סופר,
מחזאי, עיתונאי, פובליציסט, מבקר ספרות ופוליטיקאי ישראלי. אחד מחשובי הסופרים
הישראלים של העת החדשה. נולד ב-15 בספטמבר 1921 (י"ב באלול תרפ"א) בצפת
כבן בכור לאריה ולאלה (לבית אהרונסון) שמיר <אחריו נולדו אליק שנפל במלחמת
השחרור ודוד>. משה נתחנך
בתל-אביב (בית-ספר תל נורדאו וגימנסיה הרצליה). במלחמת השחרור היה איש הפלמ"ח.
היה פעיל בתנועת השומר הצעיר וחבר קיבוץ משמר העמק (1946-1944). ב-1946 פגש
את צביה פרומקין מקיבוץ גבעת-ברנר ובאותה שנה נישאו. ערך עיתונים
שונים ('על החומה', 'ילקוט הרעים') ובשנים 1950-1947 של העיתון הצבאי 'במחנה',
שאותו ייסד; כן היה עורכם של מדורים ספרותיים ב'על המשמר', 'משא', 'אומר' וב'מעריב'.שמיר
היה פעיל במפ"ם , אך לאחר מלחמת ששת הימים שינה את השקפתו הפוליטית, נמנה על
מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ונבחר לכנסת (1981-1977) מטעם הליכוד .
לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים פרש מהליכוד והיה ממקימי תנועת התחייה
.שמיר לחם בשורות הפלמ"ח , ורבים מסיפוריו הוקדשו לדמותם של צעירי ישראל בזמן
הקמת המדינה, ובייחוד הסיפורים שבקובץ "עד אילת" (1950). ברומן רב ההשפעה "הוא
הלך בשדות" (1947), שהומחז והוסרט, הציג שמיר את הגיבור יליד הארץ, המחוספס
ועם זאת רגיש, בעל המחויבות העמוקה לארצו, למשפחתו, לחבריו ולמשימותיו הצבאיות.
גיבור זה, המבוסס במידה רבה על אחיו אליק שנפל במלחמת העצמאות, מופיע שוב בספרו
לנוער "אחד אפס לטובתנו" (1951) וברומן הביוגרפי "במו ידיו" (1951), שהיה לאחד
הספרים הפופולריים על ימי מלחמת העצמאות ודור הפלמ"ח. כתיבתו המוקדמת של שמיר
אופיינה בלשון נמלצת, לעתים אף נוטה לפאתוס, אם כי הוא שילב בדיאלוגים שלו
ביטויים מהעברית המדוברת. נקודת מפנה ביצירתו של שמיר חלה עם פרסום הרומנים
ההיסטוריים שלו. אף שהגיבור ברומנים אלו דומה בקווי דמותו העיקריים לגיבוריו
הקודמים, יחסו של המספר כלפיו שונה והוא נוטה לבקר את מניעיו ולהדגיש את הטראגיות
שנובעת מדבקותו היתרה במטרה; כך אצל אלכסנדר ינאי ב"מלך בשר ודם" (1954) ודוד
המלך ב"כבשת הרש" (1957). לאחר הרומנים ההיסטוריים פרסם שמיר רומן בעל נימה
אוטוביוגרפית - "כי עירום אתה" (1959), ורומן אקטואלי - "הגבול" (1966). כמו"כ
פרסם טרילוגיה, "רחוק מפנינים" (חלקיה: "יונה מחצר זרה", 1975; "הינומת הכלה",
1984; "עד הסוף", 1991), ביוגרפיות ("ראובן הכט, אגדת חיים", 1994; "יאיר",
2001 - ביוגרפיה של אברהם שטרן ) וספרי שירה ("כמעט", 1991). חיבר גם מחזות
אחדים - "הוא הלך בשדות", הנזכר לעיל, "מלחמת בני אור" (1955, המשך ל"מלך בשר
ודם") - שהוצגו על בימות הארץ. "הוא הלך בשדות", במיוחד, היה ציון דרך חשוב
בהתפתחות המחזאות המקורית בישראל.ב-1982 הוענק לו פרס מץ על מכלול יצירותיו
וב-1988 הוענק לו פרס ישראל לספרות. נפטר באוגוסט 2004.
הוא הלך בשדות : רומן (מרחביה : ספרית פועלים, 1947) <הופיע במספר
מהדורות, עיבודים וכן על-ידי הוצאות ספרים שונות> <זכה בפרס אוסישקין>
<תורגם לאנגלית>
He walked through the fields / translated
by Audrey Hodes (Jerusalem : World Zionist Organization, 1959)
ידידיו הגדולים של גדי : וסיפורים אחרים (מרחביה : ספרית פועלים, 1947)
פורצי דרך ירושלים : פרקי עלילות נחשון (ח"מ : חמו"ל, 1948) <איורים,
אריה נבון>
קילומטר 56 : ערב בשלוש מערכות (מרחביה : ספרית פועלים, 1949)
עד אילת : מסיפורי הימים (מרחביה : ספרית פועלים, 1950) <איורים, אריה
נבון>
תחת השמש : רומן (מרחביה : ספרית פועלים, 1950) <מהדורה חדשה ערוכה
ומתוקנת יצאה לאור בהוצאת עם עובד, תשל"ה 1975>
במו ידיו : פרקי אליק (מרחביה : ספרית פועלים, 1951) <הופיע במספר
מהדורות וכן בהוצאת עם עובד> <זכה בפרס ברנר> <תורגם לאנגלית>
With his own hands / tr. Joseph Shachter (Jerusalem
: Institute for the Translation of Hebrew Literature, 1970)
אחד אפס לטובתנו : סיפורים (תל-אביב : טברסקי, 1951) <איורים, שמואל
כץ>
בית הלל : מחזה בשלוש מערכות מוצג על-ידי 'הבימה' (תל-אביב :
נ. טברסקי,
תשי"א 1951)
נשים מחכות בחוץ : י"ג סיפורים (מרחביה : ספרית פועלים, 1952)
מלך בשר ודם : רומאן היסטורי (מרחביה : ספרית פועלים, 1954) <זכה בפרס
ביאליק> <תורגם לספרדית, אנגלית, איטלקית ופורטוגזית>
Rey de carne y hueso : novella / tr. Berta
Barsky de Maislis (Buenos Aires : Editorial Candelabro, 1957)
The king of flesh and blood / tr. David Patterson (London : East and West Library, 1958) <also published in New York : Vanguard Press, 1958>
Un re di carne e sangue : romanzo / tr. Elena
Monselise Ottolenghi (Milano : Feltrinelli, 1959)
Rei de carne e osso / tr. J. Guinsburg e Alberto
Guzik (São Paulo : Editôra Perspectiva, 1971)
סוף העולם! : קומדיה מחיי הארץ בשלש מערכות (תל-אביב : המרכז לתרבות
וחינוך, תשי"ד) <איורים, אבא פניכל> <הביא לדפוס, ז. יוסיפון>
מלחמת בני אור : מחזה היסטורי מימי ינאי המלך (מרחביה : ספרית פועלים,
1955) <הופיע במספר מהדורות. מהדורה חדשה יצאה לאור על-ידי הוצאת אור עם,
בתשמ"ט 1989) <תורגם לצרפתית>
La guerre des fils de la lumiere : piece en
quatre tableaux, un prologue et un epilogue / tr. Y. Ben-Porat en collaboration
avec R. Ascot. (Paris : Caracteres, 1956)
החוט המשולש : סיפורים (חיפה : מועצת פועלי חיפה, תשט"ז) <הופיע גם
בהוצאת ספרי גדיש, בתשי"ט 1958 ובהוצאת ספרית פועלים, 1960)
כבשת הרש : סיפור אוריה החתי (תל-אביב : דבר, תשי"ז 1956) <מהדורות
נוספות יצאו לאור על-ידי ספרית פועלים ומהדורה חדשה על-ידי הוצאת עם עובד
בתשל"ד> <תורגם לאנגלית>
David’s stranger / tr. Margaret Benaya (London
: New York : Abelard-Schuman, 1964)
כולם ביחד : סיפורים לילדים בשני קולות (מרחביה : ספרית פועלים, 1956)
<זכה בעיטור אנדרסן> <הסיפור למה בכתה זיוה בחג הביכורים, תורגם לאנגלית>
Why Ziva cried on the Feast of First Fruits
/ tr. Tamara Kahana (London : New York : Abelard-Schuman, 1960)
מאגדות לוד : סיפור ומחזה (מרחביה : ספרית פועלים, 1958) <איורים,
אריה נבון>
חמישה מערכונים (תל-אביב : מרכז לתרבות וחינוך, 1959) <הופיע במספר
מהדורות>
כי עירום אתה : רומאן (מרחביה : ספרית פועלים, 1959) <מהדורה ערוכה
ומתוקנת הופיעה בהוצאת עם עובד בתשמ"ח 1988>
בקולמוס מהיר (מרחביה : ספרית פועלים, 1960) <מאמרים ורשימות>
הגלגל החמישי (מרחביה : ספרית פועלים, תשכ"א 1961) <איורים, שמואל
כץ> <מהד' חדשה יצאה לאור על-ידי הוצאת עם עובד בתש"ן 1990) <תורגם לאנגלית>
The fifth wheel / tr. Aubrey Hodes (London
: Bodley Head, 1961)
The fifth wheel (Berkeley, Calif. : Benmir
Books, 1986) <illustrations by Shmel Katz>
הגבול : רומן (מרחביה : ספרית פועלים, תשכ"ו 1966)
<מהד' חדשה יצאה
לאור על-ידי הוצאת זמורה, ביתן בתשנ"ז 1997>
בעקבות לוחמי סיני : אנשים ונופים במבצע קדש (תל-אביב : פרסומי קצין
חינוך ראשי, ההוצאה לאור של משרד הבטחון, תשכ"ז 1966)
<איורים, שמואל כץ>
חיי עם ישמעאל (תל-אביב : ספרית מעריב, 1968) <תורגם לאנגלית>
My life with Ishmael / tr. Rose Kirson (London
: Vallentine Press, 1970)
נס לא קרה לנו (תל-אביב : א. לוין-אפשטיין, תשכ"ח 1968)
יונה מחצר זרה : רומן (תל-אביב : עם עובד, תשל"ד 1973)
סיפורים (תל-אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור : ספרית תרמיל, תשל"ד 1974)
אל מול פני המלחמה החזקה (ירושלים : שקמונה, 1974) <מאמרים>
הממלכה המאוחדת : דוד ושלמה (תל-אביב : ספרית מעריב, 1976)
<איורים
חיים רון ובהשתתפות גבריאל ברקאי>
בלבן, אברהם. יסודות מיתולוגיים ורומנסיים בסיפורת של "דור המדינה".
דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, חטיבה ג', כרך ב (1989), עמ' 251־258
<על יצירתם של משה שמיר, עמוס עוז ועמליה כהנא-כרמון>
גוברין, נורית.ההתקבלות הטראגית : משה שמיר (1921-2004).
מאזנים, כרך ע"ח, גל' 6 (תשרי תשס"ה, אוקטובר 2004), עמ' 3־5.
גלסנר, אריק. כיצד מזיקה ומועילה ההיסטוריה ליצירתו של העברי החדש: מסה על חמשת הרומנים הראשונים של משה שמיר.
עמדה, חוב' 12־13 (2004), עמ' 55־67; פרק ב': "מלך בשר ודם", כבשת הרש",
הרומנים "ההיסטוריים". עמדה, חוב' 14 (אביב 2005), עמ' 28־38.
גרנות, משה. "הנכונות לחיות
עם האמת שלך - אפילו אתה בודד". מאזנים, כרך ע"ח, גל' 6
(תשרי תשס"ה, אוקטובר 2004), עמ' 6־7 <קטעים מראיון עם משה שמיר>
<חזר ונדפס בספרו: שיחות עם סופרים
(תל-אביב : קווים, 2007), עמ' 123־148>
זהבי, אלכס. משה שמיר כסופר ילדים. ספרות ילדים ונוער,
שנה 32, חוב' ב (122) (שבט תשס"ה, ינואר 2005), עמ' 16־17.
לוי, שמעון. משה שמיר, מחזאי ישראלי. תיאטרון, גל'
13 (אוקטובר 2004), עמ' 4־5.
מזרחי, עודד. משה האיש: דברים לזכרו של הסופר משה שמיר.
הצופה, המוסף, י' באלול תשס"ד, 27 באוגוסט 2004, עמ' 12.
מזרחי, עודד. איזהו גיבור : על הגבורה היהודית בספרי משה שמיר. נתיב, כרך י"ז, גל 6 (101) (כסלו תשס"ה, נובמבר 2004), עמ' 89־91.
פלדמן, אהובה. משה שמיר. בספרה: שנאה (לא) כבושה : על שנאה עצמית יהודית בספרות העברית בת זמננו (תל-אביב : תמוז, תשס"ז 2006), עמ' 77־93>
ציפר, בני. דור נוטי הגשרים : לקראת חלוקת פרס-ישראל לחיים גורי ומשה שמיר. הארץ, כ"ד באלול תשמ"ז, 18 בספטמבר 1987, עמ' ב 6.
קריץ, ראובן. הסיפורים הראשונים של משה שמיר. בספרו:
הסיפורת של דור המאבק לעצמאות (קרית מוצקין : פורה, תשל"ח 1978), עמ'
25־62.
ראובני, יותם. הוא הלך וחזר בשדות. ידיעות אחרונות, 7 ימים, א' בסיון תשמ"ז, 29 במאי 1987, עמ' 70־73.
שביד, אלי. נוער ישראלי באספקלריה כפולה : על סיפורי משה שמיר
וס. יזהר. בספרו: שלוש אשמורות
(תל-אביב : עם עובד, תשכ"ד 1964), עמ' 185־201.
שריד, יוסי. דברים לזכרו של משה שמיר ז"ל (בית הסופר 23.08.2004). מבוע,
גל' מ"ב (חורף תשס"ה 2005), עמ' 80־82.
Feldman, Yael S. "The most exalted symbol for our time"? Rewriting 'Isaac' in Tel Aviv.
Hebrew studies, vol. 47 (2006), pp. 253-273. <על מוטיב העקדה בספרות העברית ודיון במסתו
של משה שמיר "אדיפוס ואברהם" שנדפסה לראשונה ב'על המשמר' וכונסה בספרו
בקולמוס מהיר>
על "הוא הלך בשדות"
ארבל, מיכל. גבריות ונוסטלגיה : קריאה ב'הוא הלך בשדות' למשה שמיר על רקע בני דורו. מדעי היהדות, כרך 39 (תשנ"ט 1999), עמ' 53־66.
בליבוים, רבקה. צבע היצירה: בחינה לשונית-סגנונית : מילות הסיבה ב'מלך בשר ודם' ו'הוא הלך בשדות' למשה שמיר.
בקורת ופרשנות, חוב' 38 (קיץ תשס"ה 2005), עמ' 261־278.
ברקוביץ', אילן.
"מישהו הלך" : גלגולי שמותיו של הרומאן "הוא הלך בשדות" למשה שמיר.
הארץ, תרבות וספרות, כ"ט באלול תשס"ה, 3 באוקטובר 2005, עמ' ה 7 <נדפס גם
ב'מאזנים', כרך ע"ט, גל' 3 (אלול תשס"ה, ספטמבר 2005), עמ' 2-3>
נאמן, ג'אד. שדות הבדיון הדומיננטי. מדעי היהדות, כרך 39 (תשנ"ט 1999), עמ'
77־89 <על הגרסה הקולנועית של "הוא הלך בשדות">
פוסק, אביגדור ו.ג. 'הוא הלך בשדות' מאת תומרקין : על ספרות עברית
ופיסול ישראלי. מדעי היהדות, כרך 39 (תשנ"ט 1999), עמ' 91-110.
קורצווייל, ברוך. "הוא הלך בשדות" : (פני הסיפור העברי החדש – לאן? מאמר ראשון). הארץ, 3 בספטמבר 1948 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982), עמ' 138־144>
קינר, גד. ההצגה 'הוא הלך בשדות' ומקומה בתיאטרון הישראלי. מדעי היהדות, כרך 39 (תשנ"ט 1999), עמ' 67־76.
רובין, רינה. הצבר ופליט השואה - מתח בלתי נמנע. משואה, כרך 28 (תש"ס 2000), עמ' 329־341.
שאנן, אברהם. לדרכו של הסיפור העברי החדש. מולד, כרך א', גל' 4 (תמוז תש"ח, יולי 1948), עמ' 241־243.
שוורץ, יגאל. 1948 - הוא הלך בשדות, משה שמיר.
בספרו: הידעת את הארץ שם הלימון פורח : הנדסת האדם ומחשבת המרחב
בספרות העברית החדשה (אור יהודה : דביר, 2007), עמ' 239־366.
שטייר-לבני, ליאת. דמות הצבר המיתולוגי בסרט "הוא הלך בשדות"
- קריאה מחודשת. כיוונים חדשים, חוב' 15 (טבת תשס"ז, ינואר 2007), עמ'
290־304.
על "במו ידיו : פרקי אליק"
שמיר, עמי. "פרקי אליק" למשה שמיר. בספרו: עמודי פנים :
עיתונאות בנימה אישית (רחובות : אטד, תשס"ב 2002), עמ' 422־423 <נדפס
לראשונה ב'אשמורת', 1952>
על "מלך בשר ודם"
בליבוים, רבקה. צבע היצירה: בחינה לשונית-סגנונית : מילות הסיבה ב'מלך בשר ודם' ו'הוא הלך בשדות' למשה שמיר.
בקורת ופרשנות, חוב' 38 (קיץ תשס"ה 2005), עמ' 261־278.
קורצווייל, ברוך. "מלך בשר ודם". הארץ, 18 ביוני 1954 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982), עמ' 144־156>
ראובני, אהרן. 'מלך בשר ודם' ומבקריו. בספרו: עיון ובקורת (ירושלים : תל-אביב : הוצאת ספרים מ. ניומן,
תשכ"ז), עמ' 179־196 <ויכוח עם ברוך קורצווייל,
דב סדן ושלמה צמח על הרומן
של משה שמיר>
על "כבשת הרש"
בלאט, אברהם. "כבשת הרש" של משה שמיר. בספרו: בנתיב סופרים (תל-אביב : המנורה, תשכ"ז 1967), עמ' 133־136.
טרסי-גיא, אסתר. "כבשת הרש" : בשולי קריאת רומן היסטורי. בספרה:
ביקורת זוטא : הערכות ספרי ילדים ונוער (תל-אביב : מ. ניומן, תשכ"ט), עמ'
151.
על "הגבול"
אבינור, גיטה. הוא הלך בשטח ההפקר. על המשמר, דף לספרות ולאמנות, י"א בניסן תשכ"ו, 1 באפריל 1966, עמ' 5, 6.
הולצמן, אבנר. מבוי סתום.
בספרו מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד :
ספרי סימן קריאה, 2005), עמ' 320-321 <הובא לראשונה ב'מוסף רדיו לספרות',
יוני 1997>
נסים, קובי. הם באו מן השדות. על המשמר, כ"ט בכסלו תשנ"ב, 6 בדצמבר 1991, עמ' 21.
סיון, אריה. כמעט שירה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ג באלול תשנ"א, 23 בינואר 1991, עמ' 24.
רון, איתי. האם לבו של סלע פועם כשהוא בודד. הארץ, כ' באלול תשנ"א, 30 באוגוסט 1991, עמ' ב 9.
שבתאי, אהרן. כן ליעקובי, לא לשמיר. מעריב, השבוע, כ' באלול תשנ"א, 30 באוגוסט 1991, עמ' 56־57.
על "עד הסוף"
אוריין, יהודית. שלושה שהם אחד, אחד שהוא שלושה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ב בכסלו תשנ"ב, 29 בנובמבר 1991, עמ' 21.
אורן, יוסף. טרילוגיה על רוח טהורה.
נתיב, שנה ד', חוב' 27 (1992), עמ' 43־52.
גוברין, נורית. "הזכרונות חיים - והחיים הם זכרונות".
מאזנים, כרך ס"ו, גל' 7־8 (סיון-תמוז תשנ"ב, יוני-יולי 1992), עמ' 19־21 <חזר ונדפס בספרה
קריאת הדורות : ספרות עברית במעגליה (תל-אביב : גוונים, תשס"ב 2002), כרך ב', עמ' 167־172>
גרנות, משה. הסיפור האמיתי של דובה ויהודה צ'רקסקי.
הארץ, י"ב בשבט תשנ"ב, 17 בינואר 1992, עמ' ב 8.
הולצמן, אבנר. אין החיים שלנו לעשות בהם כחפצנו.
הארץ, י"ב בשבט תשנ"ב, 17 בינואר 1992, עמ' ב 8 <חזר ונדפס בספרו מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ' 84־88>
ויס, הלל. משה שמיר חוזה שחורות. מעריב, השבוע, ו' בטבת תשנ"ב, 13 בדצמבר 1991, עמ' 56־57.
סופר,
מחזאי, עיתונאי, פובליציסט, מבקר ספרות ופוליטיקאי ישראלי. אחד מחשובי הסופרים
הישראלים של העת החדשה. נולד ב-15 בספטמבר 1921 (י"ב באלול תרפ"א) בצפת
כבן בכור לאריה ולאלה (לבית אהרונסון) שמיר <אחריו נולדו אליק שנפל במלחמת
השחרור ודוד>. משה נתחנך
בתל-אביב (בית-ספר תל נורדאו וגימנסיה הרצליה). במלחמת השחרור היה איש הפלמ"ח.
היה פעיל בתנועת השומר הצעיר וחבר קיבוץ משמר העמק (1946-1944). ב-1946 פגש
את צביה פרומקין מקיבוץ גבעת-ברנר ובאותה שנה נישאו. ערך עיתונים
שונים ('על החומה', 'ילקוט הרעים') ובשנים 1950-1947 של העיתון הצבאי 'במחנה',
שאותו ייסד; כן היה עורכם של מדורים ספרותיים ב'על המשמר', 'משא', 'אומר' וב'מעריב'.שמיר
היה פעיל במפ"ם , אך לאחר מלחמת ששת הימים שינה את השקפתו הפוליטית, נמנה על
מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ונבחר לכנסת (1981-1977) מטעם הליכוד .
לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים פרש מהליכוד והיה ממקימי תנועת התחייה
.שמיר לחם בשורות הפלמ"ח , ורבים מסיפוריו הוקדשו לדמותם של צעירי ישראל בזמן
הקמת המדינה, ובייחוד הסיפורים שבקובץ "עד אילת" (1950). ברומן רב ההשפעה "הוא
הלך בשדות" (1947), שהומחז והוסרט, הציג שמיר את הגיבור יליד הארץ, המחוספס
ועם זאת רגיש, בעל המחויבות העמוקה לארצו, למשפחתו, לחבריו ולמשימותיו הצבאיות.
גיבור זה, המבוסס במידה רבה על אחיו אליק שנפל במלחמת העצמאות, מופיע שוב בספרו
לנוער "אחד אפס לטובתנו" (1951) וברומן הביוגרפי "במו ידיו" (1951), שהיה לאחד
הספרים הפופולריים על ימי מלחמת העצמאות ודור הפלמ"ח. כתיבתו המוקדמת של שמיר
אופיינה בלשון נמלצת, לעתים אף נוטה לפאתוס, אם כי הוא שילב בדיאלוגים שלו
ביטויים מהעברית המדוברת. נקודת מפנה ביצירתו של שמיר חלה עם פרסום הרומנים
ההיסטוריים שלו. אף שהגיבור ברומנים אלו דומה בקווי דמותו העיקריים לגיבוריו
הקודמים, יחסו של המספר כלפיו שונה והוא נוטה לבקר את מניעיו ולהדגיש את הטראגיות
שנובעת מדבקותו היתרה במטרה; כך אצל אלכסנדר ינאי ב"מלך בשר ודם" (1954) ודוד
המלך ב"כבשת הרש" (1957). לאחר הרומנים ההיסטוריים פרסם שמיר רומן בעל נימה
אוטוביוגרפית - "כי עירום אתה" (1959), ורומן אקטואלי - "הגבול" (1966). כמו"כ
פרסם טרילוגיה, "רחוק מפנינים" (חלקיה: "יונה מחצר זרה", 1975; "הינומת הכלה",
1984; "עד הסוף", 1991), ביוגרפיות ("ראובן הכט, אגדת חיים", 1994; "יאיר",
2001 - ביוגרפיה של אברהם שטרן ) וספרי שירה ("כמעט", 1991). חיבר גם מחזות
אחדים - "הוא הלך בשדות", הנזכר לעיל, "מלחמת בני אור" (1955, המשך ל"מלך בשר
ודם") - שהוצגו על בימות הארץ. "הוא הלך בשדות", במיוחד, היה ציון דרך חשוב
בהתפתחות המחזאות המקורית בישראל.ב-1982 הוענק לו פרס מץ על מכלול יצירותיו
וב-1988 הוענק לו פרס ישראל לספרות. נפטר באוגוסט 2004.