יליד הכפר הערבי-נוצרי פאסוטה אשר בגליל. בהיותו בן שתים עשרה עקרה המשפחה לחיפה. לאחר מכן התגורר בירושלים. שמאס שוהה תקופות ארוכות בארצות הברית, שם הוא משמש כמרצה אורח לספרות באוניברסיטת מישיגן. בנוסף לכתיבת שירה וסיפורת, הוא עוסק בעריכה ובהפקת תכניות טלוויזיה ובכתיבה עיתונאית.
שליטתו בערבית, בעברית ובאנגלית מאפשרת לו לכתוב יצירות בשפות השונות. לדבריו, הוא מרגיש גולה בערבית, שהיא "שפת דמו," וגולה בתוך העברית, שהיא שפת "אמו החורגת." הוא מגדיר עצמו כסופר ישראלי-פלסטיני, צירוף בלתי אפשרי לכאורה. הרומן שלו "ערבסקות", שהוא מעין אוטוביוגרפיה מוסווית, זכה לשבחים רבים ותורגם ללשונות
רבות. [Photo: Brockport Writers Forum, SUNY Brockport]
Arabesken / vertaald door Mirjam Lumkeman en Tamir Herzberg (Amsterdam : B. Bakker, 1989)
Arabesken : Roman / aus dem Hebräischen von Magali Zibaso (München ; Zürich : Piper, 1989)
Arabeschi / traduzione di Laura Lovisetti Fua (Milano : A. Mondadori, 1990)
Arabescos / trad. de Ana Luísa Faria (Lisboa : Dom Quixote, 1991)
תרגומים לערבית:
اذاعة من قمر الصطناعى : قصائد، اذاعات، وثائق / [تاليف] داڤيد اڤيدان، بترجمة انطون شماس (عكا : مكتبة ومطبعة السروجى للطباعة والنشر, 1982)
<תרגום של: תישדורות מלויין ריגול מאת
דוד אבידן>
السفرة الى جزيرة يمكن / مريم يلان شتكليس، تعريب انطون شماس، ريشة عدنان عكسة، اعدها للطبع محمود عباسى (القدس : الشرق, ١٩٧٢)
<תרגום של: המסע אל האי אולי מאת מרים ילן שטקליס>
صيد الغزالة : ١٢ قصة من الادب العبرى الحديث / اعدها وقدم لها انطون شماس (تل ابيب : جامعة تل ابيب، مدرسة اللغة والآداب، ١٩٨٤)
<ציד הצביה – אנתולוגיה של 12 סיפורים עבריים
מאת דוד שחר, עמליה כהנא-כרמון, חנוך ברטוב, עמוס עוז, אהרן מגד, דן צלקה,
יורם קניוק, שולמית הראבן, יהודה האזרחי, א.ב. יהושע, יצחק אוורבוך-אורפז
ויעקב שבתאי בתרגום לערבית>
من صيف الى صيف / [نظم] داڤيد روكياح، ترجمة انطون شماس (القدس : "الشرق"، ١٩٧٧)
<תרגום של מקיץ אל קיץ מאת דוד רוקח>
תרגומים לעברית:
האי / את'ול פוגארד (רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", תשמ"ב)
האופסימיסט : הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-נחס אל-מתשאאל / אמיל חביבי (ירושלים : מפרש, 1984)
<מהדורה מתוקנת הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1995>
אח'טיה / אמיל חביבי (תל אביב : עם עובד, תשמ"ח 1988)
סראיא, בת השד הרע : ח'וראפ'ייה / אמיל חביבי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ"ג 1993)
שירים / טאהא מוחמד עלי (תל אביב : אנדלוס, 2006) <תרגום של: قصائد [ل]طه محمد علي> <ערבית ועברית, עמוד מול עמוד>
עריכה:
בשני קולות : קובץ דו-לשוני מיצירותיהם של משוררים וסופרים ערבים ויהודים (ירושלים : מרכז מ' בובר להשכלת העם – האוניברסיטה העברית : הוועד הבינדתי בישראל - אגודה לעדוד יחסי הבנה בין בני הדתות בישראל, בית הגפן – המרכז היהודי ערבי, חיפה, 1974) <שער נוסף בערבית: باب اضافي بالعربية: بصوت مزدوج>
באב אלשמס / אליאס ח'ורי ; מערבית, משה חכם (תל-אביב : אנדלוס, 2002) <תרגום של: باب الشمس. عبراني>
מיכאל, סמי. תרבות המלחמה. מאזנים: ירחון
לספרות, כרך ס"ח, גל' 2 (חשון תשנ"ד, נובמבר 1993), עמ' 13־17 <פורסם גם
בכתב-העת 'עיתון אחר', גל' 29־32 (1993), עמ' 22־27>
Silberstein, Laurence J.
Palestinian critics and Postzionist discourse : Anton Shammas and Emile
Habiby. in his: The Postzionism debates : knowledge and
power in Israeli culture (New York ; London : Routledge, 1999), pp.
127-163.
על "ערבסקות"
חבר, חנן. עברית בעטו של ערבי : שישה פרקים על "ערבסקות"
מאת אנטון שמאס. תיאוריה וביקורת, חוב' 1 (קיץ 1991), עמ'
23־38 <נוסח מורחב באנגלית - ראה להלן> <חזר ונדפס בספרו:
הסיפור
והלאום : קריאות ביקורתיות בקאנון הסיפורת העברית (תל-אביב : רסלינג,
2007), עמ' 283־307>
לויתן, עמוס. העברית של
'ערבסקות' ומשמעותה. עתון 77, גל' 307 (טבת-שבט תשס"ו,
ינואר-פברואר 2006), עמ' 31־32 <תגובה למאמרה של יעל פלדמן - להלן>
מרגולין, ברוריה.המיקוד התחבירי כאבן בוחן סגנונית : בסיפורת העברית ובסיפורת הפלסטינית בנות זמננו : דיון השוואתי והמחשתו ב"ערבסקות" לאנטון שמאס (רמת גן, תשנ"ו 1996) <דיסרטציה -- אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ו 1996>
מרגולין, ברוריה. על הסוואת הקול האישי בטקסטים של יוצרים פלסטינים-ישראליים.
החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, כרך 21 (1999), עמ' 147־155.
פלדמן, יעל. של מי הזיכרון הזה, לעזאזל? : עקדה, שואה ונצרות ערבית ב"ערבסקות" של אנטון שמאס.
אלפיים, קובץ 29 (תשס"ו 2005), עמ' 53־78<הגיב על כך עמוס לויתן -
לעיל>
Hever, Hannan. Hebrew in an Israeli Arab hand: Six miniatures on Anton Shammas's
Arabesques.Cultural critique, no. 7 (1987), pp. 47-76.
על "סראיא, בת השד הרע" לאמיל חביבי
בהר, אלמוג. "חירות הגעגועים לחיפה בתוך חיפה": זיכרון ביצירתו של אמיל חביבי.
עתון 77: לספרות ולתרבות, גל' 339 (2009), עמ' 37־39.
גוטקינד, נעמי. בת שד-השנאה הרע. הצופה, ה' בכסלו תשנ"ד, 19 בנובמבר 1993, עמ' 6, 8.
גור, בתיה. שדים, נשים ואמנות הסיפור.
בספרה מבלי דלג על דף :
מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז'זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008),
עמ' 165־168>
גנוסר, יאירה. סראיא, בת השד הרע, לאמיל חביבי (התקבלות היצירה במוספי ספרות, 1991־1993).
עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות, הישוב ומדינת ישראל, כרך 7 (1997), עמ' 546־582.
גנוסר, יאירה. אמיל חביבי: הפרידה מן האם.
גג: כתב-עת לספרות, בטאון איגוד כללי של סופרים בישראל, גל' 1 (1998), עמ' 306־310.
גנוסר, יאירה. 'החבילה האדומה בסראיא, בת השד הרע' - פרק מתוך אישה וגבריה בנובלות של אמיל חביבי.
עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות, הישוב ומדינת ישראל, כרך 10 (2000), עמ' 584־613.
וילף, מיכאל. מקל הפלאים. על המשמר, ה' בכסלו תשנ"ד, 19 בנובמבר 1993, עמ' 20.
יצחקי, ידידיה. אלף לילה בחוף אכזיב. עתון 77: לספרות ולתרבות, גל' 165 (1993), עמ' 12־13, 50.
מצאלחה, סלמאן. לשאת שני אבטיחים ביד אחת.
הארץ, י"ח בסיון תשנ"א, 31 במאי 1991, עמ' ב 8.
מרגולין, ברוריה. על הסוואת הקול האישי בטקסטים של יוצרים פלסטינים-ישראליים.
החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, כרך 21 (1999), עמ' 147־155.
סומך, ששון. בעקבות המולדת האבודה. מעריב, השבוע, ב' בתמוז תשנ"א, 14 ביוני 1991, עמ' 57.
סומך, ששון. פוסט מודרניזם פלשתיני. הארץ, כ"א בחשוון תשנ"ד, 5 בנובמבר 1993, עמ' ב 9.
ע'נאיים, מוחמד חמזה. הביאורים והרמזים על דרך שילובם של הסופרים הערבים בזרם הכללי של הספרות הערבית.
מפגש: רבעון לרב שיח תרבותי וליצירה, חוב' 29 (1996), עמ' 73־79 <מערבית - תיסיר אליאס>
עתאמנה, נוואף. מציאות ובדיה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ד באלול תשנ"ג, 10 בספטמבר 1993, עמ' 34.
יליד הכפר הערבי-נוצרי פאסוטה אשר בגליל. בהיותו בן שתים עשרה עקרה המשפחה לחיפה. לאחר מכן התגורר בירושלים. שמאס שוהה תקופות ארוכות בארצות הברית, שם הוא משמש כמרצה אורח לספרות באוניברסיטת מישיגן. בנוסף לכתיבת שירה וסיפורת, הוא עוסק בעריכה ובהפקת תכניות טלוויזיה ובכתיבה עיתונאית.
שליטתו בערבית, בעברית ובאנגלית מאפשרת לו לכתוב יצירות בשפות השונות. לדבריו, הוא מרגיש גולה בערבית, שהיא "שפת דמו," וגולה בתוך העברית, שהיא שפת "אמו החורגת." הוא מגדיר עצמו כסופר ישראלי-פלסטיני, צירוף בלתי אפשרי לכאורה. הרומן שלו "ערבסקות", שהוא מעין אוטוביוגרפיה מוסווית, זכה לשבחים רבים ותורגם ללשונות
רבות. 