פרץ
בן משה סמולנסקי נולד בעיירה מונאסטירשצ'ינה בפלך מוהילוב בבלארוס (רוסיה הלבנה)
בט"ז באדר ב' תר"ב, 26 בפברואר 1842* למשפחה שמוצאה מן העיר סמולנסק, ומכאן שם המשפחה. הוא קיבל חינוך תורני מסורתי ולמד ב"חדר" ולאחר מכן בישיבה, ובשנות לימודיו בה נחשף לספרות ההשכלה ולמד רוסית וגרמנית. בגיל 22 עבר לאודסה, שם חי חמש שנים ולפרנסתו לימד עברית, המשיך להרחיב את השכלתו וגם החל לכתוב ולפרסם. המאמר הראשון פרי עטו התפרסם בעיתון "המליץ" (תרכ"ב - 1862), ולאחר מכן כתב מסה בשם "ביקורת תהיה" - על עיבוד לעברית של המחזה פאוסט מאת גיתה הגרמני, וכן עיבוד משלו - "הגמול" לסיפור על השתתפות היהודים במרד הפולני של שנת 1863. בגיל 27 נסע לגרמניה ולאוסטריה, ובסוף המסע התיישב בעיר וינה, שם התמנה למנהל מחלקת העברית בבית דפוס גדול בעיר. בווינה חי במשך 18 שנה, עד למותו, ובה ייסד וערך את הביטאון הספרותי "השחר", שהיה "האכסניה המרכזית" של הסופרים העבריים בני זמנו, ובהם י"ל גורדון, מ"ל לילנבלום ואליעזר בן יהודה. "השחר" שימש גשר ומעבר "לתקופה החדשה הלאומית-ציונית" ובמה רעיונית לתפיסתו של סמולנסקין, שתקף גם את "מורדי האור" הדתיים והשמרנים וגם את המשכילים היהודים בגרמניה, שהתכחשו למורשתם ולזהותם הלאומית. הוא טען כי היהודים הם אומה שיסודותיה הם הלשון העברית ותקוות הגאולה, וכל הכופר בזהותם הלאומית של היהודים "מתכחש לעמו ובוגד בו." בכך הקדים סמלונסקין את ההתעוררות של חיבת ציון, שאליה הצטרף לאחר היווסדה. וכאשר הגיע לרוסיה (תרמ"א - 1881) כדי להחתים מנויים ל"השחר", התקבל בהתלהבות רבה על ידי היהודים המשכילים, ובעיקר על ידי הצעירים. פרץ סמולנסקין נפטר בגיל 43,
ט"ז בשבט תרמ"ה, 1 בפברואר 1885 במֵראן (מראנו) בדרום טירול (כיום באיטליה)
ונטמן בעיר מגוריו, וינה, והשאיר אחריו אישה, ליאונורה. עצמותיו הועלו לקבורה בהר הרצל בירושלים
בתשי"ב 1952.
יצירתו של פרץ סמולנסקין כוללת רומנים וסיפורים על חייהם של היהודים בתחום המושב ברוסיה.
"התועה בדרכי החיים" הוא רומן רחב היקף העוסק בחיי היהודים בני זמנו, ובכלל זה בקנאות הדתית בעיירה, בחיי הישיבה ובמעבר להשכלה יהודית, ובביקורת על חוגי החסידים ועל תנועת הרפורמה. הרומן "קבורת חמור" נחשב לטוב ולמגובש שבספריו, והוא מציג את סיפורו הטרגי של משכיל יהודי צעיר שנרדף בידי בני קהילתו הקנאים. חיי נישואיו נהרסים, הוא מתדרדר כלכלית והופך למלשין של השלטון הרוסי. אנשי הקהילה שוכרים רוצח כדי להורגו, קוברים אותו "קבורת חמור", ואשתו לשעבר מתנצרת. רומן אחר - "הירושה" - מתאר שלל דמויות מקהילות היהודים במזרח אירופה ומציג תופעות של רדיפת בצע ותענוגות. רומן זה - כמו רבים מסיפוריו - נדפס בהמשכים בביטאונו הספרותי, "השחר". רבים מסיפוריו נכתבו בחיפזון "והם לוקים בעלילה מסובכת ומלאכותית" וכן במגמתיות גלויה ובהטפה בסגנון מליצי. ועם זאת, נחשב סמולנסקין בזמנו לסופר "החשוב ביותר בספרות העברית המקורית", וליצירותיו מקום מרכזי "בשרשרת הרומן הריאליסטי העברי" שראשיתה ביצירתו של אברהם מאפו.
כפובלציסט וכמַסַאי היה סמולנסקין למבשרה של תנועת התחייה הלאומית. הוא עמד על משבר הזהות של היהודים בימיו, ובמאמר הפתיחה בביטאון "השחר" קרא לתחיית הלשון העברית - "להגדיל את תפארת שפת עֵבֶר" ולטיפוח הזהות היהודית הלאומית: "נהיה ככל הגויים, להוקיר את שפתנו וכבוד עמנו." בשל השקפותיו קמו לו מתנגדים רבים גם בקרב היהודים השמרנים וגם בקרב המשכילים, אך תפיסתו הלאומית זכתה לתמיכתם הנלהבת של בני נוער וצעירים.
* על-פי יוסף קלוזנר נולד בשנת ת"ר 1840.
[מקורות: קרסל,
ויקיפדיה,
לקסיקון לתרבות ישראל,
Jewish Encyclopedia]
נקם ברית : מעשה שהיה והוה ויהיה בכל מקום ובכל זמן : אודות המקרים הרעים בעסטרייך (וויען : דפוס געאָרג בראג, תרמ"ד)
<בחתימת: צנ"ה> "ראה אור בפעם הראשונה ב"השחר" שנה העשתי עשרה [תרמ"ג], חוברת י', י"א וי"ב".
צנ"ה, סופי תיבות של פרץ בן משה> <חזר ונדפס בווארשא ובווילנא בתרס"א, תרס"ה ותר"ע>
דער שטאָדט מסור, אָדער, בעגראבען קבורת חמור / בעארבייטעט פון יצחק ראבינאָוויץ (איש קאָוונאָ) (ניו יאָרק : היברו פאבלישינג קאָמפאני, [תר"ן 1890 לערך])
<תרגום ליידיש של קבורת חמור>
התועה בדרכי החיים : או, תולדות יוסף היתום מעיר מדמנה (ווילנא : קאצענעלענבאָגען, תרס"א)
בר-סלע, שרגא. מקום הדת בהוויה הלאומית - עיון משווה
בהגותם של פרץ סמולנסקין ויחיאל מיכל פינס. דפים למחקר בספרות,
כרך 5־6 (תשמ"ט 1989), עמ' 287־300.
בריינין, ראובן.פרץ סמולנסקין. בספרו: כתבים נבחרים / המהדירים - דניאל בן-נחום
וד' הנגבי (מרחביה : ספרית פועלים בשיתוף עם קרן וינפר-מורגנשטרן, תשכ"ב
1965), עמ' 81־84.
גולן, ארנה. סמולנסקין כעורך ומבקר.
הספרות, חוב' 27 (דצמבר 1978), עמ' 86־109 <כולל נספח: רשימת מאמרים על ספרות יפה ודברי ביקורת שנתפרסמו בהשחר (תרכ"ט-תרמ"ד)> <חזר ונדפס
בספרה: בעבותות הביקורת : פרקים בתולדות ביקורת
הספרות העברית ובסיפורי עגנון (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2006), עמ' 12־51>
גלבוע, מנוחה. סיפור אחד - שלוש אידיאולוגיות.
בצרון, שנה ל"ז, גליונות 322־323 (תשל"ו), עמ' 126־129, 195־199, 206
<נוסח מחודש נדפס בספרה: מבנים ומשמעויות: עיונים בסיפור ההשכלה (תל אביב : עקד, 1977), עמ' 66־85> <על
הסיפור
"יללת הרוח">
זהרי, מנחם. פרץ סמולנסקין - מבשר התחייה. הבוקר,
י"ד בשבט תש"ך, 12 בפברואר 1960
<חזר ונדפס בספרו ביכורי עט : כתבים, חלק שלישי: יוצר
ויצירה בנתיב הדורות (ירושלים, תשל"ו 1976), עמ' 49־52; בספרו פרקי
ספרות : מסות ורשימות (ירושלים, תשמ"ה 1985), עמ' 30־33 ובספרועיוני ספרות ותולדה : מסות ובחינות (ירושלים :
כרמל, תשס"ד 2004), עמ' 43־47>
סדן, דב [ר.ט.]
מקרא ותרגומו.דבר, מוסף לשבתות ולמועדים, כרך י', גל'
ט"ז (כ"ח בשבט תרצ"ה, 1 בפברואר 1935), עמ' 2 <על הכרוז לעזרת אלמנת פרץ
סמולנסקין במקורו העברי ותרגומו לגרמנית>
סמולנסקין, יהודה (ליאון).
אלה תולדות פרץ.דבר, מוסף לשבתות ולמועדים, כרך י', גל'
ט"ו (כ"א בשבט תרצ"ה, 25 בינואר 1935), עמ' 3־8 <נשלח על
ידי אחי הסופר לשפ"ר (שאול פנחס רבינוביץ) ונשמר בארכיון מרדכי בן
הלל הכהן בבית הספרים הלאומי בירושלים. הביא לדפוס - צבי קרול>
גלבוע, מנוחה.הערה לדמות הגיבור
ב'קבורת חמור'. בספרה: מבנים ומשמעויות
: עיונים בסיפור ההשכלה (תל אביב : עקד, 1977), עמ' 59־65.
מזור, יאיר. סיפורת ההשכלה - פנים אחרות : פרקים בפואטיקת המבנה של הסיפורת העברית ה'ריאליסטית' בתקופת ההשכלה.
מחקרים בספרות עברית : ספר זכרון לאורי שהם / בעריכת ראובן צור, עוזי שביט (תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, תשמ"ו 1986), עמ' 39־65 <כולל דיון ב"קבורת חמור" לפרץ סמולנסקין, "עיט צבוע" לאברהם מאפו, "קול רינה וישועה באהלי צדיקים" לאברהם-בר גוטלובר>
פרידמן, רבקה. עכבות ההשכלה: עושר בידיוני פיקארסקי בכוח שנבלם. בספרה:
התם המתנבל : עיון באלמנטים פיקארסקיים בסיפורת עברית חדשה (חיפה : פינת-הספר, תשל"ח 1977), עמ' 27־35
<'הצופה לבית ישראל' לערטער והמסורת הפיקארסקית, דמות "הצופה" ומקבילותיה
בספרות המקאמות העברית של ימי-הבינים, העכבות ; עולמו הכפול של 'קבורת
חמור': האלמנטים המיתיים/האלמנטים הפיקארסקיים, העכבות>
פרידמן, רבקה. על "קבורת חמור" לפרץ סמולנסקין.
הדואר, שנה נ"ח, גל' י"ד (י"ב בשבט תשל"ט, 9 בפברואר 1979), עמ'
223־224.
על "נקם ברית"
גלבוע, מנוחה. "נקם-ברית" לפרץ סמולנסקין : מבנה ומשמעות.
בצרון, שנה ל"ד, כרך ס"ד, גל' 301 (תשל"ג), עמ' 12־20
<נוסח מחודש נדפס בספרה: מבנים ומשמעויות: עיונים בסיפור ההשכלה (תל אביב : עקד, 1977), עמ' 86־100>
גלבוע, מנוחה. "נקם ברית" : הערה ליחס בין היסטוריה לספרות. בתוך:
בין היסטוריה לספרות / הביאה לדפוס מיכל אורון (תל אביב : דיונון, תשמ"ג 1983), עמ' 105־111.
פרץ
בן משה סמולנסקי נולד בעיירה מונאסטירשצ'ינה בפלך מוהילוב בבלארוס (רוסיה הלבנה)
בט"ז באדר ב' תר"ב, 26 בפברואר 1842* למשפחה שמוצאה מן העיר סמולנסק, ומכאן שם המשפחה. הוא קיבל חינוך תורני מסורתי ולמד ב"חדר" ולאחר מכן בישיבה, ובשנות לימודיו בה נחשף לספרות ההשכלה ולמד רוסית וגרמנית. בגיל 22 עבר לאודסה, שם חי חמש שנים ולפרנסתו לימד עברית, המשיך להרחיב את השכלתו וגם החל לכתוב ולפרסם. המאמר הראשון פרי עטו התפרסם בעיתון "המליץ" (תרכ"ב - 1862), ולאחר מכן כתב מסה בשם "ביקורת תהיה" - על עיבוד לעברית של המחזה פאוסט מאת גיתה הגרמני, וכן עיבוד משלו - "הגמול" לסיפור על השתתפות היהודים במרד הפולני של שנת 1863. בגיל 27 נסע לגרמניה ולאוסטריה, ובסוף המסע התיישב בעיר וינה, שם התמנה למנהל מחלקת העברית בבית דפוס גדול בעיר. בווינה חי במשך 18 שנה, עד למותו, ובה ייסד וערך את הביטאון הספרותי "השחר", שהיה "האכסניה המרכזית" של הסופרים העבריים בני זמנו, ובהם י"ל גורדון, מ"ל לילנבלום ואליעזר בן יהודה. "השחר" שימש גשר ומעבר "לתקופה החדשה הלאומית-ציונית" ובמה רעיונית לתפיסתו של סמולנסקין, שתקף גם את "מורדי האור" הדתיים והשמרנים וגם את המשכילים היהודים בגרמניה, שהתכחשו למורשתם ולזהותם הלאומית. הוא טען כי היהודים הם אומה שיסודותיה הם הלשון העברית ותקוות הגאולה, וכל הכופר בזהותם הלאומית של היהודים "מתכחש לעמו ובוגד בו." בכך הקדים סמלונסקין את ההתעוררות של חיבת ציון, שאליה הצטרף לאחר היווסדה. וכאשר הגיע לרוסיה (תרמ"א - 1881) כדי להחתים מנויים ל"השחר", התקבל בהתלהבות רבה על ידי היהודים המשכילים, ובעיקר על ידי הצעירים. פרץ סמולנסקין נפטר בגיל 43,
ט"ז בשבט תרמ"ה, 1 בפברואר 1885 במֵראן (מראנו) בדרום טירול (כיום באיטליה)
ונטמן בעיר מגוריו, וינה, והשאיר אחריו אישה, ליאונורה. עצמותיו הועלו לקבורה בהר הרצל בירושלים
בתשי"ב 1952.
