סבינה
מסג נולדה בסופיה (בולגריה) בי"ז בכסלו תש"ג, 26 בנובמבר 1942. עלתה ארצה
עם הוריה ב-1948. גדלה והתחנכה ביפו. לאחר השירות הצבאי
התיישבה עם משפחתה במושב הדתי חֶמֶד. למדה ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים
ובאוניברסיטת תל-אביב. כותבת למבוגרים ולילדים (בשם העט 'עדולה') ומתרגמת שירה
אנגלית וצרפתית לעברית. זכתה ב-1982 בפרס ניומן ופרס למדן, ב-1992 בפרס לאה
גולדברג, בשנת 1994 בפרס זאב לספרות
ילדים ונוער וב-2003 בפרס הדסה.
[מקורות:אופק³,גרנות¹,
גרנות²]
נסים, קובי. שירה עולה. על המשמר, ח' בכסלו תשנ"ב, 15 בנובמבר 1991, עמ' 19.
רון, איתי. איילה מניו סאות' ויילס. הארץ, י"ט בתשרי תשנ"ב, 27 בספטמבר 1991, עמ' ב 9.
שניר, לאה. הפנימי ביותר שבי : ריאיון עם סוזן אפטרמן בצאת ספרה "אילה: שירים". על המשמר, ה' בתשרי תשנ"ב, 13 בספטמבר 1991, עמ' 18.
על "אתה/אני ועוד שירי מלחמה" לקרן אלקלעי-גוט
זינגר, משה. קול יחודי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ו באלול תשנ"ד, 2 בספטמבר 1994, עמ' 29.
שפר, ספי. ככל שאתה מתקרב, אתה רואה פחות. הארץ, מוסף ספרים, גל' 98 (י' בשבט תשנ"ה, 11 בינואר 1995), עמ' 7.
על "שועל המחשבה" לטד יוז
וייכרט, רפי. מיתוס ואלימות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י' בטבת תשנ"ז, 20 בדצמבר 1996, עמ' 29.
לעאל, איריס. נץ בגשם. הארץ, מוסף ספרים, גל' 213 (י"ז באדר ב' תשנ"ז, 26 במארס 1997), עמ' 8.
על "אריאל ושלוש נשים" לסילביה פלאת'
בנזימן, גליה. כמה עולות מלים ונגיעות. הארץ, תרבות וספרות, י"ב באדר א' תשס"ג, 14 בפברואר 2003, עמ' ה 2.
נגיד, חיים. מיתוס ואינטימיות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ט"ו בטבת תשס"ג, 20 בדצמבר 2002, עמ' 28.
קודיש, דפי. בשוך הרכילות נותרת שירתה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ד בשבט תשס"ג, 17 בינואר 2003, עמ' 25.
על "הנהר שמעבר לפיורד" לאולב ה' האוגה
בז'רנו, מאיה. מלה אחת - אבן אחת. הארץ, מוסף ספרים, גל' 583 (ז' באייר תשס"ד, 28 באפריל 2004), עמ' 8.
בן-שאול, משה. בין האדמה לפיורד.
מאזנים, כרך ע"ט, גל' 2 (תמוז תשס"ה, יולי 2005), עמ' 16־17.
פאר, פרידמן. משהו מופלא יקרה. מעריב, מוסף שבת -
ספרות וספרים, כ"ב בטבת תשס"ד, 16 בינואר 2004, עמ' 27 <נוסח שונה פורסם באתרו
של פאר פרידמן>
שבת, ראובן. מיפו ועד הפיורדים. חיים אחרים, גל' 96 (2004), עמ'
66־71. <חוט עדין רקום לאורך חייה של המשוררת סבינה מסג, חוט שקושר אותה אל הטבע הפשוט של ארץ
ישראל, אל עולם המילים והשירה ואל חיי המעשה. מסג, שחייה כיום ביישוב כליל בגליל, עזבה את הארץ רק פעם אחת לנורבגיה, שם פגשה בשירתו המיוחדת של אולב האוגה ומאוחר יותר תרגמה אותה לעברית>