פסח בן-עמרם (ליפובצקי) נולד במאריופול, פלך יקטרינוסלב שברוסיה בכ' באייר תרס"ב, 27 במאי 1902. ב-1913 עלה ארצה ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל-אביב ובעת מלחמת העולם הראשונה נדד עם הגמנסיה לשפיה ולזכרון יעקב. עם שובו לתל-אביב הצטרף למגיני הגליל במטולה (שבועיים לפני מאורעות תל-חי) ולאחר-מכן בגליל התחתון. ב-1921 חזר לתל-אביב והתחיל לעסוק בהוראה.
באותה שנה הצטרף ל"גדוד העבודה" ובשלהי השנה יצא בשליחות ה"גדוד"
לחוץ-לארץ. עשה בגרמניה, ליטא ואיטליה, תוך עיסוק כמה שנים בהוראה
בגימנסיות העבריות בליטא. ב-1925 חזר ארצה ועסק בהוראה ובהרצאות מטעם
ועדת-התרבות המרכזית. בשנים 1930־1931 שהה בארצות הברית ושם השתלם תוך
עיסוק בהוראה. עם שובו ב-1931 הורה במוסדות חינוך שונים בתל-אביב,
מקוה-ישראל ובבית-הספר לקציני ים בעכו (מחוץ לתקופת התגייסות במלחמת העולם
השניה) עד 1958. פירסומו הספרותי החל ב"הפרחים" בעריכת ישראל בנימין לבנר
וב"הפועל הצעיר" בשנת תר"ף (1920). מאז השתתף ברוב העתונים וכתבי-העת בארץ
וכן בעיתונות העברית בליטא ברשימות ומאמרים בעניני-יום וספרות. פסח בן-עמרם
נפטר בתל-אביב בכ"ה באב תשכ"ב, 25 במאי 1962.
[מקורות:
תדהר, קרסל,
ויקיפדיה]
[צילום: באדיבות אמיר בן-עמרם]
וויינר, חיים.
"רעיון העבודה בספרות העברית החדשה". בספרו: פרקי חיים וספרות / ליקט וכינס זאב וויינר
(ירושלים : קרית-ספר, תש"ך 1960), עמ' 155־158 <נדפס לראשונה
ב"הארץ", 20 באוקטובר 1933>