פנחס
שדה (פלדמן), נולד בגליציה, היום אוקראינה המערבית, בעיר לבוב, והועלה כבן חמש עם הוריו
לארץ ישראל. למד בבית-הספר ביל"ו בתל-אביב, ואחר כך כילד חוץ בקיבוץ שריד. בקיבוץ
היה בין השאר גם רועה צאן. שרת בצה"ל כמפקד מחלקה צעיר בקרבות ירושלים. לימים התכחש
לעברו הצבאי, והשתדל להסתירו. לאחר המלחמה עסק במלאכות שונות ויצא ללונדון ללימודים
השתלמות והיכרות עם עולם האמנות. בשובו השתקע בעיר רמת גן והתמסר לכתיבה. כתב סיפורים
לילדים שירים פרקי יומן וכתבות. חתם על יצירותיו לילדים בפסאודונימים, שמות עט, שונים.
בין שמות העט שחתם בהם על יצירותיו: דן אורן, ש. פנחס, יריב אמציה, ואחרים. בד בבד
עם כתיבתו לנוער וילדים היכה את העולם הספרותי הישראלי בתדהמה, כשפרסם את הרומן הראשון
שלו "החיים כמשל", שיצא לאור בשנת 1958. מאז ועד לפטירתו היה פנחס שדה יוצר והוגה שנוי
במחלוקת. אהוב ומקובל על קוראים רבים, ומנגד מגודף ושנוא על ידי אחרים. לשיא הגיעה
המחלוקת על יצירתו עם פרסום ספר המכתבים "התמסרות", שבו כינס כמה מכתבי אהבה מתוך אלפים
שכתבה לו חבצלת חבשוש, שלאחר כאחת עשרה שנים התאבדה. פנחס שדה התפרסם גם כמתרגם ומעבד
של תרגומים, פנחס שדה היה סופר שהקדיש עצמו ליצירתו, חי חיי סיגוף ועוני, ושימש כסמל
לסופר המזדהה עם יצירתו, בעולם חומרני ועתיר פיתויים. לימים מסר את כל יצירתו להוצאת
"שוקן", המטפחת עד היום את כתביו. פנחס שדה נפטר בשנת 1994 מסרטן ריאות,
בן-עזר, אהוד.להסביר לדגים : עדות על פנחס שדה (הוד השרון
: אסטרולוג, 2002)
אלמוג, רות.פנחס שדה: מיתומאן? הארץ,
תרבות וספרות, ט"ו בטבת תשס"ג, 20 בדצמבר 2002, עמ' ה 2.
גנן, משה. אני נושא את שירי אל הרעב לרוח: פנחס שדה והשירה
הדתית (ירושלים : גושן, תשס"ד) 168 עמ'. <כולל רשימה ביבליוגרפית של ספריו ורשימת
מאמרים עליו ועל יצירתו>
[מוקד, גבריאל]. על שירה דתית של
פנחס שדה. עכשיו, חוב' 69־70 (אביב תשס"ה 2005), עמ'
379־380.
בן-שאול, משה. עוד על פנחס שדה.
מאזנים, כרך ע"ח, גל' 5 (אב תשס"ד, אוגוסט 2004), עמ'
36.
פלס, יוסי. "משה גנן: אני נושא את שירי אל הרעב לרוח".
מהות, חוב' כ"ח (קיץ תשס"ד 2004), עמ' 144-145.
לוז, צבי.המציאות האחרת : שירת פנחס שדה (ירושלים
: שוקן, תשס"א 2000)
מונדי, יוסף.שיחות בחצות הלילה עם פנחס שדה (תל-אביב : אלף,
1968)
ראובני, יותם.פנחס שדה
: [ראיונות] (תל-אביב : נמרוד, 2002)
אלמוג, רות. שדה וקסמו האפל והרענן.
הארץ, תרבות וספרות, ה' בחשוון תשס"ג, 11 באוקטובר 2002, עמ' ה 2.
מאמרים:
גנן, משה. פנחס שדה ועולם האגדה,
המיתוס והחלום. ידע עם, כרך ל"ב-ל"ג, מס' 67־68 (תשס"ח 2007), עמ'
149־154.
גרינברג, תמיר. הפצע מוכרח להמשיך לדמם: שבע שנים למותו של פנחס שדה. הארץ, תרבות וספרות, ב' בשבט תשס"א, 26 בינואר 2001, עמ' ב 13.
לוז, צבי. המציאות האחרת. עלי שיח, חוב' 42 (2000), עמ' 25־39.
נגב, אילת. "אני מוכן לשלם לאלוהים כדי לחזור על חיי שוב ושוב". בספרה: שיחות אינטימיות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ'
239־247 <שיחה עם פנחס שדה שנה ורבע לפני מותו>
שדה, פנחס. על כתיבת החיים כמשל. הארץ, ט' בתשרי תשמ"ט, 20 בספטמבר 1988, עמ' 19.
שדה, פנחס. "אולי לבסוף, בעתיד, יוולד, מתוך כל המבוכה הזאת, מעשה רוחני טוב, אשר ישכיח את זכר השעות הקשות וייתן איזה גמול על הקשיים": שני מכתבים לאברהם רמון על דבר ההוצאה לאור של הספר "החיים כמשל".
הארץ, תרבות וספרות, כ"ד באב תשנ"ט, 6 באוגוסט 1999, עמ' ב 13.
בן-עזר, אהוד. החיים כמשל. פרוזה, גל' 22 (1978), עמ' 10־12.
ברתנא, אורציון. וידוי כהשקפת עולם. מעריב,
כ"ב בסיון תש"ן, 15 ביוני 1990, עמ' ה 5.
ברתנא, אורציון. מן הפסיכולוגיה אל הנבואה
: (על "החיים כמשל" לדרכו של שדה). מאזנים, כרך ס"ד, גל' 9־10 (1990), עמ'
13־16. <חזר ונדפס בספרו: שמונים : ספרות ישראלית בעשור האחרון
(תל-אביב: אגודת הסופרים העברים בישראל, 1993), עמ' 88־96>
הגורני-גרין, אברהם. "משונה ויחיד במינו בספרותנו". בספרו: בחבלי שלום : מסות על השלום והשלם (אבן יהודה : רכס, 1994),
עמ' 47-55.
חקק, בלפור. 50 שנות מדינה (כמו בית של שיר).
מאזנים, כרך ע"א, גל' 6 (1997), עמ' 98.
יזהר, אורי. המיתוסים המתחלפים: מיצחק שדה לפנחס שדה, על חלקו של הספר "החיים כמשל" מאת פנחס שדה כמעבר דור המדינה מקולקטיביזם לאינדיבידואליזם.
דבר, ב' באייר תשנ"ד, 13 באפריל 1994, עמ' 25.
מרוז, תמר. הנשים כמשל. הארץ, מוסף, 1 במארס 1985, עמ' 14־15.
קורצווייל, ברוך. האוטוביוגראפיה של פנחס שדה.
הארץ, 30 בינואר 1959. <חזר ונדפס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת גן : הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982), עמ' 268־277>
שבילי, בנימין. על האלוהים היפה. ארץ אחרת,
גל' 3 (2001), עמ' 76־78.
שבת, ראובן. התמסרות לחיים כמשל: מסה על פנחס שדה וחבצלת חבשוש. חיים אחרים, גל' 90 (2004), עמ' 45־49.
על "הגנב"
טרסי-גיא, אסתר. "גנב". בספרה:
ביקורת זוטא : הערכות ספרי ילדים ונוער (תל-אביב : מ. ניומן, תשכ"ט), עמ'
105.
על "על מצבו של האדם"
בצלאל, יצחק. על מצבו של הסופר. משא (מצורף
ל'למרחב'), 29 בספטמבר 1967, עמ' א <ראיון עם הסופר> <חזר ונדפס בספרו: הכל
כתוב בספר : עם סופרים בישראל כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט 1969),
עמ' 143־150>
על "מות אבימלך ועליתו השמימה בזרועות אמו"
בלאט, אברהם. סיפורו של מלך וחידת החיים - פנחס שדה.
בספרו: תחומים וחותם (תל-אביב : סיגלית, תשל"ד 1974), עמ' 144־147.
נגיד, חיים. החיים כחלום. עכשיו, חוב'
25־28 (אביב תשל"ג 1973), עמ' 321־324.
על "אל שתי נערות נכבדות"
סלע, אורי. קסם מתוק ומצטעף. ידיעות אחרונות, תרבות, ספרות,
אמנות, כ"ז בטבת תשל"ח, 6 בינואר 1978, עמ' 4.
על "ספר האגסים הצהובים"
בר-כוכב, ישראל. מוסיקה היא מה שנותר. מאזנים,
כרך נ"ט, גל' 1־2 (1985), עמ' 42.
ציפר, בני. שבוע של ספרים.
הארץ, תרבות וספרות, כ"ב באדר תשמ"ה, 15 במארס 1985, עמ' 17.
ציפר, בני. סוד הקסם של המלים.
הארץ, תרבות וספרות, כ"ט באדר תשמ"ה, 22 במארס 1985, עמ' 18.
על "ספר השירים, שירים 1985־1988"
אור, אמיר. "אפפוני מים עד נפש" (יונה ב',
6) מאזנים, כרך ס"ד, גל' 5 (1990), עמ' 39־40.
ניסים, קובי. עוד מעט והמוות כמשל. עתון 77, גל' 115־116 (אלול-תשרי
תשמ"ט-תש"ן, אוגוסט-ספטמבר 1989), עמ’ 9.