יגאל
מוסינזון נולד בי' בטבת תרע"ח, 25 בדצמבר 1917 בעין גנים, ליד פתח-תקוה.
אביו היה ממיסדי המושב ומורה. ילדותו עברה עליו בשכונת שפאק בתל-אביב.
בצעירותו למד בבית-אלפא ובכפר הנוער בן-שמן. ב-1938 הצטרף לקיבוץ נען ועבד
בחקלאות ובמחצבה. ס-1943 התנדב לפלמ"ח, נעצר על-ידי הבריטים וישב בלטרון.
במלחמת העצמאות היה קצין תרבות כדודי החטיבת 'גבעתי'. ב-1950 עבר למושב
בית-שערים ובשנים 1952־1954 היה דובר משטרת ישראל; אחר-כך היה דובר
התיאטרון "הבימה". ב-1957 יסד וניהל את תיאטרון "סדן" ובשנים 1959־1965 שהה
בארצות הברית. לאחר שובו לארץ המשיך בעבודתו הספרותית ועסק באמצאות
טכנולוגיות. ב-1983 הוענק לו פרס ראש-הממשלה ליצירה. "מוסינזון היה מן
הסופרים הפורים והשנויים במחלוקת במדינת-ישראל. הוא חיבר רומאנים (מהם
שתורגמו לאנגלית ולשפות אחרות): כתב 20 מחזות, שרובם זכו להצלחה ועורר
פולמוסים. כמה ממחזותיו, עובדו לקולנוע, בינהם "קזבלן", שהיה המחזמר המצליח
ביותר בישראל. אבל הצלחתו הגדולה ביותר קשורה בסדרת ספרי "חסמבה", שהיתה
לקלסיקה בספרות ההרפתקה העברית לילדים, ואשר רציפותה והפופלריות שלה נמשכה
מעל 30 שנה."* יגאל מוסינזון נפטר בכ'
באייר תשנ"ד, 1 במאי 1994. אחיו הבכור היה הסופר משה מוסנזון
(1909־1979) ואחייניותיו, הסופרות דבורה עומר וורד מוסנזון.
[מקורות: אדיר כהן,
קרסל,
גרנות²,
אופק³,
ויקיפדיה] *[לקסיקון אופק לספרות
ילדים]
[צילום: יעקב סער, לשכת העתונות הממשלתית]
נגב, אילת. שבט מוסנזון. ידיעות אחרונות, 7
ימים, ג' בסיון תשנ"ד, 13 במאי 1994, עמ' 20־23, 74 <על
יגאל מוסינזון ובנו
אביטל, דבורה עומר, ורד, ואביהן משה מוסנזון>
פלדמן, יעל. של מי הקרבן הזה, לעזאזל? עלייתו ונפילתו של אברהם העוקד בשנות החמישים.
מכאן: כתב-עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, כרך ט (מאי 2008, אביב תשס"ח), עמ' 125־157. <דיון, בין היתר, ביצירותיהם של יגאל מוסינזון,
משה שמיר וס. יזהר>
על "אפורים כשק"
בחור, יונה. עדיין חשים בדופק התקופה.
מעריב, ספרות, א' באלול תשמ"ט, 1 בספטמבר 1989, עמ' 7.
גלבוע, מנוחה. מוסינזון עכשיו. דבר, ט"ז בניסן תשמ"ט, 21 באפריל 1989, עמ' 14.
הולצמן, אבנר. מסך אדום, ג'יפ כחול.
הארץ, כ"ח באייר תשמ"ט, 2
ביוני 1989, עמ' ב 8 <חזר ונדפס בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ' 309־312>
זילברמן, דורית. מירון שכח את חסמבה.
מעריב, ספרות, י"ז באב תשמ"ט, 18 באוגוסט 1989, עמ' 6.
יפה, אברהם ב. אנשים בחאקי. על המשמר, ט' בניסן תשמ"ט, 14 באפריל 1989, עמ' 18.
מגד, אהרן. קורא שוב את סיפורי יגאל.
ידיעות אחרונות, כ"ד באדר ב' תשמ"ט, 31 במארס 1989, עמ' 20.
קורצווייל, ברוך. הסיפורים הארצישראליים ליגאל מוסינזון. הארץ, 25 בספטמבר 1946 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982), עמ' 157־163>
טננבוים, ד. הכיבוש השלישי. מולד, כרך א', גל' 2־3 (ניסן-אייר תש"ח, מאי-יוני 1948), עמ' 174־175.
קורצווייל, ברוך. "מי אמר שהוא שחור" (פני הסיפור העברי החדש – לאן? מאמר שני). הארץ, 17 בספטמבר 1948 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982), עמ' 163־168>
שאנן, אברהם. לדרכו של הסיפור העברי החדש. מולד, כרך א', גל' 4 (תמוז תש"ח, יולי 1948), עמ' 241־243.
על "בערבות הנגב"
הולצמן, אבנר. "מסלמה של אניה אל הקוים הקדמיים" - לתולדות דימוים הספרותי של הלוחמים העולים.
סדן, כרך ה (תשס"ב 2002), עמ' 199־232 <דיון, בין היתר, במחזה
"בערבות הנגב">
נגיד, חיים. ההולכים בשדות
התיעוד והבידיון : על הוא הלך בשדות ובערבות הנגב. בספרו: בגנות האשליה : הז'אנר התיעודי בדרמה
העברית (תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה כץ,
החוג לאמנות התאטרון : ספרא, בית ההוצאה לאור של איגוד כללי של סופרים
בישראל, 2009), עמ' 113־130.
קורצווייל, ברוך. נרקיזם סנטימנטאלי או עיצוב אמנותי? הארץ, 17 בספטמבר 1948 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982), עמ' 168־174>
יגאל
מוסינזון נולד בי' בטבת תרע"ח, 25 בדצמבר 1917 בעין גנים, ליד פתח-תקוה.
אביו היה ממיסדי המושב ומורה. ילדותו עברה עליו בשכונת שפאק בתל-אביב.
בצעירותו למד בבית-אלפא ובכפר הנוער בן-שמן. ב-1938 הצטרף לקיבוץ נען ועבד
בחקלאות ובמחצבה. ס-1943 התנדב לפלמ"ח, נעצר על-ידי הבריטים וישב בלטרון.
במלחמת העצמאות היה קצין תרבות כדודי החטיבת 'גבעתי'. ב-1950 עבר למושב
בית-שערים ובשנים 1952־1954 היה דובר משטרת ישראל; אחר-כך היה דובר
התיאטרון "הבימה". ב-1957 יסד וניהל את תיאטרון "סדן" ובשנים 1959־1965 שהה
בארצות הברית. לאחר שובו לארץ המשיך בעבודתו הספרותית ועסק באמצאות
טכנולוגיות. ב-1983 הוענק לו פרס ראש-הממשלה ליצירה. "מוסינזון היה מן
הסופרים הפורים והשנויים במחלוקת במדינת-ישראל. הוא חיבר רומאנים (מהם
שתורגמו לאנגלית ולשפות אחרות): כתב 20 מחזות, שרובם זכו להצלחה ועורר
פולמוסים. כמה ממחזותיו, עובדו לקולנוע, בינהם "קזבלן", שהיה המחזמר המצליח
ביותר בישראל. אבל הצלחתו הגדולה ביותר קשורה בסדרת ספרי "חסמבה", שהיתה
לקלסיקה בספרות ההרפתקה העברית לילדים, ואשר רציפותה והפופלריות שלה נמשכה
מעל 30 שנה."* יגאל מוסינזון נפטר בכ'
באייר תשנ"ד, 1 במאי 1994. אחיו הבכור היה הסופר משה מוסנזון
(1909־1979) ואחייניותיו, הסופרות 