אהרן ראובני (שימשלביץ) נולד בפולטאבה שבאוקראינה. ב-1904 יצא לארצות-הברית, שם עבד בבתי-חרושת והחל בכתיבתו הבלטריסטית ביידיש. שנתיים אחר-כך חזר למקום הולדתו, נאסר על פעילות ב"פועלי ציון" ועל השתתפות ב"הגנה עצמית" והוגלה לסיביר. ב-1909 נמלט ממקום גלותו ולאחר טלטולי-דרכים במזרח הרחוק הגיע לארץ-ישראל ב-1910. מאז עסק בפעילות ספרותית, מדעית, עתונאית וציבורית: תחילה בתנועת "פועלי-ציון" ובמערכת ה'אחדות', עם אחיו יצחק בן-צבי; בשנות 1924־1928 במשרד הירושלמי של הועד הפועל של ההסתדרות; ואחר-כך היה בעל מדורים קבועים בעתונות ('בוסתנאי', 'הבוקר', 'העולם', ועוד). כתיבתו מגוונת ביותר, והיא מקיפה ספרות יפה, פובליציסקה, מסה, עיון, מחקר ותרגום. זכה בפרס ביאליק לשנת תשכ"ט.
אהרן ראובני (שימשלביץ') נולד בפולטאבה, אוקראינה, י"א אב תרמ"ו (1886), לאביו צבי שמשי שימשלביץ (ראה כרך ב' עמוד 639 ) ולאמו עטרה (קריינה) בת ר' ישראל ליב קופלביץ, ונכדת הרב ר' מאיר הלוי-אפשטיין מוילנה. אחיו, יצחק בן-צבי , ראש הועד הלאומי בתקופה שלפני יסוד מדינת ישראל ובראשית קיומה (ראה כרך א' עמוד 166). קיבל חינוך מסורתי וכללי ובגיל צעיר הצטרף לתנועת "פועלי ציון" והיה מפעיליה. ב-1904 יצא לאמריקה וב-1906 חזר לפולטאבה. באותה שנה נאסר על ידי המשטרה הצארית יחד עם אביו ומשפחתו, הואשם בהחזקת נשק שלא כחוק (השתתפות בהגנה העצמית היהודית נגד הפרעות ביהודים שארגנה הממשלה הצארית), לפי פסק-דין הוגלה ב-1908 לסיביר, ברח משם ב-1909, ואחרי מסע מלא תלאות והרפתקאות דרך המזרח הרחוק הגיע לארץ ב-1910 ונכנס לעבודה בעתון "אחדות" של פועלי ציון (בחתימת נ. וגמן), וביתר עתוני המפלגה. ב-1916 נשא לאשה את אסתר שרה (סופי) בת ד"ר אהרן ירמנס (ראה בכרך זה, עמוד 1287). אחרי הפוגרום הראשון שערכו האנגלים על יהודי ירושלים ב-1920, על ידי הסתת הערבים ותמיכה בהם בנשק ובדיכוי ההגנה היהודית, השתתף כנציג צבור הפועלים במשלחת של ועד העיר ליהודי ירושלים (יחד עם הרב יעקב מאיר ודוד ילין), שנסעה ללונ דון לשם הבעת רצון יהודי ירושלים בדבר סידור מעמדה המדיני של העיר והארץ. בשנות 1924/28 היה פקיד במשרד הירושלמי של הועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית והמשיך בעבודה ספרותית ועתונאית. ב-1929 עזב את המפלגה. החל לכתוב בשבועון "בוסתנאי" של התאחדות האכרים ובעתון היומי "דארהיום" ואח"כ ב"הבוקר" (היה בו עורך לילה בראשית קיומו). פרסם שיטה סוציולוגית לתיקונים סוציאליים בלי סוציאליזם. משתתף קבוע בשבועון "העולם" (בחתימת א. ה.) את יצירותיו הראשונות כתב באידית: "בבית המשוגעים" ו"על יד הקיר" (מחיי השומרים העברים בארץ ; שניהם יצאו ב-1914), "הרים ומדבריות" (שירים, 1915), "כוחות" (1919), ואחר כך עבר לכתיבה בעברית בסגנון חי ונקי. בין יצירותיו בעברית: הטרילוגיה הריאליסטית מהחיים בארץ בשנות מלחמת העולם הראשונה - "בראשית המבוכה" (1920 ומהדורה שניה ב-1933), "האניות האחרונות" (1923), "שמות" (1929), "על ירדן יריחו" (1927), "ספורים" (1928), "עצבון" (מחיי הגולה הציונית ברוסיה הסוביטית, 1930). כתב כשני תריסרי ספורים, שירים, ספרי מחקר, בקורת ועיון: "שם, חם ויפת" (נסיון לזהות את העמים הנזכרים במקרא לפי השואה עם מקורות קדומים במצרית, כנענית, אשורית וכו' - יצא ב-1932), "דימוקרטיה וטוטליטריות" (1940), "ספרות והווי" (רשימות בקורת, 1940), "ג. נהרו וה. ג. ולס" (1945), "דור דור" (1946). בפובליציסטיקה ובבקורת מצטיין הוא באומץ להביע את האמת שבלבבו בלי משוא פנים לגדלות מוסכמת, בחריפות עוקצנית ובשיפוט מקורי. תרגם לעברית עשרות ספרים מרוסית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. ביניהם: "אבא גוריו" לבאלזאק, "גונגל" ו"נפט" לאפטון סינקליר, "האם" לפרל בוק, "טבע העולם הגשמי" לאדינגטון, "ראשי הזרמים בספרות המאה הי"ט" לגיאורג ברנדס, ועוד. ממשיך בעבודה עתונאית וספרותית (כתיבה, עריכה ותרגום).  
[מקורות: קרסל, תדהר, ויקיפדיה]

ספריו:

• האניות האחרונות : רומן (ורשה : אברהם יוסף שטיבל, תרפ"ג 1923)
• ספורים (ירושלים : אחיעבר, תרפ"ח) <כרך ראשון, יותר לא הופיע>
• סיפורים (תל-אביב : אגודת הסופרים העברים ליד "דביר", תשי"א)
• עד ירושלים : טרילוגיה מימי מלחמת העולם הראשונה (תל אביב : ניומן, תשי"ד)
• עיון ובקורת (ירושלים ; תל-אביב : מ. ניומן, תשכ"ז)
• שמות (תל-אביב : עם עובד,  תש"ל 1969)
• ילקוט סיפורים (תל-אביב : "יחדיו", אגודת הסופרים העברים בישראל, תש"ם 1980) <ליקטה, הקדימה מבוא, הסברים ובביבליוגראפיה חמוטל בר יוסף>
• עד ירושלים : רומאן מימי מלחמת-העולם הראשונה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 1987)

תרגום:

• מנזר פרמה / מאת סטנדל (תל-אביב : מ. ניומן, תשי"ג)

עריכה:

על המחבר ויצירתו:

ספרים

• אהרון ראובני - מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה - יגאל שוורץ (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1992)
• אלחנני, אברהם חיים.  ארבעה שסיפרו : יהודה בורלא, ש"י עגנון, אהרן ראובני, חיים הזז (ירושלים : במערכה, תשל"ח)
• סדן-לובנשטיין, נילי.  אהרן ראובני : מונוגרפיה (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ"ד 1994) <מבוא - אבידב ליפסקר>
• שוורץ, יגאל.  אמנות הסיפור של אהרון ראובני (ירושלים, תשמ"ט 1989) <דיסרטרציה -- האוניברסיטה העברית בירושלים>
• שוורץ, יגאל.  לחיות כדי לחיות : אהרן ראובני - מונוגרפיה (ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשנ"ג 1993)
  על הספר:
  • הופמן, חיה. הכיבשה השחורה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ב באב תשנ"ג, 30 ביולי 1993, עמ' 28.
  • ויסמן, ענת. גישת אמצע שפויה. מעריב, ספרות אמנות, ה' באב תשנ"ג, 23 ביולי 1993, עמ' 27.
  • קרטון-בלום, רות.  מטקסט לקול : יגאל שוורץ על יצירת אהרון ראובני.  מאזנים, כרך ס"ח, גל' 1 (תשרי תשנ"ד, אוקטובר 1993), עמ' 10־12 <מתוך דברים שנאמרו בערב שהתקיים ביד בן-צבי לכבוד "לחיות כדי לחיות">

מאמרים

• ראובני, אהרן.  לתולדות הטרילוגיה שלי.  דבר, י"ז בטבת תש"ל, 26 בדצמבר 1969, עמ' 6 <דברים בטקס קבלת פרס-ביאליק תשכ"ט>
• אבן, יוסף.  על "אחרית אונו" לא. ראובני.  מאזנים, כרך מ"ו, גל' 1 (כסלו תשל"ח, דצמבר 1977), עמ' 28־34, 49.
• מירון, דן.  לאורו של פנס מתוקן. הארץ, ט"ז בניסן תשכ"ט, 4 באפריל 1969, עמ' 17, 18. <על הטרילוגיה הירושלמית של אהרן ראובני "בראשית המבוכה", "האניות האחרונות", "שמות"> <חזר ונדפס בירושלים, מאסף לדברי ספרות, כרך ג-ד (תש"ל 1970), עמ' 159־196> <נוסח מורחב נדפס בספרו כיוון אורות : תחנות בסיפורת העברית המודרנית (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תש"ם 1979), עמ' 395־430>
• פרס ביאליק.  פרסי ביאליק תשכ"ט: לספרות יפה - לא. ראובני.  דבר, לספרות ולאמנות, י' בטבת תש"ל, 19 בדצמבר 1969, עמ' 8 <נימוקי השופטים: ק.א. ברתיני, ישראל כהן ודן מירון>

על "עד ירושלים"

• ש. דלילה.  "עד ירושלים".  משא (מצורף ל'למרחב'), גל' 15 (107) (כ' בניסן תשט"ו, 12 באפריל 1955), עמ' ב.

קישורים:

חפש ברשת חפש בלקסיקון הספרות העברית

לראש הדף

לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר