אהרן ראובני (שימשלביץ) נולד בפולטאבה שבאוקראינה. ב-1904 יצא לארצות-הברית, שם עבד בבתי-חרושת והחל בכתיבתו הבלטריסטית ביידיש. שנתיים אחר-כך חזר למקום הולדתו, נאסר על פעילות ב"פועלי ציון" ועל השתתפות ב"הגנה עצמית" והוגלה לסיביר. ב-1909 נמלט ממקום גלותו ולאחר טלטולי-דרכים במזרח הרחוק הגיע לארץ-ישראל ב-1910. מאז עסק בפעילות ספרותית, מדעית, עתונאית וציבורית: תחילה בתנועת "פועלי-ציון" ובמערכת ה'אחדות', עם אחיו יצחק בן-צבי; בשנות 1924־1928 במשרד הירושלמי של הועד הפועל של ההסתדרות; ואחר-כך היה בעל מדורים קבועים בעתונות ('בוסתנאי', 'הבוקר', 'העולם', ועוד). כתיבתו מגוונת ביותר, והיא מקיפה ספרות יפה, פובליציסקה, מסה, עיון, מחקר ותרגום.