זלמן שזר (1889–1974)

<בהכנה>

Zalman Shazar

    שניאור זלמן רובשוב (שז״ר בראשי תיבות) נולד במיר, פלך מינסק (כיום בלארוס) בא׳ בכסלו תר״ן, 24 בנובמבר 1889 במשפחה בעלת זיקה לחסידות חב״ד. בהיותו בן 3 שנים, נשרפה עיירת הולדתו והמשפחה עברה לעיירה סטולבצי (שטויבץ). כאן, בהשפעתם המרובה של הוריו ומוריו (ביניהם המשורר יעקב שלום קצנלנבוגן (יש״ק) שהיה מורו לעברית), החל בקשר הנצחי שלו לחיי הרוח היהודיים, לתנועת חב״ד ולתנועה הציונית. ב-1905 הוא הצטרף לתנועת ״פועלי ציון״ והיה פעיל באירגון קבוצות יהודיות להגנה עצמית ברוסיה הלבנה ובאוקראינה. על פי הזמנת יצחק בן־צבי עבר לוילנה בשנת 1907, ושם עסק בתרגום מאמרים של בורוכוב ושל בן־צבי מרוסית ליידיש. בסתיו 1907, נרשם ללימודים ב״אקדמיה ללימודי היהדות״ אשר נוסדה בפטרבורג ע״י הברון דוד גינצבורג. שם למד במשך ארבע שנים במחיצתו של ההיסטוריון שמעון דובנוב והסופר העברי יהודה ל. קצנלסון. לארץ ישראל הגיע לראשונה לביקור בקיץ 1911, ופגש כאן את ברל כצנלסון ואת המשוררת רחל, ונפשו נקשרה בנפשם. שזר עזב את רוסיה בשנת 1912 ונסע לגרמניה, שם התרכז בלימודים, בעריכת בטאונים ובעבודה אירגונית ציונית במשך עשור שלם. תוך כדי לימודיו באוניברסיטאות פרייבורג, שטרסבורג וברלין התעמק במחקרים חלוציים בחקר תולדות עם ישראל במזרח אירופה, בביקורת המקרא ובתולדות התפתחות הלשון האידית. משך כל אותה תקופה התמסר גם לפעילות ציונית בהיותו אחד ממייסדי תנועת העבודה הציונית ותנועות החלוץ בגרמניה. הוא אף עזר בעריכת העיתון הציוני־גרמני ״יודישע רונדשאו״. בקונגרס הציוני הי״ג, בשנת 1923, נבחר לוועד הפועל הציוני. באותה עת הוא אף נענה לפנייתו של פרופ׳ צבי פרץ חיות לבוא ולעסוק בהוראת תולדות עם ישראל בבית המדרש למורים (הפדגוגיום היהודי) בוינה, שם שהה שנתיים עד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1924. שזר תרם מיכולתו וממרצו לתנועת העבודה בארץ ולהסתדרות הציונית. היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות ו״הוועד הלאומי״. כחבר מערכת העיתון ״דבר״ ועורכו הראשי בשנים 1944–1949 פירסם מאות מאמרים, רשימות ושירים. בשל היותו נואם מחונן, נדרש לצאת לשליחויות רבות באירופה ובארצות הברית, שם ייצג נמרצות את התנועה הציונית. זלמן שזר היה אחד ממחברי מגילת העצמאות של מדינת ישראל ונבחר לכהן כחבר בכנסת הראשונה, השנייה והשלישית. הוא התמנה לשר החינוך והתרבות בממשלה הראשונה של המדינה ויזם את חוק חינוך חובה חינם (1949). שזר התפטר מהממשלה כדי לכהן כשגריר ישראל בברית המועצות ומשלא יצא הדבר לפועל, הצטרף להנהלת הסוכנות היהודית. בשנת 1952 נתמנה כראש מחלקת ההסברה של ההסתדרות הציונית העולמית ומשנת 1954 ואילך כיהן כראש המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה. בין השנים 1956–1960 כיהן כיושב־ראש בפועל של הסוכנות היהודית בירושלים. ב-21 במאי 1963 נבחר כנשיא השלישי למדינת ישראל וב-26 במארס 1968 נבחר לתקופת כהונה נוספת בת חמש שנים. כנשיא המדינה פתח שזר את משכן נשיאי ישראל בפני חוקרים, סופרים ואומנים, המשיך במסורת קודמו בחוגים לחקר התנ״ך, ויסד חוג לדיון בבעיות העם היהודי בדורנו - כל זאת בנוסף על תפקידיו הרשמיים הרבים. באמצעות עיון בגנזי העבר של מסורת ישראל, שאף לגלות פתרונות אפשריים לבעיות העומדות בפני העם בדורנו, וראה בכל אלה דרך לאמץ את הקשר החי בין חלקי העם בתפוצות לבין עצמם ולבין מדינת ישראל. זלמן שזר נפטר בירושלים בי״ט תשרי תשל״ה,  5 באוקטובר 1974 ונקבר בחלקת נשיאי־ישראל אשר בהר־הרצל בירושלים. לכבודו ולזכרו נוסד בירושלים מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, העוסק בהפצת ידע היסטורי לציבור הרחב בערוצים מגוונים.
    בצד פעילותו הפוליטית, ההסברתית והעיתונאית הענפה עסק שזר במחקר היסטורי, וכן בספרות יפה. הוא חיבר מחקרים במקרא ובביקורת המקרא (׳תולדות ביקורת המקרא׳, תרפ״ה; ׳מפרד״ס התנ״ך׳, תשל״ט), מחקרים בתולדות התנועה השבתאית (׳סופרו של משיח׳, תש״ל; ׳סיפור מעשי שבתי צבי׳, 1978), ועוד. מחקריו העיקריים בתולדות עם־ישראל, ובייחוד בתולדות התנועות המשיחיות, כונסו בספרו ׳אורי דורות׳ (תשל״א). בספרו ׳אור אישים׳ (תשט״ו; תשכ״ד) כינס עשרות מסות־דיוקן על אישי ציבור ורוח שפגש בדרך חייו, בתוכם סופרים כביאליק, ברדיצ׳בסקי, דוד שמעוני ויעקב כהן. בספרו ׳כוכבי בוקר׳ (תש״י; תשל״ב) כינס פרקי זכרונות מילדותו ומנעוריו ומראשית ימי פעילותו הציבורית, הכתובים בכישרון מובהק של התבוננות ותיאור. חליפת המכתבים שלו עם רעייתו כונסה בידי מיכל הגתי בספר ׳החופים השניים: מכתבים, 1909–1963׳ (תשנ״ט).
    שזר שלח ידו גם בכתיבת שירה לירית. הספר ׳לִוְיַת נִיב׳ (1974) מקבץ את שיריו העבריים שנכתבו מ-1912 עד 1974, והספר ׳פֿאַרזיך׳ [לעצמי] (1972) – את שיריו ביידיש. השירים משלבים כיסופים לאומיים ווידויים אישיים, ובהם גם שירי דיוקן והספד על אישים קרובים לנפשו. בולטת ביניהם פואמה לירית בשם ׳יממה של ים׳ (1958), העשויה סדרת התרשמויות ממראותיו המתחלפים של הים ומכוחות הבראשית האצורים בו. כמו כן תרגם שזר ליידיש מבחר משיריה של המשוררת רחל, שהייתה ידידתו הקרובה (׳רחל׳ס לידער׳, 1932)


[מקורות: קרסל, תדהר, מרכז זלמן שז״ר, לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия

ספריו:

  • כוכבי בוקר : סיפורי זכרונות ופרקי מסה (תל אביב : עם עובד, תש״י)
  • סופרו של משיח : לתולדותיו של שמואל פרימו, מזכירו של שבתי צבי (ירושלים : מוסד ביאליק, תש״ל 1969) <נדפס לראשונה ב’השלוח’ תמוז תרע״ג>
  • אורי דורות : מחקרים והארות לתולדות ישראל בדורות האחרונים (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל״א 1971)
  • פארזיך : לידער (תל אביב : די גאָלדענע קייט, 1972)
  • אור אישים : דברי מסה וזכרון על פגישות שתמו (ירושלים : הספריה הציונית, תשל״ג 1973) <מהדורה חדשה, מורחבת ומתוקנת בשלושה כרכים>
    תוכן העניינים

עריכה:

על המחבר ויצירתו:

על ״כוכבי בוקר״
על ״אור אישים״
על ״סופרו של משיח״
  • זכאי, ד. ״סופרו של משיח״ : מה חידש ז. רובשוב ביחס לשבתאות. דבר, לספרות ולאמנות, י״א בכסלו תש״ל, 21 בנובמבר 1969, עמ׳ 8.
קישורים:

OpenLibrary – OL169044A Wikidata – Q299100 J9U – 987007267936305171 NLI – 000121344 LC – n83148285 VIAF – 5057562
עודכן לאחרונה: 10 בספטמבר 2022

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף