אברהם בן יקותיאל מאפו נולד בקובנה, ליטא, בח' בשבט תקס"ח, 6 בפברואר 1808. עד גיל 12 למד ב'חדר' ואחר כך למד בעצמו. בגיל 17 (ב-1825) התחתן. לאחר נישואיו עבד כמורה בערים שונות. הצטרף לתנועת ההשכלה. למד גרמנית, צרפתית ורוסית. כשהוא קיבל מהרבי המקומי שלו תרגום לטיני של התנ"ך, הוא למד את השפה בקוראו את התרגום. ב-1848 חזר לעיר מולדתו קובנה. באותה תקופה הכיר את שניאור זק"ש, שהשפיע עליו השפעה חשובה. ראשית יצירתו הוא הרומן "אהבת ציון", שיצא בוילנה בשנת תרי"ג (1853). ברומן ראשון זה של הספרות העברית במאה ה- 19, נתגלו עולם המקרא ועולם הזוהר של ישראל בימי בית ראשון. הספר "אהבת ציון" עורר רושם עז ותורגם לכמה וכמה לשונות: יידיש, גרמנית, אנגלית, רוסית, לאדינו, ערבית קלאסית ועוד. לא תתואר תנועת חיבת ציון בלי ספר זה, והביוגרפיות של ראשי התנועה במשך כמה דורות מספרות על כך בהדגשה יתירה. מאפו בלט בייחודו בקבוצת סופרי ליטא וחכמיה, בהעתיקו את רוח התנ"ך ולשונו לתחום הספרות היפה. בשנת תרכ"ו (1865) – פורסם רומן היסטורי נוסף שלו "אשמת שומרון" . בשנת תרי"ז (1857) – הופיע ספרו "עיט צבוע" ובו ביקורת חריפה על ההווי היהודי בליטא. מאפו הוציא אף ספרי לימוד אחרים, שאף הם מילאו תפקיד נכבד בחינוכם של כמה וכמה דורות. ביניהם: "חינוך לנוער" (תרי"ט); "אמון פדגוג" (תרכ"ז), וכן סיפור היסטורי מדורו של שבתי צבי "חוזי החזיונות" וסיפור בשם "בית חנן". מאפו זכה לפרסום ולכבוד רב בעולם היהודי.  מאפו נפטר בקניגסברג (גרמניה) ביום כיפור תרכ"ח, 9 באוקטובר 1867.

Russian Hebrew novelist; born near Kovno Jan. 10, 1808; died at Königsberg Oct. 9, 1867. Mapu introduced the novel into Hebrew literature. His early education in Bible and Talmud was received at the ḥeder, on leaving which, at the age of twelve, he continued the study of the Talmud in private, and was so successful that he soon acquired the name of "'Illui" (Friedberg, "Zikronot," in "Hausfreund," i. 22). Moved thereto by his own poetical and impulsive disposition and influenced by his father, Jekuthiel, himself a mystic and cabalist, Mapu took up, at the age of fifteen, the study of Cabala. According to an anecdote related of him, he attempted to give his studies practical effect by endeavoring to render himself invisible. Though he carefully followed cabalistic prescriptions he was cruelly disillusioned by being addressed by a friend at the very moment when he thought himself secure from mortal observation (ib.). Mapu later studied Talmud and Cabala with Elijah Kalisher (Ragoler), rabbi at Slobodka (Mapu's birthplace). In Kalisher's house he found a copy of the Psalms with a Latin translation, and this awakened within him a desire to study Latin, which he did from that translation. A better opportunity to study Latin presented itself when he formed the acquaintance of a Catholic priest while teaching in a country school; and he made such good progress in the language that he wrote a book in Latin (ib. i. 24). Ma'oz Ẓur. From this time dates Mapu's devotion to secular studies, particularly to languages and literatures, which he pursued henceforth assiduously. In the forties he removed with his family to Rossieny, government of Kovno; there he became acquainted withthe scholar Senior Sachs, who greatly heightened his love for ancient Hebrew history and literature and for the beauties of Biblical diction, of which Mapu made later such good use in his romances (Brainin, "Abraham Mapu," p. 36). A few years later he became teacher in the house of Apatov Parnes at Vilnius, and then was appointed teacher of Jewish religion and German at the gymnasium of Kovno. In 1860 his health began to fail; he suffered especially from palsy in his right hand, which made writing difficult for him; in 1867 he went for medical treatment to Königsberg, where he died (ib. i. 67).
Source: Jewish Encyclopedia

ספריו:

• אהבת ציון (ווילנא : דפוס ראָם, תרי"ג) <מהדורות נוספות הופיעו בתרכ"ה 1864, תר"ל>
• עיט צבוע (ווילנא : דפוס ראָם, תרי"ז) <חלק ב' יצא לאור בתרכ"א וחלק ג' בתרכ"ג>
• חנוך לנער : ללמד לילדי ישרון ראשית דעת שפת עבר (ווילנא : יוסף ראובן ראָם, תרי"ט) <מהדורה נוספת יצאה לאור בתרל"ג>
• דער הויזפראנצאָזע : פיר אנפאנגער אונד אנפאנגערין ... אין קורצער צייט ... ; איינע גרונדלאגע אין דער פראנצאָזישען שפראכע צו האבין (ווארשוי : לעבענזאהן, 1859)
• אשמת שומרון : נכבדות מדבר בו בימי אחז מלך יהודה ופקח בן רמליהו והושע בן אלה מלכי ישראל (ווילנא : דפוס י"ר ראם, תרכ"ו 1865) [2 כרכים].<מהדורות נוספות הופיעו בתר"ל, תרל"ג
• אמון פדגוג : כשמו כן הוא, אומן ופדגוג לנער עברי ללמדו שפת עבר צרופה (קניגסברג : דפוס גרובר ולונגרין, תרכ"ז) <מהדורה נוספת יצאה לאור בתרל"א>
• עיט צבוע (ורשה : דפוס גולדמן, תרכ"ט) [5 כרכים] <עם חלק ה' יצא ספרו:  "חוזי חזיונות". תרכ"ט. מהדורה נוספת יצאה לאור בתרל"ג-תרל"ד>

עריכה:

על המחבר ויצירתו:

• אברהם מאפו ב'פרויקט בן-יהודה'.

חפש ברשת חפש בלקסיקון הספרות העברית