צבי לוז (1930–2020) 

 <בהכנה>

Zvi Luz 

    צבי לוז נולד בי' בטבת תר״ץ, 10 בינואר 1930 בקבוצת דגניה ב' להוריו רחל וקדיש לוז (לוז'ינסקי), ממייסדי הקבוצה (לימים כיהן אביו כיו״ר הכנסת הרביעית, החמישית והשישית). התחנך בבתי הספר של קיבוצי עמק הירדן, בית החינוך העממי והתיכון החקלאי ״בית ירח״. ב-1948, בעודו תלמיד כיתה י״ב, הופסקו לימודיו כשלושה חודשים לפני הכרזת המדינה, והוא גויס להגנה ואחר כך לצה״ל, והשתחרר אחרי מלחמת השחרור בדרגת סרן. ב-1957 החל ללמוד ספרות ומדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן, ומ-1962 היה אסיסטנט של פרופ' ברוך קורצווייל. ב-1968 קיבל תואר דוקטור, והמשיך ללמד במחלקה לספרות עם ישראל עד פרישתו ב-1998, בדרגת פרופסור מן המניין. עבודתו המחקרית ממשיכה גם עשור ויותר לאחר פרישתו, והוא ממשיך ללמד ספרות במכללה האקדמית עמק הירדן, אף שאיבד בשנים האחרונות את ראייתו.
    ב-1954 התפרסם בדבר סיפורו הראשון, ״מסע השלושה״, ומאז פירסם סיפורים ורומנים שקובצו בספרים: מקום שהנחלים הולכים, סיפורים (הקיבוץ המאוחד, 1965); עונות, סיפורים (1970); אגדות המקום, טרילוגיה (1972); סובב הולך, רומן (1975); גל חוזר, רומן (1977); מאזן, סיפורים (1980); הצטלבות, רומן (1982); ציד יונים, סיפורים לבני נעורים (1982); נפשו בכפו, רומן (1985); שומר רוח, רומן (1988); מכאן ועד היכן, רומן (1990); שקפים, סיפור רב-קולי (1994). ב-2011 ראה אור ספרו טלטלה חוזרת הכולל ארבעה-עשר סיפורים קצרים.
    כתיבתו מושכת אל הריאליסטי, המימֶטי, הצלול והגבישי. מבלזק למד להפגיש את קוראיו ברומנים מאוחרים עם גיבורים שכבר הופיעו בספריו המוקדמים והתבגרו בינתיים. כך נהג, למשל, בספרו מכאן ועד היכן, שבו הוא מעלה מחדש חלק מגיבורי הטרילוגיה שלו אגדות המקום, לאחר שבגרו והתפכחו. כאן גם מתואר המשבר הערכי והכלכלי שפקד את הקיבוץ בדור האחרון. באחדים מספריו ניכרת טכניקה של רשומון, שמתמודדת עם עולם בתר-מודרני, המאמין בנרטיבים ובאמיתות חלקיות ומוגבלות, ולא באמת אחת בלעדית של מספר כול-יודע. בכל ספריו משתקפת אישיותו, המורכבת מניגודים עזים שחיפשו ומצאו את איזונם: הדת והחיים, הקיבוץ והעולם האקדמי, החלום והאוטופיה מול המציאות המפוכחת. לשאלות מראיינים מדוע הפסיק לכתוב על הקיבוץ ענה בצער, תוך שימוש בפתגם אוקראיני: ״אי-אפשר לרכוב על סוס מת״.
    חיבר יותר מעשרים ספרי מחקר, המצטיינים בסגנונם הבהיר ומאיר העיניים ובהבחנותיהם הנכוחות. הבולטים שבהם: מציאות ואדם בספרות הארץ-ישראלית (1970); שבילי שירה, מסות על משוררים ושירות (1974); משוואות שיר, מסות על שירה (1981); אצל גנסין, פירוש צמוד לסיפור ״אצל״ (1983); תשתיות שירה, עיקרים בפואטיקה של ביאליק (1984).
    כארבע-עשרה שנים הקדיש לכתיבת מונוגרפיות על משוררים, ובמהלכן פירסם עשרה ספרים: שירת נתן יונתן (1986); שירת יעקב פיכמן (1989); שירת עוזר רבין (1992); שירת אברהם חלפי (1994); שירת ע' הלל (1996); שירת אסתר ראב (1997); שירת יוסף צבי רימון (1998); שירת אורי ברנשטיין (2000); המציאות האחרת: שירת פנחס שדה (2000); שירת יעקב שטיינברג (2000).
    לאחר שסיים את סדרת המונוגרפיות כתב ופירסם עוד עשרה ספרים, שחלקם בעלי אופי מחקרי-הגותי וחלקם הגות אישית: היסוד הפילוסופי בשירה העברית (2001); מריבה עם האלוהים: מסות פרטיות (2002); העיקר הלירי בשירה העברית המודרנית (2003); התגלמויות של מציאות בשירה העברית החדשה (2004); אל מקום אחד: מסות פרטיות (2005); מחתרת השיר: מגמות ״אחרות״ בשירה העברית (2006); אתגר היתרון וחסרון האתגר: על מצב הרוח השירי והתיאולוגי (2008); על החיים ועל החיים שבכתב (2009); אור חוזר: מסות (2010); הזרימה הדו-סטרית של העברית (2012).
ספרו האחרון עד כה הוא קובץ המסות בעקבות חילופי משמרות: מסות ממבט חוזר (2016)
    לוז לא היה איש פולמוס מובהק, אך מפעם לפעם השחיז את עטו נגד תופעות בעולם התרבות שהדאיגו אותו. כך, למשל, כתב בעיתון הארץ (13 במאי 2005) את מאמרו ״לעלות או לרדת?״, הקובל על השתלטות רוח הפזמון על השירה העברית המתהווה. ״לעינינו מאבדת העברית את סוד קסמה והופכת שפת רחוב משמימה״, כתב, בלי להתכחש לעובדה ש״גם שפת רחוב יכולה להיות רבת-קסם בידי קוסמי לשון ראויים לשמם״.
    מעולם לא הגיש מועמדות לפרס כלשהו, אך זכה ביוזמת ועדות השיפוט בפרס קוגל (1966) על ספרו הראשון, מקום שהנחלים הולכים, ובפרס רמת גן על מפעל חיים (2011).
    במשפחת לוז המורחבת אנשי ספר לא מעטים. אחיו הוא הסופר והחוקר פרופ' אהוד לוז, ובתו, המתמטיקאית תהילה לוז-גלמן, המשתייכת לדור המייסדים של חברת מחשבים גדולה, נטשה לא מכבר את עיסוקה והחלה להתמסר לכתיבה. ב-2005 יצא לאור הרומן הראשון שלה, אלמנת קש.
    צבי לוז נפטר בי״ד בחשון תשפ״א, 1 בנובמבר 2020.

נכתב על ידי זיוה שמיר עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: קרסל, גרנות, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה]
[צילום: י. גלרון גולדשלגר]

ספריו:
  • מקום שהנחלים הולכים : סיפורים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ה 1965)
  • עונות : סיפורים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש״ל 1970)
  • אגדות המקום : רומן (תל-אביב : עקד, תשל״ג) <תורגם לאנגלית>
  • A place and its legends : a novel / translated from the Hebrew by Reuven Ben-Yosef (Tel Aviv : Eked, 1984)
  • סובב הולך : רומן (תל-אביב : עקד, תשל״ה 1975)
  • גל חוזר : רומן (תל-אביב : עקד, תשל״ז)
  • מאזן : 13 סיפורים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1980)
  • ציד יונים : סיפורים לבני נעורים (ירושלים : דביר, תשמ״ב 1982)
  • הצטלבות : רומאן (תל-אביב : ספרית פועלים, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשמ״ג 1982)
  • אגדות המקום (תל-אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור : ספריית תרמיל, תשמ״ג 1983)
  • נפשו בכפו (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ו 1985)
  • שומר רוח : רומן (תל-אביב : ספרית פועלים, תשמ״ט 1988)
  • מכאן ועד היכן (תל-אביב : עקד, תשנ״א 1990) <רומאן>
  • שקפים : סיפור רב קולי (תל-אביב : ספרית פועלים, תשנ״ד 1994)
  • טלטלה חוזרת : מבחר סיפורים קצרים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע״ב 2011)
  • אגדות המקום : טרילוגיה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע״ג 2013) <כולל: פינות המקום -- סובב הולך -- גל חוזר>
  • מה יתרון :  שני סיפורים על אותו המקום: נפשו בכפו, מכאן ועד היכן (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2014)
  • בעקבות חילופי המשמרות : מסות ממבט חוזר (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ו 2016)
חקרי ספרות: עריכה:
  • שירים / יעקב לרנר ; כינס והקדים מבוא צבי לוז (רמת-גן : אגודת הסופרים העברים בישראל, 1974)
  • חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ברוך קורצווייל ; ערכו: צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ״ב 1982)
  • שירים / י.צ. רימון ; בחר והקדים מבוא צבי לוז (רמת-גן : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת ״מסדה״, תשל״ג 1973)
  • על ״מתי מדבר״ : מסות על פואמה לביאליק / מבוא ועריכה צבי לוז (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ״ח 1988)
  • ילקוט שירים / יוסף צבי רימון ; ליקט, הקדים מבוא והוסיף ביבליוגרפיה: צבי לוז (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשמ״ט 1989)
  • הפואמה המודרניסטית ביצירת אלתרמן : מסות על ״שמחת עניים״ ו״שירי מכות מצרים״ / בעריכת זיוה שמיר וצבי לוז (רמת-גן : הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ״א 1991)
  • לשמש : מסות על כליל-סוניטות לשאול טשרניחובסקי / מבוא ועריכה צבי לוז (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשנ״ו 1996)
  • על ״ספיח״ לביאליק : הסיפור ״ספיח״ ומסות עיון / עריכה ומבוא צבי לוז וזיוה שמיר (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשנ״ח 1998)
  • על ״גילוי וכיסוי בלשון״ : עיונים במסתו של ביאליק / עריכה ומבוא: צבי לוז וזיוה שמיר (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, 2001)
על המחבר ויצירתו:
ספרים מאמרים
  • בצלאל, יצחק.  מותר האדם : ראיון עם צבי לוז. משא (מצורף ל'למרחב'), גל' 33 (ט״ו באב תשכ״ה, 13 באוגוסט 1965), עמ'  א.
  • מהלו, אביבה.  סיפורים עם טעם של פעם : על סיפורי הילדים של הסופר צבי לוז.  ספרות ילדים ונוער, גל' 131 (אלול תש״ע, אוגוסט 2010), עמ' 32־44.
  • שאול בן-צבי, רבקה.  ״השאיפה לאופנתיות לא עניינה אותי״.  מקור ראשון, שבת, כ״ח באב תשס״ח, 29 באוגוסט 2008, עמ' 6־7 <שיחה עם פרופ' צבי לוז, חוקר שירה ומחבר רומנים על חיי הקיבוץ, המספר על ההבדלים בינו לבין מורו, קורצווייל, ועל המחלוקות הרבות, בינו לבין אביו, קדיש לוז, שלא מפריעות לו להמשיך להתגורר עד היום בדגניה>
  • שאול בן-צבי, רבקה.  שני אמנים ושתי שתיקות : יצירה ויוצר בסיפורים ״שתיקה הולכת ונמשכת של משורר״ לא״ב יהושע ו״גם מורדות ההרים״ לצבי לוז.  עתון 77, גל' 368 (סיון-תמוז תשע״ג, מאי-יוני 2013), עמ' 30־31.
על ״מקום שהנחלים הולכים״ על ״אגדות המקום״
  • ויס, הלל.  ״אגדות המקום״.  בספרו: דיוקן הלוחם : עיונים על גיבורים וגבורה בסיפורת העברית של העשור האחרון (רמת גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשל״ה 1975), עמ' 123־129.
  • מהלו, אביבה.  חידה מקומית.  מקור ראשון, שבת, גל' 833 (י״ט באב תשע״ג, 26 ביולי 2013), עמ' 19.
  • פרידלנדר, יוסף.  אגדות הקיבוץ.  גזית, כרך ל', גל' ה-ח (353־356) (אב תשל״ג-חשון תשל״ד, אוגוסט-נובמבר 1973), עמ' 79־80.
  • שאול בן-צבי, רבקה.  על מייסדים ועל בני מייסדים.  עתון 77, גל' 371־372 (כסלו-טבת תשע״ד, נובמבר-דצמבר 2013), עמ' 16־17.
על ״גל חוזר״
  • גורפיין, רבקה. המשכו וסגירתו של מעגל. מאזנים, כרך מ״ה, גל' 5 (תשרי תשל״ח, אוקטובר 1977), עמ' 346־347.
על ״מאזן״
  • הגורני, אברהם. ע״מ שלא להכביד על הזיכרון. מאזניים, כרך נ״ב (אדר תשמ״א 1981), עמ' 307־308 <חזר ונדפס בספרו: סיפורת בת-ימינו (תל-אביב : אור-עם, תש״ן 1989), עמ' 102־105>
על ״הצטלבות״
  • בלאט, אברהם. בין הדורות. הצופה, 24 ביוני 1983.
  • בן-שאול, משה. ״הצטלבות״. מעריב, 5 בנובמבר 1982.
  • גינגולד-גלבוע, שולמית. חיפוש שורשים נוסח ישראל. ידיעות אחרונות, 6 בנובמבר 1982. יפה ברלוביץ
  • דבי-גורי, ליליאן. החיים כפראדוכס. זהות, כרך ג' (קיץ תשמ״ג 1983), עמ' 288־289.
  • הגורני, אברהם. בשורת הקתדרה. דבר, משא, ה' באדר תשמ״ג, 18 בפברואר 1983, עמ' 20, 21 <חזר ונדפס בספרו: סיפורת בת-ימינו (תל-אביב : אור-עם, תש״ן 1989), עמ' 99־102>
  • הלפרין, שרה. המורשה הקיבוצית בדור הנכדים. על המשמר, 28 בינואר 1983.
  • הלפרין, שרה. מלכודת: בין האפשרי למציאות. הארץ, 14 בינואר 1983.
  • יעוז, חנה. השגעון כקטרזיס – והחברה הישראלית. עתון 77, גל' 39 (מארס 1983), עמ' 55.
  • נוף, א. זעם עברי עתיק שבדמי. זו הדרך, 8 בדצמבר 1982, עמ' 12.
  • סלע, אורי. ״צבי לוז: הצטלבות״. ידיעות אחרונות, 29 באוקטובר 1982.
  • עומר, דן. חיזור בנוסח ירושלים. קול ירושלים, 18 בפברואר 1983, עמ' 33.
  • עומר, דן. לוז חלול. העולם הזה, 16 בפברואר 1983, עמ' 50.
  • קריץ, אורי וראובן קריץ. סגירת עוד מעגלים, עוד חוליה בסאגה. בספרם: סיפורי הקיבוץ, כרך שלישי (תל-אביב : ספרי פורה, 1997), עמ' 1082־1085.
  • שחם, חיה. להתחיל מבראשית. מאזנים, כרך נ״ו, גל' 5 (ניסן תשמ״ג, אפריל 1983), עמ'  53־54.
על ״נפשו בכפו״
על ״שקפים״
  • גלבוע, מנוחה.  שקפים של אנשים והגותם.  מאזנים, כרך ס״ח, גל' 11 (אלול תשנ״ד, אוגוסט 1994), עמ' 46־47.
על ״טלטלה חוזרת״
  • מהלו, אביבה. כמו הספינקס, הסיפורים מעלים חידות.  עתון 77, גל' 360 (אדר-ניסן תשע״ב, מארס-אפריל 2012), עמ' 12.
על ״מה יתרון״

על ״מציאות ואדם בספרות הארץ-ישראלית״
על ״אצל גנסין״
  • הלפרין, שרה. על האהבה ועל המוות. על המשמר, ה' באב תשמ״ג, 15 ביולי 1983, עמ' 6.
על ״על 'מתי מדבר'״
על ״שירת אסתר ראב״
  • חזק, יחיאל. משוררת עזת-חושים וראשונית.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ד באלול תשנ״ז, 26 בספטמבר 1997, עמ' 31.
על ״שירת אורי ברנשטיין״
  • יגיל, רן.  סיכום מפעלו השירי עד כה.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ה בתמוז תש״ס, 28 ביולי 2000, עמ' 29.
  • יעוז, חנה. שני ספרים - שתי שיחות : ראיון עם המשורר אורי ברנשטיין.  פסיפס, גל' 44 (2000), עמ' 1־3 <לרגל הופעת המונוגרפיה של צבי לוז על שירתו>
על ״המציאות האחרת״
  • בן-עזר, אהוד. כפות רגלייך כמשל. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י״ח בתשרי תשס״ב, 5 באוקטובר 2001, עמ' 29.
  • כהן, אדיר [א.כ.] השירה והמסע הנפשי. נפש, גל' 9 (2001), עמ' 82־83.
  • פלס, יוסי. השירה, למרות הכל, נשארת. הארץ, תרבות וספרות, כ״א באדר תשס״א, 16 במארס 2001, עמ' ב 15.
  • ש. יהושע. בשדה השירה של פנחס שדה. הצופה, המוסף, ג' בטבת תשס״א, 29 בדצמבר 2000, עמ' 13.
על ״מריבה עם האלוהים״
  • ברלוביץ, יפה. לריב עם אלוהים.  מאזנים, כרך ע״ו, גל' 6 (2002), עמ' 64־65.
  • לויתן, עמוס. מדגניה לבר אילן ובחזרה. עתון 77, גל' 258־259 (2001), עמ' 30־31 <ביקורת על מאמרו של צבי לוז ״מריבה עם אלוהים״ שהתפרסם בגיל' 45 של ״עלי שיח״, עמ' 63־99>
  • קוסמן, אדמיאל. צבי לוז, מריבה עם האלהים – מסות פרטיות. דימוי, גל' 24 (חורף תשס״ה), עמ' 60־61.
  • קרפין, מיכאל. לחיות עם כפילויות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י״ב בחשוון תשס״ג, 18 באוקטובר 2002, עמ' 29.
על ״אל מקום אחד״
  • אלון, עלי. תיאולוגיה עכשווית בשני מכתבים.  שבו, גל' 16 (אוגוסט 2006), עמ' 61־63 <תשובה של צבי לוז בעמ' 63־66>; גל' 17 (פסח תשס״ז), עמ' 131־136.
  • לויתן, עמוס. שעה מעליו, ויחדל. עתון 77, גל' 306 (כסלו תשס״ו, דצמבר 2005), עמ' 41.
  • קוסמן, אדמיאל.  ״אל מקום אחד״.  דימוי, גל' 29 (אביב תשס״ז), עמ' 71־72.
על ״אתגר היתרון וחסרון האתגר״
  • פלדמן, זיוה. דיאלוג בין שירתו של אדם לאלוהיו. מאזנים, כרך פ״ב, גל' 5־6 (טבת-שבט תשס״ט, ינואר-פברואר 2009), עמ' 74.
  • שאול בן-צבי, רבקה.  האליטיסט ומלחמתו ברדידות.  מקור ראשון, שבת, כ"ג בחשון תשס"ט, 21 בנובמבר 2008, עמ' 17.
על ״הזרימה הדו-סטרית של העברית״
  • פלדמן, זיוה. ״צבי לוז: 'הזרימה הדו-סטרית של העברית' - בין הקנונים לשירה המתחדשת״.  פסיפס, גל' 86 (אביב תשע״ב 2012), עמ' 43־44.
על ״פרשות פתוחות״
קישורים:

Wikidata – Q6799982 J9U – 987007299936805171 NLI – 000318657 LC – n83184382 VIAF – 2624904
עודכן לאחרונה: 19 בינואר 2021

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף