צבי שץ (1890־1921)

Zvi Schatz

צבי (גרישה) שץ נולד ברומני, דרום רוסיה בי"ג בטבת תרנ"א, 24 בדצמבר 1890 להוריו אנה ולייב וולפוב. סביבתו היתה מתבוללת, וכך גם משפחתו - אם כי אביו, שמת עליו כשהיה בן 13, דאג להקנות לו מושגים ביהדות. הוא למד בבית-הספר היסודי ובגימנסיה הריאלית הרוסית בעיר הולדתו, אך כבר בגיל צעיר הגיע מתוך מחשבה והתבוננות עצמית לרעיון הציוני, והגה תוכניות לייסוד מושבות שיתופיות, קומונות, בארץ-ישראל. רעיון הקומונה היה כה זר ומוזר בסביבתו, שצבי חש נלעג ובודד. כשבגר, הגיע אליו שמו של יוסף טרומפלדור, וביניהם נקשר קשר מכתבים ממושך, שבו החליפו דעות על הרעיון הציוני והקומונלי. בשנת 1910 עלה צבי עם קבוצת חברים קטנה לארץ-ישראל. כאן עבד במושבות יהודה, ואחרי-כן עבר ליפו והתקבל כחבר בקבוצת הבנאים, שבנו את תל-אביב. כעבור שנה חזר לרוסיה לשם הבאת חברים, שיגשימו את שאיפתו הגדולה - ייסוד מושבה שיתופית. יחד עם יוסף טרומפלדור קרא לוועידה של חסידי הרעיון בעיירה רומני. כאן נפגשו השניים פנים-אל-פנים, וידידותם התחזקה. צבי חזר ארצה עם קבוצת חלוצים, ויחד עמם ועם ידידו טרומפלדור ייסדו את הקומונה במגדל. ב-1918 התנדב צבי לגדוד העברי הארצישראלי, שהוקם כשכבש צבא אלנבי את דרום ארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה. בגדוד נאבק על שמירת השפה העברית כשפת הפקודות ועל שמירת צלם האדם של החיילים. כבר בגיל צעיר החל צבי בכתיבת שירים - ברוסית, כמובן. במשך שנים מאז עלייתו לארץ היה המעבר מכתיבה ברוסית לכתיבה בעברית קשה לו ביותר ורב-סבל מה גם שלא זכה ללמוד עברית בצורה מסודרת. את השיר הראשון שלו בעברית, "נא שכבי ונומי...", הקדיש לבתו. רק בהיותו חייל בגדוד העברי החלה הכתיבה בעברית לשפוע, והוא כתב את הנובלה כלא ניב ושירים מספר. כתביו התפרסמו בכתבי-העת "קונטרס" ו"אדמה". בתום המלחמה, לאחר שחרורו מהגדוד, חי עם משפחתו בקבוצה שיתופית קטנה בפתח-תקווה. אז גם נקשר בקשרי ידידות עם הסופר י"ח ברנר, עורך "אדמה", שאליו שלח את ביכורי כתיבתו. באותה עת עבר ברנר להתגורר בבית משפחת יצקר, בית בודד ליד יפו. ביום הראשון של מאורעות תרפ"א, כ"ג בניסן תרפ"א (1.5.1921), נמצאו צבי ומשפחתו בביקור בבית המשפחה, אך יצאו לתל-אביב להשתתף בתהלוכת 1 במאי. כשנודע לצבי על סכנת התנפלות על הבית, מיהר אליו כדי להציל את קרוביו וידידיו, אך מצא את מותו מידי פורעים ערבים יחד עם בני יצקר ודייריהם, וי"ח ברנר עמם. צבי הובא לקבורה בקבר-אחים בבית-העלמין הישן ברח' טרומפלדור בתל-אביב. הניח אישה ובת. קובץ כתביו, על גבול הדממה, יצא אחרי מותו, בתרפ"ט (1929). בשנת 1967 יצא הספר במהדורה שנייה ביוזמתו של דוד צפריר. בספר אביב מוקדם של מוקי צור כונסו מכתביו, ובשנת 1990 יצאה מהדורה מורחבת של על גבול הדממה.

ספריו:

  • על גבול הדממה : כתבים (תל-אביב : דבר, תרפ"ט) <מהדורות חדשות יצאו לאור בתשכ"ז ובתש"ן (1990)>

על המחבר ויצירתו:

ספרים:
  • צור, מוקי. אביב מוקדם : צבי שץ והקבוצה האינטימית (תל אביב : עם עובד, תשמ"ה 1984)
    על הספר:
    • בן-עזר, אהוד. צבי שץ של מוקי צור. עתון 77, גל' 64־65 (1985), עמ' 8.
    • יהב, דן. החולמים עד כלות. על המשמר, ו' באלול תשמ"ה, 23 באוגוסט 1985, עמ' 18.
    • ליבן, אלכס. כאלה באביב ימותו. דבר, ז' באייר תשמ"ו, 16 במאי 1986, עמ' 18.
    • סבוראי, רחל. רבקה יצקר-שץ. על המשמר, הדף הירוק, 4 ביוני 1985, עמ' 8־9, 19.
    • קדם, עלי. אביב מוקדם במאוחר. יחד: שבועון התנועה הקיבוצית המאוחדת, גל' 131 (5 באפריל 1985), עמ' 17.
    • שחם, נתן. על במותיך חלל. כותרת ראשית, גל' 127 (8 במאי 1985), עמ' 36.
מאמרים:
  • בן-עזר, אהוד.  צבי שץ. פסיפס, גל' 31 (1996), עמ' 12־14 <פרק מתוך "ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב>
  • בנארי, נחום.  צבי שץ.  בספרו: ערכי רוח וספרות : על סופרים, ספרים ואישים (תל-אביב : מדור לספריות שע"י מרכז לתרבות ולהסברה, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, תשי"ד), עמ' 131־133.
  • גולדברג, לאה [לוג].  "בתיה" ב"אהל".  דבר, ד' בניסן ת"ש, 12 באפריל 1940, עמ'  3.
  • וויינר, חיים.  לדמותו של צבי שץ ז"ל : כ"ג שנים למותו.  בספרו:  פרקי חיים וספרות / ליקט וכינס זאב וויינר (ירושלים : קרית-ספר, תש"ך 1960), עמ' 190־191 <נדפס לראשונה ב"הפועל הצעיר", 29 באפריל 1943>
  • ליפשיץ, אריה. הסיפור הארצישראלי : קצת סיכומים וסיכויים.  בתוך: ילקוט ירושלמי לדברי ספרות (ירושלים : אחיאסף, תש"ב), עמ' 105־127.
  • ענבל, לאה. זה קרה בקומונה של טרומפלדור. ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ"א בתשרי תש"ן, 20 באוקטובר 1989, עמ' 40־41 <על "הקבוצה האינטימית", שנוסדה ע"י טרומפלדור וצבי שץ>
  • קולודני-בקי, רות. קומונה אינטימית. מעריב, סופשבוע, כ"ג בתמוז תשמ"ח, 8 ביולי 1988, עמ' 36־38, 50 <על הסופר צבי שץ>
  • קולודני-בקי, רות. אהבה וקבוצה בחייו וביצירתו של צבי שץ. שדמות: במה לתנועה הקיבוצית, חוב' קט"ו (תשנ"א), עמ' 124־129.
  • קולודני-בקי, רות. האהבה, הייסורים, ההתאבדות. הכל כתוב. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י' באב תשנ"ט, 23 ביולי 1999, עמ' 27 <סקירה אודות קובץ מכתבים ויומן החושפים את הרקע לסיפורי האהבה של הסופר צבי שץ>
  • קריץ, אורי וראובן.  התחלה שניקטעה.  בספרם: סיפורי הקיבוץ, כרך ראשון (תל אביב : ספרי פורה, 1997), עמ' 71־77 <על "בלא ניב" ו"בתיה" לצבי שץ>
  • קשת, שולה. "אומנות החיים" או אומנות הביטוי של החיים: על צבי שץ, המספר הראשון של הקבוצה.  לספר את הקיבוץ : מחקר וביקורת / עורכים - שמעון שור ולאה הדומי (תל אביב : ספרית פועלים, 1990), עמ' 47־65.
  • קשת, שולה. "דב אחר וברנר שמו... ": בין צבי שץ לי"ח ברנר. עלי שיח, חוב' 36 (1995), עמ' 119־126.
  • שוהם, חיים.  הקבוצה על בימת "אהל" : "בתיה" של צבי שץ.  לספר את הקיבוץ : מחקר וביקורת / עורכים - שמעון שור ולאה הדומי (תל אביב : ספרית פועלים, 1990), עמ' 91־109.
על "על גבול הדממה"
  • הולצמן, אבנר. פינת שקט לחלום. הארץ, ז' בחשון תשנ"א, 26 באוקטובר 1990, עמ' ב 8 <חזר ונדפס בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ' 296־299>
  • צור, יגאל. להרוג בקור-רוח. העולם הזה, גל' 2764 (22 באוגוסט 1990), עמ' 58.
קישורים:

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף