אריה
סיון (בומשטיין) נולד בתל־אביב. לאחר סיום בית הספר התיכון (גימנסיה "שלוה") ב־1947
הצטרף לפלמ"ח ונטל חלק במלחמת העצמאות. לאחר השחרור מצה"ל (1950) החל ללמוד באוניברסיטה
העברית בירושלים (ב.א. בלשון עברית ובספרות). בתקופה זו התחיל לכתוב שירים, שפורסמו
בעיתונות העברית ("על המשמר", "הארץ") ופגש סטודנטים נוספים שעסקו בשירה. פגישות אלה
הולידו 'חבורה ספרותית', שאחר כך קיבלה את השם "לקראת". סיון היה אחד מעורכי הביטאון
"לקראת" (עם משה דור, נתן זך ובנימין הורשובסקי <הרשב>. מקובל להניח ש"לקראת"
חוללה תמורה מעמיקה בדרכי השירה העברית. על שיריו זכה סיון בפרס ברנר
(1991) ובפרס ביאליק (1999). ב־1954 נשא לאישה את עתידה לבית
הורביץ, ילידת רמת השרון, ומאז הוא מתגורר שם. אריה סיון שימש מורה ללשון וספרות בבתי
ספר תיכוניים (בעיקר בביה"ס התיכון ע"ש ברל כצנלסון בכפר סבא), עד שפרש לגימלאות.
[צילום: מוטי קיקיון]
בחור, יונה. ארבעים שנה חלפו מהר : השירה העברית בראי האקטואליה. מאזנים, כרך ס"ב, גל' 2־3 (סיוון-תמוז תשמ"ח, מאי-יוני 1988), עמ' 28־30.[על נתן זך, אריה סיון, ודוד אבידן].
בחור, יונה. טבע, חיים, היסטוריה וחידותיהם : הערות לפואטיקה של אריה סיון. מאזנים, כרך ס"ב, גל' 4 (אב תשמ"ח, יולי 1988), עמ'
26־29 <נדפס גם בספרה רשימות על ספרות (תל-אביב : ירון גולן,
1993), עמ' 23-31>
מסג, סבינה. "ארץ אבותי נואשת-מים". מאזנים, כרך ע"ו, גל' 2־6 (2002), עמ'
53־56.<שיחה עם המשורר אריה סיון>
קודיש, דפי. בארץ ישראל הכול יכול לקרות. עתון 77, גל’ 258־259 (תשרי תשס"ב, אוגוסט-ספטמבר 2001), עמ' 22־24.
קינסטלר, עדה. על שיר אהבה אחד של אריה סיון. כרמל,
גל' 10 (חורף תשס"ה 2005), עמ' 109-113 <על השיר "אל תשאלי" התוך 'השלמה'>
רובינשטיין, בלהה.
אריה סיון - גם בזהב וגם באש. בספרה: שירים ומה שביניהם
: על משוררים ושירים בתכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי (תל-אביב :
עם עובד, תשס"ג 2003), חלק ב, עמ' 211־217. <כולל דיון בשירים: "שיר
ילדים", "בארץ המובטחת" "על הר הצופים, המבט למדבר יהודה" ו"סתיו
ארץ-ישראלי">
אוריין, יהודית. האיש במיזוודה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ט באדר ב' תשנ"ב, 3 באפריל 1992, עמ' 22.
בושס, הדה. בבואות של ספרות. הארץ, 21 באפריל 1992, עמ' ב 4.
גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, תרבות וספרות, 1 במאי 1992, עמ' ב 9.
הולצמן, אבנר. מיתוס התמוז בגירסה בלשית. בספרו:
מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ' 95־97 <הובא לראשונה ב'מוסף רדיו לספרות', מאי 1992>
נגב, אילת. החוקר הפרטי בן חורין. ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ"ט באדר ב' תשנ"ב, 3 באפריל 1992, עמ' 53־54.
נסים, קובי. מסיכות ותחפושות. על המשמר, כ"ב באב תשנ"ב, 21 באוגוסט 1992, עמ' 19.
צבעוני, עידן. הבלש הפרטי בשליחות סיזיפית: עיון ברומן הבלשי, החתרני-פונקציונלי, של אריה סיון – אדוניס.
עתון 77, גל' 240 (2000), עמ' 15־19.
על "דייר לא מוגן"
לאור, יצחק. ריח הזרע, ניחוח המין. הארץ, תרבות וספרות, י"ב בתשרי תשנ"ט, 2 באוקטובר 1998, עמ' ב 14.
מישורי, אפרת. ביני ובין החול. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ"ב בכסלו תשנ"ט, 11 בדצמבר 1998, עמ' 29.
על "ערבון"
אופנהיימר, יוחאי. איך מתעוררים מן החלום הלאומי. הארץ, תרבות וספרות, א' בתמוז תשס"א, 22 ביוני 2001, עמ' ב 15.
גוטקינד, נעמי. שירה מגוייסת בשירות הפלשתינים: אריה סיון בשירי "ערבון", מבחר שירים 1957־1997. הצופה, המוסף, י"ח באייר תשס"א, 11 במאי 2001, עמ' 9, 13.
הופמן, חיה. המציאות הודפת אותי אל הקיר הפסימי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ד' באייר תשס"א, 27 באפריל 2001, עמ' 26 <ראיון עם המשורר>
וייכרט, רפי. ערבון שירי בלתי מוגבל. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"א באדר תשס"א, 16 במארס 2001, עמ' 29.
זנדבנק, שמעון. מתעקש לחפור מה שנתן בו סימנים. הארץ, מוסף ספרים, גל' 474 (י"ד בניסן תשס"ב, 27 במארס 2002), עמ' 24.
על "השלמה"
אלמוג, רות. בערסלי הסתיו של ארץ־ישראל. הארץ, תרבות וספרות,
ט' בתשרי תשס"ג, 15 בספטמבר 2002, עמ' ה 3.
מסג, סבינה. "אני הילד שאולי ימות בעד ארצו". הארץ, מוסף ספרים, גל' 493 (כ"ט באב תשס"ב, 7 באוגוסט 2002), עמ' 8.
על "חוזר חלילה"
יגיל, רן. כמה שירים יפים. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ג בתמוז תשס"ד, 2 ביולי 2004, עמ' 25.
פלס, יוסי. מדוע כמעט לא שומעים על אריה סיון. הארץ, תרבות וספרות, י"א בשבט תשס"ה, 21 בינואר 2005, עמ' ה 4.
על "קיטועים"
קאופמן, מזל. עדיין אינני יודע כיצד יסתיים הגלגול. מאזנים, כרך פ"ב, גל' 1 (אב-אלול תשס"ח, ספטמבר 2008), עמ' 57־58.
אריה
סיון (בומשטיין) נולד בתל־אביב. לאחר סיום בית הספר התיכון (גימנסיה "שלוה") ב־1947
הצטרף לפלמ"ח ונטל חלק במלחמת העצמאות. לאחר השחרור מצה"ל (1950) החל ללמוד באוניברסיטה
העברית בירושלים (ב.א. בלשון עברית ובספרות). בתקופה זו התחיל לכתוב שירים, שפורסמו
בעיתונות העברית ("על המשמר", "הארץ") ופגש סטודנטים נוספים שעסקו בשירה. פגישות אלה
הולידו 'חבורה ספרותית', שאחר כך קיבלה את השם "לקראת". סיון היה אחד מעורכי הביטאון
"לקראת" (עם משה דור, נתן זך ובנימין הורשובסקי <הרשב>. מקובל להניח ש"לקראת"
חוללה תמורה מעמיקה בדרכי השירה העברית. על שיריו זכה סיון בפרס ברנר
(1991) ובפרס ביאליק (1999). ב־1954 נשא לאישה את עתידה לבית
הורביץ, ילידת רמת השרון, ומאז הוא מתגורר שם. אריה סיון שימש מורה ללשון וספרות בבתי
ספר תיכוניים (בעיקר בביה"ס התיכון ע"ש ברל כצנלסון בכפר סבא), עד שפרש לגימלאות.