סופר ישראלי, כתב ביידיש ובעברית. נולד בעיירה ביאלה-פודלסקה שבפולין
(הוא מרבה להזכיר עיירה זו בספריו). למד ב"חדר" והיה חניך של "השומר הצעיר". בגיל 17
היגר לבדו לאוסטרליה. במלחמת העולם השנייה שירת במשך ארבע שנים בצבא האוסטרלי, יחד
עם חברו הצייר יוסל ברגנר, שאותו פגש במשרדי ההגירה של "הייאס" בוורשה, ואתו עשה את
הדרך לאוסטרליה. משפחתו נספתה בשואה. לאחר המלחמה עסק בעריכת ירחון לנוער יהודי, שהופיע
בעברית, אנגלית ויידיש. התחתן עם מרגנית. ב-1950 עלו בירשטיין ואשתו לישראל והתיישבו
בקיבוץ גבת, שם היה בירשטיין רועה צאן במשך 11 שנה. בראיון לציפי גון-גרוס סיפר כיצד
התגלגל לעיסוק זה: "באתי לגבת, ובגבת חי אז איש בשם חיים גבתי, לימים שר החקלאות. כבר
אז, כרכז המשק, היה לו מבט אגריקולטורי מאוד. אמר לי, 'יוסל, באת מאוסטרליה, ארץ הכבשים?
הנה עדר, וכאן אתה תהיה רועה צאן'. האמת, 14 שנה במלבורן ולא ראיתי אפילו זנב של כבשה,
וכך הייתי לרועה צאן". לאחר מכן עבר להתגורר בטבעון ואחר כך בנצרת עילית. עבד כפקיד
בבנק הפועלים, והגיע לתפקיד של מנהל מחלקת השקעות (על רקע עבודתו זו נולד ספרו "המוטבים").
ב-1982 עבר להתגורר בירושלים ועבד בבית הספרים הלאומי. ב-1949 פירסם קובץ שירה ראשון
ביידיש, "אונטער פֿרעמדע הימלען", שיצא לאור במלבורן, ולווה ברישומים של יוסל ברגנר.
ספרו הראשון, "במדרכות צרות", פורסם ביידיש ב-1958, ובעברית ב-1959. כתב רבים מספריו
ביידיש, ובתרגומם לעברית הסתייע בנסים אלוני ובמנחם פרי. בנוסף עסק בתרגום מיידיש לעברית
ומעברית ליידיש. מרבית ספריו יצאו לאור במסגרת "הספריה החדשה". סיפוריו מתאפיינים בהסתכלות
אירונית על מצבו של האדם. יוסל בירשטיין נפטר בירושלים ב-28 בדצמבר 2003, ונטמן בבבית
הקברות נס הרים שבהרי ירושלים. לאחר מותו יצא לאור ספרו "סיפורים מאזור השלווה", על-פי
כתב יד שנמצא בעזבונו. בחלק מהסיפורים בקובץ זה ניכרת התמודדות עם המוות הקרב. פרופ'
מנחם פרי, המו"ל והעורך של ספריו, אמר על יוסל בירשטיין: "הוא בעיני אחד משלושת-ארבעת-חמשת
הסופרים היהודים הגדולים במאה העשרים, ואני מדבר על סדר גודל של קפקא ועגנון. יש לו
יתרונות עליהם כמו שלהם יש יתרונות עליו" (ידיעות אחרונות, 13 בפברואר 2004).על הקשר
ההדוק שבין מנחם פרי ליוסל בירשטיין העיר פרופ' גרשון שקד: "אשרי סופר שזכה לעורך
כְּפֶרי, ואשרי פרי שזכה לסופר כיוסל בירשטיין" (הארץ, 12 במאי 2004) [מקור:
ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית]
Yossel Birstein was born
in Poland in 1920 and at the age of seventeen he left for Australia. He served in
the Australian army during World War II and in 1950 immigrated to Israel. For several
years he was a member of Kibbutz Gvat, where he worked as a shepherd. He later moved
to the town of Kiryat Tivon, where he worked in a local bank, and then to Jerusalem,
where he worked in the Department of Manuscripts and Special Collections in the
Jewish National and University Library at the Hebrew University in Jerusalem. Birstein wrote in both
Hebrew and Yiddish. He died in 2003 in Jerusalem
במדרכות צרות : רומן מחיי הקיבוץ (תל-אביב : המתמיד, תשי"ט 1959) <תירגמה לעברית,
מרים רביד>
ציפייה ועוד סיפורים (תל-אביב : משרד הביטחון, ההוצאה לאור, תשכ"ו 1966) (ספריית
תרמיל)
נסיעתו הראשונה של רולידר : ועוד שני סיפורים (תל-אביב : ספרית פועלים, תש"ל
1970) <תירגמו לעברית, נסים אלוני ויוסל בירשטיין>
המוטבים : רומאן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ"ג 1982) <מיידיש, מנחם פרי>
<המהדורה השנייה (תשמ"ד) פורסמה תחת השם 'הבורסה'><מהדורה חדשה בתרגום חדש של מנחם
פרי הופיעה בתשס"א 2000>
סיפורים קטנים (ירושלים : המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית
העולמית, תשמ"ה 1985) <ליקט אלכס זהבי, עיבד משה מנור>
כתם של שקט : קצרצרים (ירושלים : כתר, תשמ"ו 1986) <איורים, נורית ענבר-שני>
<הספר הראשון שכתב בירשטיין בעברית, על-פי סיפורים שכתב לתוכנית
"שעתיים משתיים" בגלי צה"ל>
ציפור כהה בדרך (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ"ט 1989) <תרגמו, יוסף בירשטיין
ונסים אלוני>
פנים בענן : רומאן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ"א 1991) <פורסם
ביידיש בתש"ס (2000): 'אַ פָּנים אין די וואָלקנס'>
<תורגם לגרמנית
וסינית>
Gesicht in den Wolken : Roman
/ Jossel Birstein ; aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Zürich : Arche,
1993)
朦胧面纱/ (以)约瑟尔•伯斯坦著 ; 廖慧祥，萧耀珍译 (合肥 : 安徽文艺出版社, 1998)
אל תקרא לי איוב (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ"ו 1996)
סיפורים רוקדים ברחובות ירושלים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן
קריאה, תש"ס 2000) <איורים,
נורית שני> <תורגם לגרמנית>
Unterwegs in den Straßen von Jerusalem
: Erzählungen / Jossel Birstein ; aus dem Hebräischen von Vera Loos und Naomi
Nir-Bleimling (Zürich : Arche, 2002)
סיפורים מאזור השלווה (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס"ד 2004)
Il cappotto del principe / introduzione
e traduzione di Carlo Guandalini (Firenze : Giuntina, 1996)
דער זאמלער : ראמאן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ"ה 1985)
<תורגם לסינית>
收藏家 / (以)约瑟尔•比尔斯坦著 ; 隋丽君译 (南昌 : 百花洲文艺出版社, 2000)
דיינע געסלעך - ירושלים : קליינע מעשיות (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי
סימן קריאה, תשמ"ט 1989)
אַ פָּנים אין די וואָלקנס : ראָמאַן (תל-אביב : פארלאג י. ל. פרץ, תש"ס 2000)
<צייכנונגען, נורית שני>
תרגום ועריכה:
דיוקן של משפחה יהודית 1978-1908 / הנריק בנקיר (ח"מ : חמו"ל, תשנ"?) <תרגום
מיידיש בשיתוף עם חנה ענבר>
עסייען / מלך ראוויטש (ירושלים : נס, תשנ"ב 1992)
הילד הקנוי, או, מה שנגזר הוא שיהיה : אגדה יהודית מפולין / נמסרה מפי תושב
העיר דאוני, אזור וילנה ; נרשם ע"י ליאו וינר, ארה"ב (תל-אביב : ירון גולן, 1995)
<עבוד ואיור, נורית שני>
מעשיות קסם מפי יהודי מזרח אירופה = יידישע וונדער-מעשיות פון מזרח-אייראפע
: מהדורה דו-לשונית (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 1998) <עריכה, שרה צפתמן ; תרגום,
יוסל בירשטיין ועידו בסוק>
ברגנר, יוסל. פגישתי הראשונה עם יוסל בירשטיין. הארץ, תרבות וספרות, י"ט באדר תשס"ד, 12 במארס 2004, עמ' ה 2 <מיידיש: אריה אהרוני>
גוטקינד, נעמי. סיפורים קצרים של סופר גדול. הצופה, י"ח בתמוז תשמ"ו, 25 ביולי 1986, עמ' 6, 11.
גל-און, רינת. "חיוך של אתמול". עתון 77, גל' 287 (אדר תשס"ד, ינואר-פברואר 2004), עמ' 13 <כמה מילים על רומן בלתי-נשכח בין יוסל בירשטיין לבין 'אמנות לעם'>
זיידמן, יעל. פתאום משלמים כסף על מלים : ראיון עם יוסל בירשטיין. ידיעות אחרונות, 28 באוגוסט 1987, עמ' 23.
זיידמן, יעל. בסיפור טוב צריך להיות שילוב של עצב והומור . ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ח' בסיון תש"ן, 1 ביוני 1990, עמ' 23.<ראיון
עם המספר לרגל פתיחת הכנס הבינלאומי הרביעי למספרי סיפורים>
זרחי, נורית. "לחיות, לדבר, לעשות כדאי" : נורית זרחי מראיינת את יוסל בירשטיין.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"א באייר תשמ"ט, 26 במאי 1989, עמ' 21.
זרחי, נורית. לא צריך מילים גדולות: פרידה מיוסל בירשטיין. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ח' בטבת תשס"ד, 2 בינואר 2004, עמ' 25.
מאיר, יעקב. איש היה והלך עם סיפורים. מקור ראשון,
שבת, כ"ב בכסלו תשס"ו, 23 בדצמבר 2005, עמ' 6-7 <שנתיים לפטירתו של המספר>
אילון, לאה. טירשביין הוא בירשטיין, או לא מאוהב במלים בכלל.
הארץ, ד' בסיון תשנ"א, 17 במאי 1991, עמ' ב 8.
בושס, הדה. מתים מדברים על מתים. הארץ, 21 במאי 1991, עמ' ב 4.
גוטקינד, נעמי. עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת: על "פנים בענן" של יוסל בירשטיין. הצופה, י"א בסיון תשנ"א, 24 במאי 1991, עמ' 6, 8.
גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, 17 במאי 1991, עמ' ב 11.
הולצמן, אבנר. רסיסים שלא התלכדו.
בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן
קריאה, 2005), עמ' 74־75 <הובא לראשונה ב'מוסף רדיו לספרות', מאי 1991>
ויסמן, ענת. אין לאן ולשם מה לחזור. דבר, ו' בטבת תשנ"ב, 13 בדצמבר 1991, עמ' 24.
דויטש, חיותה. שמחת סיפור המעשה. הצופה, מוסף, ב'
באייר תשס"ד, 23 באפריל 2004, עמ' 15.
זהבי, אלכס. לגלות את הרובד הסמוי. ארץ אחרת, גל' 23 (אב-תשרי תשס"ה, אוגוסט-ספטמבר 2004), עמ' 82. <גיבורי סיפוריו של בירשטיין ומקומות התרחשותם מרחיבים את מפת
המציאות היהודית בכלל, והישראלית בפרט, בספרות העברית>
מלצר, יורם. חי בסיפורים. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"א בניסן תשס"ד, 2 באפריל 2004, עמ' 24.
שקד, גרשון. סיפור כתוב היטב הופך את הדמעה בעין לשמחה בלב.
הארץ, מוסף ספרים, גל' 585 (כ"א באייר תשס"ד, 12 במאי 2004), עמ' 6.
סופר ישראלי, כתב ביידיש ובעברית. נולד בעיירה ביאלה-פודלסקה שבפולין
(הוא מרבה להזכיר עיירה זו בספריו). למד ב"חדר" והיה חניך של "השומר הצעיר". בגיל 17
היגר לבדו לאוסטרליה. במלחמת העולם השנייה שירת במשך ארבע שנים בצבא האוסטרלי, יחד
עם חברו הצייר יוסל ברגנר, שאותו פגש במשרדי ההגירה של "הייאס" בוורשה, ואתו עשה את
הדרך לאוסטרליה. משפחתו נספתה בשואה. לאחר המלחמה עסק בעריכת ירחון לנוער יהודי, שהופיע
בעברית, אנגלית ויידיש. התחתן עם מרגנית. ב-1950 עלו בירשטיין ואשתו לישראל והתיישבו
בקיבוץ גבת, שם היה בירשטיין רועה צאן במשך 11 שנה. בראיון לציפי גון-גרוס סיפר כיצד
התגלגל לעיסוק זה: "באתי לגבת, ובגבת חי אז איש בשם חיים גבתי, לימים שר החקלאות. כבר
אז, כרכז המשק, היה לו מבט אגריקולטורי מאוד. אמר לי, 'יוסל, באת מאוסטרליה, ארץ הכבשים?
הנה עדר, וכאן אתה תהיה רועה צאן'. האמת, 14 שנה במלבורן ולא ראיתי אפילו זנב של כבשה,
וכך הייתי לרועה צאן". לאחר מכן עבר להתגורר בטבעון ואחר כך בנצרת עילית. עבד כפקיד
בבנק הפועלים, והגיע לתפקיד של מנהל מחלקת השקעות (על רקע עבודתו זו נולד ספרו "המוטבים").
ב-1982 עבר להתגורר בירושלים ועבד בבית הספרים הלאומי. ב-1949 פירסם קובץ שירה ראשון
ביידיש, "אונטער פֿרעמדע הימלען", שיצא לאור במלבורן, ולווה ברישומים של יוסל ברגנר.
ספרו הראשון, "במדרכות צרות", פורסם ביידיש ב-1958, ובעברית ב-1959. כתב רבים מספריו
ביידיש, ובתרגומם לעברית הסתייע בנסים אלוני ובמנחם פרי. בנוסף עסק בתרגום מיידיש לעברית
ומעברית ליידיש. מרבית ספריו יצאו לאור במסגרת "הספריה החדשה". סיפוריו מתאפיינים בהסתכלות
אירונית על מצבו של האדם. יוסל בירשטיין נפטר בירושלים ב-28 בדצמבר 2003, ונטמן בבבית
הקברות נס הרים שבהרי ירושלים. לאחר מותו יצא לאור ספרו "סיפורים מאזור השלווה", על-פי
כתב יד שנמצא בעזבונו. בחלק מהסיפורים בקובץ זה ניכרת התמודדות עם המוות הקרב. פרופ'
מנחם פרי, המו"ל והעורך של ספריו, אמר על יוסל בירשטיין: "הוא בעיני אחד משלושת-ארבעת-חמשת
הסופרים היהודים הגדולים במאה העשרים, ואני מדבר על סדר גודל של קפקא ועגנון. יש לו
יתרונות עליהם כמו שלהם יש יתרונות עליו" (ידיעות אחרונות, 13 בפברואר 2004).על הקשר
ההדוק שבין מנחם פרי ליוסל בירשטיין העיר פרופ' גרשון שקד: "אשרי סופר שזכה לעורך
כְּפֶרי, ואשרי פרי שזכה לסופר כיוסל בירשטיין" (הארץ, 12 במאי 2004)