יליד תל־אביב. לאחר סיום בית הספר התיכון (גימנסיה "שלוה") ב־1947
הצטרף לפלמ"ח ונטל חלק במלחמת העצמאות. לאחר השחרור מצה"ל (1950) החל ללמוד באוניברסיטה
העברית בירושלים (ב.א. בלשון עברית ובספרות). בתקופה זו התחיל לכתוב שירים, שפורסמו
בעיתונות העברית ("על המשמר", "הארץ") ופגש סטודנטים נוספים שעסקו בשירה. פגישות אלה
הולידו 'חבורה ספרותית', שאחר כך קיבלה את השם "לקראת". סיון היה אחד מעורכי הביטאון
"לקראת" (עם משה דור, נתן זך ובנימין הורשובסקי <הרשב>. מקובל להניח ש"לקראת"
חוללה תמורה מעמיקה בדרכי השירה העברית. על שיריו זכה סיון בפרס ברנר
(1991) ובפרס ביאליק (1999). ב־1954 נשא לאישה את עתידה לבית
הורביץ, ילידת רמת השרון, ומאז הוא מתגורר שם. אריה סיון שימש מורה ללשון וספרות בבתי
ספר תיכוניים (בעיקר בביה"ס התיכון ע"ש ברל כצנלסון בכפר סבא), עד שפרש לגימלאות.
[צילום: מוטי קיקיון]
בחור, יונה. ארבעים שנה חלפו מהר : השירה העברית בראי האקטואליה. מאזנים, כרך ס"ב, גל' 2־3 (סיוון-תמוז תשמ"ח, מאי-יוני 1988), עמ' 28־30.[על נתן זך, אריה סיון, ודוד אבידן].
בחור, יונה. טבע, חיים, היסטוריה וחידותיהם : הערות לפואטיקה של אריה סיון. מאזנים, כרך ס"ב, גל' 4 (אב תשמ"ח, יולי 1988), עמ'
26־29 <נדפס גם בספרה רשימות על ספרות (תל-אביב : ירון גולן,
1993), עמ' 23-31>
מסג, סבינה. "ארץ אבותי נואשת-מים". מאזנים, כרך ע"ו, גל' 2־6 (2002), עמ'
53־56.<שיחה עם המשורר אריה סיון>
קודיש, דפי. בארץ ישראל הכול יכול לקרות. עתון 77, גל’ 258־259 (תשרי תשס"ב, אוגוסט-ספטמבר 2001), עמ' 22־24.
קינסטלר, עדה. על שיר אהבה אחד של אריה סיון. כרמל,
גל' 10 (חורף תשס"ה 2005), עמ' 109-113 <על השיר "אל תשאלי" התוך 'השלמה'>
רובינשטיין, בלהה.
אריה סיון - גם בזהב וגם באש. בספרה: שירים ומה שביניהם
: על משוררים ושירים בתכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי (תל-אביב :
עם עובד, תשס"ג 2003), חלק ב, עמ' 211־217. <כולל דיון בשירים: "שיר
ילדים", "בארץ המובטחת" "על הר הצופים, המבט למדבר יהודה" ו"סתיו
ארץ-ישראלי">