נולד כשמואל יוסף צ'אצ'קעס בבוצ'אץ' שבגליציה בי"ח באב תרמ"ז (8
באוגוסט 1887) (אם כי הוא עצמו הציג לפעמים את תאריך לידתו כתשעה באב
תרמ"ח, 8 באוגוסט 1888). אביו, שלום מרדכי הלוי, היה בעל סמיכה לרבנות, אך עסק במסחר בפרוות. הוא לא למד בבית ספר, ואת השכלתו קיבל מהוריו. כשהיה בן שמונה החל לכתוב בעברית וביידיש, והירבה לקרוא את יצירות סופרי דור ההשכלה.
בגיל 15 פירסם את יצירתו הראשונה - פואמה ביידיש על המקובל יוסף דלה ריינה, ובל"ג בעומר ה'תרס"ד, בגיל 16, פרסם את שירו הראשון בעברית. בשנים שלאחר מכן המשיך לפרסם שירים וסיפורים בעברית וביידיש בכתבי עת שיצאו לאור בגליציה.
בשנים 1906 ו-1907 שמש כעוזר-עורך לאליעזר רוקח בעריכת כתב העת השבועי ביידיש "דער יודישע וועקער" ("Der Jüdische Wecker" - התרגום לגרמנית בכותרת המשנה או בתרגום לעברית - "המעורר היהודי") שיצא לאור בסטניסלבוב ובבוצ'אץ' בין השנים 1905 ל-1907. עגנון אף פרסם כמה מיצירות נעוריו, שירה ופרוזה, מעל דפי כתב העת.
בל"ג בעומר ה'תרס"ז (1907) עלה לארץ-ישראל. כאן נטש לזמן מה את אורח החיים הדתי, אך חזר לדת ודבק בה עד סוף ימיו. יצירתו הראשונה שפורסמה בארץ הייתה "עגונות", אותה פרסם בבטאון "העומר" בשנת 1908. על יצירה זו חתם בשם העט "עגנון" (הנובע משם היצירה), שהפך לשמו הספרותי, ומשנת 1924 - לשם משפחתו הרשמי.
בשנת 1910 תורגם סיפורו "עגונות" לגרמנית, ומאז תורגמו יצירותיו לשפות רבות.
ב-1912 פירסם, ביוזמתו של יוסף חיים ברנר, את הנובלה "והיה העקוב למישור".
בשנת 1913 עבר לגרמניה, שם נשא לאשה את אסתר מרקס (בשנת 1920). בגרמניה פגש את איש העסקים שלמה זלמן שוקן, שהפך להיות המו"ל שלו ושיחררו מדאגות פיננסיות. מכאן ואילך יצאו לאור כל ספריו בהוצאת "שוקן", וסיפורים קצרים שלו התפרסמו דרך קבע בעיתון "הארץ", שאף הוא בבעלות משפחת שוקן. בגרמניה כתב את הסיפורים "הנדח", "בנערינו ובזקנינו", "בדמי ימיה" ועוד, וכן עסק באיסוף סיפורי חסידים, יחד עם מרטין בובר. (וראו גם נאו חסידות)
ב-1924 פרצה שריפה בביתו, וכל כתבי-היד שלו עלו באש. טראומה זו מופיעה מדי פעם בסיפוריו (בשטר הכסף בן 50 השקלים שבו מופיע דיוקונו של עגנון, מצדו השני של השטר יש תזכורת מאויירת מאותו אירוע). בהמשך אותה שנה חזר ארצה לירושלים לצמיתות, והתגורר בשכונת תלפיות. בשנת 1929 נהרסה שוב ספרייתו, בפרעות שערכו בה ערבים.
ב-1931 יצא לאור הרומן "הכנסת כלה", שהפך את עגנון לדמות מרכזית בספרות העברית. בשנת 1935 יצאה לאור הנובלה "סיפור פשוט", המתרחשת בבוצ'אץ' של סוף המאה ה-19.
בשנת 1945 יצא לאור "תמול שלשום", רומן המתרחש בארץ ישראל של ראשית המאה ה-20.
עגנון זכה פעמיים בפרס ביאליק (בשנים 1934 ו-1950), ופעמיים בפרס ישראל (בשנים 1954 ו-1958).
בשנת 1966 זכה בפרס נובל לספרות. לזכייה זו נלוותה אכזבה מסוימת משום שלאחר היוודע דבר הזכייה התברר שהיא משותפת לו ולמשוררת היהודיה נלי זק"ש, ולכן ניטלה ממנו "מחצית" מתהילת העולם (הענקת פרס נובל לספרות לשני זוכים היא אירוע נדיר למדי והוא נשנה מאז רק פעם אחת). בנאומו בטקס קבלת הפרס הציג עגנון את עצמו במילים הבאות:
"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלווים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה, חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה לה. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב".
ש"י עגנון נפטר בירושלים ב-17 בפברואר 1970, י"א באדר א' תש"ל. לאחר מותו המשיכה בתו, אמונה ירון, לעסוק בהוצאה לאור של כתבים מעזבונו, ומספר ספריו שפורסמו לאחר מותו עולה על מספר הספרים שפירסם בחייו.
ארכיונו של עגנון נמסר על-ידי משפחתו לבית הספרים הלאומי בירושלים.
(מתוך הויקיפדיה,
האנציקלופדיה החופשית)
קובץ עגנון / בעריכת אמונה ירון, רפאל וייזר,
דן לאור, ראובן מירקין (ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ד 1994)
<קובץ שני יצא לאור בתש"ס, 2000 - ראה להלן>
התוכן:
ש"י עגנון. - שירה, פרקים מן העזבון.
מכתבי ש"י טשאטשקיס (עגנון) אל מרטין בובר,
תרס"ט-תרפ"ד (1909-1924).
לאור, דן. - עגנון-בובר: אנטומיה של יחסים. או:
עלייתו ונפילתו של ה'קורפוס חסידיקום'.
הירשפלד, אריאל. - "את
שירה לא אראה לך" : על סיומו של 'שירה'.
הולץ, אברהם. - התבוננות בפרטי 'תמול שלשום'.
ורסס, שמואל. - עגנון בעולמו של "בצלאל" - בין
בדיון למציאות
בר-אדון, אהרן. - "כנגן המנגן" כמקור לחקר לשון
וחברה בתקופת העלייה השנייה : ספרות יפה כאספקלריה ליחסי חברה
ולשון.
בנד, אברהם. - מחמדת לד"ר רכניץ.
שקד, מלכה. - לסוגיית יצר
יוצר ויצירה בסיפורי עגנון.
מבעד לפשטות : על סיפור פשוט של ש"י עגנון בראי הביקורת / ערכו זיוה שמיר,
דן לאור, עוזי שביט (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1996)
קובץ עגנון - ב / בעריכת אמונה ירון, רפאל וייזר,
דן לאור, ראובן מירקין (ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ס
2000)
<קובץ ראשון יצא לאור בתשנ"ד, 1994 - ראה לעיל>
התוכן:
"והאר עיני בהערותיך היקרות" : חליפת המכתבים בין
ש"י עגנון לחנוך ילון (תר"ץ-תשכ"ח) / ההדירה והוסיפה
הערות ומבוא, ברכה פישלר.
מירקין, ראובן. - לקראת מהדורה מדעית של עגנון :
חמשת סיפוריו הראשונים של 'ספר המעשים'.
ירון, חיים יהודה. - שמואל יוסף עגנון:
ביבליוגרפיה, תש"ל-תשנ"ח : ספרים, סיפורים, רשימות ומכתבים
שנתפרסמו לאחר פטירתו..
ארבל, מיכל. כתוב על עורו של הכלב : על תפיסת היצירה
אצל ש"י עגנון (ירושלים : כתר ; באר שבע : מרכז הקשרים, המרכז לחקר
הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2006) התוכן: על הספר:
בן דב, ניצה.אהבות לא מאושרות : תסכול
אירוטי, אמנות ומוות ביצירת עגנון (תל-אביב : עם עובד, 1997)
בן-דב, ניצה.והיא תהילתך : עיונים ביצירות ש"י עגנון,
א"ב יהושע ועמוס עוז (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תשס"ז 2006)
התוכן:
פתח דבר
מסת מבוא: "באור הדמדומים" – עגנון וצלליו : השפעתו של ש"י עגנון על א"ב יהושע ועל עמוס עוז.
חלק ראשון: ש"י עגנון
פרק ראשון: "יכלו זכרונות תרצה" : "בדמי ימיה" – אולי סיום פמיניסטי
פרק שני: "אחות אחות בואי אלי" : "הרופא וגרושתו" ואונס דינה
פרק שלישי: "בשבעה עשר בתמוז במרתפה של גיטלי פרומטשיס" : "כיסוי הדם" ונשים במלחמה ושלום
פרק רביעי: "סוף המעשה שמכל מאהביה נשתייר הוא עמה" : שירה – פרק אחרון
מבוא לחלק שני ושלישי: "תקופת הפוגה שקטה ב'מצב הישראלי'" : א"ב יהושע יהושע ועמוס עוז – התחלות
חלק שני: א"ב יהושע
פרק חמישי: אישה שופטת ופחד מוות : הפרדיגמה העשתורית ביצירתו של א"ב יהושע
פרק שישי: "ניסיון לשים קץ לסבל האנושי" : השיבה מהודו – מזרח/מערב, גבר/אישה
פרק שביעי: "אל הנער הזה התפללתי" : על מקומו של הילד במסע אל תום האלף
פרק שמיני: "תהילה בעצמה מורידה אותו לשם" : היעלמות ותעלומה בהכלה המשחררת
פרק תשיעי: והעיר איננה כלה : על שליחותו של הממונה על משאבי אנוש
חלק שלישי: עמוס עוז
פרק עשירי: נעילה שהיא בעילה : על היעדרות, על ארוס ועל תשוקה ביצירותיו של עמוס עוז
פרק אחד-עשר: אדיפוס ברמת-לוטן : על זיקות בין הרומן לדעת אישה לשני מחזות של סופוקלס
פרק שנים-עשר: פנקס החלומות החום : הנגלה והנסתר ברומן המצב השלישי
פרק שלושה-עשר: האומנם מנוחה לאחר הסערה? : על סיומי סיפורים ומסות של עמוס עוז
פרק ארבעה-עשר: "הצער לא מסתיים" : סיפור על אהבה וחושך – לסיים באישה ובבנה יחידה
הערות. קורפוס היצירות. ביבליוגרפיה. מפתח שמות ועניינים
על הספר:
אלטר, אורי (רוברט).והיא תהילתה.קשת החדשה, חוב' 19 (אביב 2007), עמ'
31־35.
ש"י עגנון: - אותיות וסופרים : באוניברסיטה העברית בירושלים בקבלת הפרס של אוניברסיטת ניו-יורק (תמוז תשכ"ג) (עמ' 199־201)
אהרן בר-אדון: עגנון על לשונו וסגנונו (עמ' 202־213)
ש"י עגנון: - מיהו יהודי : מכתב תשובה אל דוד בן-גוריון (ו' חנוכה תשי"ט) (עמ' 214)
ש"י עגנון: - תשובות לגאולה כהן (עמ' 215־217)
ש"י עגנון: - עם קבלת פרס נובל 1966 בשטוקהולם (כסלו תשכ"ז) (עמ' 218־220)
יוחנן ארנון: - תאריכים בחיי עגנון (עמ' 221־222)
גולן, ארנה.בעבותות הביקורת : פרקים בתולדות
ביקורת הספרות העברית ובסיפורי עגנון (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2006)
התוכן:
חלק ראשון: לתולדות ביקורת הספרות העברית
פרק א. מדיניות ספרותית בכתבי-עת בסוף המאה ה-19 ועל סף המאה ה-20
פרק ב. שלמה צמח ויסודת גישתו בביקורת
חלק שני: על סיפורים של ש"י עגנון: על גילוי וכיסוי ומה שביניהם
- הסיפור האגדי "עגונות" וקשריו לעליה השניה
- בין אגדה על קידוש השם לבין סיפור על חטא ועונשו - על הסיפור "מחולות
המות או הנאהבים והנעימים"
- אגדת אהבתו של סופר או המתח שבין דבקות, חטא ותיקון - על הסיפור
"אגדת הסופר": בין שאיפה לגאולה לבין הארוס
- עבירות "כשרות" - למה מת הנגר שאכל תרנגול? - על הסיפור "הנגר
והתרנגול, או: כנגד אותם שממונם חביב עליהם יותר מגופם".
גולנדסקי, רחל.יחסי גומלין בין ספרות וספרות-עממית : לאור בדיקת הסיפור "כיפורים" לש"י עגנון (לוס-אנג'לס, 1981) <דיסרטציה – אוניברסיטת קליפורניה>
הלוי-צוויק, יהודית.תקופת גרמניה (1914־1924) ביצירתו של ש"י עגנון (ירושלים, תשכ"ח 1967) <דיסרטציה -- האוניברסיטה העברית בירושלים>
הלוי-צוויק, יהודית.ראשיתה של ביקורת עגנון : תרס"ט-תרצ"ב (חיפה : אוניברסיטת חיפה, 1984)
הלוי-צוויק, יהודית.עגנון במעגלותיו : עיונים באמנות הסיפור של עגנון (תל-אביב : פפירוס, תשמ"ט 1989)
על הספר:
הירשפלד, אריאל. בחיפוש אחר "שכל המעשים" העגנוני. הארץ, י' באב תשמ"ט, 11 באוגוסט 1989, עמ' ב 8.
הרדוף, דוד מנדיל. מכלול השמות בכתבי שמואל יוסף עגנון
(Willowdale, Ontario : Beit Ra'if Publishing,
2002-2006)
ויס, הלל. קול הנשמה : חקר "הדום וכסא" ספר דברי
הימים לש"י עגנון (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ה 1985)
חג'בי, יניב.שירת האין המוחלט : עיון משווה בתפיסת השפה ב"עד הנה" לש"י עגנון, La vie mode d'emploi ל Georges Perec וסביבותיהם (תשס"ב 2002) <דיסרטציה--אוניברסיטת בר אילן, תשס"ב 2002>
חג'בי, יניב. לשון, העדר, משחק : יהדות
וסופר-סטרוקטורליזם בפואטיקה של ש"י עגנון (ירושלים : כרמל, תשס"ז
2007) התוכן על הספר:
שטרן, דינה.הבגידה ולקחה : "שבועת אמונים" מאת ש"י עגנון (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תשמ"ט 1989)
<כולל את יצירתו של עגנון> על הספר:
הירשפלד, אריאל. בחיפוש אחר "שכל המעשים" העגנוני. הארץ, י' באב תשמ"ט, 11 באוגוסט 1989, עמ' ב 8.
שילה, אלחנן.משקעי קבלה ודרכי עיבודה הספרותי ביצירותיו של ש"י עגנון (רמת גן, תשס"ה 2005) <דיסרטציה--אוניברסיטת בר אילן, תשס"ה 2005>
על הספר:
ארליך, צור. סיפור לא פשוט.
מקור ראשון, דיוקן, ג' בכסלו תשס"ז, 24 בנובמבר 2006, עמ' 26־29 <על
מחקרו של ד"ר אלחנן שילה על עיסוקו של עגנון בקבלה כפי שמשתקף מיצירתו
הספרותית>
שקד, גרשון. אמנות הסיפור של עגנון
(מרחביה ותל-אביב : ספרית פועלים, תשל"ג 1973)
שקד, מלכה.עיונים בסיפורי ש"י עגנון : 'מאויב לאוהב', 'גילוי אליהו', 'מה גרם לו לבעש"ט שנתפרסם בעולם' (ירושלים : משרד החינוך והתרבות, המרכז לתכניות לימודים, תשל"ה 1975) <ספר לתלמיד ומדריך למורה>
שקד, מלכה.הקמט שבעור הרקיע : קשרי קשרים ביצירת ש"י עגנון (ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"א 2001)
שריבוים, דבורה.חלומות ומבעים דמויי חלומות ביצירות הספרותיות של עגנון (תל-אביב, 1977) <דיסרטציה -- אוניברסיטת תל-אביב>
שריבוים, דבורה.פשר החלומות ביצירותיו של ש"י עגנון (תל אביב : פפירוס, 1993)
שונברגר, רובי. לנגן את צלילי הסיפור.
דבר, י"ב באב תשנ"ג, 30 ביולי 1993, עמ' 24.
Aberbach, David.At the handles of the lock : themes in the fiction of S.J. Agnon (Oxford : Published for the Littman Library by Oxford University Press, 1984)
הירשפלד, אריאל. בחיפוש אחר "שכל המעשים" העגנוני. הארץ, י' באב תשמ"ט, 11 באוגוסט 1989, עמ' ב 8.
Band, Arnold J.
Nostalgia and nightmare : a study in the fiction of S.Y. Agnon
(Berkeley and Los Angeles : University of California Press, 1968)
Hochman, Baruch. The
fiction of S.Y. Agnon (Ithaca : Cornell University Press, 1970)
Kurzweil, Benedikt (Baruch).Die jüdische Nachkriegsgeneration in Agnons "Oreach nata lalun" (Jerusalem : P. Freund, 1941)
מאמרים:
אבנרי, שמואל. מה הוא כתב? - האיגרת
המהופכת של עגנון לביאליק. הליקון, גל' 67 (אביב תשס"ה 2005),
עמ' 104־105.
אוהל, מילא. כך "נלכדתי" בו
: שלושים לפטירתו של שמואל יוסף עגנון. ידיעות אחרונות,
ספרות ואמנות, 20 במארס 1970, עמ' 20.
בלאט, אברהם. חדש וישן בעולמו של ש"י עגנון. בספרו: בנתיב סופרים (תל-אביב : המנורה, תשכ"ז 1967), עמ' 23־28.
בלאט, אברהם. הרומן לבית הרבסט - ש. י. עגנון.
בספרו: תחומים וחותם (תל-אביב : סיגלית, תשל"ד 1974), עמ'
74־78.
בלבן, אברהם. האמנם פנים אחרות. מעריב, מוסף חג - ערב שמחת תורה - ספרות וספרים, כ"א בתשרי תשס"ג, 27 בספטמבר 2002, עמ' 27 <עיון בסיפורו של שמואל יוסף עגנון "פנים אחרות">
בנארי, נחום. משל לכבוד ש"י
עגנון. גזית, כרך י, גל' ז-ח (ניסן-אייר תש"ח, אפריל-מאי
1948), עמ' 10 <חזר ונדפס בספרו: ערכי
רוח וספרות : על סופרים, ספרים ואישים (תל-אביב : מדור לספריות שע"י
מרכז לתרבות ולהסברה, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל,
תשי"ד), עמ' 108־109>
בקון, יצחק. דיון בשולי הסיפור "פרקי דרך".
מאזנים, כרך מ"ה, גל' 2 (תמוז תשל"ז, יולי 1977), עמ' 86־91.
ברזל, הלל. מבוא לסיפורי ש"י עגנון. בתוך: חתני פרס ישראל : מבחר סיפורים / ערך והקדים מבואות, הלל ברזל (ירושלים : משרד החינוך והתרבות בשיתוף עם יחדיו, איחוד מוציאים לאור, תש"ל 1970), עמ' 59־68 <דיון בסיפורים "אגדת הסופר", "הרופא וגרושתו" ו"אל הרופא">
ברתנא, אורציון. אסכולת ברנר ואסכולת עגנון בספרות העברית
של המאה העשרים. דימוי, גל' 25 (אביב תשס"ה), עמ' 81־89, 95.
הולנדר, אורי. ש"י עגנון ומלאכו: ...בין "הדום וכסא" של עגנון למלאך ההיסטוריה של ולטר בנימין.
הארץ, תרבות וספרות, ט' בתשרי תשס"ה, 24 בספטמבר 2004, עמ' ה1, ה6.
המנחם, עזרא. ש"י עגנון.
בספרו: האנתולוגיה שלי : סיפורים על סופרים (תל-אביב : עקד, 1969),
עמ' 7־10.
הרסגור, מיכאל. עניים ועשירים ב"הכנסת כלה" לעגנון. קול העם, כ"ט בניסן תשי"ז, 30 באפריל 1957, עמ' 6; ד' באייר תשי"ז, 5 במאי 1957, עמ' 4;
ט' באייר תשי"ז, 10 במאי 1957, עמ' 4; כ"ג באייר תשי"ז, 24 במאי 1957, עמ' 5.
הרסגור, מיכאל. הקומוניסט של ש"י עגנון. קול העם,
ח' באלול תשי"ז, 6 בספטמבר 1957, עמ' 4 <על ירוחם חופשי, הקומוניסט, המופיע
ברומן "אורח נטה ללון" לש"י עגנון>
וויינר, חיים.
מעולמו של ש"י עגנון : במלאות לו חמשים שנה. בספרו: פרקי חיים וספרות / ליקט וכינס זאב וויינר
(ירושלים : קרית-ספר, תש"ך 1960), עמ' 169־171 <נדפס לראשונה
ב"הבוקר", 5 באוגוסט 1938>
ויס, הלל. הסיפור "העגונה" לש"י עגנון ומקורו החסידי. בתוך: מחקרים בספרות ישראל : מוגשים לאברהם הולץ / בעריכת צביה בן-יוסף גינור (ניו יורק בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס"ג 2003), עמ' 125־140.
ויס, הלל. סילוק שכינה : המלחמה באנימה:
ע' עוז וא"ב יהושע נגד
"תהילה" לעגנון. אקדמות, חוב' יג (ניסן תשס"ג, אפריל 2003),
עמ' 131־149.
ויס, הלל. פסחו של עגנון: זמן אימה וגאולה. מקור ראשון, פסח, י"ד בניסן תשס"ו, 12 באפריל 2006, עמ' 16־17 <על פסח ביצירתו של עגנון>
ויס, הלל. לקרוא את עגנון ביפן. מקור ראשון,
שבת, כ"ט באלול תשס"ו, 22 בספטמבר 2006, עמ' 16־18.
ויס, הלל. המבדיל בין ישראל לעמים בז'אנר 'הנפלאות' לש"י
עגנון : עיון בסיפור "נפלאות שמש בית המדרש הישן" בתוך 'סיפורי פולין'.
ידע עם, כרך ל"ב-ל"ג, מס' 67־68 (תשס"ח 2007), עמ' 90־132.
ורסס, שמואל. הצדיק בגיהנום : גלגולי מוטיב בסיפורו של ש"י עגנון "המשל והנמשל". בתוך:
מחקרים בספרות ישראל : מוגשים לאברהם הולץ / בעריכת צביה בן-יוסף גינור (ניו יורק בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס"ג 2003), עמ' 109־124.
חבר, חנן. הסאטירה הלאומית וקורבנה: פוליטיקה של רוב
ומיעוט לאומי ב'בנערינו ובזקנינו' מאת ש"י עגנון. בספרו: הסיפור
והלאום : קריאות ביקורתיות בקאנון הסיפורת העברית (תל-אביב : רסלינג,
2007), עמ' 107־124.
חנני, יוסף. שמואל יוסף עגנון: "מעשה העז". בספרו: הוראת הסיפור הקצר : מהד' 2. (תל-אביב : אור-עם, תשמ"ב 1981), עמ' 145־148.
חרותי כץ, שרה. בכל רמ"ח קולותיו. על המשמר, כ"א בתשרי תשנ"ג, 18 באוקטובר 1992, עמ' 18 <סיפורי שמואל יוסף עגנון, "המלבוש" ו"מזל דגים", מפי שלמה ניצן>
ירון, אמונה. הלבנים והשחורים : על הוצאת כתבי ש"י עגנון
לאחר פטירתו. הארץ, תרבות וספרות, י"ד בניסן תשמ"ה, 5 באפריל
1985, עמ' 21.
כהן, אורי ש. שומר בית הקברות איבד את
המפתח : "אורח נטה ללון" ותפיסת המוות ביצירתו של עגנון. בספרו:
הישרדות : תפיסת המוות בין מלחמות העולם בארץ ישראל ובאיטליה (תל-אביב
: רסלינג, 2007), עמ' 37־85.
לאור, דן. עזבונו של ש"י עגנון : ספירת מלאי.
הארץ, תרבות וספרות, י"ד בניסן תשמ"ה, 5 באפריל 1985, עמ' 21.
לאור, דן. "כל מה שהלב רוצה לומר ואינו מספיק לומר" :
קולות ממסיבת יובל השבעים של ש"י עגנון. אלפיים, קובץ 30
(תשס"ז 2006), עמ' 221־247 <לקובץ מצורף תקליטור, הקלטה ממסיבת יובל השבעים
של ש"י עגנון, 29 ביולי 1958>
לי, רנה. מכה לרפואה : משהו על הרופאים ביצירת ש"י עגנון.
הדאר, שנה 77, גל' י"א (י"ד בניסן תשנ"ח, 3 באפריל 1998), עמ' 22־23; גל' י"ד (כ"ו באייר תשנ"ח, 22 במאי 1998), עמ' 20־21; גל' ט"ו (י"ח בסיון תשנ"ח, 12 ביוני 1998), עמ' 19־20.
פוקס, אסתר. "עד עולם" פאתוס או אירוניה. דברי הקונגרס העולמי השמיני למדעי היהדות, כרך ג' (1981), עמ' 235־239.
פוקס, אסתר. מבנה העלילה האירונית בסיפורי ש"י עגנון
על-פי "עד הנה". בקורת ופרשנות, חוב' 20 (טבת תשמ"ה, דצמבר
1984), עמ' 25-44.
פנחס-כהן, חוה. פרשת
תרומה :
דמות האמן ביצירתו של ש"י עגנון. בתוך: הוגים בפרשה : פרשת
השבוע כהשראה ליצירה ולהגות היהודית לדורותיה / עורך, נפתלי רוטנברג
(תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד ; ירושלים : מכון ון ליר, 2005), עמ'
230־242.
צורן, רחל. "שיטת הריפוי" של ד"ר לנגזם ב"סיפור פשוט" לש"י עגנון. האומנם ביבליותרפיה?
שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה, כרך 5, גל' 3 (1991),עמ' 209־214.
קריב, אברהם. המישור היה לעקוב :
מסתורין של זיווגים. מאזנים, כרך מ"ו, גל' 2 (טבת תשל"ח,
ינואר 1978), עמ' 83־95.
קרמר, שלום. "תהלה". בספרו: ריאליזם ושבירתו : על מספרים עברים מגנסין עד אפלפלד (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1968), עמ' 143־148 <נחתם: 1961>
קרמר, שלום. אל הסיפור הטהור. בספרו: ריאליזם ושבירתו : על מספרים עברים מגנסין עד אפלפלד (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1968), עמ' 127־132 <נחתם: 1966>
קרמר, שלום. בין שני עולמות. בספרו: ריאליזם ושבירתו : על מספרים עברים מגנסין עד אפלפלד (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1968), עמ' 132־143 <נחתם: 1967>
רבינוביץ, ישעיה. דרכי עגנון בעיצוב 'גיבורו' הסיפורי. בספרו:
שורשים ומגמות : לבחינת מקורותיה של הביקורת החדשה ועיונים בדרכה של הספרות העברית (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ"ז 1967), עמ' 260־286.
רוזנצוויג, ישראל. בלי צער הריון : על בעיית היסוד
ביצירתו של עגנון. אורלוגין, כרך 11 (ינואר 1955), עמ'
307־320; כרך 12 (מארס 1956), עמ' 66־89.
רמרז-ראוך, גילה. האבנים המתגלגלות : קריאה בסיפורו של עגנון "על אבן אחת".
מאזנים, כרך ע"ד, גל' 3 (תש"ס), עמ' 29-31.
רמרז-ראוך, גילה. "על התורה" מאת ש"י עגנון. הדאר, כרך 83, גל' 2 (תשס"ד), עמ' 30-31.
שטראוס, אריה ל. 'בעיר וביער' לש"י עגנון : שרטוט
מבנהו של סיפור. בספרו: בדרכי הספרות : עיונים בספרות ישראל ובספרות
העמים (ירושלים : מוסד ביאליק, תשי"ט 1959), עמ' 148־153.
שקד, גרשון. "כיסוי הדם" כצוואתו
החברתית של ש"י עגנון. מאזנים, כרך מ"ה, גל' 1 (סיון תשל"ז,
יוני 1977), עמ' 3־11.
שקד, גרשון. הדמות: "גבעת החול", מאת ש"י עגנון.
בספרו: על סיפורים ומחזות : פרקים ביסודות
הסיפור והמחזה (ירושלים : כתר, 1992), עמ' 32־49.
שקד, גרשון. בין חלום לסיפור ביצירתו של ש"י עגנון.
מגוון דעות והשקפות בתרבות ישראל, חוב' ה (תשנ"ה), עמ' 81־103.
תמר, דוד. הסופר והרב : במלאת 15 שנה לפטירתו של ש"י
עגנון. הארץ, תרבות וספרות, ח' באדר תשמ"ה, 1 במארס 1985, עמ'
18 <על היחסים בין הרב אי"ה קוק וש"י עגנון>
Bargad, Warren. Agnon and
German neo-romanticism. Prooftexts, vol. 1, no. 1 (January
1981), pp. 96-98.
Ben-Dov, Nitza. Dreams and human destiny in "Ad hena".
Prooftexts, vol. 7, no. 1 (January 1987), pp. 53-64.
Ben-Dov, Nitza. In
the back yard of Agnon's house : between The Librerated Bride by
A. B. Yehoshua and S. Y. Agnon. Hebrew
Studies, vol. 47 (2006), pp. 237-251.
Cutter, William. Figurative
language in Agnon's "Sippur pashut". Prooftexts,
vol. 1, no. 3 (September 1981), pp. 311-315.
Cutter, William. Rendering Galicia for America : on Hillel Halkin's translation of
"Sippur pashut".
Prooftexts, vol. 7, no. 1 (January 1987), pp. 73-87.
Feldman, Yael S. The latent and the manifest : Freudianism in
"A Guest for the Night".
Prooftexts, vol. 7, no. 1 (January 1987), pp. 29-40.
Fish, Harold.
The dreaming narrator in S. Y. Agnon. Novel, vol. 4, no. 1
(Fall 1970), pp. 49-68.
Hoffman, Anne Golomb. A Streetcar named desire : a note on Otto Weininger in
Shevuat emunim. in: Essays on Hebrew literature : in honor of Avraham Holtz / edited by Zvia Ben-Yosef Ginor (New York : Jewish Theological Seminary of America, 2003), pp. 47-59.
Mintz, Alan. Agnon in Jaffa : the
myth of the artist as a young man. Prooftexts, vol. 1, no.
1 (January 1981), pp. 62-83.
Miron, Dan. Domesticating a foreign genre : Agnon's transactions with the novel.
Prooftexts, vol. 7, no. 1 (January 1987), pp. 1-28.
Shaked, Gershon. Portrait of the immigrant as a young neurotic.
Prooftexts, vol. 7, no. 1 (January 1987), pp. 41-52 <Appeared also in his
The New Tradition : essays on modern Hebrew literature (Cincinnati : Hebrew Union College Press, 2006), pp. 262-274>
Shaked, Gershon. After the fall : nostalgia and the treatment of authority in the works of Kafka and Agnon, two Habsburgian writers.
Partial Answers, vol. 2, no. 1 (January 2004), pp. 81-111 <also published in
Kafka, Zionism, and beyond / edited by Mark H. Gelber (Tübingen: Max Niemeyer Verlag, 2004), pp. 239-257 and in
His The New Tradition : essays on modern Hebrew literature (Cincinnati : Hebrew Union College Press, 2006), pp. 216-243>
Wineman, Aryeh. Agnon's "linen man" : Abraham and Satan in the land of ambiguity.
Prooftexts, vol. 7, no. 1 (January 1987), pp. 65-72.
על הסיפור "טלית אחרת" מתוך "סמוך ונראה"
פאוסט, שמואל. "כחלום יעוף". פשר לסיפור "טלית אחרת" מאת
ש"י עגנון : "פשר החלומות" של פרויד בא לעזרת עגנון וסיפורו, שאיננו אולי
אלא עיבוד של חלום. הארץ, תרבות וספרות, ד' בתשרי תשס"ו, 7
באוקטובר 2005, עמ' ה 2 <כולל גם את סיפורו של עגנון>
על "בדמי ימיה"
שביד, אלי. בדרך תשובה : "בדמי ימיה" מאת
ש"י עגנון. בספרו: שלוש אשמורות (תל-אביב : עם עובד,
תשכ"ד 1964), עמ' 62־70.
Halevi-Wise, Yael. Reading
Agnon's In the Prime of Her Life in light of Freud's Dora.
Jewish quarterly review, vol. 98, no. 1 (Winter 2008), pp. 29-40.
על "עידו ועינם"
עגנון, שמואל יוסף. והוא שלא ידע אשה מימיו יכול להגיע לדברים הרבה: קטעים שלא פורסמו על גבריאל גמזו ועל גדעון גינת, גיבורי "עידו ועינם". הארץ, תרבות וספרות, י"ד בניסן תשנ"ז, 21 באפריל 1997, עמ' ה 1.
גנן, משה. למקורות הסיפור "עידו ועינם" של ש"י עגנון. מהות, חוב' 28 (2004), עמ' 139־142 <על חוברת מספרייתו של עגנון, אותה קיבל מחברו יחיאל גדליהו גומפרץ, שייתכן ששימשה לו השראה בכתיבתו את "עידו ועינם">
גרוס, ויקטוריה. הערות מספר ל"עידו ועינם" מאת ש"י עגנון. מעלות, כרך ח', גל' 4 (1977), עמ' 51־58.
דום, ריסה. שפה, זהות ואידיאולוגיה בספרות עברית חדישה. עם וספר, גל' 10 (1998), עמ' 29־41 <דיון, בין היתר, ב"עידו ועינם">
הבר, גדליה. היבט אחר על זמן ההתרחשות ב"עידו ועינם" לש"י עגנון. עתון 77, גל' 284 (חשון תשס"ד, אוקטובר 2003), עמ' 16, 17.
הירשפלד, אריאל. פניית עורף אורפאית לאשה: הערות על קטעי העיזבון של "עידו ועינם".
הארץ, תרבות וספרות, י"ד בניסן תשנ"ז, 21 באפריל 1997, עמ' ה 4.
ויס, הלל. לתולדות השכינה העגונה וביטויה כסמל בסיפור "עידו ועינם" לש"י עגנון.
דברי הקונגרס העולמי השמיני למדעי היהדות, כרך ג' (1981), עמ' 223־227.
ויס, הלל. בין יוסף לדומיו: סימון מערכות משותפות - בין "יוסף ואחיו" - פתיחה ומסת מבוא לתומאס מאן ובין "עידו ועינם" לשמואל יוסף עגנון.
עלי שיח, חוב' 15־16 (1982), עמ' 61־64.
כצמן, רומן. מיתוס של יצירת המיתוס ב"עידו ועינם". ביקורת ופרשנות, חוב' 35־36 (2002), עמ' 231־243 <המאמר מדגים את חקר המיתופואסיס ביישומו ב"עדו ועינם". מטרת המחקר להראות כי לפנינו סיפור מיתולוגי ומיתופאיי (שבו הטקסט מגלה יכולת ליצור מיתוסים)>
מוקד, גבריאל. טראנסצנדנציה, אמנות ומחקר מדעי בשני סיפורים סימליים של ש"י עגנון "עידו ועינם" ו"עד עולם".
דברי הקונגרס העולמי השישי למדעי היהדות, כרך ג' (תשל"ז), עמ' 265־270.
עשהאל, ישראל. התשוקה על-פי עידו ועינם. קשת החדשה,
חוב' 14 (חורף 2005), עמ' 7־25 <על "עידו ועינם" לעגנון ועל פרשנויות ספרותיות שהוצעו לו. המחבר מתמקד בפרשנויותיהם של עדי צמח וחיים ברנדויין>
פוקס, אסתר. משמעות ואנטי משמעות ב"עידו ועינם" : הפונקציה של התמוה.
Hebrew Studies, vol. 25 (1984), pp. 142-147.
פרוינד, יעקב (קובי). על האורגני והחולה בשני סיפורים של עגנון ועוז.
מאזנים, כרך ס"ב, גל' 5־6 (1988), עמ' 182־183 <על "עידו ועינם" לעגנון ו"אש זרה" לעמוס עוז>
צוקר, שלמה. בעית הפירוש של "עידו ועינם" ו"עד עולם" לש"י עגנון. הספרות, כרך ב',
חוב' 2 (1970), עמ' 415־417 <ענה לכך עדי צמח בעמ' 417־419>
צוקר, שלמה. מקורות בעיצוב המרחב והדמויות ב'עידו ועינם' לש"י עגנון.
מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך ג' (תשמ"ג), עמ' 28־66.
צור, ראובן. סיפור של עגנון כסיפור : עיון ב"עידו ועינם".
מחקרים בספרות עברית : ספר זכרון לאורי שהם / בעריכת ראובן צור, עוזי שביט (תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, תשמ"ו)
(תעודה, כרך ה'), עמ' 235־272.
צמח, עדי. על התפיסה ההיסטוריוסופית בשניים מסיפוריו המאוחרים של עגנון. הספרות, כרך א, חוב' 2 (תשכ"ח), עמ' 378־385 <על "עידו ועינם" ו"עד עולם"> <הגיב על כך
שלמה צוקר – ראה לעיל>
קדרי, מנחם צבי. הערות לסיגנונו של ש"י עגנון ב"עידו ועינם". ביקורת ופרשנות, כרך 21 (1986), עמ' 5־16.
רובינשטיין, דורית. "עידו ועינם" לש"י עגנון: מושג הטקסט - הקשר הגורדי והתרתו. החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, כרך 20 (1998), עמ' 109־135.
רוזנברג, י. עגנון ומעשה מרכבתו : מדרש עידו ועינם על פי המקורות. מבוע, קובץ ח (תשל"א), עמ' 201־218.
על "שירה"
ברתיני, ק. א. שירה של עגנון.
בספרו: שדה ראייה : מסות ספרותיות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל"ח
1977), עמ' 106־125 <נחתם: 1971>
שביד, אלי. כלב-חוצות - ואדם : עיון ב"תמול-שלשום" מאת
ש"י עגנון. בספרו: שלוש אשמורות (תל-אביב : עם עובד,
תשכ"ד 1964), עמ' 50־61.
על "שבועת אמונים"
בלומרט, רות. אודיסיאה יהודית ציונית נוגה : על "שבועת
אמונים" לש"י עגנון. דימוי, גל' 24 (חורף תשס"ה), עמ' 9־11,
45.
על הסיפור "חוש הריח"
Mintz, Alan. The Sense of Smell.
in: Reading Hebrew literature : critical discussions of six
modern texts / Alan Mintz, editor (Hanover and London : Brandeis
University Press, 2003), pp. 126-134.
Roskies, David G. The Sense of Smell.
in: Reading Hebrew literature : critical discussions of six
modern texts / Alan Mintz, editor (Hanover and London : Brandeis
University Press, 2003), pp. 118-125.
Sokoloff, Naomi. The Sense of Smell.
in: Reading Hebrew literature : critical discussions of six
modern texts / Alan Mintz, editor (Hanover and London : Brandeis
University Press, 2003), pp. 109-117.
על "בלבב ימים"
כץ, שרה. שירי המסע בים לא"י של ריה"ל והשפעתם על "בלבב ימים" של עגנון.
ירושלים: מאסף לדברי ספרות, כרך 22 (2005), עמ' 24־33 <המחברת גורסת שסיפורו של עגנון "בלבב ימים" הושפע מצרור שירי הים והכיסופים לציון של יהודה הלוי, ומראה כי דמות גיבורו של עגנון - חנניה, מהווה מעין בבואה ספרותית בדיונית של יהודה הלוי, המשורר הקדום, כפי שנצטייר בדמיונו של עגנון>
על "עד עולם"
כץ, שרה. ישיבת עגנון בבית המצורעים "עד עולם". דבר, י' באב תשמ"ט, 11 באוגוסט 1989, עמ' 16־17.
על "האש והעצים"
כץ, שרה. שלמה אבן גבירול במוקד האש והעצים לעגנון. דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, חטיבה ג' כרך ב (1989), עמ' 189־196.
על "עיר ומלואה"
אלמוג, שולמית.עיר, משפט, סיפור : מקום המשפט ב'עיר ומלואה' של ש"י עגנון (ירושלים : שוקן, תשס"ב 2002)
על הספר:
נולד כשמואל יוסף צ'אצ'קעס בבוצ'אץ' שבגליציה בי"ח באב תרמ"ז (8
באוגוסט 1887) (אם כי הוא עצמו הציג לפעמים את תאריך לידתו כתשעה באב
תרמ"ח, 8 באוגוסט 1888). אביו, שלום מרדכי הלוי, היה בעל סמיכה לרבנות, אך עסק במסחר בפרוות. הוא לא למד בבית ספר, ואת השכלתו קיבל מהוריו. כשהיה בן שמונה החל לכתוב בעברית וביידיש, והירבה לקרוא את יצירות סופרי דור ההשכלה.
בגיל 15 פירסם את יצירתו הראשונה - פואמה ביידיש על המקובל יוסף דלה ריינה, ובל"ג בעומר ה'תרס"ד, בגיל 16, פרסם את שירו הראשון בעברית. בשנים שלאחר מכן המשיך לפרסם שירים וסיפורים בעברית וביידיש בכתבי עת שיצאו לאור בגליציה.
בשנים 1906 ו-1907 שמש כעוזר-עורך לאליעזר רוקח בעריכת כתב העת השבועי ביידיש "דער יודישע וועקער" ("Der Jüdische Wecker" - התרגום לגרמנית בכותרת המשנה או בתרגום לעברית - "המעורר היהודי") שיצא לאור בסטניסלבוב ובבוצ'אץ' בין השנים 1905 ל-1907. עגנון אף פרסם כמה מיצירות נעוריו, שירה ופרוזה, מעל דפי כתב העת.
בל"ג בעומר ה'תרס"ז (1907) עלה לארץ-ישראל. כאן נטש לזמן מה את אורח החיים הדתי, אך חזר לדת ודבק בה עד סוף ימיו. יצירתו הראשונה שפורסמה בארץ הייתה "עגונות", אותה פרסם בבטאון "העומר" בשנת 1908. על יצירה זו חתם בשם העט "עגנון" (הנובע משם היצירה), שהפך לשמו הספרותי, ומשנת 1924 - לשם משפחתו הרשמי.
בשנת 1910 תורגם סיפורו "עגונות" לגרמנית, ומאז תורגמו יצירותיו לשפות רבות.
ב-1912 פירסם, ביוזמתו של יוסף חיים ברנר, את הנובלה "והיה העקוב למישור".
בשנת 1913 עבר לגרמניה, שם נשא לאשה את אסתר מרקס (בשנת 1920). בגרמניה פגש את איש העסקים שלמה זלמן שוקן, שהפך להיות המו"ל שלו ושיחררו מדאגות פיננסיות. מכאן ואילך יצאו לאור כל ספריו בהוצאת "שוקן", וסיפורים קצרים שלו התפרסמו דרך קבע בעיתון "הארץ", שאף הוא בבעלות משפחת שוקן. בגרמניה כתב את הסיפורים "הנדח", "בנערינו ובזקנינו", "בדמי ימיה" ועוד, וכן עסק באיסוף סיפורי חסידים, יחד עם מרטין בובר. (וראו גם נאו חסידות)
ב-1924 פרצה שריפה בביתו, וכל כתבי-היד שלו עלו באש. טראומה זו מופיעה מדי פעם בסיפוריו (בשטר הכסף בן 50 השקלים שבו מופיע דיוקונו של עגנון, מצדו השני של השטר יש תזכורת מאויירת מאותו אירוע). בהמשך אותה שנה חזר ארצה לירושלים לצמיתות, והתגורר בשכונת תלפיות. בשנת 1929 נהרסה שוב ספרייתו, בפרעות שערכו בה ערבים.
ב-1931 יצא לאור הרומן "הכנסת כלה", שהפך את עגנון לדמות מרכזית בספרות העברית. בשנת 1935 יצאה לאור הנובלה "סיפור פשוט", המתרחשת בבוצ'אץ' של סוף המאה ה-19.
בשנת 1945 יצא לאור "תמול שלשום", רומן המתרחש בארץ ישראל של ראשית המאה ה-20.
עגנון זכה פעמיים בפרס ביאליק (בשנים 1934 ו-1950), ופעמיים בפרס ישראל (בשנים 1954 ו-1958).
בשנת 1966 זכה בפרס נובל לספרות. לזכייה זו נלוותה אכזבה מסוימת משום שלאחר היוודע דבר הזכייה התברר שהיא משותפת לו ולמשוררת היהודיה נלי זק"ש, ולכן ניטלה ממנו "מחצית" מתהילת העולם (הענקת פרס נובל לספרות לשני זוכים היא אירוע נדיר למדי והוא נשנה מאז רק פעם אחת). בנאומו בטקס קבלת הפרס הציג עגנון את עצמו במילים הבאות:
"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלווים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה, חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה לה. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב".