שושנה שרירא (כהן) נולדה בקוביליאקי
שבאוקראינה (ולא באוסטרוג, כפי שכתוב בתעודת הלידה שלה) בט"ז באדר תרע"ז, 10 במארס 1917 לאביה המורה והסופר שמואל שרירא
<שרייר> (1883־1944).
למדה בגן עברי ובבית הספר "תרבות" ברובנה שבווהלין, מקום בו אביה היה מפקח
ועורך עיתון ספרותי. באביב 1925 עלתה עם הוריה לארץ-ישראל. סיימה גימנסיה בתל-אביב וב-1935 נסעה
לאנגליה ללמוד ספרות,
בלשנות ופסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת לונדון. אחרי שובה, ערב מלחמת
העולם השניה, השתקעה בתל-אביב ונתקבלה לעבוד במערכת "הבוקר". שם עבדה 16 שנים בתרגום ועריכה. החלה לפרסם סיפוריה
בימי לימודיה בלונדון ('גליונות' בעריכת יצחק למדן ב-1937) ומאז פירסמה
סיפורים ומאמרי ביקורת על ספרות
ואמנות. נישאה לאריך (אריאל) כהן. זכתה במספר פרסים ספרותיים, כולל פרס קסל (על 'לחם האוהבים')
ופרס
אוסישקין (על 'שערי עזה').
שרירא, שושנה. על כושר האידיאליזאציה שאבד לנו : רשימה
אוטוביוגרפית עד 1948. בתוך: הסיפורת של דור המאבק לעצמאות
/ ראובן קריץ (קרית מוצקין, פורה, תשל"ח 1978),
עמ' 237־238.
שרירא, שושנה. ילד קטן שיושב מן הצד בשקט ואיננו מפריע ורק שומע, שומע, שומע, כל הדברים שבעולם: קטעי סיפורים ורשימות מעזבונה של שושנה שרירא, עיתונאית חלוצית וסופרת תל-אביבית. במלאות שנה למותה.
הארץ, תרבות וספרות, כ' בניסן תשס"ד, 11 באפריל 2004, עמ' ה 2, ה 5.
שרירא, שושנה. על המדרכה לפני קפה האמנים "כסית" רקדו בלט גרטרוד קראוס ונתן אלתרמן: מכתבים מן העזבון.
הארץ, תרבות וספרות, י"א באייר תשס"ה, 20 במאי 2005, עמ' ה 1 <ממכתביה של הסופרת שושנה שרירא אל בעלה, אריך (אריאל) כהן>
קוש-זוהר, טלילה. "שולות וציפקות, האורות והחבובות למיניהן" – נשים והסיפור הלאומי. החינוך וסביבו, כרך כ"ב (תש"ס 2000), עמ' 229־244 <בין היתר דיון ביצירת שושנה שרירא>
על "היאור הירוק"
קריץ, ראובן. שושנה שרירא: "היאור הירוק". בספרו:
הסיפורת של דור המאבק לעצמאות (קרית מוצקין, פורה, תשל"ח 1978), עמ' 239־274 <דיון ב-14 סיפורים מתוך הקובץ ועל תגובת הביקורת על הספר>