נילי
מירסקי (לבית בולסלבסקי), נולדה וגדלה בתל אביב. למדה ספרות באוניברסיטת תל אביב, ובמינכן
עשתה דוקטורט בספרות צרפתית, רוסית וגרמנית. כשחזרה לישראל לימדה ספרות באוניברסיטת
תל אביב. בד בבד החלה לתרגם מרוסית ומגרמנית. עם הספרים שתירגמה עד היום נמנים "מוות
בוונציה" ו"בית בודנברוק" של תומס מאן, "אנה קרנינה" של טולסטוי, "המהמר" ו"אידיוט"
של דוסטויבסקי, ויצירות של גורקי, גוגול, נבוקוב, טורגנייב, באבל, צ'כוב ועוד. מירסקי
גם עורכת את סדרת "הספרייה לעם" בהוצאת עם עובד, תחילה לצד אילנה המרמן וכיום לצד משה
רון ותרזה בירון-פריד. היא נמנית עם העורכים הוותיקים של הספרות הישראלית, המקפידים
על עריכה מסורתית, המתערבת בטקסטים ובתכנים. זכתה בפרס ישראל לתרגום ספרות לשנת תשס"ח.
מנימוקי השופטים לזכייתה: "נילי מירסקי הביאה את התרגום אל מדרגה אמנותית גבוהה במיוחד.
מפעל התרגום הענף שלה סולל דרך לקורא הישראלי אל גדולי הספרות האירופית. תרגומיה של
מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול הספרותי של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום.
היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום
שלה חיים ונושמים בשפה העברית".
לב-ארי, שירי.
עדיין בוכה על פושקין.הארץ, גלריה, י"ט באב תשס"ז, 3 באוגוסט
2007, עמ' 1, 18.
קרפ, עלית. מאבק הרואי בשילוש הרומנטי הקסום : ראיון עם המתרגמת
נילי מירסקי. הארץ, תרבות וספרות, ז' באב תשס"ה, 12 באוגוסט 2005,
עמ' 1 <על תרגומיה את יצירות תומאס מאן "בית בודנברוק" ו"מוות בוונציה">
רצ'קובסקי, ניר.יש טקסט ואתה מבצע אותו.מקור ראשון,
שבת, כ' בניסן תשס"ח, 25 באפריל 2008, עמ' 12־13 <עם זכייתה בפרס
ישראל לספרות - תרגום>
על "יורג יאנץ'" לקונרד פרדינאנד מאייר
ציפר, בני. ציור היסטורי וכתיבה
היסטורית. מאזנים, כרך מ"ו, גל' 2 (טבת תשל"ח, ינואר 1978), עמ' 151־152.
על "אידיוט" לדוסטוייבסקי
גור, בתיה. האידיוט הוא המשיח. הארץ, תרבות וספרות, ח'
בסיוון תשנ"ג, 28 במאי 1993, עמ' ב 8 <חזר ונדפס בספרה מבלי דלג על דף :
מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז'זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008),
עמ' 46־51>
על "מוסקבה-פטושקי" לונדיקט ירופייב
אדמון, תלמה. משקה אנרכיסטי. מעריב, ספרות אמנות, י' בסיוון תשנ"ד, 20 במאי 1994, עמ' 30־31.
אויחמן, רוברט. שכרות כשליחות. על המשמר, ח' בתמוז תשנ"ד, 17 ביוני 1994, עמ' 19.
אולמן, אריה. ירושלים – פטושקי. ארץ אחרת, גל' 19 (2003), עמ' 58־63.
גור, בתיה. שירת היגון השיכורה. הארץ, א' בתמוז תשנ"ד, 10 ביוני 1994, עמ' ב 9
<חזר ונדפס בספרה מבלי דלג על דף :
מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז'זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008),
עמ' 88־92>
מירן, ראובן. מסע אל האבסורד. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ד בסיוון תשנ"ד, 3 ביוני 1994, עמ' 30.
פרידלנדר, יוסף. מהדורה חדשה של גוגול. הצופה, י"ד באב תשנ"ד, 22 ביולי 1994, עמ' 6.
צ'ודנובסקי, ליזה. אפוקליפסיס על-פי ירופייב: הערות על הפוסט-מודרניזם הרוסי: עיון במוסקבה-פטושקי מאת ונדיקט ירופייב.
עתון 77, גל' 194 (1996), עמ' 44־51.
רפאלי, צבי. במחוז הוודקה הגואלת: מניקולאי ניקרסוב עד ונדיקט ירופייב.
עתון 77, גל' 178 (1994), עמ' 10־11.
על "אחיינו של ויטגנשטיין" לתומס ברנהארד
גור, בתיה. שיר האהבה שבשנאה. הארץ, תרבות וספרות, ב' בניסן תשנ"ו, 22 במארס 1996.<חזר
ונדפס בספרה מבלי דלג על דף :
מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז'זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008),
עמ' 104־109>
נילי
מירסקי (לבית בולסלבסקי), נולדה וגדלה בתל אביב. למדה ספרות באוניברסיטת תל אביב, ובמינכן
עשתה דוקטורט בספרות צרפתית, רוסית וגרמנית. כשחזרה לישראל לימדה ספרות באוניברסיטת
תל אביב. בד בבד החלה לתרגם מרוסית ומגרמנית. עם הספרים שתירגמה עד היום נמנים "מוות
בוונציה" ו"בית בודנברוק" של תומס מאן, "אנה קרנינה" של טולסטוי, "המהמר" ו"אידיוט"
של דוסטויבסקי, ויצירות של גורקי, גוגול, נבוקוב, טורגנייב, באבל, צ'כוב ועוד. מירסקי
גם עורכת את סדרת "הספרייה לעם" בהוצאת עם עובד, תחילה לצד אילנה המרמן וכיום לצד משה
רון ותרזה בירון-פריד. היא נמנית עם העורכים הוותיקים של הספרות הישראלית, המקפידים
על עריכה מסורתית, המתערבת בטקסטים ובתכנים. זכתה בפרס ישראל לתרגום ספרות לשנת תשס"ח.
מנימוקי השופטים לזכייתה: "נילי מירסקי הביאה את התרגום אל מדרגה אמנותית גבוהה במיוחד.
מפעל התרגום הענף שלה סולל דרך לקורא הישראלי אל גדולי הספרות האירופית. תרגומיה של
מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול הספרותי של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום.
היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום
שלה חיים ונושמים בשפה העברית".