סופרת,
נולדה בתל-אביב לאב ניצול שואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שגדלה בצל
שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. החלה לכתוב מגיל צעיר. למדה ספרות ולשון
בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי. כתבה פרוזה, אך לאחר שמרצה ביקש
ממנה שירים, הפכה קטע סיפורי
שכתבה כחיילת, לשיר. כך התפרסם "אחמד", ולאחריו נכלל בקובץ שיריה הראשון "דיוקן",
שזכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. אחרי קובץ שירים נוסף, שבה לכתיבת
פרוזה למבוגרים, ואף כתבה לילדים ולנוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות
רבות. ב-2008 יצא לאור אלבום מוסיקלי ("סוג של
ורוד") בביצוע תמר גלעדי ובהלחנתה ובהפקת חמי רודנר הכולל תריסר שירים פרי-עטה של
לאה איני.
עבודות הפרוזה הייחודיות ושוברות הטאבו שלה זיכוה בשבחים חריגים.
חבר-השופטים בפרס ראש הממשלה
לספרות לשנת תשס"ד, נימק: "לאה איני היא כיום הסופרת המובילה של דורה...
סופרת בעלת תעוזה ומודעות חברתית עמוקה...". ב-1993 זכתה בפרס
קרן תל-אביב, וזכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה
לספרות: ב-1994, וב-2004. וב-2006 זכתה בפרס ברנשטיין למחזאות על המחזה "מי
אלמה". מלמדת כתיבת פרוזה למבוגרים בסדנאות כתיבה.
A writer, born in Tel-Aviv. Published seven prose books for adults, two collections of poems, and six books for children and youth. Her original and counter-narrative works won her outstanding praises. From the judges of the 2004 prime minister prize for literature reasons:
"Lea Aini… is currently the leading prose writer of her generation… a daring writer, with a deep social awareness…"
Won the Wertheim, and the Adler prizes for poetry, in 1988, The Tel-Aviv fund prize for literature, in 1993, and won twice (1994, 2004) the Prime Minister prize for literature.
In 2006 she received the Bernstein prize for drama. Stories and poems by her were translated to many languages, and published in various anthologies, including Norton. Teaches in prose writing workshops.
איני, לאה. עיניה המאירות של המורה מרים : זכרונות מן היום
הראשון בבית הספר. הד החינוך, כרך 73, גל' 1 (1998), עמ' 26.
איני, לאה. בכתיבת פרוזה יש בדידות.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ח' בתמוז תשס"ה, 15 ביולי
2005, עמ' 30.
איני, לאה. אדוני הנכבד, האם יש לי כישרון?. הארץ, מוסף ספרים, גל' 660 (י"ד בתשרי תשס"ו, 17 באוקטובר 2005), עמ' 16.
אדלהייט, עמוס. כמה דברים על לאה איני בערב לכבודה בבית עגנון, 23 ביוני 2005.
עמדה: ביטאון לספרות, גל' 17 (קיץ
תשס"ז
2007), עמ' 146־150.
נגב, אילת. לחיות עם בעל מת. בספרה: שיחות אינטימיות
(תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ' 251-258.
נוה, חנה. הישראליות בין זיכרון השואה לשיכחתה : דור ראשון,
דור שני בסיפורה של לאה איני "עד שיעבור כל המשמר כולו". ביקורת ופרשנות,
חוב' 34 (תש"ס), עמ' 115־145.
נסים, קובי. הדמויות מגלות את עצמן : ראיון עם לאה איני.
על המשמר, כ' באלול תשנ"א, 30 באוגוסט 1991, עמ' 19.
עברון, רם. לפתוח דלתות מבפנים : רם עברון מראיין את לאה איני.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ז בסיון תשמ"ט, 30 ביוני 1989, עמ'
21־25.
קוש-זהר, טלילה. לזכור או לשכוח : אשת לוט ועוד שלוש נשים מביטות
לאחור. החינוך וסביבו, כרך כ"ו (תשס"ד), עמ' 205־216 <על זכרון
השואה בתרבות הישראלית כפי שמשתקף, בין היתר, בסיפורה של לאה איני "עד
שיעבור כל המשמר כולו">
Fishkoff, Sue. Inside an Outsider.
The Jerusalem Post, 28 July, 1995, p. 22.
על "דיוקן"
איתן, מרים. "כלוליה על מטאטא הקש".
כותרת ראשית, גל' 289 (15 ביוני 1988), עמ' 38, 39.
בן-דוד, יערה. דיוקן שירי נאה.
מעריב, ספרות, כ"ג בתמוז תשמ"ח, 8 ביולי 1988, עמ' 2.
חילזון, ע. מטרה נוחה לצלפים. על המשמר, כ"ד באדר ב'
תשמ"ט, 31 במארס 1989, עמ' 21.
סער (טל-שיר), רחל. בת 26. הארץ, מוסף שבועי, י"ח בסיון
תשמ"ח, 3 ביוני 1988, עמ' 27.