ייליזאבאֶטה ז'ירקובה-ביחובסקי (ובשמה העברי אלישבע) נולדה בט"ו בתשרי תרמ"ט (20 בספטמבר 1888) בריאזאן, רוסיה. בת להורים רוסים. אביה, איבאן ז'ירקוב, בן האמונה הפראבוסלאבית, שימש מורה בבית-ספר עממי כפרי, אחר-כך היה סוחר ומו"ל של ספרים לעם ולבתי-ספר. אמה, ממשפחה אירית קאתולית, שהתיישבה ברוסיה בתקופת מלחמות נפוליאון, מתה עליה בהיותה בת שלוש. אלישבע חונכה בבית דודתה האנגלית במוסקבה, שם למדה בגימנסיה לבנות ובקורסים לפדגוגיה וסיימה לימודיה ב-1910.
שירים החלה לכתוב ברוסית בשנת 1907. סמוך לאותו פרק זמן נזדמן לה לחיות בסיבה יהודית, בבית חברתה לגימנסיה, שהשפיעה עליה ביותר. היא למדה להכיר את היהדות על מוסרה ומנהגיה. את רגשי התפעלותה הביעה בשירים החדורים געגועים וכיסופים ליפה ולנאצל שביהדות. שירים אלה הופיעו בשנת 1919, במקורם הרוסי, בשני קבצים ששמם "רגעים" ו"שירות גנוזות".
ב-1913 החלה ללמוד עברית באופן שיטתי בשיעורי הערב של "אגודת חובבי שפת-עבר" במוסקבה והתלהבה מאד מ"שפת הלב והדמדומים". נסיונותיה הראשונים בעברית היו תירגומים לרוסית, תחילה מספרות יידיש ואחר-כך מעברית, אך רובם נשארו בכתב-יד. על תרגומיה הרוסים מעברית ומיידיש חתמה על-פי-רוב בשם משפחתה ז'ירקובה, ואילו שיריה הרוסים נתפרסמו בשמה העברית - אלישבע.
ב-1920 ניסתה בפעם הראשונה לחבר שיר מקורי בעברית, ומאז דבקה בעם העברי, בלשונו ובספרותו. באותה שנה נשאה לשמעון ביחובסקי, מפעילי התנועה הציונית ברוסיה, ידיד וחבר-נעורים של אורי ניסן גנסין ויוסף חיים ברנר. ביחובסקי הקים הוצאת ספרים בשם "נסיונות", עמל ללא לאות לקיומו של "המעורר" והפצתו ברוסיה, פירסם רשימות ומאמרי ביקורת ב"הזמן", ב"המעורר", ב"הדואר" וב"העולם" והוציא לאור את יצירותיה העבריות של אלישבע בשנים 1921-1930. בשנת 1925 עלתה ארצה עם בעלה. בשנת 1932 יצאה עם בעלה לסיור ברוסיה, אך הוא נפטר בקישינוב (ג' בסיון תרצ"ב, 7 ביוני 1932). לאחר מות בעלה חזרה לתל-אביב וחייתה בצריפה הדל שבשכונת מונטיפיורי חיי אלמנות, עוני ובדידות.
בחורף 1949 החליטה לבקר אצל בתה יחידתה (מרים ליטל) באנגליה. ערב צאתה לאנגליה נסעה להתרפא בחמי טבריה ושם נפטרה בכ"ו באדר תש"ט (27 במארס 1949) והובאה לקבורה בכנרת, ליד קבר המשוררת רחל.
[צילום: קלוגר זולטן, אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העתונות הממשלתית]

• סמטאות באתר

חפש ברשת חפש בלקסיקון הספרות העברית