עמוס
קינן (לוין) נולד בדרום תל-אביב ב-2 במאי 1927 להורים חילוניים בעלי השקפת
עולם סוציאליסטית. אביו היה יוצא גדוד העבודה, פועל בניין שנעשה פקיד לאחר
שנפצע בתאונה. עמוס התחנך בבית החינוך לילדי עובדים ובתנועת השומר הצעיר. ב-1946
פגש במשורר יונתן רטוש ונשבה בקסמה של התורה הכנענית. הוא עזב את הלימודים
אחרי סיום השביעית והחל לעבוד כפועל תעשייה. לאחר תקופה בלח"י, התגייס לצה"ל,
לחם במלחמת השחרור ונפצע. לאחר המלחמה החל בכתיבה עיתונאית בעיתון הארץ. באפריל
1950 יצא בנימין תמוז, אביו הרוחני של המדור 'עוזי ושות'' לחו"ל והטור נמסר
לידיו של עמוס קינן, שכתב בו עד סוף 1952. 'עוזי ושות'' הפך תחת עיטו של קינן
לטור הסאטירי המצליף הראשון בעיתונות העברית נגד הממסד (והממסד הדתי במיוחד).
ב-1953 חדל הטור להופיע עם מעצרו של עמוס קינן בחשד שהטיל פצצה לגן ביתו של
שר התחבורה הדתי צבי דוד פנקס, בעקבות התקנת תקנה בידי הממשלה להשבית את המכוניות
בשבת כדי לחסוך בדלק. קינן זוכה בבית המשפט המחוזי, אך כיוון שלא שיתף פעולה
עם חוקריו הוסיפה לרחף מעליו עננת חשד שפגעה בתדמיתו כבעל טור ביקורתי. בעקבות
המשפט הפסיק גרשום שוקן, מו"ל העיתון, את עבודתו של קינן ב'הארץ' והוא מצא
פרנסתו בכתיבת חוברות 'טרזן' תחת שם בדוי. קינן חש פגוע ומתוסכל מן הפרשה וגלה
מרצון לפאריס, שם שהה כתשע שנים. עם שובו ארצה, חזר ושב לכתיבה עיתונאית מצליחה.
בנוסף על עבודתו העיתונאית, עמוס קינן הוא סופר מצליח ועוסק גם בציור, איור
ספרים ופיסול. רעייתו של קינן, פרופ' נורית גרץ,
פירסמה ב-2008 ביוגרפיה שלו - על דעת עצמו: ארבעה פרקי חיים של עמוס
קינן. לזוג שתי בנות: רונה ושלומציון. עמוס קינן נפטר לאחר מחלה קשה
בי"ד באב תשס"ט, 3 באוגוסט 2009.
[צילום: Ynet - ידיעות אחרונות]
ציפר, בני [ב"צ].
"להיום, לידי מר פינקלשטיין".הארץ, תרבות וספרות,
כ"ד באב תשס"ט, 14 באוגוסט 2009, עמ' 1 <על קריקטורות נעלמות שצייר
עמוס קינן ל"הארץ" בשנות החמישים>
קינן, שלומציון. אבא. אבן דרך.
Time Out תל אביב, גל' 207 (19 עד 26
באוקטובר 2006), עמ' 24־29.
שקד, גרשון. רומאנטיקאים מאוכזבים וסיוטים גרוטסקיים. בתוך:
מחקרים בספרות ישראל : מוגשים לאברהם הולץ / בעריכת
צביה בן-יוסף גינור (ניו יורק בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס"ג 2003), עמ' 239־285 <דיון ביצירתם של
בנימין תמוז, דוד שחר,
נסים אלוני ועמוס קינן>