זלדה (1914–1984)

<בהכנה>

Zelda

צילום: עליזה אורבך     זלדה, משוררת,  נולדה בכ״ו בסיון תרע״ד, 20 ביוני 1914 להוריה הרב שלום שלמה ורחל שניאורסון בעיר יקטרינוסלב ברוסיה. בסמיכות ללידתה עברה המשפחה לעיירה שירוקיאה שבה כיהן אביה כרב. בעקבות המהפכה הבולשביקית פוטר אביה ונרדף וב-1918 נמלט עם משפחתו לבית חותנו, הרב דוד צבי חן (הרד״ץ), שכיהן כרב בעיירה צ׳רניגוב. הרד״ץ היה מחשובי חסידי חב״ד ברוסיה, ורבים היו משחרים לפתחו ללימוד ולסעד. דמותו תפשה מקום מרכזי בילדותה של זלדה, והיא משורטטת בשירתה מתוך הערכה עמוקה. אביה של זלדה היה נינו של ״הצמח צדק״, האדמו״ר השלישי של חסידות חב״ד. ר׳ מנחם מנדל שניאורסון, האדמו״ר האחרון של חב״ד, היה בן אחי אביה של זלדה, וזלדה שמרה על קשר מכתבים עמו שנים ארוכות. זלדה חשה לאורך כל ימיה הזדהות עם ערכי החסידות וראתה את עיסוקה בשירה כהמשך ישיר למסורת החסידית המקדשת את העיסוק בסיפור, בניגון ובשירה.
    בילדותה נחשפה גם לספרות הרוסית. בנות הבית בבית סבה דיברו וקראו רוסית, והשיחה על יצירותיהם של טולסטוי, דוסטוייבסקי וטורגנייב היתה חלק מהווי הבית. זלדה העריכה במיוחד את יצירותיהם של צ׳כוב וטולסטוי, שעל גיבוריהם אמרה שהיו עבורה ״כמו בני משפחה״.
    ב-1925 עלתה משפחתה יחד עם סבה, הרד״ץ חן, לארץ ישראל, לירושלים. חבלי הקליטה היו קשים. עוד באותה שנה נפטר הסבא, וכעבור שישה שבועות נפטר גם אביה מדלקת ריאות. זלדה נשלחה ללמוד בבית הספר היסודי ״שפיצר״ ולאחר מכן בבית מדרש למורות ״מזרחי״, מוסד על-יסודי שהעניק גם הכשרה מקצועית בהוראה. שני המוסדות היו שייכים לזרם הדתי-לאומי. בבית המדרש למורות למדו גם בנות שאינן דתיות, כאשר התנאי היחיד לקבלתן היה לא לחלל שבת בפומבי. כמה מחברותיה הקרובות של זלדה, שליוו אותה גם בבגרותה, היו בנות חילוניות שהכירה בתקופה זו של חייה. בבית המדרש קיבלה זלדה עידוד לפיתוח כישרונותיה בציור ובכתיבה. בניב, ביטאון בית המדרש, פירסמה לראשונה מפרי עטה (1931). המנהלת הלנה בארט, שהיתה בין השאר ציירת חובבת, עודדה אותה לפתח את אהבתה לציור. פייבל מלצר, שלימד אותה ספרות ותנ״ך, חיזק בה את הביטחון בכישרונה הספרותי.
    ב-1932 סיימה את לימודי הסמינר, באותה שנה עברה עם אמה לתל אביב. היא למדה ציור אצל חיים גליקסברג, והציור תפש מקום מרכזי בחייה. ב-1933 נישאה אמה לרב שכונת אחוזה בחיפה, הרב אליהו אינזלבוך, וזלדה עברה עם אמה לחיפה. לאחר שנתיים חזרה לבדה לירושלים כדי ללמוד ב״בצלאל״. לפרנסתה הצטרפה לתקופה קצרה לקבוצת סיידים וצבעים. מחלת אמה קטעה את תוכניותיה והיא שבה לחיפה לטפל באמה ובבעלה, שחלה אף הוא. ב-1935 נפטר הרב אינזלבוך, וזלדה ואמה עלו שוב לירושלים. הן גרו בשכונת כרם אברהם בתנאים לא נוחים. זלדה עבדה כמורה אך לא חשה שלמה עם עבודתה. בשנות הארבעים החלה לשלוח פרוזה פיוטית ושירים לפרסום, בעיקר בתיווך בני משפחה שעודדו את כתיבתה.
    ב-1950 נישאה זלדה לחיים מישקובסקי, בוגר ישיבת ״חברון״ ורואה חשבון. הם נהגו לקרוא יחד ספרים ובילו בחיבור אגדות במשותף. חיים התייחס בהערכה רבה לכתיבתה ועודד אותה. זלדה הפסיקה את עבודתה והתפנתה לעיסוק רצוף ומשמעותי יותר בשירה. בתקופה זו החלה לשלוח בעצמה את שיריה לעיתונים ולכתבי עת ולעמוד בדו-שיח עם עורכים ספרותיים על שירתה.
    טעמה בקריאה היה מגוון והיא נהגה לדבר בהערכה על יוצרים שונים. היא התייחסה בהערכה רבה אל גורקי, בונין פאוסטובסקי ובאופן אמביוולנטי יותר גם אל דוסטוייבסקי. היא אהבה את באבל ופוקנר ואת מיאקובסקי, בלוק, רילקה. אל אלזה לסקר-שילר חשה הערכה מיוחדת. בסוף ימיה גברה אהבתה לשירת יידיש, ובמיוחד לשירת איציק מאנגר ויעקב פרידמן. בשירה העברית העריצה את שלמה אבן גבירול, ביאליק, אברהם בן יצחק, י״צ רימון ורחל, והזכירה בהערכה את יצירתם של אסתר ראב, אמיר גלבע ודליה רביקוביץ. היא כיבדה את יצירתם של אצ״ג ועגנון אך לא חשה אליהם קרבה.
    ספרה הראשון, פנאי (הקיבוץ המאוחד, 1967), התפרסם כשהיתה בגיל חמישים ושלוש וכשנתיים לאחר מות אמה. פנאי, כמו גם ספריה הבאים, התקבל בהתלהבות יוצאת דופן על ידי מבקרים וקוראים. ההתקבלות החיובית של הספר היתה רחבה ומיידית וקבעה את מעמדה של זלדה כמשוררת בעלת ייחוד ואמירה. משוררים צעירים ממנה בעשרות שנים, ובהם משוררים אוונגרדיים כיונה וולך ומאיר ויזלטיר, התבטאו על שירתה בהערכה ובהערצה. מבקרים הדגישו שזלדה ״מעמידה עולם״ ויוצרת אקלים שירי ותרבותי שונה. לשיריה ניחוח אקזוטי של עולם זר, אך בה בעת זה עולם קרוב, נוגע וביתי.
    ב-1971 נפטר בעלה. מאז נהגה זלדה להזמין נערה לגור בביתה. היא פיתחה קשרי ידידות עם הנערות שגרו עמה והתייחסה אליהן כאל בנות משפחה. ב-1976 עברה לגור ברח׳ הקליר בירושלים, במפגש השכונות רחביה ושערי חסד. בעקבות פרסומה התרחב חוג ידידיה ומכריה והתווספו אליו קבוצות של צעירים שראו בה אישה בעלת שאר רוח היכולה להעניק עצה ותמיכה. לזלדה היה גם קשר אישי עם כמה משוררים צעירים, ובהם רבקה מרים ויונדב קפלון.
    זלדה הרבתה ללמוד. היא התעניינה בעיקר בפילוסופיה כללית ויהודית, במדרש ובחסידות. שמעה קורסים באוניברסיטה והשתתפה בחוגי בית. היא רחשה כבוד והערכה רבה לאישיותו וליצירתו של הראי״ה קוק.
    אף שניתן לזהות שינויים מסוימים במוקדי העניין בקובצי שיריה השונים, אשכול הנושאים שלה לא השתנה לאורך השנים. גם במאפיינים הפואטיים של שירתה לא חלו שינויים גדולים, ואת הספר שירי זלדה (1985), המאגד את כל קובצי שירתה, ניתן לראות כספר שירה אחד שיש בו לכידות רעיונית ופואטית.
    היא החלה את כתיבתה בפרוזה פיוטית. ניתן לזהות במקרים מסוימים את הגרעין הסיפורי שבתהליך עידון וצמצום הפך לשיר. בשיריה עשתה שימוש רב באמצעים פואטיים (כגון התבנית המשולשת) ובמוטיבים (כגון בת המלך ונסיך שנרדם) השגורים בסיפור העממי והחסידי. ישנה התאמה בין התפישה הארס-פואטית שלה, הרואה את מעשה השירה כהמשך למסורת הסיפור החסידית, לבין העיצוב הפואטי של השירים, המקרב אותם לז׳אנר הסיפור והמעשייה.
    ההתנסות הדתית והמיסטית עומדת במרכז רבים משיריה. לרוב השיר פותח בהתנסות בין-אישית או אסתטית ורק בהמשכו, ולרוב בסופו, מתפתחת או נחשפת ההתנסות כהתנסות דתית. זלדה נמנעה מלהשתמש בכינויים הרווחים של האל ומבכרת כינויים רומזים על פני שמות מפורשים. את המיסטיקה המצויה בשירתה ניתן לכנות ״מיסטיקה ביתית״ המתפתחת מתוך אירועים יומיומיים, אך דווקא מאחורי גבו של החולין מתגלה האל המסתתר. אהבת היופי והרגישות לזולת הן ערכי יסוד בשירתה, וגם הן נתפשות כחלק ממכלול מגעיו של האדם עם האל וכתביעה דתית.
    שירתה עמדה כאופוזיציה לשירת זך ועמיחי ששלטה בשנות השישים. המגמה היתה להיאחז בקונקרטי ולהימנע מרעיונות וניסוחים מופשטים, להתייחס בחשדנות לעולם האגדה והחלום ולשלול את העצמת הרגש והביטוי. היחס לרוחני ולמיסטי היה ספקני ואף עוין. זלדה לעומת זאת העמידה עולם רליגיוזי, עולם שיש בו פשטות וצניעות אך הוא מגיע לשיאים רגשיים רבי-עוצמה. עולם שירי הנותן מקום של כבוד למחשבה ולהרהור ומעז לדבר על התגלות האלוהים כעל התנסות אישית. במובן זה זלדה קרובה יותר למשוררים הצעירים שניסו בשנות השבעים להשתחרר מנוסח זך-עמיחי ולהחזיר לשירה את הממד הספיריטואלי שלה, להשיב לה את החלום ואת ההעצמה הרגשית. עם זאת רק כמה עשרות שנים מאוחר יותר ניתן יהיה לזהות עקבות מובהקים של שירת זלדה בחוגי משוררים צעירים, שקיבלו במה בכתבי העת דימוי ומשיב הרוח.
    זלדה זכתה בפרס ברנר (1971), פרס ביאליק (1978) ופרס ורטהיים (1982). מבחר משירתה תורגם לאנגלית. שירתה קנתה לה מעמד קנוני בשירה העברית. בראשית שנות האלפיים, יותר מעשרים שנה לאחר פטירתה ולאחר שיצאו חמש-עשרה מהדורות של שירי זלדה, עדיין זלדה היא משוררת פופולרית ושירתה אהובה על ציבורים מגוונים בחברה הישראלית.
    קובצי שירתה: פנאי (1967); הכרמל האי נראה (1971); אל תרחק (1974); הלא הר הלא אש (1977); השוני המרהיב (1981); שנבדלו מכל מרחק (1984).
    זלדה מישקובסקי נפטרה בירושלים בכ״ז בניסן תשמ״ד, 29 באפריל 1984 ונטמנה בהר הזיתים.


לכתבות נוספות על זלדה בספריה הלאומית

נכתב על-ידי צבי מרק עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
מקורות נוספים: ד׳ קרפל. ״ודמי הדחוס משחיר״ חב״דפדיה, ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית,  Jewish Women׳s Archive, Электронная еврейская энциклопедия
[צילום: עליזה אורבך]

ספריה:

  • פנאי : שירים / זלדה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ז)
  • הכרמל האי-נראה : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״א 1971)
  • פנאי ; הכרמל האי-נראה : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ב 1972)
  • אל תרחק : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ה 1974)
  • פנאי ; הכרמל האי נראה ; אל תרחק : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ה 1975)
  • הלא הר, הלא אש : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ז 1977)
  • שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ט 1979) <לקט שירים מתוך: ״פנאי״, ״הכרמל האי-נראה״, ״אל תרחק״, ״הלא הר הלא אש״ ועוד שירים>
  • השני המרהיב (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״א 1981)
  • לקט משירי זלדה / ליקטה ופירשה יפה קמר ; הכינו את המילון משה מנור ודני בר (ירושלים : המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ״ג 1983)
  • שנבדלו מכל מרחק : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ד 1984)
  • שירי זלדה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ה 1985)
  • צפור אחוזת קסם : כתבים וציורים (ירושלים : עמותת זלדה ויצירתה, תשע״ד 2014) <עריכה מתוך כתבי יד - רבקה גולדברג, ראובן קסל, יונדב קפלון>

תרגומים לשפות זרות:

  • La obra poetica de Zelda / Roser Lluch I Oms (Barcelona : Universidad de Barcelona, 1991)
    Spanish and Hebrew on opposite pages Thesis (Ph.D.) – Universidad de Barcelona, 1991.
  • The spectacular difference : selected poems of Zelda / translated with an introduction and notes by Marcia Falk (Cincinnati, OH : Hebrew Union College Press, 2004)
על המחברת ויצירתה:
ספרים: מאמרים:
  • אחימאיר, אופיר.  ׳טבעתי באור, שכחתי את שמי׳ : בין התבטלות לעצמיות בשירת ירושלים של זלדה.   בקורת ופרשנות, חוב׳ 45 (תשע״ז 2017), עמ׳ 267–309.
  • אידר, דרור. מתי התחלפו המלכויות בגבהים : עיון משווה בין שירת זלדה לשירתה של חוה פנחס-כהן. בתוך: הישן יתחדש והחדש יתקדש : על זהות, תרבות ויהדות : אסופה לזכרו של מאיר איילי / עורכים - יהודה פרידלנדר, עוזי שביט, אבי שגיא (תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 2005), עמ׳ 215–241.
  • איני, לאה. שושנת היש ושושנת האין : דברים שנאמרו לזכרה של המשוררת זלדה ב-10.4.04, בבית הקונפדרציה בירושלים, במלאת עשרים שנה למותה. כרמל: כתב-עת לשירה, גל׳ 9 (2004), עמ׳ 39–43.
  • אלירז, ישראל. הרפתקה מרהיבה. מעריב, ספרות, ט׳ באייר תשמ״ז, 8 במאי 1987, עמ׳ 2 <על זלדה ושירתה>
  • באר, חיים.  שושנה מנותקת מן החיים.  דבר, דבר השבוע, 22 ביוני 1984.
  • בלאט, אברהם.  שירת הבית הישן -  זלדה. סיני, כרך ע״ג (תשל״ג), עמ׳ 181–188 <נוסח מורחב נדפס בספרו תחומים וחותם (תל-אביב : סיגלית, תשל״ד 1974), עמ׳ 11–20>
  • בלאט, אברהם.  זלדה - שירי הבית והנפש. הצופה, 28 בספטמבר 1981, עמ׳ 10.
  • בלאט, אברהם.  שירת התום והנפש. הצופה, 2 באוקטובר 1981, עמ׳ 4.
  • בלאט, אברהם.  זלדה - בין שתי רשויות. הצופה, ד׳ בסיון תשמ״ה, 24 במאי 1985, עמ׳ 8; י״ח בסיון תשמ״ה, 7 ביוני 1985, עמ׳ 6.
  • בלאט, אברהם.  מימד הזמן בשירת שלוש משוררות. הצופה, עיטורי סופרים וספרים, כ״ט באלול תשמ״ו, 3 באוקטובר 1986, עמ׳ 3, 6 <על לאה גולדברג, רחל וזלדה>
  • בן-דוד, יערה.  לאורם של שירי נפש חצויה.  מאזנים, כרך פ׳, גל׳ 5–6 (תשרי תשס״ז, ספטמבר 2006), עמ׳ 32–35 <חזר ונדפס בספרה: במבוך המַראות : קריאה בפרקי ספרות עברית וכללית (ירושלים : כרמל, תשע״ב 2012), עמ׳  283–288>
  • בסר, יעקב. מטמונים שבקרקע הלב. ידיעות אחרונות, תרבות, ספרות, אמנות, 8 בפברואר 1980, עמ׳ 23 <על ״שירים״>
  • בר-יוסף, חמוטל. שני שירים על ירושלים. ספרות ילדים ונוער, כרך י׳, גל׳ א׳ (ל״ז) (תשמ״ד 1983), עמ׳ 21–23 <על ״היינו כחוזרים״ מאת אמיר גלבוע ו״מקום של אש״ מאת זלדה>
  • בר-יוסף, חמוטל. על שירת זלדה. מבפנים, כרך מ״ו, גל׳ 4 (תשמ״ה 1984), עמ׳ 569–573.
  • בר-יוסף, חמוטל. ופתאום כל זה נראה לי תפל : על זלדה ודרכה אל התהילה - במלאת שנה לפטירתה ועם הופעת שבעת ספריה במקובץ... ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ח בניסן תשמ״ה, 19 באפריל 1985, עמ׳ 21; ה׳ באייר תשמ״ה, 26 באפריל 1985, עמ׳ 22.
  • בר-יוסף, חמוטל. דיוקן הזולת בשירת זלדה. דבר, י״ד בתשרי תשמ״ז, 17 באוקטובר 1986, עמ׳ 21–22; כ״א בתשרי תשמ״ז, 24 באוקטובר 1986, עמ׳ 20–21.
  • בר-יוסף, חמוטל. עוללות ביבליוגרפיות לשירת זלדה. קרית ספר, כרך ס״א, חוב׳ ד (תשמ״ו-תשמ״ז, 1986–1987), עמ׳ 911–918 < כולל רשימת כל שיריה שנדפסו בספריה או בכתבי עת שונים>
  • בר-יוסף, חמוטל. זלדה, מלכות. מאזנים, כרך ס׳, גל׳ 8/9 (1987), עמ׳ 48–52.
  • בר-יוסף, חמוטל. על הסגנון ההגותי של זלדה. מאזנים, כרך ס״ב, גל׳ 2/3 (1988), עמ׳ 45–48.
  • בר-יוסף, חמוטל. ״מהיכל להיכל״ ו״כל שושנה״ – שני שירים על היופי והקדושה שבנפש האדם. עלון למורה לספרות, גל׳ 10 (תשמ״ט), עמ׳ 36–47.
  • בר-יוסף, חמוטל.  ״שורשיי למעלה״ : מוות ושכול בשירת זלדה.  גג, גל׳ 14 (2006), עמ׳ 131–158.
  • ברזל, הלל. בין גילוי למספד : על שירי זלדה.  מאזנים, כרך ל״ה, גל׳ 2 (תמוז תשל״ב, יולי 1972), עמ׳ 121–132 <חזר ונדפס בספרו משוררים בגדולתם : מסות מחקר על משוררים עבריים (תל אביב : הוצאת יחדיו, איגוד מוציאים לאור ואגודת הסופרים העברים בישראל, תשל״ט 1979), עמ׳ 404–426>
  • ברזל, הלל. ה״פרדס של זלדה״. מאזנים: ירחון לספרות, כרך נ״ח, גל׳ 3–4 (1984), עמ׳ 14–15 <על השיר ״אורנים נדהמי שמש״>
  • ברזל, הלל. מלים בניגודי פנים: קריאה בתנ״ך ובספרות (עיון בברכת יעקב לבניו, שירי זלדה, קוהלת). עלי שיח, חוב׳ 24 (1986), עמ׳ 131–145.
  • ברזל, הלל.  כפירה ואמונה.  בספרו: גבהות הכיסופים: שירה מתקנת עולם : עיקרי השקפה ואמונה מ״צדקיהו בבית הפקודות״ ועד ״הכול הולך״ (תל אביב : אגודת הסופרים העברים בישראל, תשנ״ג 1993), עמ׳ 185–218 <על ״פמוטות הכסף״>
  • ברזל, הלל. זלדה מישקובסקי: בנתיבי הפרד״ס – לזכרה.  מראה, גל׳ מס׳ 3 (סתיו תשס״ח 2008), עמ׳  15–19 <שירתה של זלדה פונה אל הקבלה ומסתריה כביטוי למכאובה. המחבר מתאר כיצד בעזרת השירה מתלכדת זלדה עם בוראה>
  • ברזל, הלל. זלדה מישקובסקי. בספרו: שירת ארץ-ישראל: מיסטיקה וסימבוליקה (בני ברק : ספרית פועלים, תשס״ט 2008), עמ׳ 442–604.
  • גולן, ארנה.  ״לכל איש יש שם״ מאת זלדה.  בספרה גבר, אישה, תעודת זהות : שאלות של זהות ביצירות מן הספרות העברית  (תל אביב : חורב, תשס״ה 2004), עמ׳ 160–166.
  • גורפיין, רבקה.  משירי זלדה.  בספרה: אל מלים ומעבר להן : שירים, משוררים, ספרים (רמת גן : מסדה, 1975), עמ׳ 47–54 <על השירים ״כאשר היית פה״, ״אל תרחק״, ״הכרמל האי-נראה״>
  • גנוסר, יאירה.  להיפגש עם זלדה.  עתון 77, גל׳ 4 (אלול תשל״ז-חשון תשל״ח, ספטמבר-אוקטובר 1977), עמ׳ 1, 3.
  • דור, משה.  זלדה. מעריב, 4 במאי 1984,  עמ׳ 38.
  • דור, משה.  מוות כשירה. מעריב, 21 ביוני 1985, עמ׳ 35.
  • הולנדר-שטינגרט, רחל. זלדה - שירה – פגישה. זהות, חוב׳ ג׳ (1983), עמ׳ 232–236.
  • ויס, אביעזר. קידוש החול או גשר של הפרדה - עיון תימטי-תבניתי בשירי ״פנאי״ לזלדה. זהות, קובץ ג׳ (1983), עמ׳ 225–231.
  • יוסיאן, רות. כמיהה מופקרת : על שירתה של זלדה. דעות, גל׳ 19 (חורף תשס״ה, 2004/2005), עמ׳ 31-34.
  • כהן, טובה.  גילוי וכיסוי בשירתן של משוררות עבריות ; דו-רובדיות כמאפיין פואטי.  בתוך: המשכיל בעת הזאת : ספר היובל למשה פלאי : מאמרים בהשכלה, ספרות עברית ולימודי היהדות / בעריכת זאב גרבר, לב חקק ושמואל כץ (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ז 2017), עמ׳ 179–200.
  • לוז, צבי.  המחתרת של זלדה והעדפת האי-נראה. עלי-שיח, גל׳ 49 (תשס״ג), עמ׳ 31–44.
  • לוז, צבי.  העדפת האי-נראה : חתירתה של זלדה.  בספרו: מחתרת השיר : מגמות ״אחרות״ בשירה העברית (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס״ו 2006), עמ׳ 129–145.
  • לוז, צבי.  זלדה: חבירה לתהלים.  בספרו: הזרימה הדו-סטרית של העברית : בין הקנונים לשירה המתחדשת (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2011), עמ׳ 33–37.
  • לוריא, שלום. שירת דם הלב החם : עיון בשני שירים של זלדה (על ״הסתרת נפשך״, ״חי חי הוא יודק״). מבפנים, כרך מ׳, גל׳ 1 (1978), עמ׳ 68–77.
  • לוריא, שלום. מיט ליד און לעבן : אפקלאנגען פון זעלדעס לירישע טענער. יידישע קולטור (ניו-יאָרק), באנד 46, נומ. 8 (1984), זז. 11–19.
  • למברגר, דורית.  מילים הן (גם) מעשים : משחק השפה של זלדה.  בתוך:  על האמונה : עיונים במושג האמונה ובתולדותיו במסורת היהודית / עורכים, משה הלברטל, דוד קורצווייל, אבי שגיא (ירושלים : כתר, תשס״ה 2005), עמ׳ 556–577.
  • מרק, צבי.  אמונה ושירה בשירת זלדה : רבדים מיסטיים בתפיסה הארס-פואטית של זלדה ושורשיהם החסידיים.  בתוך:  על האמונה : עיונים במושג האמונה ובתולדותיו במסורת היהודית / עורכים, משה הלברטל, דוד קורצווייל, אבי שגיא (ירושלים : כתר, תשס״ה 2005), עמ׳ 534–555.
  • מרק, צבי.  ״בת דודי מרת שיינא זלדה תחי׳״.  מקור ראשון, שבת, כ״ג בניסן תשס״ט, 17 באפריל 2009, עמ׳ 8 <על קשר המכתבים בין הרבי מלובביץ׳ ובת דודתו, זלדה> <חצי יובל לפטירת זלדה>
  • נגיד, חיים. זלדה - השירה שפרצה מכרם אברהם.  הדואר, שנה 63, גל׳ כ״ה (ט״ז באייר תשמ״ד, 18 במאי 1984), עמ׳ 410.
  • ניר, אלחנן.  כל הנשמות בשקיקה נוראה : מושג ה׳רצוא ושוב׳, אחד מעיקרי משנתו של האדמו״ר הזקן מחב״ד, הוא בסיס הגילויים וההפתעות בשירתה של נכדתו, זלדה.  מקור ראשון, שבת, כ״ג בניסן תשס״ט, 17 באפריל 2009, עמ׳ 10 11 <חצי יובל לפטירת זלדה>
  • סתוי, דבורה.  מאוצרות ׳גנזים׳ : המשוררת זלדה כותבת למבקר ישורון קשתמאזנים, כרך פ״ג, גל׳ 3  (אב-אלול תשס״ט, אוגוסט 2009), עמ׳  22–23.
  • עקרוני, אביב. ״מבחר משירי זלדה״. מאזנים, כרך נ״א, גל׳ 1 (סיוון תש״ם, יוני 1980), עמ׳ 67–68.
  • פדיה, חביבה. הנקודה הפנימית: עיוורון והארה. כרמל, גל׳ 9 (2004), עמ׳ 33–38.
  • פרסיקו, תומר.  מרים, דבורה וזלדה.  הארץ, תרבות וספרות, ט׳ בניסן תשס״ט, 3 באפריל 2009, עמ׳ 2 <״זלדה, כמו נביאות התנ״ך, לא רצתה לכסות במעיל אפור את רוח השיר. במלאות 25 שנה למותה״. על השיר ״אני ציפור מתה״>
  • צבי, עזה.  זלדה - הכמיהה לידידות.  חדרים, גל׳ 4 (סתיו 1984), עמ׳ 16–31.
  • צבי, עזה.  הפגישה הסודית בקפה זיכל.  חדרים, גל׳ 10 (חורף 1993), עמ׳ 130–139.
  • קוסמן, אדמיאל.  חלום על זלדה.  הארץ, תרבות וספרות, כ׳ בתמוז תשע״ז, 14 ביולי 2017, עמ׳ 1 <50 שנה לספרה הראשון של זלדה, ״פנאי״>
  • קסל, ראובן.  ידידות.  מקור ראשון, שבת, כ״ג בניסן תשס״ט, 17 באפריל 2009, עמ׳ 6–7 <חצי יובל לפטירת זלדה>
  • קסל, ראובן.  הברקים והקולות ששמעתי : עולם המראות והצלילים של המשוררת זלדה.  עת-מול, גל׳ 234 (אייר תשע״ד, מאי 2014), עמ׳ 2427.
  • קרפ, עלית.  ״כאשר אמות לעבור למהות אחרת״: האם זלדה היא משוררת נשכחת? : משאל בין אנשי הגות ורוח במלאות עשרים שנים למותה. הארץ, תרבות וספרות, י״ד בניסן תשס״ד, 5 באפריל 2004, עמ׳ ה 6 <בהשתתפות: חוה אלברשטיין, חיים באר, מנחם בן, חמוטל בר-יוסף, חביבה פדיה, עזה צבי, חיה שחם ורחל שפירא>
  • רבקה מרים.  מלכות מלאה בסערה.  מקור ראשון, שבת, כ״ג בניסן תשס״ט, 17 באפריל 2009, עמ׳ 4 <חצי יובל לפטירת זלדה>
  • רובינשטיין, בלהה.  זלדה - לחשוף את הניצוץ, לגלות את הנוגה : חיים על שפת הזריחות והשקיעות.  בספרה: שירים ומה שביניהם : על משוררים ושירים בתכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי (תל-אביב : עם עובד, תשס״ג 2003), חלק ב, עמ׳ 227–234.  <כולל דיון בשירים: ״פנאי״, ״בעיניו היו שרות״ ״מול הים״, ״שני יסודות״ ו״בבוקר הרהרתי״>
  • רתוק, לילי. כי אני ואתה - נהר אחד זורם (אחדות הכל כאידיאל בשירת זלדה). עתון 77, גל׳ 103–104 (1988), עמ׳ 22–25.
  • רתוק, לילי. מלאך האש: על הקשר בין יונה וולך וזלדה. עלי שיח, חוב׳ 37 (1996), עמ׳ 75–85.
  • שגיא, אבי. בין ״לכל איש יש שם״ ל״שמי הוא שם תורמי״: זלדה ויהודה עמיחי על דרכי עיצובה של הזהות. ראשית, כרך 1 (2009), עמ׳ 325–358 <נדפס גם בספרו המסע האנושי למשמעות : עיון הרמנויטי-פילוסופי ביצירות ספרותיות (רמת גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשס״ט 2009), עמ׳ 71–101>
  • Barzel, Hillel.  Elegiac romanticism and ironic romanticism : a comparative study of the poems of Zelda and Bat Sheva Sheriff.  Modern Hebrew literature, vol. 2, no. 1 (Spring 1976), pp. 10-16.
  • Jacobson, David C. Zelda Mishkovsky : ״The small garden showed me signs that His mercies never cease.״ In his book: Creator, Are you listening? : Israeli poets on God and prayer (Bloomington and Indianapolis : Indiana University Press, 2007), pp. 14-39.
על ״הכרמל האי-נראה״
  • זאבי, שושנה. הפואטיקה של חוויית הסף בשירה ובמוזיקה : ״השער האפל״ - דוד פוגל ואייל אדלר; ״הכרמל האי נראה״ - זלדה וינעם ליף; ״ציפור כלואה״ - יאיר הורוביץ ומנחם ויזנברג. פעימות: כתב עת למוזיקה ותרבות, גל׳ 3 (סתיו 2016), עמ׳ 157–187.
  • נגיד, חיים. שיריה של זלדה. עכשיו, חוב׳ 25–28 (אביב תשל״ג 1973), עמ׳ 320–321.
על ״אל תרחק״
  • ברזל, הלל. בין רומנטיקה אלגית לרומנטיקה אירונית. גזית, כרך ל״ג, גל׳ א׳-ו׳ (1976), עמ׳ 20–23.
על ״הלא הר הלא אש״
  • בן מרדכי, יצחק. כציפור משוררת. מאזנים, כרך מ״ו, גל׳ 2 (טבת תשל״ח, ינואר 1978), עמ׳ 142–143.
  • זרחי, נורית.  ״אנשים הם הכלי הכי עדין, הכי שביר״.  הדואר, שנה 57, גל׳ י״ג (כ״ו בשבט תשל״ח, 3 בפברואר 1978), עמ׳ 202–203 <שיחה עם זלדה בצאת ספרה לאור. פורסם לראשונה ב׳מעריב׳>
על ״שירים״ (תשל״ט)
  • עקרוני, אביב. מבחר משירי זלדהמאזנים,  כרך נ״א, גל׳ 1 (סיון תש״ם, יוני 1980), עמ׳ 67–68  <חזר ונדפס בספרו על כפות המאזניים : מבחר מאמרים : ספרות, היסטוריה, יהדות, הגות, חינוך (תל-אביב : עקד, תשס״ז 2007), עמ׳ 108–110, בשם: על שפת הזריחות והשקיעות>
על ״צפור אחוזת קסם״
  • צימרמן, עקיבא. טובות השתיים : ״לכל אדם יש שם״. האומה, גל׳ 196 (חורף תשע״ה, נובמבר 2014), עמ׳ 130–134.
קישורים:

Wikidata – Q2571225 J9U – 987007270217705171 NLI – 000145527 LC – n83027123 VIAF – 19828959
עודכן לאחרונה: 10 ביולי 2021

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף