים.  כותרת ראשית, גל׳ 254 (14 באוקטובר 1987), עמ׳ 27–29, 31 <שיחה עם חיים באר עם הופעת ספרו עת הזמיר>
  • לניר, ניבה. וקול התור נשמע בארצנו. דבר, דבר השבוע, י״ח בטבת תשמ״ח, 8 בינואר 1988, עמ׳ 10–13.
  • מנור, גיורא. עם תקיעת השופרות. על המשמר, א׳ באדר תשמ״ח, 19 בפברואר 1988, עמ׳ 16.
  • נבות, אמנון. רק פרודיה. דבר, כ״ט באדר תשמ״ח, 18 במארס 1988, עמ׳ 20.
  • נגיד, חיים. עת הזמר והזמירה. מאזנים, כרך ס״א, גל׳ 10/11 (תשמ״ח 1988), עמ׳ 28–30 <תוך השוואה ל״תמול שלשום״ מאת עגנון>
  • סומק, רוני. נוצות הזמיר. במחנה, גל׳ 27 (17 במארס 1988), עמ׳ 44.
  • פז־מלמד, יעל. נפש יהודי. מעריב, סופשבוע, י״ח בטבת תשמ״ח, 8 בינואר 1988, עמ׳ 10–15, 20 <ראיון עם הסופר חיים באר לרגל צאת ספרו: עת הזמיר>
  • קורצווייל, צבי. נימה לא אותנטית. הארץ, א׳ באדר תשמ״ח, 19 בפברואר 1988, עמ׳ ב 7. <תגובה על מאמרו של אריאל הירשפלד על ספרו של חיים באר: עת הזמיר, שפרסם ב״הארץ״ מיום 5.2.88>
  • רובינשטיין, אליקים. על עת זמיר ועל מי באר. דבר, כ״ט באדר תשמ״ח, 18 במארס 1988, עמ׳ 20.
  • שפירא, יוסף. ״עת הזמיר״ – מיתוס של נתוץ המיתוסים. עמודים, גל׳ 507 (תשמ״ח), עמ׳ 277–283.
  • שקד, גרשון. העורב הסטירי בנוצות הזמיר (על ״עת הזמיר״ מאת חיים באר ושאר עניינים). מאזנים, כרך ס״א, גל׳ 10/11 (1988), עמ׳ 24–27.
  • שרפ, אוראל.  בין הקברן לכהן משוח המלחמה : שיחה עם חיים באר.  דעות, גל׳ 57 (אב תשע״ב, יולי 2012), עמ׳ 36–41.
על ״גם אהבתם גם שנאתם״
  • בלאט, אברהם. ילקוט ספרות ומסע : שלושה בעקב אחד. מבוע, קובץ כ״ז (תשנ״ה), עמ׳ 77–81.
  • בן־עזר, אהוד. מחבר הספר יושב בקומה העליונה. מאזנים, כרך ס״ז, גל׳ 1 (1992), עמ׳ 30–31.
  • ברונובסקי, יורם. עוד חשבון שלא נגמר. הארץ, י״ד בניסן תשנ״ג, 5 באפריל 1993, עמ׳ ב 24.
  • ברתנא, אורציון. הסופר כחוקר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ה׳ בתשרי תשנ״ג, 2 באוקטובר 1992, עמ׳ 22.
  • גוטקינד, נעמי. סופרים באהבתם ובשנאתם. הצופה, כ״ו בתשרי תשנ״ב, 23 באוקטובר 1992, עמ׳ 6.
  • גור, בתיה. לגעת בגאונות. הארץ, כ״ז באלול תשנ״ב, 25 בספטמבר 1992, עמ׳ ב 8.
  • הולצמן, אבנר. שלושה עטים ועוד אחד. דבר, ח׳ בטבת תשנ״ג, 1 בינואר 1993, עמ׳ 26 <חזר ונדפס בספרו מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 102–105, בשם: ״על שלושה ועל רביעי״>
  • הירשפלד, אריאל. אדם אינו צריך לשים עצמו מלאך. הארץ, י׳ בחשוון תשנ״ג, 6 בנובמבר 1992, עמ׳ ב 8.
  • ויס, הלל. בין מחקר לחטטנות. נתיב, שנה 3, גל׳ 32 (1993), עמ׳ 71–73.
  • זמנים. [ביקורת]. זמנים, גל׳ 43 (1992), עמ׳ 105.
  • כהן, דורון ב.  מכבשונה של מסה: זכרונות ש״י עגנון על י״ח ברנר בקריאתם של חיים באר ואניטה שפירא. עי״ן גימ״ל: כתב עת לחקר יצירת עגנון <מקוון>, גל׳ ב׳ (תשע״ג 2012), עמ׳ 155–209.
  • לנדרס, ישראל. סופר הצללים של אלוקים. דבר, דבר השבוע, י״ט בתשרי תשנ״ג, 16 באוקטובר 1992, עמ׳ 7–9.
  • מוקד, גבריאל. מונוגרפיה למופת. דבר, י״ב בתשרי תשנ״ג, 9 באוקטובר 1992, עמ׳ 27.
  • מוקד, גבריאל. מונוגרפיה למופת. עכשיו, חוב׳ 59 (1992), עמ׳ 337–339.
  • מלמד, אריאנה. מחרוזת הפנינים של חיים באר. חדשות, המדריך, י״ב בתשרי תשנ״ג, 9 באוקטובר 1992, עמ׳ 30.
  • פרידלנדר, יוסף. בין עגנון לביאליק וברנר. הצופה, ה׳ באדר תשנ״ג, 26 בפברואר 1993, עמ׳ 6.
  • קדמי, יחיאל. משולש ספרותי. על המשמר, י׳ בחשוון תשנ״ג, 6 בנובמבר 1992, עמ׳ 20.
  • קפלון, יונדב. גם אהבתם גם שנאתם. דימוי, גל׳ 7 (1994), עמ׳ 38–40.
  • קרפל, דליה. הצלע הרביעית : שיחה עם הסופר חיים באר בצאת ספרו ״גם אהבתם גם שנאתם: ביאליק, ברנר, עגנון מערכות־יחסים״. הארץ, מוסף שבועי, כ״ז באלול תשנ״ב, 25 בספטמבר 1992, עמ׳ 56–57, 59, 92.
  • רונקין, יצחק. לסיים ולהתחיל מחדש. על המשמר, ט׳ בכסלו תשנ״ג, 4 בדצמבר 1992, עמ׳ 20.
  • רצבי, שלום. בין צלעות המשולש. עתון 77, גל׳ 154–155 (כסלו–טבת תשנ״ג, נובמבר–דצמבר 1992), עמ׳ 18–19, 27.
  • שי, אלי. מיפגש של ענקים. מעריב, ספרות אמנות, א׳ בטבת תשנ״ג, 25 בדצמבר 1992, עמ׳ 29.
על ״חבלים״
  • אורן, יוסף. ״התדע מאין נחלתי את שירי?״ מאזנים, כרך ע״ג, גל׳ 4 (ינואר 1999), עמ׳ 49–52 <נוסח מורחב נדפס בספרו רבי־מכר ורבי־ערך בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד, תש״ס 2000), עמ׳ 147–157>
  • באר, חיים. ״ראית כמה שהיא דומה לאמא שלך״, אמרה בתיה. מעריב, מוסף יום כיפור – ספרות וספרים, ט׳ בתשרי תשנ״ט, 29 בספטמבר 1998, עמ׳ 42 <הסופר חיים באר מספר על נסיבות כתיבת הרומן ״חבלים״>
  • בלאט, אברהם. אב ואם – ובן. הצופה, המוסף, י׳ בחשוון תשנ״ט, 30 באוקטובר 1998, עמ׳ 10, 13.
  • בן־דב, ניצה. חבלי חיים: על הרומן ״חבלים״ של חיים באר. עלי שיח, חוב׳ 42 (חורף תש״ס 1999), עמ׳ 74–78.
  • בן־דב, ניצה.  חיים באר – חבלי חייו.  בספרה: חיים כתובים : על אוטוביוגרפיות ספרותיות ישראליות (ירושלים ותל־אביב : שוקן, תשע״א 2011), עמ׳ 120–141.
  • בנטוב, יהושבע. ׳רק על עצמי לספר ידעתי׳ – בן כותב את אמו – בין חבלי לידה לנקמת האם. החינוך וסביבו, שנתון סמינר הקיבוצים, כרך 22 (2000), עמ׳ 221–228.
  • בנטוב, יהושבע. זיכרון של מקום בעיר ובכפר : ירושלים בספרו של חיים באר ״חבלים״, וכפר סבא בספרו של ישעיהו קורן ״שתי כפות ידיים ומילה״.  מראה: כתב־עת לספרות, אמנות והגות יהודית, גל׳ 8 (כסלו תשע״ד, נובמבר 2013), עמ׳ 35–44.
  • ברץ, לאה. ״שלוש עשרה מלאו לנער״ – טקסי בר מצווה בראי הספרות העברית. מעוף ומעשה במכללת אחוה, כרך 9 (תשס״ד 1983), עמ׳ 59–81. <מאמר זה עוסק בסעודת בר מצווה, כפי שהיא מיוצגת בשלוש יצירות ספרותיות: ״מאחורי הגדר״ לח״נ ביאליק, ״חבלים״ לחיים באר ו״ספר הדקדוק הפנימי״ לדויד גרוסמן>
  • גרבוז, יאיר. גם אהבתו, גם שנאתו. גם זכרונו, גם דמיונו. גם קרבתו, גם ריחוקו – ״חבלים״, חיים באר, עם עובד, 1999. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 379 (כ״ו באייר תש״ס, 31 במאי 2000), עמ׳ 13. <סקירה בצירוף נימוקי ועדת השופטים להענקת ״פרס ספיר לספרות״ לספר זה>
  • גרפינקל, לאה.  היידיש כשפת זיכרון על פי ״חבלים״ מאת חיים באר.  מראה: כתב־עת לספרות, אמנות והגות יהודית, גל׳ 8 (כסלו תשע״ד, נובמבר 2013), עמ׳ 95–102.
  • דויטש, חיותה. דיו עשויה דמעות. נקודה, גל׳ 219 (1998), עמ׳ 49.
  • הולצמן, אבנר. אבא, אמא, בן. בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 186–188 <הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳, ספטמבר 1998>
  • הורוביץ, טליה . חבלי־באר – על ׳חבלים׳ לחיים באר. עלון למורה לספרות, גל׳ 19 (תש״ס 1998/1999), עמ׳ 166–194.
  • ורון, מירי. ״זה אתה״. עתון 77, גל׳ 225 (1998), עמ׳ 8–9.
  • חבר, חנן. מראה לעצמו אצבע משולשת. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 291 (ד׳ בתשרי תשנ״ט, 23 בספטמבר 1998), עמ׳ 1–2.
  • חבר, חנן. מראה לעצמו אצבע משולשת : טראומה וחניכה ב׳חבלים׳ מאת חיים בארבתוך: מלאכת החיים : עיונים ביצירתו של חיים באר / חנה סוקר־שווגר וחיים וייס, עורכים (תל־אביב : הוצאת עם עובד : הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשע״ד 2014), עמ׳ 278–303 <חזר ונדפס בספרו אנחנו שברי חרוזים : פוליטיקה של טראומה בספרות הישראלית (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס האוניברסיטה העברית, תשע״ז 2017), עמ׳ 199–218>
  • טוקר, נפתלי הרץ. שבחי חיים באר. ירושלים, חוב׳ 19 (תשס״ג 2003), עמ׳ 231–242.
  • טריינין, אבנר. על חבלי המלים של חיים באר. מאזנים, כרך ע״ג, גל׳ 10 (1999), עמ׳ 9–12.
  • לאור, יצחק. אמא, ילד וביניהם פאלוס. הארץ, תרבות וספרות, ה׳ בתשרי תשנ״ט, 25 בספטמבר 1998, עמ׳ ב 13–ב 14.
  • לויתן, עמוס. שניים מושכים ב״חבלים״. עתון 77, גל׳ 225 (1998), עמ׳ 34–35 <על ביקורתם של חנן חבר ויצחק לאור על ספרו של חיים באר>
  • מלצר, יורם. כוחה האדיר של אמנות גדולה. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, י״ז בחשוון תשנ״ט, 6 בנובמבר 1998, עמ׳ 29.
  • קורן, יהודה. חיים באר סוגר מעגלים כואבים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, ו׳ באלול תשנ״ח, 28 באוגוסט 1998, עמ׳ 26 <ראיון עם הסופר בצאת ספרו ״חבלים״>
  • רק, דליה. המסע האוטוביוגרפי בזמן ובמרחב. מותר, חוב׳ 12 (תשס״ה), עמ׳ 51–56.
  • רק, דליה.  העובדות כובלות והבדיון משחרר : בין ׳חבלים׳ ל׳נוצות׳ מאת חיים באר.  עתון 77, גל׳ 315 (חשון תשס״ז, אוקטובר 2006), עמ׳ 28–30.
על ״לפני המקום״ על ״אל מקום שהרוח הולך״ על ״מזיכרונותיה של תולעת ספרים״
  • הורוביץ, אריאל אברהם.  בקטנה: מזיכרונותיה של תולעת ספרים.  מוצ״ש (מקור ראשון), גל׳ 15 (כ׳ בתמוז תשע״א, 22 ביולי 2011), עמ׳ 53.
  • הנדלזלץ, מיכאל. הבלש המשורר. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 962 (ג׳ באב תשע״א, 3 באוגוסט 2011), עמ׳ 10–11.
  • פרבר, חבצלת.  שומר החותם.  מקור ראשון, שבת, ז׳ בתמוז תשע״א, 8 ביולי 2011, עמ׳ 20.
  • צימרמן, עקיבא.  אהבת שני הסופרים לבת האופה.  האומה, גל׳ 183 (סתיו תשע״ב, ספטמבר 2011), עמ׳ 118–121.
על ״חלומותיהם החדשים״ על ״בחזרה מעמק רפאים״ על ״מסע דילוגים״
  • ליבנה, יוני. חנות קטנה ומטריפה. ידיעות אחרונות, 7 לילות, י״ט בתשרי תש״ף, 18 באוקטובר 2019, עמ׳ 17.
על "צל ידו"

על ״לקסיקון האישים של ארץ־ישראל, 1799–1948״ בעריכת חיים באר ואחרים
  • לורך, נתנאל. מכשיר עזר חשוב הטעון תיקונים. גשר, כרך ל׳, חוב׳ 111 (1984), עמ׳ 150–151.
  • קרסל, גצל. כותרת במקום תשובה. מאזנים, כרך נ״ז, גל׳ 8 (1984), עמ׳ 86.
על ״ציפור האבן״ על ״שלכת״ לגרשם שופמן בעריכת חיים באר
  • הולצמן, אבנר. החוטב המגובן ורעבתנות החיים. הארץ, 19 באוגוסט 1994, עמ׳ ב 8.
קישורים:


עודכן לאחרונה: 18 במארס 2023

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף