נולדה
בגבעתיים בה' בשבט תש"י, 23 בינואר 1950. בת זקונים לאב "מפא"יניק עם פנקס
אדום" שעלה ארצה ב-1925 ולאם שגדלה במשפחה חרדית. למדה בצעירותה בבית-הספר
"יבנה" בתל-אביב וסיימה את הגימנסיה "רחביה" בירושלים. לאחר
שירותה בלהקה צבאית למדה בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל-אביב והתמחתה
בתרגום וכן גילמה כמה תפקידים מרכזיים בתיאטרון-ילדים ובקולנוע. היתה יועצת
ספרותית בתכניות ילדים ונוער של הטלוויזיה והשתתפה בכתיבת תסריטים לתכניות
"קשקשתא" ו"מה פתאום". סיפוריה הראשונים לילדים נדפסו ב-1978 במוסף לילדים
של 'ידיעות אחרונות'. בשנים 1983-1987 שהתה בפאריס, שם למדה שפה וספרות וכתבה
טור שבועי עבור 'דבר השבוע', המגזין השבועי של העיתון 'דבר'. מ-1987
היתה חברת מערכת 'דבר' וב-1991 הצטרפה לעתון 'הארץ'. ושימשה כתבת לענייני
רווחה, דתיים, פנים ושלטון מקומי וכן כתבת לענייני תל-אביב. מאז 1996
היא גם חברת הנהלת מערכת 'הארץ' וכותבת מאמרים ופרשנויות בתחום הרחב שבין חברה
ורווחה, ובעיקר מעמד האשה, לבין יחסי דת ומדינה בישראל. מאז 1999 היא מגישה
את תכנית הטלוויזיה "בקריאה ראשונה" בערוץ השני. אם לשתי בנות ומתגוררת
ברמת-גן.
רפאל, שמואל.
להתעורר מן התרדמת.הארץ, מוסף ספרים, גל' 791 (י"ח בניסן
תשס"ח, 23 באפריל 2008), עמ' 6.
שרון-בלייס, ענת.שיחה עם אבירמה גולן על הרומנים שלה "עורבים"
ו"סימני חיים". ברומן הראשון שלה "העורבים" התבוננו באמהות ישראליות דרך יחסיהם האלימים של העורבים והקוקיות. מבטה של גולן הרקיע אז אל הקנים הנחים בצמרות העצים כדי לספר על ילדים ישראלים שרוצים לגעת בלי לפחד ועל אמהות פצועות שמסבכות את הדרך ואת הנגיעה. ברומן החדש "סימני חיים" אנחנו מתבוננים במשפחות דרך סיפורים מיתיים כמו אדיפוס ואיוב, שמאפשרים לחשוף את הגיבורים והדמויות הנעות מסביבם כמו גם אותנו הקוראים, כבני אדם החיים בין ראייה לעיוורון, בין התשוקה לדעת לבין הצורך להכחיש. לא בכדי השכיבה אבירמה גולן את גיבור ספרה, הפרופ' לספרות אלי אליקו ענבר, כשהוא חסר הכרה. שברי הזיכרונות שלו הפורשים את חייו לאחור עד לילדות, מכריחים אותנו, הקוראים, להשתתף בתהליך ההתפכחות, הידיעה, הראייה כמו היינו גם אנו קרוביו הבאים לבקרו, קרבים אל מיטתו, מנסים להעירו.
דואניאס, סמי. אמהות, קרפדות שכמותן.
Time Outתל
אביב,גל'
215 (14 עד 21 בדצמבר 2006), עמ' 98.
על "מדלנה" ללודוויג במלמן
דר, יעל. גילוי: לא כל הילדים
בעולם יהודים. הארץ, מוסף ספרים, גל' 163 (כ' בניסן תשנ"ו, 9 באפריל 1996), עמ'
12.
על "פו הדב" לא"א מילן
אטלס, יהודה. הרפתקאות דב קטן, שאין
לו שכל בכלל. הארץ, מוסף ספרים, גל' 582 (ל' בניסן תשס"ד, 21 באפריל
2004), עמ' 14.
ויניצה, חוי. פו מטעה את הדבורים. מעריב, מוסף שבת -
ספרות וספרים, ו' בתמוז תשס"ד, 25 ביוני 2004, עמ' 23.
פסח, חיים. פו הדב והנסיך הקטן: שני הפכים: פער בין שתי תרבויות,
האנגלית והצרפתית, בשני ספרי ילדים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת
- ספרות, כ"ב בסיוון תשס"ד, 11 ביוני 2004, עמ' 29 <על "פו הדב" ועל "הנסיך
הקטן" לאנטואן דה סנט-אגזיפרי בתרגום אילנה המרמן>
שועלי, צפי.הללו את פו!הארץ, תרבות וספרות, ח' בכסלו תשס"ו, 9 בדצמבר 2005, עמ'
ה 1 <כשישים שנה - עד לתרגומה החדש של אבירמה גולן - שר פו הדוב בקולו של נתן אלתרמן. שלושה שירים במקור ובתרגומים, הישן והחדש>
על "אני בהחלט קטנה מדי לבית-הספר" ללורן צ'יילד
אטלס, יהודה. יש לה תובנה אמיתית לאופן
שבו פועלת נפש של ילד. הארץ, מוסף ספרים, גל' 619 (כ"ד בטבת תשס"ה,
5 בינואר 2005), עמ' 18.
על "אף פעם בחיים אני לא יאכל עגבניה" ללורן צ'יילד
אטלס, יהודה. יש לה תובנה אמיתית לאופן
שבו פועלת נפש של ילד. הארץ, מוסף ספרים, גל' 619 (כ"ד בטבת תשס"ה,
5 בינואר 2005), עמ' 18.
על "הבית בקרן פו" לא"א מילן
בר-און, יעקב.ילדים, בואו לפו.מקור ראשון, ח' בטבת תשע"א, 15 בדצמבר 2010, עמ' 15 <שיחה עם אבירמה
גולן עם צאת הספר>