סופרת,
נולדה בתל-אביב לאב ניצול שואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שגדלה בצל
שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. החלה לכתוב מגיל צעיר. למדה ספרות ולשון
בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי. כתבה פרוזה, אך לאחר שמרצה ביקש
ממנה שירים, הפכה קטע סיפורי
שכתבה כחיילת, לשיר. כך התפרסם "אחמד", ולאחריו נכלל בקובץ שיריה הראשון "דיוקן",
שזכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. אחרי קובץ שירים נוסף, שבה לכתיבת
פרוזה למבוגרים, ואף כתבה לילדים ולנוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות
רבות. ב-2008 יצא לאור אלבום מוסיקלי ("סוג של
ורוד") בביצוע תמר גלעדי ובהלחנתה ובהפקת חמי רודנר הכולל תריסר שירים פרי-עטה של
לאה איני.
עבודות הפרוזה הייחודיות ושוברות הטאבו שלה זיכוה בשבחים חריגים.
חבר-השופטים בפרס ראש הממשלה
לספרות לשנת תשס"ד, נימק: "לאה איני היא כיום הסופרת המובילה של דורה...
סופרת בעלת תעוזה ומודעות חברתית עמוקה...". ב-1993 זכתה בפרס
קרן תל-אביב, וזכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה
לספרות: ב-1994, וב-2004; ב-2006 זכתה בפרס ברנשטיין למחזאות על המחזה "מי
אלמה". ב-2010 זיכה ספרה "ורד הלבנון" את לאה איני
בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשע"א. על ספרה "ורד הלבנון" כותבים
השופטים: "רומן חניכה מורכב ומפתיע, שבו היא [איני] נותנת באומץ רב קול
לרובד מושתק ולא מוכר של החברה הישראלית. על יכולת תיאור נדירה
ווירטואוזיות מסוג חדש". לאה איני מלמדת כתיבת פרוזה למבוגרים בסדנאות כתיבה.
[מקורות: גרנות¹,
גרנות²,
ויקיפדיה]
A writer, born in Tel-Aviv. Published seven prose books for adults, two collections of poems, and six books for children and youth. Her original and counter-narrative works won her outstanding praises. From the judges of the 2004 prime minister prize for literature reasons:
"Lea Aini… is currently the leading prose writer of her generation… a daring writer, with a deep social awareness…"
Won the Wertheim, and the Adler prizes for poetry, in 1988, The Tel-Aviv fund prize for literature, in 1993, and won twice (1994, 2004) the Prime Minister prize for literature.
In 2006 she received the Bernstein prize for drama. Stories and poems by her were translated to many languages, and published in various anthologies, including Norton. Teaches in prose writing workshops.
איני, לאה. עיניה המאירות של המורה מרים : זכרונות מן היום
הראשון בבית הספר. הד החינוך, כרך 73, גל' 1 (1998), עמ' 26.
איני, לאה. בכתיבת פרוזה יש בדידות.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ח' בתמוז תשס"ה, 15 ביולי
2005, עמ' 30.
איני, לאה. אדוני הנכבד, האם יש לי כישרון?. הארץ, מוסף ספרים, גל' 660 (י"ד בתשרי תשס"ו, 17 באוקטובר 2005), עמ' 16.
אדלהייט, עמוס. כמה דברים על לאה איני בערב לכבודה בבית עגנון, 23 ביוני 2005.
עמדה: ביטאון לספרות, גל' 17 (קיץ
תשס"ז
2007), עמ' 146־150.
נגב, אילת. לחיות עם בעל מת. בספרה: שיחות אינטימיות
(תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ' 251-258.
נוה, חנה. הישראליות בין זיכרון השואה לשיכחתה : דור ראשון,
דור שני בסיפורה של לאה איני "עד שיעבור כל המשמר כולו". ביקורת ופרשנות,
חוב' 34 (תש"ס), עמ' 115־145.
נסים, קובי. הדמויות מגלות את עצמן : ראיון עם לאה איני.
על המשמר, כ' באלול תשנ"א, 30 באוגוסט 1991, עמ' 19.
עברון, רם. לפתוח דלתות מבפנים : רם עברון מראיין את לאה איני.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ז בסיון תשמ"ט, 30 ביוני 1989, עמ'
21־25.
קוש-זהר, טלילה. לזכור או לשכוח : אשת לוט ועוד שלוש נשים מביטות
לאחור. החינוך וסביבו, כרך כ"ו (תשס"ד), עמ' 205־216 <על זכרון
השואה בתרבות הישראלית כפי שמשתקף, בין היתר, בסיפורה של לאה איני "עד
שיעבור כל המשמר כולו">
Fishkoff, Sue. Inside an Outsider.
The Jerusalem Post, 28 July, 1995, p. 22.
על "דיוקן"
איתן, מרים. "כלוליה על מטאטא הקש".
כותרת ראשית, גל' 289 (15 ביוני 1988), עמ' 38, 39.
בן-דוד, יערה. דיוקן שירי נאה.
מעריב, ספרות, כ"ג בתמוז תשמ"ח, 8 ביולי 1988, עמ' 2.
חילזון, ע. מטרה נוחה לצלפים. על המשמר, כ"ד באדר ב'
תשמ"ט, 31 במארס 1989, עמ' 21.
סער (טל-שיר), רחל. בת 26. הארץ, מוסף שבועי, י"ח בסיון
תשמ"ח, 3 ביוני 1988, עמ' 27.
אביטוב, ירון. עושה צחוק מתרבות הרייטינג. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י"ט בחשוון תש"ס, 29 באוקטובר 1999,
עמ' 26 <ראיון עם הסופרת לאה איני>
בז'רנו, מאיה. הלשון הבוגדנית.
הארץ, מוסף ספרים, גל' 374 (כ' בניסן תש"ס, 25 באפריל 2000), עמ' 10.
יגיל, רן. אשתורת והתקשורת- אשתורת והסיפורת. עתון 77,
גל' 248 (תשרי תשס"א, אוקטובר 2000) עמ' 11 <נוסח
מורחב פורסם בבלוג של רן יגיל באתר 'בננות''>
יגיל, רן. ספרות נשים וניכוש עשבים. עמדה, חוב' 9 (2001),
עמ' 87־92.
לאור, יצחק. קיסרית הפריון הגדולה. הארץ, תרבות וספרות,
י"ז בכסלו תש"ס, 26 בנובמבר 1999, עמ' ב 15.
מלצר, יורם. הפלגה אמיצה על גלי השפה
החיה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ד בכסלו תש"ס, 3 בדצמבר
1999, עמ' 26.
על "שיר אני, שיר אמא: שירים ליעלה"
בלייר, אסנת. יחסים אמיתיים ופנטזיה. מעריב, מוסף שבת
- ספרות וספרים, ג' באב תשס"ב, 12 ביולי 2002, עמ' 29.
דר, יעל. פה היד הקלה ומוקש ההורות. הארץ, מוסף ספרים,
גל' 431 (ח' בסיוון תשס"א, 30 במאי 2001), עמ' 70.
שיר, סמדר. הנחיתות היא מעצם הנשיות : ראיון. ידיעות אחרונות, זמנים מודרניים, 31 בינואר 2001, עמ' 10, 15.
על "סדומאל"
אלמוג, רות. שבוע של ספרים: איני – טעמה של נקמה. הארץ,
תרבות וספרות, י"ג בטבת תשס"ב, 28 בדצמבר 2001, עמ' ב 14.
בלבן, אברהם. אחריות האם
: "סדומאל" מאת לאה איני. בספרו: תשע אמהות ואמא : ייצוגי אימהות
בסיפורת העברית החדשה (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2010), עמ' 100־115.
מלצר, יורם. כשנוגעים באמת, מתקדמים.
מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ו' בטבת תשס"ב, 21 בדצמבר 2001,
עמ' 26.
מנהיים, נועה. רצח הורים. ידיעות
אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ו' בטבת תשס"ב, 21 בדצמבר
2001, עמ' 26־27.
נירגד, ליה. תליינית בידיים שקופות.
הארץ, מוסף ספרים, גל' 468 (א' באדר תשס"ב, 13 בפברואר 2002), עמ'
6, 14.
עטון, אהרן. מול האם המגרשת, מול האב העוקד. עתון 77,
גל' 266 (2002), עמ' 9.
שילון, אבי. סופר אמיתי הוא תולעת : ראיון. מעריב, תרבות-מעריב. 30 בנובמבר 2001, עמ' 8־9.
שירב, פנינה. כיסוי וגילוי. מכאן, כרך י' (ספטמבר 2010, תשע"א), עמ' 153־184 <המאמר מנסה להתחקות אחר סוד גילוי העריות ולאתר את עקבותיו או את אופני הסגרתו ביצירות פרי עטן של שלוש סופרות ישראליות:
רות אלמוג בסיפורה "מרתה תמתי עד נצח",
איריס לעאל בספרה "אושר פתאומי" ולאה איני בספרה "סדומאל">